חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק ראשון · דף יא.
בגמ' דברי ר"מ ר"י ור"י ור"ש כצ"ל. דר"י ור"י ור"ש כלהו פליגי אר"מ וס"ל דלא אמרו ד"ש אלא בראיה ראשונה וכ"מ מכל הפוסקים ומדברי התוספות לקמן דף ל"ו ומדברי הב"י סוף סימן קפ"ט משמע שהיה לו גירסא דר"מ ור"י ר"י ור"ש וס"ל דר"מ ורבי יהודה אמרו דבר אחד ור"י ור"ש פליגי עלייהו:
בתוס' ד"ה אלא לקפיצות. מדברי התוס' נראה דלפי המסקנא חזר הש"ס מסברתו דאף לקפיצה לחודה לא קבעה וסת אמנם מדברי רש"י בסוף שמעתין לא משמע כן שפירוש ד"ת קמ"ל הא דאמר כו' ולא לקפיצה בלא אחד בשבת מדלא חזיא מאתמול כו' משמע הא אי חזיא מאתמול הוי קבעה וסת לקפיצה אף לפי המסקנא לכן נ"ל לפי שיטת רש"י כך הצעת הש"ס דמעיקרא ס"ד דהש"ס דהא דאמר ר"ה קבעה וסת היינו שקפצה שלש פעמים בימים שוים מקשה אילימא לימים הא כל יומא כו' אלא לקפיצה כלומר שקפצה בימים שאינן שוים ומש"ה קבעה וסת לכל יום שתקפוץ והתני' כל שתקבענה וכו' וס"ד דהש"ס דברייתא נמי מיירי שקפצה בימים שאינן שוים אבל כל שקפצה לימים שוין מה"ת לומר שתקבע וסת לקפיצה לחוד דלמא היום גורם או תרוייהו בהדדי ומה"ת להקל בחד לחודא ולומר דיה שעתה ומש"ה ס"ד דהש"ס דהברייתא מיירי שקפצה ג' פעמים בימים שאינן שוים ואפילו הכי לא קבעה וסת שהוא מחמת אונס וע"ז משני הש"ס לא לימים כלומר דהברייתא מיירי בוסת המורכב לימים שוים ואשמעינן הברייתא דלא קבעה וסת לימים לחודא וע"ז מקשה פשיטא וכו' ולא ה"מ לשנויי דאשמעינן דלקפיצה לחודא לא קבעה דהא נמי פשיטא כיון דהברייתא מיירי בוסתות המורכב לימים שוין א"ו דהברייתא מיירי בקפיצה לימים שאינן שוים והדרה הקושיא לדוכתיה אר"ה דאמר קבעה וסת וע"ז משני הש"ס דלעולם הברייתא מיירי בוסת המורכב לימים שוים דאשמעינן דלימים לחודא לא קבעה וכגון דקפיץ כו' אבל ר"ה מיירי בקפיצה שאינן לימים שוין דקבעה וסת לקפיצה לחודה וא"כ לא קשה מידי קו' התוס' ומש"ה פירש"י למסקנא דלא קבעה וסת לקפיצה בלא אחד בשבת מדלא חזיא מאתמול הא אי חזיא מאתמול היה קבעה וסת לקפיצה לחודא הגם דמדברי רש"י ד"ה אלא לקפיצה לכאורה לא משמע הכי שכתב אפילו בשאר ימי השבוע משמע דס"ל למאי דס"ד דמקשה דר"ה סבירא ליה דקבעה לקפיצות לחודא היינו אפילו בקפצה ג"פ ביום ידוע אפילו הכי הקפיצה עיקר שהם הגורם וכ"כ הרז"ה ע"ש מ"מ לדעת הרז"ה והטור יש לישב הסוגיא כן דלא תקשה קו' התוס' ועיין בחדושי הר"ן ובתה"א מ"ש בזה ומה שיש לדקדק על הטור לכאורה משמע דס"ל דוסת שע"י מקרה שבגופה כגון מפהקת ומעטשת ודומה להם עדיפא מוסת שנקבע ע"י קפיצה שהרי גבי וסת המקרים כתב שכל זמן שלא נקבע חוששת לכל אחד בפ"ע ואלו לעיל גבי קפיצה לא כתב כן משמע דמחמת אונס גרע ואם כן כיון דהברייתא לדידיה מיירי בוסתות המורכב לימים שוין ואשמעינן דלא קבעה וסת לימים לחודא וכגון כו' דמאי איריא מחמת אונס לאשמעינן רבותא טפי דאפילו בוסת שע"י מקרים שבגופה נמי לא קבעה וסת לימים לחודא בכה"ג וכמו שפסק שם הטור סימן הנ"ל ובחדושי לפוסקים אכתוב מזה אי"ה ודוק:
בתוס' ד"ה קפצה וראתה ג' זמנין גרסינן וכו'. ולקמן דף ל"ט ע"ב כתבו התוס' ד"ה אלמא וכו' דאפילו לא גרסינן הכא אלא שני זימנין אפ"ה אתיא כר"ג דהש"ס מקצר ע"ש ולפי סידור התוספות משמע לכאורה דקאי על ל"א דר"ה לפ"ז צ"ל דגרסינן ובשבת קפצה ולא חזאי דאל"ה לא הוי שלש קפיצות וק"ל:
בד"ה ממעין סתום וכו' וי"ל דאיהו יפרש מעין פתוח דחזאי ג' זימנין ריש ירחא וה' בירחא וכו' עכ"ל. ור"ל דכיון דחזאי תרי זימני ריש ירחא וחמשה בירחא כי הדר חזיא בפעם ג' ריש ירחא תו לא צריכה לבדוק בה' בירחא דאפילו תראה בה' בירחא לא תקבע וסת כ"כ התוספות לקמן דף ל"ט ע"ב וא"ל אכתי תבדוק בפעם ג' בה' בירחא דאף שלא תוכל לצרף לראיות ראשונות מ"מ תוכל להצטרף הך ראיה שאם תראה עוד פעם ריש ירחא וה' בירחא ובפעם שלישית שהוא ששית לראיה ראשונה תראה רק בה' בירחא ולא בריש ירחא ז"א דכיון שכבר קבעה וסת בריש ירחא אם כן הך ראיה בה' בירחא לא תוכל להצטרף עוד כל זמן שלא עקרה וסת מר"ח ודוקא היכא שראתה ב' פעמים בריש ירחא וה' בירחא ובשלישית ראתה בה' בירחא ולא בריש ירחא דעדיין לא נקבע הוסת בר"ח וכה"ג צריכין אנו לפרש מ"ש התוספות בסה"ד שכתבו וז"ל שראתה א' ב' ג' ד' רצופים בתלתא ירחי ר"ל כיון שכבר ראתה רצופים בתלתא ירחי תו לא צריכה למיבדק בפעם ד' דאף שתפסוק בין הראיות ותראה רק א' ד' לא מצטרפי הך ראיות שראתה בד' לראיות אחרות שתראה עוד בד' כיון שכבר היתה מוחזקת דהך ראיה שראתה בד' שייכא לראיה שראתה ביום א' אבל לפי פירוש רש"י שראתה רק פעם אחת א' ב' ג' ד' קשה ממה נפשך דמכל מקום צריכה לבדוק דבראיה ראשונה צריכה למיבדק למידע אם תראה שלא בהפסק ובראיה שניה צריכה נמי למיבדק דאולי תראה א' וד' ואם תראה עד ג' פעמים כה"ג תקבע וסת א"ו מ"ש רש"י דלא מהני ראיה דרביעי בחודש דנדות קמא למיקבע כונתו נמי כן דנ"מ שאם תראה כן ג' פעמים בלי הפסק אז אינה צריכה למיבדק בראיה רביעית ודברי המהרש"א צ"ע גם מה שכתב דחדשים מקרוב באו והגיהו ומיירי בתחלת נדה וכו'. וכן גרס בב"י סימן קפ"ט ופירש המהרש"א דכונתו דלא מיירי ביום א' לוסתה ויש לדקדק דממ"נ אי שכבר ראתה באותו יום אם כן בשאר ימי הוסת נמי א"צ בדיקה ואפילו למ"ד דאשה קובעת וסת בימי נדתה דהא כבר ראתה ומה לה לבדוק עוד באותו יום ואי בשלא ראתה א"כ גם ביומא קמא לוסתה נמי צריכה בדיקה וכמ"ש התוספות דף ט"ו וכ"פ כל הפוסקים דלכתחלה צריכה בדיקה בזמן הוסת ומיהו אפשר לפרש כונתו דר"ל דמתני' ס"ל וסתות דאורייתא ואין נ"מ בבדיקה אפילו נמצא טהורה טמאה וכלישנא בתרא דלקמן דף ט"ו: