חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק ראשון · דף ד.
תוס' ד"ה שכל הטמאות כשעת מציאתן לעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים וכו'. ובתוס' פסחים דף נ"א ע"א ד"ה שהיה טמא מתחלתו מוכח דהוי דאורייתא וצ"ע וראיתי בס' ת"ש במסכת מ"ק שהרגיש בזה ועיין שם מ"ש ליישב בזה:
בא"ד אלא משום דמוקמינן הטהרות אחזקתייהו. ועכצ"ל דמיירי ברה"י ואפ"ה מוקמינן אחזקת' משו' דבטומאה למפרע לא גמרינן מסוטה אלא מוקמינן אחזקה וכמ"ש מהרש"א בריש מכילתין וא"ל אדרבה נוקי במחט על חזקתה והשתא דנשברה ז"א דבשלמא אי ידעינן ודאי מתי נפלה על הבשר אלא דלא ידעינן מתי נשברה שפיר איכא למימר נוקי המחט על חזקתה דשלימה היתה בשעה שנפלה על הבשר והשתא דנשברה אבל השתא דלא ידעינן מתי נפלה על הבשר אמרינן דנפלה אחר שנשברה וק"ל: