אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק ראשון › דף ד:

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק ראשון · דף ד:

דף ד.

בגמ' מכדי האי ככר. ופירש"י וכי היכי דפריך אככר מצי למיפרך אמחט ואמטלית עכ"ל אמנם לשיטת התו' לעיל בריש מכילתין לק"מ דבשלמא אמחט ואמטלית לא ה"מ להקשות משום דהתם טומאה למפרע היא ולא גמרינן מסוטה ואמרינן אוקי אחזקה משא"כ בככר שפיר מקשה דלא הוי טומאה למפרע אלא ספק מגע וא"כ אין אנו צריכין לומר משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול אלא דמחט ומטלית מיירי שהם בידי אדם וכל דבר שנתעסק האדם בהו נשאלין עליהן וכדלקמן דף ה' ע"ב ועיין לקמן בתוס' אבל לשיטת רש"י צ"ע מאי מק' לעיל ממחט ומטלית דלמא שאני התם שאין בו דעת לשאול וכמו שהקשו התוס' לעיל ד"ה ככר אהא דמקשי מככר דלא שייך תי' תוס' אמחט ואמטלית כמו בככר:

שם שחרית להכשיר טהרות וכו'. פירש"י שחרית להכשיר טהרות של לילה וכו' ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק עכ"ל. לכאורה תמוה דמשמע אלו לא בדקה שחרית ואח"כ מצאה עצמה ערבית טמאה היו טהרות של לילה טמאים מספק מדינא ולכך תקנו בדיקת שחרית וא"כ היאך קאמר הש"ס דמטעם קנסא הואיל ועברה על תקנת חכמים שתקנו בדיקת שחרית מש"ה טמאים הטהרות של לילה הא אף קודם תקנת חכמים היו טמאים הטהרות לפי פירוש רש"י ולולי פירש"י הייתי אומר דה"פ שחרית להכשיר טהרות של ערבית כגון אם מצאה עצמה טמאה באמצע היום אז היא טמאה עד י"ב שעות מקודם דעונה אחת אפשר לביה"ר למיקם דם וכמ"ש לעיל אמנם מפירש"י משמע דאפי' כשמצאה עצמה טמאה בבדיקת ערבית היו הטהרות של לילה טמאות אי לאו בדיקת שחרית קשה ואפשר ליישב בדוחק דודאי ביה"ר א"א למיקם דם יותר מן י"ב שעות וא"כ בדיקת שחרית לא מעלה ולא מוריד דממ"נ אם תמצא טהורה בערב הרי הכל טהור ואם תמצא טמאה א"א לטמאה יותר מן אותה עונה אלא דחכמים הראשונים חששו זמנין דמשמשת במוך וא"כ תהיה טמאה למפרע ולכך השוו מדותיהן ואמרו דלעולם תבדוק שחרית וערבית אפי' אינה משמשת במוך וזו הואיל ולא בדקה אפי' אינה משמשת במוך דמן הדין אין לטמאה יותר מן עונה ואפ"ה קנסה עונה יתירה משום דעברה על תקנת חכמים וק"ל:

תוס' ד"ה כל אשה שיש לה וסת תימא למה הפסיק וכו' וי"ל דקמ"ל וכו'. ודלקמן היינו בד' נשים כוונתם דהכא אשמעינן אגב אורחא דצריכה בדיקה אפי' באשה שיש לה וסת וכ"ת א"כ ל"ל מתניתין דלקמן הא כבר אשמעינן הכא ע"ז כתבו התו' ודלקמן איצטריך לאשמועינן אפי' בשאר ד' נשים ע"כ ובאמת כן כתבו התוס' לקמן דף י"א ע"ב ד"ה ומשמשת בעדים וז"ל אד' נשים ואאשה שיש לה וסת קאי עכ"ל אך רש"י כתב לקמן במתני' וז"ל אע"פ שאמרו דיה שעתה באשה שיש לה וסת עכ"ל משמע דוקא רק אאשה שיש לה וסת עכ"ל ואפשר דהלשון דוחקו מדקתני דיה שעתה ולא קתני דיין שעתן א"ו דלא קאי רק אאשה שיש לה וסת וא"כ הדרא קו' תוס' לדוכתי' דל"ל מתני' דלקמן ת"ל ממתני' דהכא ונ"ל לשיטת רש"י דאי ממתני' דהכא א"ל דהא קמ"ל דבאשה שיש לה וסת דוקא בשעת וסתה הוא דדיי' שעתה אבל שלא בשעת וסתה מטמאה מעל"ע וכדמסקינן הכא ומש"ה הפסיק וקתני והמשמשת בעדים ממעטת ע"י מעל"ע דקאי נמי אאשה שיש לה וסת לאשמעינן דאפי' באשה שיש לה וסת איכא טומאת מעל"ע והיינו שלא בשעת וסתה ועפ"ז נראה דמש"ה פירש"י במתניתין אעפ"י שאמרו מטמאה מעל"ע אינה מונה וכו' אאשה שאין לה וסת קאי משום דלכאורה היה אפשר לפרש דקאי נמי באשה שיש לה וסת ובשלא בשעת וסתה ומש"ה פירש דלא קאי אאשה שיש לה וסת אלא אאשה שאין לה וסת וכי תימא דילמא ה"נ דקאי אאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה ז"א דא"כ כבר אשמעינן מסיפא דאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה מטמא מעל"ע וא"כ למה הפסיק ותני במשמשת בעדים ואי לאשמעינן דצריכה בדיקה א"כ מתני' דלקמן ל"ל לכך פירש"י דמסיפא לא היה מוכח מידי דהא ודאי קאי ארישא דמתני' באשה שאין לה וסת דכן דרך המתני' לפרש החלוקי דינים איזה מטמאה מעל"ע ואיזה דיי' שעתה ואח"כ לפרש דין המעל"ע וא"כ אין שום הוכחה מן הסיפא מש"ה הוצרך להפסיק בהא דהמשמשת כנ"ל ליישב שיטת רש"י ואפשר התו' לא רצו לפרש כן היינו בה"א דאכתי לא אסיק הא וסבר דמתני' אתי' אף כר"ד ור"ד אית ליה אף שלא בשעת וסתה וא"כ לס"ד הוי קושי' למה הפסיק ואפשר מש"ה ציינו התו' דבריהם בפסקא דמתני' בגמרא ולא כתבו כן במתני' משום דעיקר קושייתם היינו למאי דס"ד השתא בסוגי' וק"ל:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה