אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק ראשון › דף יב.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק ראשון · דף יב.

דף יא:

בעי מיניה רבי אבא מר"ה אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת יש לדקדק דאמאי שאל כדי לחייב בעלה חטאת דהא היא נמי חייבת חטאת כדתנן במתניתין דף י"ד נמצא על שלה אותיום שניהם טמאים וחייבים בקרבן וא"כ ה"ל למימר כדי שיתחייבו שניהם בחטאת או באשם תלוי עיין מ"ש סי' ק"ץ ס"ק ס"ז:

בתוס' ד"ה מאי למעבד כי הא מתני' וכו' וק' דבערה דוקא מצריך בדיקה וכ' מהרש"א הא דלא ניחא לתו' כפי' אחר שפירש"י דמבעי ליה אי מהני תביעה כבדיקה ע"ש מה שתי' ול"נ דא"כ ע"כ דמבעי' ליה לענין טהרות דהא לבעלה אסקינן דלא בעי בדיקה וא"כ אמאי א"ל דלא תבדוק משום דמגני' באפי' מ"ש דחששו בבא מן הדרך טפי לבדוק דמגני' באפי' ממה שהוא בעיר דלא חששו כלל משום דמגני' באפי' וצריכה בדיקה לטהרות:

בא"ד וגם אין להחמיר לבדוק דא"כ לבו נוקפו ופורש כדאמר לעיל. עכ"ל ולולי דבריהם י"ל דלא דמיא להא דבעי מיני' ר"ז מרבי יהודה דהתם מבעיא ליה אאשה אם ראויה לה להחמיר על עצמה וע"ז השיב לו ר"י דלא דא"כ לבו נוקפו וכמו שפי' ר"ח שמחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים תקנו לבדק וכ"ז אם היא מעצמה בודקת בלא צווי הבעל אבל אם הבעל מצוה עליה שתבדוק לא שייך הך סברא דהא דבדקה משום צווי הבעל ומש"ה שפיר מבעי' ליה אם ראוי לבעל נפש להחמיר ולצוות שתבדוק ובזה ניחא נמי הא דאמר ר"כ שאלתינהו לאינשי ביתיה דר"פ ודר"ה כו' כי אתו רבנן מבי רב מצרכי לכו בדיקה דאע"ג דמסקינן דכל לבעלה א"צ בדיקה וגם אין לה להחמיר היינו שהיא מעצמה אין לה להחמיר אבל הכא שאל אם הבעלים הצריכו להו בדיקה דליכא חששא שיהא לבו נוקפו כנ"ל:

בא"ד והא דאמרינן לעיל דאפי' באין לה וסת לא בעי בדיקה לבעלה בישנה כו'. עכ"ל אין זה מוכרח כ"כ וצ"ל כוונתם מדמוקי ר"א ב"א הא דשמואל לטהרות דוקא ואשמועינן דבאין לה וסת בעי בדיקה אפי' בישנה מכלל דלבעלה גרידא לא בעי בדיקה אפילו בישנה דאל"כ מאי רבותא לטהרות דבעי בדיקה בישנה באין לה וסת דפשיטא דאע"ג דישנה א"א לעסוק בטהרות מ"מ הא אפילו לבעלה גרידא בעי בדיקה א"ו דלבעלה גרידא לא בעי בדיקה אפילו בישנה ולכאורה היה אפשר לומר דמוכח מדר"א דלבעלה לא בעי בדיקה אפי' בישנה מדלא משני דשמואל מיירי לבעלה דבעי בדיקה באין לה וסת והיינו בישנה ולעיל דאמר שמואל ל"ש אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעי בדיקה היינו בערה א"ו דלבעלה לא בעי בדיקה אפילו בישנה ואפילו באין לה וסת אלא דזה יש לדחות דסוף סוף צריך אתה לומר דלטהרות וביש לה וסת א"צ בדיקה בישנה דאי ס"ד דאף ביש לה וסת בעי בדיקה בישנה וא"כ במתניתין דתני בשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה מסתמא מיירי בין ערה ובין ישנה ועלה קאמר שמואל ל"ש אלא אשה עסוקה בטהרות אבל לבעלה א"ב בדיקה משמע נמי בין ערה ובין ישנה ומתניתין מיירי בין יש לה וסת ובין אין לה וסת וא"כ קשה איך קאמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה עד שתבדוק והיינו בישנה הא מוכח מדר"י א"ש דס"ל דלא בעי בדיקה אפילו בישנה ואפילו באין לה וסת א"ו צ"ל דלטהרות וביש לה וסת לא בעי בדיקה בישנה וא"כ ע"כ מתניתין בערה מיירי דהא מתניתין מיירי נמי ביש לה וסת ועלה קאמר שמואל דלבעלה א"צ בדיקה והיינו בערה אבל בישנה ואין לה וסת בעי בדיקה וא"כ ס"ס צ"ל דס"ל לשמואל דלטהרות וביש לה וסת לא בעי בדיקה בישנה מש"ה משני דהכל מיירי לטהרות ולחלק בין ערה לישנה וק"ל:

בא"ד א"נ ביש לה וסת. ועיין במהרש"א במה שמדחיק בכוונת התוס' ולולי דבריו ה"א דכוונת התו' דממתני' דהתם ליכא למיפשט משום די"ל דמיירי ביש לה וסת ואיהו מבעי' ליה באין לה וסת ולבעלה ובערה אי מהני תביעה או דבעי בדיקה דוקא ואע"ג דאמר שמואל כל לבעלה לא צריכה בדיקה היינו דאיתא בעיר כדאמרינן לקמן משום דרמי' אנפשי' ובדקה ואיהו מבעי' ליה בליתא בעיר וכ"ת מה קאמר מהו למעבד כי הא מתני' הא מתני' מיירי ביש לה וסת ז"א דע"כ מוכח דס"ל להך ברייתא אפי' באין לה וסת מהני תביעה דאל"כ קשי' ליפלוג וליתני בדידי' בד"א באשה שיש לה וסת וכו' וע"כ צ"ל כמ"ש התו' לעיל ד"ה תני' נמי הכי דאשמעינן דבהניחה בחזקת טמאה אפי' ערה טמאה אבל הניחה בחזקת טהורה אפילו באין לה וסת טהורה משום דמסתמא תבעה וא"כ מוכח מברייתא זו דאפילו באין לה וסת מהני תביעה מש"ה מבעי' ליה מהו למעבד כי הא מתני' ומהרש"א שלא פי' כן משום דאזיל לשיטתו שכ' דתוס' ס"ל דבערה אפילו בבדיקה לא מני' באפי' מש"ה לא מצי לפרש כן דא"כ מאי קאמר לי' דמגני' באפי' הא בערה בבדיקה לא מגני' באפי' אבל לפי מ"ש לעיל אין דבריו מוכרחים וק"ל:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה