חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק ראשון · דף יא:
בגמ' אבל פסקה מחמת תשמיש וכו'. ברי"ף הגי' אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש וכן כתב הרמב"ם פ"ה מהלכות א"ב משמע אי חזרה וראתה מחמת תשמיש אפילו שפסקה פ"א מחמת תשמיש טהורה ור"ג לא מיירי אלא ביום שלאחר התשמיש אם לא ראתה מחמת תשמיש טמאה אבל אם שמשה אח"ז וראתה טהורה ומיהו נראה דזה לא מיירי אלא תוך ד' לילות אבל בקטנה דדינה לעולם תלינן עד שחיתה המכה אם פסקה מחמת תשמיש לאחר ד' לילות אפילו פ"א תו לא תלינן בדם בתולים וכ"מ בש"ע סימן קפ"ז ובזה יתורץ דברי רש"י שכתב וז"ל לא שנו אב"ה קאי עכ"ל ולכאורה ק' דמי דוחקו לכך דהא איכא למימר דר"ג אב"ש נמי קאי ולדברינו ניחא לפי שרש"י גריס אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה דמשמע שראתה אח"כ אפילו מחמת תשמיש טמאה וכמו שפירש רש"י בהדיא ואלו לב"ש לענין ד' לילות ס"ל לרש"י כרי"ף ורמב"ם דאם ראתה אח"כ מחמת תשמיש טהורה משום הכי כתב רש"י דר"ג אב"ה קאי ולשיטת הרי"ף והרמב"ם צ"ל דר"ג אדב"ש נמי קאי דנ"מ נמי לדידן היכא דהגיע זמנה לראות ולא ראתה וק"ל ועיין במרדכי דלא ס"ל הכי לדעת הרי"ף ועוד י"ל דברי רש"י שפירש דאב"ה קאי עפ"י דברי תוספות ר"פ תינוקת ד"ה רב אמר וע"ש דס"ד דש"ס דשמואל כלוי ס"ל עיין שם:
שם אמאי משמש בעדים דלמא נשתנה. כ' המהרש"א הא דלא מקשה הש"ס תבדוק דלמא תפסוק מלראות ותירץ דמ"מ עד שלפני התשמיש א"צ ע"כ ולפי דבריו קשה דלפי האמת דמשני דא"צ בדיקה לאחר תשמיש משום דאימור שמש עכרן ולפני תשמיש א"צ משום דלאחר תשמיש א"צ מש"ה א"צ לבדוק גם לפני תשמיש אע"ג דמ"מ בעי בדיקה לאחר תשמיש משום כדי לידע אם לא פסקה וא"כ תצטרך נמי לפני תשמיש משום שמא נשתנה וצ"ל דכיון דא"צ בדיקה לאחר תשמיש אלא משום דאם פסקה אז תטמא בראיה שאח"ז אבל בראיה זו שתראה מיד לאחר תשמיש לא תטמא מש"ה לא מחמרינן לבדיקה שלפני התשמיש:
שם ברש"י ד"ה כאן שלא שימשה כו' לפני התשמיש נמי לא אצרכוהו וכו'. ועיין בהרמב"ם בפירוש המשניות שפי' למשנתנו דה"ק אע"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת דהיינו שלא בשעת התשמיש וכדאמרינן לקמן כל היד המרבה לבדוק משובחת והיינו שלא בשעת התשמיש וכן כתב הרשב"א והטור בסימן קפ"ד וכמו שכתב הב"י שם דמשנה דלקמן מיירי שלא בשעת התשמיש והדר אמרה מתני' דכל הנשים צריכין לשמש בעדים והיינו עדים דאחר תשמיש א' לו וא' לה ואיהו לשיטתיה אזיל דס"ל דאפילו אשה שיש לה וסת צריכה לשמש אחר תשמיש בעדים ורישא דמתני' מיירי הכל לבעלה ותו מפרש מתני' לטהרות ואמר ופעמים צריכה לבדוק שחרית וערבית ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה והיינו לטהרות דאלו לבעלה א"צ בדיקה לפני התשמיש וכדאמר שמואל לקמן אהאי פסקא דבשעה שעוברת וכו' ל"ש אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעי בדיקה ולפ"ז לא קשה קו' רש"י דתבדוק לפני התשמיש אולי נשתנה דהא רישא דמתני' לא מיירי אלא לבעלה וכל לבעלה לא בעי בדיקה לפני התשמיש והא דאמר ומשמשת בעדים היינו א' לו וא' לה וק"ל:
תוס' ד"ה אפ"ה מימי טהרה וכו' ואין להקשות לר"א וכו'. לא ידעתי כוונתם כיון דהך בדיקה לקולא היא כדי שתהיה אח"כ דיה שעתה מנ"ל דמחויבת לבדוק משום כך דודאי קו' הש"ס דתבדוק לחומרא כדי לקבעה וסת ואז אם תבדוק אח"כ למ"ד וסת דאורייתא תטמא אפי' במצאה טהורה ולמ"ד דרבנן תטמא במצאה טמאה וכדומה לזה בשאר החומרות שיש להחמיר בקבעה וסת אבל לפי מה שהקשו תו' דתבדוק כדי להקל עליה מנ"ל שחובה עליה:
תוס' ד"ה ומשמשת אארבע נשים קאי ואאשה שיש לה וסת. אמנם רש"י במתני' כ' דקאי אאשה שיש לה וסת לחודא ודעתו כדעת הרשב"א בתה"א ועיין בהרא"ש שכ' נמי דלא קאי אמעוברת ומניקה אלא אבתולה וזקנה אבל דעת רש"י דלא קאי כלל אד' נשים ועיין ברשב"א שמדחיק מאד דלמה לא תני במתני' חוץ מעוברת ומניקה וכו' וע"ש ולק"מ לפמ"ש התוס' לעיל דף י' ע"ב ד"ה הרי הן בחזקת טהרה דלא מפרש במתני' אלא הנך דליכא קפידא בראייתן וע"ש ומש"ה פי' רש"י במתני' ובתולה שדמיה טהורים בד' לילות ולא מפרש כ"ז שלא חיתה המכה משום דהאי דינא ליתא אלא בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות הא מסקינן לעיל דף י' ע"ב שכ"ז שלא הגיעו לפרקן אין הנשים בודקות אותן והרי הן בחזקת טהרה וא"כ מאי איריא בתולה שדמיה טהורים הא בלא"ה נמי בחזקת טהרה היא וא"צ בדיקה ועוד דבדיקת שחרית וערבית נמי לא ואע"ג דמתני' בפ' התינוקת דהאי דינא דתינוקת מיירי אפי' בראתה בבית אביה מ"מ ס"ל לרש"י מסתמא לא איירי שכבר הוחזקה לראות דאל"כ מאי איריא בין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות להגיע זמנה לראות כיון דגם זו הוחזקה א"ו מיירי התם שראתה רק פ"א או ב' פעמים וכ"מ בפירש"י דף י' ע"ב ד' ה מתקיף לה ר' אילעאי דמיירי שלא הוחזקה וכמש"ל אך קשה דלפ"ז דמתניתין מיירי בד' לילות ור"ג מיירי בקטנה שלא הגיע זמנה כפירש"י דאב"ה קאי מאי מקשה הש"ס מהא דר"ג אמתני' דתבדוק דלמא נשתנה דלמא ר"ג לא קאמר בנשתנ' דטמא' אלא לענין דמקילינן עד שתחיה המכה אבל בד' לילות ס"ל לר"ג דאפי' טהור' אך יש לומר דקושטא הוא דמשני דע"כ בנשתנה דם אפי' בתוך ד' לילות טמאה דאל"כ אמאי לא תני נמי ברישא בבדיקת שחרית וערבית דבתולה שדמיה טהורים והיינו תוך ד' לילות לא בעי בדיקת שחרית וערבית ולפ"ז אפשר לומר דס"ל לרש"י דבפסקה לילה א' תוך ד' לילות אפי' מה שתראה שלא מחמת תשמיש טהורה ודר"ג אדב"ה קאי דס"ל עד שתחיה המכה ולפ"ז לא היה קשה קו' מהרש"א דתבדוק במתני' משום שמא תפסוק לאחר תשמיש וכ"מ במרדכי להדיא דהך ל"ש לא קאי אלא אשיעורא דב"ה דס"ל עד שתחיה המכה הואיל דמקילינן כולי האי מש"ה אם פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש טמאה משא"כ בד' לילות וק"ל:
ועוד י"ל קו' מהרש"א הנ"ל דתבדוק אולי תפסוק כו' דכיון דאין נ"מ בבדיקה זו השתא דממ"נ אם תראה דם הא דם בתולים היא וטהורה ואם לא תראה פשיטא דטהורה היא השתא וא"כ אם רצונה שלא תבדוק עכשיו כלל ובבדיקת שחרית אם תראה תטמא מספק שמא פסקה אין חובה עליה כלל לבדוק השתא אחר תשמיש מש"ה תני במתניתין שפיר דבתולה שדמיה טהורים אין צריך בדיקה לאחר תשמיש משא"כ בשאר נשים דחובה עליה לבדוק שמא ראתה מחמת חימוד תשמיש וכעין זה כתבתי בתוספות ד"ה אפ"ה: