חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק ראשון · דף ו:
והוינן בה מאי לאחר שנזכר כו'. תשובת הרשב"א סי' רנ"ג הוכיח מכאן דבמילי דרבנן סמכינן איחיד נגד רבים היכא דאיכא שעת הדחק והפסד מרובה עיין בב"ח וש"ך י"ד סי' רמ"ב אמנם למ"ש התו' לקמן דף ז' ע"ב ד"ה הנח מעל"ע דרבנן דטומאת מעל"ע קיל טפי משאר איסור דרבנן אין ראיה מכאן ובזה היה אפשר ליישב הא דמייתי הש"ס הכא מה דהוינן בי' שאין צורך לקו' זו אלא דה"א דהוראת רבי היה לענין שלש נשים שנמצא כתם תחת אחת מהם והורה רבי כר"א דאותה שעברו עליה שלש עונות תולה באחרת וכמבואר לקמן דף ס' ע"ב לענין מעוברת וזקנה ומיניקה ה"ה לר"א בעברו עלי' ג' עונות אלא דאי הוי איסור דרבנן ממש לא היה לו להקל בשעת הדחק ביחיד נגד רבים אלא בטומאת מעל"ע הקילו וק"ל. ועיין בב"י סי' קפ"ט ד"ה ומ"ש ואם הפסיקה ולא ראתה וכו' שהק' דלמה פסק הטור כר"א ובמע"מ תי' דדוקא לטהרות פליגי חכמים אבל לבעלה מודים ובזה אפשר ליישב נמי לדעת הרשב"א דאי לאו דמייתי הש"ס מה דהוינן הייתי אומר דלענין זה פסק כר"א באם שעבר עליה הוסת אחר שפסקה מלראות ג' עונות ולא בדקה א"ע בשעת וסתה ואח"כ בדקה א"ע ומצאה טהורה דלמ"ד וסתות דאורייתא טמאה אבל לר"א טהורה ועיין בב"י סי' קפ"ט מה שהקשה על הטור ועיין בחדושי שם ולעולם הייתי אומר דמעל"ע שבנדה אינה אלא לחולין שנעשו עטה"ק ומש"ה מייתי הש"ס מה דהוינן דאי ס"ד דמיירי בכה"ג א"כ הוא ספק דאורייתא לא היה מקיל כר"א אך קשה דלמא הא דפסק כר"א מיירי שבדקה א"ע ומצאה טמאה וס"ל כמ"ד וסתות דרבנן ואפ"ה לר"א טהורה כיון דעברו עליה ג' עונות או י"ל דמיירי בראתה כתם ולענין תלי' שתולה באחרת שלא פסקה וכמש"ל לכך נראה דמכאן למד הרמב"ם ספ"ג הלכות מו"מ דטומאת מעל"ע וטומאת וסתות וטומאת כתמים שלשתן חד דינא אי' ליה ואינן מטמאות אלא חולין שנעשו עטה"ק והכ"מ לא הראה מקומו ולפ"ד ניחא דע"כ חד דינא אית לשלשתן דאל"כ לא הוי מקשה הש"ס מידי מבני מוהר"מ: