אור ברסלב
חידוד הלכה יו"ד › סימן קיא

חידוד הלכה· רבי אריה הלר

יו"ד · סימן קיא

סימן קי

סעיף א ב' קדרות א' היתר וא' איסור ולפניהם ב' חתיכות א' היתר וא' איסור אם היתה [א] מאיסור דרבנן כגון שמנו של גיד ונפלו החתיכות לתוך הקדרות תולין לומר האיסור לאיסור נפל וכו'. ואפי' אם ההיתר שבקדרה בן אינה רבה על האיסור שלפניו. וכן הדין אם לא היה כאן אלא [ג] קדרה אחת של בשר שחוטה ונפל בה אחת מהשתי החתיכות וא"י איזהו [ד] תולין אומר דההיתר נפל אפי' אין ההיתר רבה על האיסור או אם לא הי' כאן רק חתיכה אחת מאדר"ב ויש ב' קדרות א' דהיתר וא' דאיסור וא"י לאיזה נפל נם בזה תולין להקל:

[א] מאיסור דרבנן. הש"ך בסק"ב מצייר כגון תרומה בזה"ז. וכן י"ל חתיכת בצק חלה בזה"ז ובצק חולין ולפניהם ב' עיסות אחת טבולה לחלה ואחת נתכשרה מחלה דתולין דהחלה נפלה להבצק הטבולה, אבל באמת אין תולין בכה"ג דהגר"א כאן אות ב' בשם התוספתא דאין תולין אא"כ המקולקלת לא נתקלקלה יותר מפני נפילה זאת. וא"כ א"א לצייר רק בתרומה לתוך תרומה או חלה לתוך חלה ממש אבל בכה"ג אם החלה נפלה להבצק החיובית ותתקלקל יותר דנעשית מדומע ואין לה תקנה בהפרשת חלתה כפי חיובה רק צריך ק"א נגד מה שנפל בה וא"כ אין לתלות בכה"ג אא"כ יש בהעיסה ק"א דאז לא תתקלקל יותר מכפי חיובה. ולפי"ז גם אם שניהם חיובי חלה הם רק באחת יש ק"א ובאחת אין בה ק"א דתולין שנפלה למקום שיש ק"א. וכן להיפוך אם החתיכה תרומה ואחת מהקדרות הם טבל א"א לתלות דהתרומה נפלה להטבל אא"כ יש בה ק"א ע"ש. אבל נ"ל לדברי הכרו"פ דרק ודאי תרומה מדמע ולא ספק א"כ אין כאן שום נ"מ באותן העיסות דגם כשנפלה לחולין לא תהיה מדומע דהא שש ספק אם נפלה ומספק אין נעשה מדומע. וא"ת א"כ למה לא התירו הקדרות חולין רק מכח שאני אומר הא אפי' בלא שאני אומר מותרין החולין דאין הספק מדמע י"ל כמ"ש החו"ד בשם הרמב"ם דרק אין נעשית מדומע להצריך ק"א אבל עכ"פ רוב בעינן וכשאומרים תולין א"צ רוב ג"כ כמ"ש בס"ב דכשאמרו תולין אפי' רביה א"צ ולק' סק"ד נבאר אם שני הקדרות היתר רק באחת יש ס' אם תולין ובזה עדיף די"ל אוקים הקדרות בחזקת היתר. וע"ל סק"ח ט' דאם תחב כף איסור דרבנן [כגון מבשר עוף בחלב] באחת משני קדרות היתר דדי כשיש בשניהם ס' נגד הכף דכל הנכנס בספק מסייע לבטל אם עתידין להתערב ע"ש [ב] אינה רבה. ובדברים חשובים בעינן רביה עש"ך סק"ג וסק"ה ובחו"ד בחידושים. ויצויר כגון ביצת יו"ט וביצת חול שנפלה אחת מהם לקדרה המוקצה שאסורה ליומא ואחת לקדרת היתר דתולין אם יש רוב ר"ל שני ביצים כשרים [ג] קדרה אחת. הש"ך כ' בסק"ד דמיירי שקודם הנפילה היו החתיכות ניכרים דאל"כ הו"ל חד בחד ואתחזק איסורא בשניהם ותו לא נוכל לתלות לקולא אפי' באיסור דרבנן. וכ"כ בסי' ק"י בכללי ס"ס דחד בחד נקרא אתחזק אפי' בדרבנן. אבל צ"ע דהש"ך עצמו כ' בסי' ס"ו סק"י להתיר ביצת דם חד בחד משום שביצת דם היא ספק איסור דא"י בבירור מקום האוסרם ושמא אחת גדולה מחברתה ואם ההיתר הגדולה תו אין איסור וא"כ א"א לומר בשום מקום על תערובת חד בחד דמקרי אתחזק. וידוע שאלת השואל להרשב"א הובא בפמ"ג בשער התערובות איך יצויר חיוב א"ת באחת חלב ואחת שומן והוא שאל מכח א"א לצמצם ושמא האחת קטנה והיא האיסור והרשב"א השיבו דעכ"פ חייב א"ת של א"א לצמצם שמביא לידי ספק שמא הקטנה דאיסור אין מוציאו מאיסורו דרק אם אתה רוצה להקל מכח א"א לצמצם אין מוציאו מחיובו אבל כשיש בבירור אחת קטנה אה"נ דאין כאן קביעות איסור גם י"ל דדוקא באיסור חלב דאם אכל שתיהן חייב חטאת דמה שא"א לצמצם אין פטרו דהוה ס"ס לחומרא שמא אין כאן קטנה ושמא הגדולה דאיסור משא"כ בדרבנן. גם הפר"ח השיג בזה על הש"ך די"ל הנפילה והמקרה ביררה לעצמה האיסור אף דמעיקרא לא היה ניכר והחו"ד עשה כעין פשר עפ"י הכרו"פ דכשהיו ניכרים קודם אז ההיתר ברור וא"צ בקדרת היתר רוב וכשלא היו ניכרים בעינן רוב כדין קופה בקופות דע"י שנתערבו תחלה בעינן רוב ורק דהקולא דתולין מועיל שלא להצריך ק"א ובס"ק שאח"ז יבואר [ד] תולין דשל היתר נפלה. ולפי"ז נדון דין החתיכה הנשארת לאיסור ברור דהרי כבר דנו חברתה להיתר וכמ"ש הפר"ח הבאתי' בס"ק שלפ"ז דהנפילה ביררה לעצמה. ולפי"ז אם אח"כ נפלה החתיכה הנשארת לקדרה אחרת אז אם כבר נודע הנפילה הראשונה והתרו אותה אז ממילא זאת דאיסור ואוסרת השני'. ודין זה שייך אפי' אם היו החתיכות ניכרים קודם הנפילות דלא אתחזק איסורא בהם אבל ע"י הנפילה נתבררה זאת לאיסור ואם לא נודע הנפילה והיתירה עד שנפלה שניה לקדרה אחרת אז שניהם אסורין דעכשיו דנין על שניהם כאחת וא"א להתיר שניהם כדין דס"ה לק' ואז אין היתר אא"כ יש באחת מהקדרות ס' דתולין דהאיסור נפל בה כמ"ש הש"ך סקי"ב. ואם אחר נפילה ראשונה והיתירה נודע ונפלה שניה לאחת משתי קדרות אחרות אם הם אחת היתר ואחת איסור תולין דלאיסור נפל וזה פשיטא כדין ג' דכאן ומק"ו דהתם אפי' איסור ידוע ומכ"ש כאן דאין האיסור ידוע רק מדין היתר נפילה ראשונה. אבל אם שניהם היתר אז חל הדין דלק' ס"ז דאם יש בשתיהן ש' מצטרפין להיתר מכח כל הנכנס בספק וכו'. ואף דהתם לא התרנו רק באם הם מאדם א' ועתידין להתערב אבל הכא דאין החתיכה איסור ברור רק שאנחנו אסרנו אותו ע"י היתר דראשונה מותר בכ"ע ובלא"ה יש שם דיעות דא"צ להיות עתידין להתערב עש"ך סקי"ב ואם אין ס' גם בשתיהן אין להתיר כל אחת מהם מס"ס שמא החתיכה עצמה מותרת ושמא לא נפל בה רק בחברתה. דז"א דהש"ך פסק בכללי ס"ס אות כ"ב דחד בחד מקרי אתחזק איסור וא"כ כבר נעשית איסור והפר"ח כ' שם דהנפילה ביררה לעצמה מה שראוי לה וממילא נעשית הנפילה הראשונה הוכח להחזיק השני' כאיסור ממש. ואפי' למ"ש בס"ק הקודם דכשיש חד קטנה מחברתה תו לא מקרי אתחזק מ"מ כאן דהי' תחלה ניכר גרע יותר ולא נתבטל ע"י קטנותו והנפילה הראשונה ביררה והוכיחה שזאת האיסור א"כ א"א כאן להתיר שני הקדרות של נפילה ב' אם אין ס' בשתיהן עכ"פ ודע דכ"ז כתבתי עפ"י שיטת הש"ך דכל חד בחד מקרי אתחזק וממילא כאן ע"י היתר דנפילה ראשונה נתחזק האיסור ממילא על הנשארת אמנם ממתני' דתרומות דמשם מקור הדין מוכח בהדיא דההיתר של נפילה א' לא החזיקה איסור מבורר על הנשארת ונשארת בפ"ע בספק כבתחלה ומכ"ש כשהיו תחלה מעורבין חד בחד דעדיף לה שלא להחזיקה באיסור ע"י הבירור דנפילה ראשונה וז"ל המשנה שם ב' קופות א' תרומה וא' חולין וכו' וא"י איזה דתרומה ואיזה דחולין [זהו תערובות חד בחד] ואכל אחת מהן פטור (כלומר פטור מתשלומי קרן וחומש דתולין דמה שאכל הי' חולין אף דהי' תערובות חד בחד] והשני' נוהג בה תרומה וחייבת בחלה דר"מ שעדיין עומדת בספיקה ונותנין לה ב' החומרות איסור תרומה וחיוב חלה כחולין] ר"י פוטר [פוטרה מחלה ור"י לטעמי' דמדומע פטור מחלה ושני הקופות נחשבין כמדומע מכח ספיקותם וערע"ב] אכל אחר את השניה פטור [הרי דהפטור דראשון לא הטיל איסור ברור על השניה] אכל אחד את שניהם משלם כקטנה שבשתיהן עכ"ל וכן שם במ"ו נפלה אחת לחולין אין מדמעתן [דתולין דהחולין נפלו לחולין] והשני' י"ל חומרת תרומה וחומרת חולין לחייבה בחלה לר"מ ולר"י פטורה מחלה כדלעיל. וגם אם נפלה השני' למקום אחר אינה מדמעת ורק כשנפלו שתיהן למקום א' מדמעת כשיעור הקטנה שבשתיהן עוד שם במ"ז לענין זרע אחת מהן וכו'. הרי דאף דהקופות היו מעורבין תחלה חד בחד דהא קתני ואין ידוע איזה דחולין וכו' ונפלה האחת וכו' ואפ"ה אין מדמעת השניה בבירור וזהו סתירה לדברי הש"ך כאן סק"ד ובכללי ס"ס אות כ"ב כ' הוכחה לדבריו שבסי' סק"י דע"י הקטנות של אחת בטל הקביעות איסור. ושם באמת מיירי שיש אחת קטנה כדקתני משלם כקטנה שביניהם וי"ל דזהו עיקר ההיתר להוציאם מחזקת איסורם עוד נוכל ללמוד ממשנה הנ"ל דגם אם אחר נפילת הראשונה נפלה שניה למקום אחר דאינה מדמעתן ואף דאין זה ראיה גמורה לדיני או"ה לומר דגם נפילה שניה מותרת דשאני דיני דימוע דלא ניתנה בשום ספק תרומה כמ"ש בסק"א באריכות אבל באיסור דגם הספק עושה איסור שפיר י"ל דהשניה אסורה אמנם עכ"פ לא מתורת ודאי. ואחר כל זה אין אתנו יודע עד היכן חומר האיסור של נפילה שניה. כיון דמדין דימוע אין ראי' לאיסור וראיתי לפשוט הדין לדין דטהרות פ"ה מ"ג לגיר' הגר"א וז"ל ב' שבילין א' טמא וא' טהור הלך באחד ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה וטבל והלך בשני' ועשה טהרות הרי אלו טהורות ואם שניהם קיימות אלו ואלו תלויות. אם לא טהר בנתים הראשונות טהורות והשניות ישרפו. זהו גיר' הגר"א ז"ל. הרי לך הדין בבירור דכשהתרנו הקדרה ראשונה אם כבר נאכלת אז גם הקדרה שניה מותרת מנפילה שני' דכיון דהראשונה כבר נאכלת ואין לנו דין עליה שפיר נוכל עכשיו לתלות בהראשונה כמו בנאכל א' או נפל לים דסי' ק"י ס"ז. ואם עדיין שתיהן עומדות שתיהן חוזרין לתורת ספק ואדרבה עכשיו חוזר הספק על הראשון וא"א להתיר לא הראשון ולא השני אא"כ יש בשתיהן ס'. ובאופן זה ההיתר דצירוף ס' עדיף יותר באם הם משני ב"א מבאם הם מאדם א' דבשני ב"א הדין כבא לישאל זה בפ"ע וזה בפ"ע דאז שתיהם טהורין. וגם הצירוף של ס' די נגד הקטנה שבשתי החתיכות כבדין דתרומות הנ"ל כשאכל שתיהן או נפלו שתיהן דמדמעת כקטנה שבהם. והחו"ד כאן סק"ג כ' באם התירו הראשונה ולא נתאכלה ודעתו להחמיר דחוזרת הראשונה. לחומר הספק ולא ציין מקור הדין כמ"ש כאן אבל לכאורה יש ראי' להיפוך דכשהתרנו הראשונה נשארת בהיתירה אפי' לא נתאכלה מיבמות פט"ו מ"ד עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ואמרינן בגמ' שם דה"ה אם עדיין לא נשאת דתנשא ומאי לא תצא לא תצא מהיתירה הראשון. וא"כ גם כאן נאמר דכבר הותרה הראשונה ולא תחזור מכח היתירה אבל י"ל דשאני עדות אשה שהאמינו לאחד כשנים ועדות האחרון אינו כשנים באמרו לא מת אא"כ הם שנים ממש כמבואר שם אבל כאן דכל ההיתר הי' מכח תולין ועכשיו נתבטלה התליה ע"י נפילת השני' למק"א ובכ"ז צ"ע סעיף ב [ה] בד"א שתולין בכל אלו להקל אפי' אין ההיתר דכה על האיסור שגם אין האיסור רבה על ההיתר. אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין בו להקל:

[ה] בד"א וכו'. עש"ך דבחלוקה דשני חתיכות וקדרה אחת דהתליה שלא בה נפל האיסור כלל מותר אפי' אם החתיכה שנפלה גדולה יותר מהקדרה ורק כשיש ב' נפילות לשני קדרות דרישא אז כיון שבודאי נפל האיסור לאיזה קדרה בזה בעינן שלא יהא האיסור גדול מהקדרות. והנה לדברינו בס"ק הקודמות דאם קודם הנפילות היו החתיכות מעורבים זב"ז חד בחד דהש"ך כאן ס"ל דהוה אתחזק איסורא ואין תולין ובסי' ס"ו סק"י כ' בכה"ג כשיש אחת קטנה דשוב לא הוחזק האיסור בהם והוכחתי לעיל ממשניות דכן הלכה ומטעם דאם הקטנה דאיסור הותר הכל ובפרט כשיש בודאי אחת גדולה מהשני' א"כ י"ל דגם בב' קדרות ושתי נפילות שמא האיסור הי' קטן מההיתר ואין שום איסור ומותר אף שיש באיסור יותר וצ"ע בזה די"ל להיפוך דוקא כשנתערבו החתיכות קודם הנפילות דחומרתם קולתם אבל כשלא נתערבו לא הי' ביטול שפיר י"ל דבכה"ג בעינן שלא יהא האיסור רבה על הקדרה כמ"ש הש"ך כאן. ובאמת המשנה דתרומות שהבאתי בס"ק הקודם מיירי בתערובות הקופות ובשיש אחת קטנה ע"ש סעיף ג הי' האיסור מן התורה אין תולין עד שיהא ההיתר [ו] רבה על האיסור [ז] כדי שיתבטל בתוכן [ח] מה"ת: [ו] רבה על האיסור. לק' בס"ד פירש המחבר דרק במינו מועיל רוב ובא"מ בעינן ס' ולכאורה לפי הציור דהמחבר בס"א וכן בס"ד שיש בשתי הקדרות בשר שחוטה והספק בבשר נבלה מינו אם נפל. ולכאורה ק"ק אף שהבשר עם הבשר היא מינו מ"מ הרוטב היא מקבלת טעם והרוטב חשובה כא"מ והי' צריך ס'. ולדעת הט"ז בסי' צ"ח בדין נשפך כה"ג מיקל ומתיר גם הא"מ כשאמרינן סלק וכו' א"ש. אבל להש"ך שם דאוסר הא"מ הי"ל לאסור הרוטב. וי"ל דההיתר של שאני אומר קיל יותר מהיתר דנשפך וסליק:

[ז] כדי שיתבטל בו מה"ת. כמו שמפורש והולך בס"ד דבמינו ברוב ובא"מ בס' וכו'. ואם נפל לא"מ בלא בישול בעינן עכ"פ שלא יהא באיסור כדי כזית בכדי אכילת פרס שזהו שיעורו מה"ת ביבש בא"מ ע' ביאור הגר"א אות י"ב ובתוס' פסחי' מ"ד ע"א בד"ה איתיבי' ובפתיחתנו לסי' ק"ט ותבין [ח] מה"ת. יש להסתפק לר"י דס"ל מב"מ במשהו וא"כ כשיש כאן ב' קדרות ממין א' וחתיכה ממין זה נפל ודאי דלא יועיל ביטול ושניהם אסורים. אבל כאן כשהשני קדרות הם משני מינים וחתיכת האיסור כמין קדרה אחת אם נאמר שנפל לא"מ ועכ"פ יועיל ס' או לא מי אמרינן חידוש שחדשה תורה במינו שלא יתבטל ואין לך בו אלא חידושו כשנפל בבירור ולא בספק. וה"ה בשניהם מינו י"ל ג"כ דלא גזרה תורה בספק כה"ג. ונחזי אנן דלדידן דברים חשובין אוסרים בכ"ש ואפ"ה בספק כשאמרינן רואין אין חילוק בין אם החתיכה חשובה או לא ותמיד תולין וא"כ גם לר"י בחומרתו במינו עכ"פ כשיש גם א"מ נאמר תולין שנפל לא"מ. ונ"ל לפשוט ספק זה לר"י מדין סלק דר"י הוא הממציא דין סלק כשנפל למינו וא"מ דאמר סלק המינו וכו' ומשם אנו למדין להיפוך לדידן בנשפך לומר סלק הא"מ כמבואר בסי' צ"ח ואם ס"ל קולא דסלק מכ"ש דס"ל קולא דתולין. וראי' לזה דלא משתמיט שום משנה ממשניות תרומות שהבאתי בסק"ד ועוד כמה דמיירי בדיני תולין לומר דר"י פליג וע"כ דמודה ר"י סעיף ד הי' ההיתר רבה עא האיסור וכו' תולין להקל כיצד ב' קדרות אחת של שחוטה ואחת של נבלה ונפלה חתיכת נבלה לאחת מהן אם ההיתר שבקדרה רכה על דאיסור תולין להקל לפי שמה"ת מב"מ בטל ברוב אלא שחז"ל הצריכו ס' ואם היו ב' הקדרות ממין א' והאיסור ממין אחר אין להקל [ט] עד שיהא בהיתר ס' נגד האיסור: [ט] עד שרבה ההיתר ס'. עט"ז דאין אומרים בדינים אלו חומרת חהר"ל וכה"ג [עמ"ש בדיבור שלפ"ז]. ויש לראות דהמחבר מצייר הא"מ שהקדרות שניהם מין א' והנופל מין אחר. ואיך משכח"ל שלא יהא ניכר מין הנופל בתוך הקדרה עכ"פ כשהוא חהר"ל. בשלמא בדברי המחבר לולא דברי הט"ז הי' לומר כגון שנפרך הא"מ לחתיכות דקות ואינו ניכר בתבשיל. וצ"ע וי"ל דקאי אשאר דברים חשובין כגון ברי' וכה"ג ואכתי צ"ע ובמהדו"ק הארכתי ויש מקשים אלשון המחבר דכ' דבא"מ אין תולין עד שיהי' בהיתר ס'. ובאמת אם יש ס' א"צ לומר תולין דאפי' נפל בודאי בטל בס'. ושמא כוונתו שאפי' יש בשתיהם ס' מועיל כמבואר בס"ז. ואף דשם התנה המחבר שיהי' של אדם א' מ"מ סמך כאן אמ"ש שם. ובמהדו"ק כתבתי בע"א (שייך לעיל בס"ב) אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין להקל והקשה הט"ז א"כ שפיר יכול להכיר באיזה קדרה נתוסף כפלים כמו שהי' בה ודאי בה נפל ותי' בדוחק. ונ"ל כגון שהיו שלשה חתיכות בשר ב' של איסור ואחת של היתר ונפרש חתיכה אחת ונפל דע"י שיש רוב איסור הוה כודאי איסור ותו אין תולין שההיתר שבהם נפל סעיף ה הי' כאן ב' קדרות של היתר ולפניהם ב' חתיכות א' דהיתר וא' איסור [י] ונפלה אחת לקדרה זאת וא' לשניה שתיהן אסורות ואפי' באיסור דרבנן אם אין בשום אחת מהן כדי לבטל. אבל [יא] אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות:

[י] ונפלה אחת לזו וכו'. עט"ז סק"ו וש"ך סקי"ג דאם יש בשתיהן כדי לבטל האיסור ג"כ מותר דכל הנכנס בספק מסייע לבטל כלק' ס"ז. וממשנה תרומות פ"ז שהבאתי לעיל בס"ק ד' ה' מוכח עוד דלא נוכל לאסור שתיהן אא"כ נפלו שתיהן לשתי הקדרות בב"א כלומר שלא שאלו זה בפ"ע על הראשונה עד שנפלה השניה לשני דאם שאל תחלה על נפילה ראשונה וניתרה וחזר ונפלה שני' לשני גם השניה מותרת בפ"ע ואז אין איסור אא"כ נפלו שניהם לקדרה אחת דודאי יש כאן האיסור ורק כשנפלו שתי הנפילות בב"א כלומר שעדיין לא נשאל על הראשונה לכן לא נוכל להתיר לשום אחת מהן דאין על מי לתלות הקלקול. לכן אם יש בשתיהן כדי לבטל האיסור מותרים שניהם אם הם של אדם א' ועתידין להתערב ואם הם של ב' ב"א ע"ל ס"ז בש"ך ס"ק י"ג וי"ט דמתיר והחו"ד והכרו"פ אוסרים ועפמ"ג כאן סק"ח. ובמהדו"ק הארכתי יותר בראי' מתרומות שם מ"ז להתיר גם בב' ב"א ולק' אבאר [יא] אם יש באחת מהן. כבר כתבתי בס"ק שלפ"ז בשם הט"ז והש"ך דדי כשיש בשניהם כדי ביטול. באופנים המבוארין לק' בס"ז. ודוקא בדרבנן ולא באיסור תורה. ש"ך ס"ק י"ב וי"ד בדין דס"ו דנפילה ראשונה נעשית הוכח על נפילה שאחריה דגם שם לא נקיל בדאורייתא. אמנם י"ל דדוקא כשהביטול בא ע"י ב' הקדרות כקולא של הש"ך בעינן איסור דרבנן דוקא משום דבאמת האיסור זה נמצא רק בקדרה אחת ואנן מקילין שהקדרה ב' תסייע להביטול וקולא זאת היא כנגד החוש דהכל יודעין דלא נתחלק לשתים בזה הקפיד הש"ך בסקי"ד שלא להקל בדאורייתא דהאו"ה הי' ר"ל דגם בשיעור דרבנן ואיסור תורה לא ליהני הביטול ע"י צירוף דזה גרע מאם הי' קדרה אחת של איסור דשפיר משכח"ל דהאיסור נפל בה דהנפילה ביררה האיסור למינו אבל כאן דהכל יודעין דלא נתחלק לשתים ואנן רוצין לבטלו ע"י ב' קדרות בזה הי' ס"ד דאפי' בשיעור דרבנן לא נתיר והש"ך קמ"ל דמותר דלא כאו"ה. אבל באיסור תורה ושיעור תורה אין להקל זת"ד. אבל אם הי' בקדרה אחת לבדה ס' כמשמעות לשין המחבר י"ל דגם בדאורייתא מותר. והוא בדרך משל שעמדו ב' קדרות עם שומן מהותך ולפניהן ב' חתיכות אחת שומן ואחת חלב ונפלו ח' לזו וא' לזו ובקדרה אחת יש ס' נגד החלב דשתיהן מותרות. ואף דבדאורייתא לא מקילין שום קולא מכח שאני אומר שנחשבו בסי' זה אבל כאן אין ההיתר מכח שאני אומר רק אוקמינן הקדרות בחזקת כשרותן הקודם ואמרינן הנפילה ביררה לעצמה האופן הטוב לשניהם. ושאני הנך ג' דינים דחשבן המחבר בס"א ב' קדרות וב' חתיכות והוה ספק השקול אם הי' הנפילות בדרך קלקול או לא. וכן בדין ב' שם קדרה אחת ונפילה אחת מהשתי חתיכות דהספק שקול אם האיסור נפל או ההיתר וכן בדין ג' ב' קדרות ואיסור א' והספק אם נפל לקדרות איסור דבכל הנך אין להחזיק היתר יותר מצד איסור שהנפילות בספק והקדרות בספק ואין לצדד ולומר שהי' באופן שאין קלקול בלא שאני אומר לכן בדאורייתא לא מקילין מלבנו ומר שאני אומר ולהקל דזה הוה כעין ברירה שאנחנו בוררין לטובתנו הדרך והמקרה לטובתנו ובדאורייתא א"א לברור אבל כאן אין זה בדרך ברירה מצדנו דאין אנו מכחישים לומר שלא נפל החלב לקדרת השומן רק דתלינן שנפל להגדולה ולא להקטנה ממנה כדי שלא להוציא הקדרות מחזקת כשרותן ולכן שפיר כ' האו"ה דכאן אפי' בדאורייתא. ובזה יתישב לשון המחבר שכתב אם יש,באחת" מהן דזה נ"מ לאיסור תורה דאז אין צירוף ובעינן הביטול באחת מהן אבל בדרבנן י"ל דיודה המחבר דדי בצירוף כמ"ש המחבר עצמו בס" כנ"ל ברור סעיף ו היו כאן ב' קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן [יב] וידוע לאיזה נפל וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן וא"י לאיזה נפל אני אומר למקום שנפל הראשון נפל גם השני. אבל אם בנפילה ראשונה לא ידע לאיזה נפל ובנפילה ב' ידע שתיהן אסורות: הג"ה. [יג] ודוקא שאין ס' לבטל האיסור שנפל שם אבל אם יש ס' לבטל הוה כלא נפל שם כלל:

[יב] וידוע לאיזה נפל. הטעם דהראשון נעשה הוכח להשני משום דהראשון כבר נתקלקל ותולין הקלקלה בו. אבל א"א לתלות הקלקלה להמאוחרת לתקן המוקדם כמו בסיפא כיון דבשעת הנפילה ראשונה עדיין לא הי' הקלקול בהשניה ואז הי' שניהם בספק השקול שלא הי' אז במי לתלות כדין דס"ה לכן אין להתיר למפרע. ונ"ל דאם מתחלה הי' בשניהם ס' וכדעת הש"ך בס"ק י"ב שהבאתי בס"ק הקודם שמותרין וכשחזר ונפל לקדירה אחת הידועה דרק השניה אסורה והראשונה עכ"פ לא תצא מהיתירה הראשון דממ"נ אם נאמר הוכח א"כ גם הנפילה ראשונה היתה בזאת הקדרה ואם לא נאמר הוכח והי' תחלה שתיהם בספק והתרנו אותם ע"י צירוף והותרה תו לא תחזור עכ"פ לאיסור ע"י נפילה זאת ונ"ל דכ"ז כשהנפילות היו ידועין רק שהקדרות שנפלו בהן לא היו ידועין רק אחת אז שפיר מחלקינן דרק המוקדם מוכיח להמאוחר ולא המאוחר אל המוקדם כמ"ש כאן אבל אם לא ידעו מהנפילה ראשונה כלל עד אתר שראו נפילה שניה ואז נזכר שגם קודם לכן היתה נפילה בהעלם דבר דבזה עדיף דהוה כנפלו בפ"א לקדרה ידועה. וזה עדיף אפי' מהמוקדם אל המאוחר והתמיה על הפוסקים שלא הזכירו חלוקה זאת להתיר אחת עוד נ"ל דבכה"ג יש להתיר גם בדאורייתא דעיקר תלונת הט"ז לומר דאין אומרים שאני אומר באיסורי תורה אבל כאן דבנפילה שניה הידועה הזכיר את הראשונה וקודם לכן היו שניהם בחזקת היתר רק שהקדרה אחת נאסרה לעינינו דעכ"פ הקדרה שלא נראה בה ריעותא נשארת בהיתרה וע' במ"ש באריכות בס"ק שלפ"ז [יג] ודוקא שאין ס'. ר"ל דהרמ"א קאי אדין ראשון דנפילה ראשונה נעשית הוכח על השניה מטעם דכיון דזאת כבר נתקלקלה תלינן הקלקלה במקולקלת לכן כ' הרמ"א דזה דוקא כשלא הי' ס' דאז נתקלקלה ונאסרה ונקראת מקולקלת אבל אם הי' בה ס' דהיתה מותרת אין לתלות בה והדרינן לדין דס"ה בשתי קדרות כשרות כשנפל ביניהם איסור ואין עכשיו ס' בשום א' דאסורות כמו בס"ה. מיהו כאן ודאי דמועיל כשיש עכשיו בשתיהן ס' דעכשיו אנו דנין על נפילה אחת נגד ב' קדרות ולכ"ע מועיל ס' בשתיהן. ומשכחת לה כגון שהנפילה ראשונה היתה קטנה והי' ס' בקדרה והשניה גדולה ממנה ואין ס'. וע"י צירוף בלא"ה מותר אפי' בדין דס"ה לדעת הט"ז והש"ך שהבאתי לעיל ומכ"ש כאן. ואם הי' ב' הנפילות מאיסור אחד אז אפי' אם נאמר שהנפילה ראשונה היא הוכחה לשניה ואף שבתחלה הי' ס' אם נתלה דהשניה נפלה להראשונה ממילא בעינן עכשיו ס' נגד ב' זיתים. ולזה מהני אם הי' בשתיהם ס' בצירוף דלקלקלה יותר ממה שהי' דינה מתחלה לא מקלקלינן ושפיר מותרין שתיהן הקדרה של הנפילה ראשונה מותרת ע"י ס' של נפילה א' והשתא ע"י צירוף והשניה מותרת ע"י הוכחה דראשונה וע"י הצירוף דהצירוף מועיל לשתיהם ודו"ק סעיף ז היו כאן ב' קדרות היתר ונפל איסור לאחת מהן וא"י לאיזה מהן ואין בכל אחת מהן כדי לבטל ויש בשתיהן כדי לבטל [יד] שתיהן מצטרפות לבטל: הג"ה. [טו] וי"א ואפי' באדם אחד אין להקל ולצורך הפסד יש להתיר באדם א'. מיהו אין לאכלו עד שיערבם יחד דאז כבר נתבטל האיסור [יד] שתיהן מצטרפות. עט"ז הקשה בדין זה דכל הנכנס בספק מסייע לבטל מסי' ק"ה סט"ו במלח איסור עם חתיכות הרבה דהיתר ויש בכולם ס' אבל א"י אם נגע בכולם ויודע דנגע באיזה חתיכות שאין בהם ס' דכולן אסורות ולא כולם מצטרפין משום שכולם בספק והנקה"כ כאן כ' ע' בש"ך שם ס"ק ל' דמיירי בא"מ לכן לא מקילין לומר כל הנכנס בספק וכו' כלומר דהוה דאורייתא וכאן במינו. אבל אין בתי' זה כדי לפרק הקושיא חדא דבמליחה אפי' בא"מ א"צ ס' מה"ת דכל ענין טכ"ע דס"ל להפוסקים דהוה דאורייתא אינה אלא בבישול דילפינן מזרוע בשילה או מבב"ח ואפי' מדרבנן א"צ ס' במליחה אלא בשמן או מחומרת אין אנו בקיאין ויש חשש שמן. ועוד אטו זה הדין דמליחה שם אינו במינו א"כ אם מלח שומן עם חלב לא נחמיר ויהי' מותר כשיש בכולם ס' א"כ למה לא פירשו שם דבכה"ג מותר במינו והנה הש"ך כאן הקשה יותר מדין חנ"נ דאיך יועיל הצירוף אם הקדרה שנפל בה נאסרה כולה ותי' דאין דין דחנ"נ נאמר רק באם יש שם האיסור בודאי ולא בכה"ג שיש ספק על כל הקדרה שמא אינו כאן. וגם תי' זה לא הבנתי לרוב עניי דידוע דאנן דס"ל חנ"נ בש"א משום לתא דבב"ח וכי אם נפל חלב לאחת משני קדרות בשר לא נאמר מה"ת חנ"נ ויהי' די מה"ת בשניהם ס' ואולי ס"ל להש"ך כן גם בבב"ח דאז נוכל לדון כן בש"א לדידן דלא מצינו ד"ז דס"ל להש"ך דלא קבלו לדון דין חנ"נ בש"א אלא באופן הידוע מהאיסור ולא באופן הספק אבל באמת בבב"ח גמור אמרינן גם בספק חנ"נ דטכ"ע מה"ת ובודאי יש טעם באחת מהם. ואם נאמר כן דסברת הש"ך דלא קבלו דין חנ"נ לש"א רק באופן ברור ולא באופן הספק ממילא יתורץ גם קושית הט"ז ממליחת או"ה חוץ ממה שכתבתי דאין מליחה בס' מה"ת אלא דלא קבלו אלא בודאי ולא בספק והתם ידוע שנגע באיזה מהחתיכות רק שמסופק אולי נגע גם בשאר חתיכות ויש בכולם ס' וממילא גם אלו יהי' מותרים אמרינן אין הספק מתיר לה ודאי משא"כ כאן דהכל בספק. ועוד י"ל דהתם במליחה עכ"פ יש איסור כ"ק על הנוגעים באיסור אפי' אם יש ס' ואפי' אם נגע בכולם אין יוצאין מיד כ"ק לכן אין בהם חזקת היתר ושם איסור עליהם משא"כ כאן דהקדרות בחזקת היתר ואין הספק מוציאם מהיתירם כשיש ס' ע"י צירוף [טו] ויש אוסרים וכו'. והט"ז מתיר אם הם של אדם א' אפי' לא עירבם והש"ך הצריך ה"מ. ועמ"ש בס"ק שלפנ"ז בענין חשש טכ"ע וחנ"נ שיש בספק לקדרה אחת מהם ובתי' הש"ך שם. ונ"ל דעכ"פ יוסיף בכל קדרה עד שיהי' בה לבדה ס' וזה עדיף מלערבם יחד אלא שלא כתבו הפוסקים תקנה זאת שנראה יותר כמבטל לכתחלה ויאמר שיודע שנפל כאן והוא מבטלו בידים משא"כ העירבוב המאכלים אין נראה כ"כ כמבטל. מיהו להוסיף תקנה יש להוסיף ואח"כ לערבם ויוצא יד"ח ההכשר באופן היותר נכון והתימא על הפוסקים שלא כתבו תקנה זאת כיון שאין אומרים חנ"נ בספק כמ"ש השיך סיימתי חלק חידוד הלכות לסי' קי"א מהדורא בתראה י"א סיון תרפ"ט בנל"ך ואע"י. מכאן ואילך אשוב לטייל בדוגמאות וחקירות השייכים לספיקות דסי' זה כיד ד' הטובה עלי: הפמ"ג בש"ד אות ט"ו כ' אם בע"פ בבוקר עמדו ב' קדרות עם מאכלי מצה ונפל כזית חמץ לאחת מהן וא"י לאיזה נפל ואחר זמן איסור נפל כזית חמץ ויודע לאיזה קדרה נפל דבכה"ג שפיר תולין מהמאוחר אל המוקדם ואמרינן גם החתיכה שנפלה בבוקר היא בקדרה זאת ואסורה והקדרה האחרת שריא דאף דבס"ו אמרינן דאין המאוחר הוכח להמוקדם דהתם קודם נפילה ב' היתה נ"מ בספק זה דנפילה אבל כאן דקודם נפילה שני' לא הי' שום נ"מ מהנפילה דעדיין לא היה זמן איסור נמצא שהספק ראשון נולד בשעת נפילה שני' ושפיר נעשה הוכח וכה"ג כתבתי בס"ק י"ב דאם לא ידע כלל מהנפילה ראשונה עד שאירע לו הנפילה שניה ואז נודע לו מהנפילה ראשונה המסופקת דנעשה הוכח אף שהיא מאוחרת. ובכה"ג נ"ל שיש להתיר הקדרה האחת אפי' בחמץ גמור ושעות דאורייתא ויש לדמות דין כזה לדין גיגית מלאה ענבים שנדרכו בהיתר כל יום ערב שבת ואף שגם אחר שחשכה זב יין מהם דמותר משום דטיפות האיסור נולדו בתוך תערובות היתר וה"נ כשבא זמן איסור כבר היתה הנפילה ראשונה בספק תערובות ושם מתירין היין הזב לשתות ממנו בשבת אף שהיא דשיל"מ ומכ"ש כאן דעדיין אין איסור משהו עד הלילה ואם ירגיש טעם חמץ עכ"פ לא עבר ואז ישרפנו ולפי שאיני פוסק רק מעורר את המעיינים לכן בחמץ דרבנן ושעות דרבנן לכ"ע מותר ולכל היותר טוב יוסיף באותה קדרה עד ס' ויוכל לאכלה גם אחר חצות עד הלילה וכבר כתבתי מזה לעיל סקי"ד ב) עוד בפמ"ג ס"ק י"ב בהיו הקדרות של בשר עוף וזב חלב ביניהם ובכולם יש ס' נגד החלב אבל נסתפק אולי לא נגעה רק בקדרה אחת מהם וכולם בספק זה. דפשיטא דאמרינן באיסור דרבנן כל הנכנס בספק מסייע לבטל וכ"ז כשאין שום קדרה ידוע שזב תחתיה בבירור [כגון שאין רושם] אבל אם ידוע שזב תחת אחת או שתים מהם והשאר בספק זה דומה למ"ש הט"ז בסק"ט להקשות אדין זה דכל הנכנס בספק מסייע מסי' ק"ה במלח חתיכות היתר עם איסור ויש מהם שנגעו באיסור ואין בהם ס' ומסופק שמא גם האחרות נגעו ויש בכולם ס' ואנן אסרינן הנוגעים בודאי וכמ"ש בחידודי סקי"ד דאין ספק נגיעת המסופקים מוציא ומתיר הידועים וא"כ ה"נ כאן אם מקצתן ידועים אין הנשארים מצטרפין לבטל מספק ואותם שנגעה החלב בהם אסורים וגם קרוב לומר שלא זב רק תחת אותם הידועים ולא תחת כולם והשאר מותרים ממ"נ ג) ואם הספק בכולם רק אחת מהם בשר בהמה. אם יש בארבע של בשר עוף כדי לבטל אז גם אותה של בשר בהמה מותר. כפי מה שכתבתי בס"ק י"א דאם נפל באחת משתי קדרות ויש באחת מהן ס' דתולין שנפל בשל ס' אפי' בשל תורה. ודוקא כשאין בכל א' ס' רק ע"י צירוף שניהם בזה בעינן רק איסור דרבנן. וא"כ כאן נ"ל דהארבע של בשר עוף הם גוף אחד ותלינן בהם אפי' נגד איסור תורה של בשר בהמה. ועוד דאפי' אם נחוש דזב תחת הקדרה דבהמה אבל לא זב יותר מחלקו ויש ס' ויש בו ס"ס שמא לא זב תחתיו ואת"ל זב גם תחתיו הרי יש בו ס' ויותר דהא גם בארבע לבדם יש ס'. והארבע של בשר עוף מותרים אפי' אין ס' רק בכל החמשה אף שהחמישי אסור דלו לא מהני צירופם מדהוא איסור תורה אבל להנך מהני צירופו של החמישי ואדרבה י"ל דזב תחתיו דהוא בלא"ה אסור. ואף שהרמ"א לא מתירם רק שיערב כל הקדרות ויהי' ס' וכאן א"א לערבם דהקדרה החמישית אסורה לנו אבל נגד זה יש סניף להתיר אלו דכן הלכה בנתערב במינו וא"מ ונשפך דאמרינן בסי' צ"ח דסלק הא"מ כאלו אינו והמינו מותר ולא יזיק הא"מ להיתר המינו והט"ז מתיר שם גם הא"מ לכן בכה"ג יש לסמוך אהש"ך דמתיר בה"מ אפי' לא עירבם ואפי' בב' ב"א אם האיסור דרבנן ואף דכאן יש גם איסור תורה י"ל חומרתו קולתו לתלות הקלקלה במקולקל ולומר דלא זב תחת הארבע של בשר עוף חלקם בצמצום רק פחות מעט מחלק חמישית המגיע לכל א' ותחת קדרת בהמה נפל יותר או הכל ד) ואם כל הקדרות בשר בהמה רק שנשפך מהם וא"י אם הי' בכל א' ס' [להתיר הספק] ויודע שהי' בכולם ס'. ולכאורה כמו בנפל למינו וא"מ ונשפך דאמרינן סלק הא"מ ומתירין המינו ולהט"ז ע"י קולא דסלק מתירין הכל. ואם אמרינן קולא דסלק מכ"ש שנאמר קולא דכל הנכנס בספק ע"י ספק דנשפך. דכאן יש לכל קדרה ג' ספיקות ספק שמא לא זב החלב תחתיה ואף דספק זה אסור מה"ת אבל שמא היה בו ס' קודם שנשפך. ונהי דדומה קצת לס' א' בגוף וס' שני בתערובות דסי' ק"י ס"ח ט' אבל יש עוד ספק ג' שמא נחלקה הטיפות לבין כולם בשוה ויש בכולם ס' בבירור ויש לסמוך ולהתיר עכ"פ באדם א' לערבם ה) ואם יש מהם מבשר עוף ויש בהם מבשר בהמה כבר כתבתי באות ד' דאותו של בשר עוף יש להתיר ע"י הצירוף של בשר בהמה כשיש בכולם ס' ועכ"פ נ"ל בכל הנך אופנים שהתרתי להוסיף בכל קדרה עד ס' כשיבא לאכלם דלא גרע מהיתר יבש ברוב דכשבא לבשלם מוסיף עד ס' בסי' ק"ט וכמ"ש השיך כאן אות י"ז דבספק לא אמרו חומרת חנ"נ ה"נ בכה"ג לא אמרו איסור הוספה עד ס' ו) אם עמד קדרת בשר וקדרת חלב וזב חלב תחת אחת מהם פשיטא דתולין זיבת החלב לקדרת חלב ולא להחזיק איסור ואפי' באיסור תורה דכן בנפלה תרומה בין ב' קופות אחת דחולין ואחת דתרומה דתולין דנפל לתוך התרומה. והטעם דתולין כאן אפי' באיסור תורה וכל התליות דסי' זה אינם רק בדרבנן או עכ"פ בשיעורין דרבנן משום דכל הנך תליות תולין הקלקול במקולקלת ועכ"פ יש גם בדרך זה קצת קלקול ואין תולין באיסור תורה להקל בזה ולתלות באחרת אבל כאן לתלות נפילת חלב בחלב שאין בה שום נדנוד קלקול ושניהם יעמדו בחזקת כשרותם ודאי דאין מוציאין שום א' מחזקתם. וראי' לזה מנדה פ"ט מאיש ואשה שעשו צרכיהם ונמצא דם בספל דהאשה טהורה ואפי' לר"ש שם דס"ל אין דרך האיש לראות דם יודה הכא דכן דרך החלב ליפול בחלב ובפרט דהלכה שם כר"י ואפי' באשה לבדה כשראתה בספל כשהשתינה מי רגלים. ודוק בזה כי הוא ראי' אמיתית אפי' לבשר בהמה ז) ואם זב תלב תחת כמה קדרות ויש בכולם ס' ובכל א' בפ"ע אין ס' דכתבתי לעיל בבשר עוף דמותרים ואם יש בהם בשר עוף מעורב עם בשר בהמה יש להסתפק אם נדמה לדין דנשפך דסי' צ"ח דאמרינן סלק הא"מ והמינו מותר ברוב ולהט"ז שם מותר גם הא"מ וה"נ אם נאמר סלק הבשר בהמה כאילו אינו והבשר עוף ניתר ע"י כל הנכנס בספק מסייע לבטל. והנה אם אין ס' בבשר עיף של כולם בלא של בהמה ודאי דכולם אסורים ול"ד לדין דנשפך דהתם כשאמרינן סלק ממילא המינו מותר מעצמו ברובא אבל כאן אין הבשר עוף עצמו מותר דאין כהם עצמם ס' ואתה רוצה לצרף גם הבשר בהמה ואיך תצרפו כיון שאמרת לסלקו כאלו אינו אלא אם יש בבשרי עופות של כולם כדי ס' י"ל שפיר דאמרינן סלק דכאן עדיף קצת מנשפך דשם הספק שמא הי' ס' קודם השפיכה וכאן הספק עדיף יותר דבכל קדרה יש לספק אם זב תחתיה כלל. ע"כ נ"ל גם בכה"ג להוסיף עד שיהי' בכל קדרה ס' נגד החלב דחנ"נ לא אמרינן במקום שעיקר האיסור בספק כמ"ש הש"ך בס"ק י"ז ואז יאכל הבשר עוף ויזרק הבשר בהמה כחומרת הש"ך שם לאסור הא"מ ולהתיר המינו ח) ז"ל הפ"מ במ"ז סק"ז היו כאן ב' קדרות נקיים עם מים אצל האש אחד ב"י וא' אב"י מחלב ותחב כף ב"י מבשר עוף וא"י לאיזה תחב דמותר דתולין באב"י דרבנן וכו' והנה מה שדקדק וצייר שהכף ב"י מבשר עוף הוא לאו דוקא דאפי' אם הי' ב"י מבשר בהמה מותר דהוה נ"ט בר נ"ט דהמחבר בסי' צ"ה ס"ה מתיר ולהש"ך שם סק"ט דלהמחבר שרי לכתחלה להגעיל כלי ב"י בכלי ההיפוך ג"כ ב"י והט"ז בסי' צ"ג מביא דעת בעה"ע דבכה"ג נגעל הכף ומעצמו ניתר לחלב. וא"כ אפי' ידוע שתחבו לב"י וגם הכף ב"י דמותר ואפי' בקדרה א' ומכ"ש בב' קדרות שהספק בכל קדרה שמא לא נתחב כאן. ואפי' להרמ"א שם שאוסר בשני ב"י מחשש שמא נגעו ובלעו זמ"ז בלא אמצעית המים או שהמים נאסרים משום שיש בהם ב' בליעות הפוכות וחוזרין המים ואוסרין הכלים. ולדיעה זאת בעינן הספק דשני קדרות אבל עכ"פ יכולין שניהם להיות ב"י דאין אלו החששות מה"ת וגם א"צ לתנאי של בשר עוף כלל ודברי הפ"מ אלו תמוהין לעני כמוני: ט) הפמ"ג בהל' שחיטה סי' ט"ו בש"ד אות א' כ' דאפרוח שבתוך הביצה דאסורה אבל הספק אם איסורו מה"ת או דרבנן. ואם יפול בין שתי קדרות שהיתה אחת היתר ואחת איסור תולין דנפל להאיסור משום ס"ס שמא לא נפל לכאן ושמא אין האיסור מה"ת רק מדרבנן ותולין במקולקל עכ"ל. ובאמת משום הס"ס א"א להתיר דאינו מתאים לכללי ס"ס חדא דשני הספיקות מורים ביחד דאין איסור תורה בה או משום דלא נפל בתוכה או משום דגוף האיסור אינו מה"ת והוה שם אחד ממש ויש לישב זה אבל גם אינו מתהפך דאיך תהפוך ותאמר שמא מדרבנן ותולין שנפל להאיסור ואת"ל דאורייתא שמא לא נפל בה רק להאיסור דהא גם אם מדרבנן אין היתר אחר רק שלא נפל בה רק להאיסור ובפשיטות הי"ל לומר דלא קבלו חומרא זאת שלא לתלות במקולקל באיסור תורה רק בודאי איסור תורה ולא באפרוח שהוא רק ספק תורה דכה"ג כ' הש"ך בס"ק י"ז דלא אמרו חומרת חנ"נ רק בודאי ולא בספק וכה"ג אמרינן דלא קבלו שיעור ק"א דתרומה רק בודאי ולא בספק ע' בדברינו סק"א ועוד דהס"ס זה הוה ספק א' בגופו וספק שני בתערובות דספק א' בגוף איסור האפרוח אם מה"ת וספק שני שמא לא נפל כאן רק לחברתה ועוד דס"ס כזאת יש למצא בכל ב' קדרות והפשוט דלא קבלו חומרא דשלא לתלות רק בודאי תורה ולא בספק. כמו שלא אמרו חנ"נ בספק נפילה ולפי"ז גם בחתיכה ס' חלב ס' שומן שנפלה לאחת משני קדרות והיתה קדרה אחת דאיסור דתולין. ואדרבה זה קיל יותר מדין דאפרוח דשם עכ"פ האפרוח אסור או מדאורייתא או מדרבנן משא"כ בספק חלב או שומן דאם הוא שומן אין איסור כלל: י) ויש לחקור באם הי' כאן ב' חתיכות א' חלב וא' שומן וב' קדרות א' היתר וא' איסור ונפלו החתיכות להקדרות אם נאמר האיסור לאיסור נפל. ואם דהחתיכות היו ניכרים קודם הנפילה ולא נתחזקו באיסור. ולעיל בדברינו בס"ק ג' ד' ביארנו דינים אלו על בוריין בשיטת הש"ך והפר"ח והחו"ד ובהוספות משלי יא) הפ"מ בפתיחתו להל' טרפות כ' אם היו כאן ב'. קדרות א' דהיתר וא' איסור ונפל איסור דרבנן לאחת מהם דתולין שנפל להאיסור ואח"כ נפל עוד איסור דרבנן לההיתר ואין שם רק נ"ט נגד האיסור ואם נאמר שגם איסור ראשון נפל כאן היו איסורין מבטלין זא"ז והי' ס' וממילא נאמר עכשיו התליה בהיפוך והוה מהמאוחר אל המוקדם. ואפ"ה התיר שם מחמת התליה השניה שהיא להיפוך מהראשונה וכ' דאף דאמרינן בסי' קי"א דאין אומרים הוכח מן המאוחר אל המוקדם דהתם היו שניהם בחזקת איסור בנפילה ראשונה מחמת חסרון ידיעה לכן אין הידיעה האחרונה מתרת להפוך הדין הראשון אבל כאן גם התליה הראשונה היתה לטובת הקדרת היתר וגם עכשיו שמהפכין התליה מתירין אותה ואין לה שינוי בחזקתה זת"ד. והג' מהרש"ק השיג עליו דעכ"פ התליה של עכשיו עושה אותה איסור לאותו הזמן שמן הראשון עד עכשיו וכוונתו ז"ל דבתליה המאוחרת א"א להוציאה ממה שהחזקנו אותה עד עכשיו ואף שגם עד עכשיו החזקנו אותה בהיתר אבל התליה השניה אוסרתה ותיכף מתרת אותה וזה א"א דהוה כשני היפכים. זת"ד והנה לדברינו שם דהא דאין ידיעה מאוחרת מתיר המוקדם הוא דוקא כשכבר נודע הנפילה הראשונה ונאסרו אבל אם לא ידע מנפילה ראשונה עד עכשיו וכשנזדמן נפילה ב' נודע הספק של נפילה ראשונה הוה כנפלו בב"א ותולין ע"ש. וא"כ א"ש דברי הפ"מ וחנ"נ לא אמרינן בספק נפילה לומר לדבריך היתה עד עכשיו באיסור כמ"ש הש"ך ס"ק י"ז ושפיר יש להתיר כדברי הפמ"ג יב) אם נפל איסור תורה באחת משתי קדרות ואח"כ נפל עוד איסור דרבנן לתוך קדרה אחת משתיהן ונגד האיסורים יש נ"ט בכל קדרה ואם נאמר לצרף ב' האיסורים בקדרה אחת היו האיסורים מסייעים לבטל זא"ז נאמר ממ"נ אם הי' האיסור הראשון כאן ממילא הקדרה שני' מותרת לגמרי דלא הי' בה שום נפילה וגם זאת ניתרת עכשיו [באופן שלא הי' חנ"נ או כמ"ש הש"ך דאין חנ"נ בספק נפילה] ואם לא היתה הנפילה ראשונה בזאת אני תולה דגם הנפילה שניה אינה בזאת דהנפילה שניה היא דרבנן ומותר לומר תולין וכן נאמר בקדרה שניה ומותרים שניהם אף שעד עכשיו היו שניהם אסורים מחשש ספק איסור תורה ועכשיו ניתקן ע"י נפילה ב' ע"י הממ"נ תן לחכם ויחכם עוד סיימתי י"ב חקירות היום יום ד' נשא ב' י"א סיון תרפ"ט לפ"ק. מודה אני לפניך דא"ל ששמת חלקי מיושבי בהמ"ד וכו' כתפלת ר' נחוני' בן הקנה: השמטה מסי' צ"ד בדיני תחיבת כפות ושייך לסי' קי"א: שאלה. עמדו על הכירה בבישול ג' קדרות אחת עם בשר וא' עם חלב ואחת של איסור [עבור נכרי] ועמדו שם ג' כפות בשרית וחולבת וטרפה. להגיס בכל כף כפי הראוי לה. וע"י בהלה שהתחילו הקדרות להרתיח בפ"א ובאה קטנה להגיס ולהעמיד הרתיחות ומסופקת אם הגיסה כפי הראוי כל כף למינה או אירע מקרה למין האוסרם: תשובה. ידוע דבאיסור דרבנן אמרינן בסי' קי"א דתולין דהאיסור לאיסור נפל וכו' וממילא כל כף המקרה קרהו כראוי לה. ובאיסור תורה לא אמרינן תולין. וא"כ כאן אם הי' הבשר בשר עוף וגם הכף הי' בלוע מבשר עוף בתוך מעל"ע. והקדרת איסור והכף שלו מאיסור דרבנן הי' הכל מותר בפ"ע והם בחזקתן והכפות ג"כ כשרים בחזקתן אבל כשנדקדק בדבר א"א להתיר דעד כאן לא אמרינן הקולא דתולין אלא בספק השקול כגון אם הי' כאן ב' כפות וב' קדרות כנגדם. או ב' קדרות אחד איסור וא' היתר ותחב כף א' של איסור דתולין הקלקלה במקולקל. וכן קדרה א' דהיתר וב' כפות א' היתר וא' איסור ותחב כף א' דתולין דההיתר נתחב כמבוארין הנך ג' דינים במחבר בס"א ובכל הנך אין רוב איסור רק האיסור שקול כההיתר אבל אם היה צד האיסור רבה אין תולין. ולדעתי זהו כונת המחבר שם ס"ב בד"א שאין האיסור רבה מל ההיתר אבל אם האיסור רבה אין תולין. והט"ז שם סק"ב תמה איך אפשר שיהיה נפילת האיסור רוב נגד ההיתר שהי' תחלה בקדרה ולא יהא ניכר ונדחק שם. ולדעתי הדבר בפשיטות בכה"ג דנדון דידן דנגד כל קדרה יש ב' כפות האסורים לה ורק כף א' המותר אצלה דנגד קדרת בשר יש כף חלב וכף איסור וכן נגד החלב דבכה"ג שייך לומר כל דפריש מרובא פריש לחומרא. אבל ידוע דהמחבר שם דאוסר באיסור רבה קאי בשיטת הרשב"א פרק הערל אבל הרא"ה חולק עליו ומתיר אפי' ברוב איסור ועפר"ח דהסכים והעלה מסוגיות הש"ס להתיר ברוב איסור ג"כ אמנם ראיתי להתיר כאן לכ"ע. והוא דכאן אין אנו דנין בספיקי התחיבות רק על השני קדרות דהתחיבות יכולים לקלקלם אם אירע בהם מקרה שלא כיושר אבל הקדרת איסור אין לנו שום נ"מ איזה כף נתחב בה דבין כף איסור או בשר או חלב הכל לה לא לקלקלה יותר. וממילא קודם המשא ומתן נאמר על קדרת איסור תולין שנתחב בה ממינה דלמה נאמר בה שנתחב בה שלא ממינה כיון שאין בה נ"מ. וממילא לא נשאר לנו ספק על אינך ב' קדרות רק משני הכפות אולי אירע של חלב לבשר או להיפוך דאחר דתולין קדרת איסור שנתחב בה ממינה שוב אין כאן רוב איסורי הכפות נגד אלו השתי קדרות ושפיר תולין באיסורי דרבנן אבל אכתי יש לעורר על עצה זאת דהא גם בקדרת איסור דרבנן. למשל שנתבשל בה בשר עם שומן הגיד דאין בה איסור הנאה ואולי נתחב בה כף חלב ויהי' בה איסור הנאה ג"כ והדרינן לדון בכל קדרה על ג' כפות ושוב יש רוב איסור בכל תחיבה. אבל זה אינו דכשתרצה להסתפק על קלקול דקדרת איסור מכף חולבת א"כ ממילא לא נשאר לקדרה בשר לקלקלה רק הכף איסור או כף בשר ושוב שייך תולין דתו אין רוב איסור נגדה והקדרת איסור ממילא תהי' מותר בהנאה דלאיסור הנאה אין רוב האוסרים אותה בהנאה רק הכף חולבת לבדה והיא המיעוט. והשתא דזכינא להכי שפיר נוכל לסמוך אהרא"ה בדין שלפנינו שהי' בשר עוף בקדרה ולרעיון זה דאם יש רוב כפות לאיסור אין תולין יצא הדין אם היה כאן קדרה אחת בשר עיף ולפנינו כף אחת של בשר ושתים חולבות ב"י ותחב אחת מהם וא"י איזהו דלהרשב"א אסור דברובא לאיסורא אין תליה. וגם י"ל דבכה"ג גם להרא"ה אסור דהר"א לא יפלוג אדין דכל דפריש מרובא פריש כגון בקבוע דט' חניות דגם אם הי' ט' נבלות ואחת שחוטה דאמרינן קבוע לקולא שלא יהי' ודאי איסור ואם פירש נדון לודאי איסור מטעם כל דפריש ורק בב' חתיכות ונפילה אחת מתיר הרא"ה אף שיש רוב איסור כמ"ש הפר"ח סברת הרא"ה דמה לי חד בחד או רוב איסור דכשנאמר תולין ליכא איסור כלל והרוב אין מזיק דעכ"פ לא היתה רק נפילה חדא ותלינן במקרה טהורה אבל כאן כשיש רוב חתיכות איסור והנפרש מהם נדון בכל דפריש לכ"ע י"ל שיש חשש על התחלת הפרישה ולפי"ז י"ל דהמחבר בס"ב דאוסר ברוב איסור כפי ציורי על תחיבות הכפות י"ל דלכ"ע היא. ואם כנים אנחנו בזה הדרך יהי' יותר חמור כשיש ב' כפות חולבות וכף א' בשר ותחב אחד לקדרה של בשר דלכ"ע חיישינן לכל דפריש מדין דהשאלה הנ"ל שהיו ג' כפות א' בשרית וא' חולבת וא' איסור ותחב לכל קדרה כף א' דהבשר והחלב מותרין דהקדרת איסור שנאמר בה בנקל תולין דממינה נתחב ממעטת חשש הרוב מאינך ב' הקדרות כמו שפירשתי לך. וכ"ז כמו שנשאלה השאלה שהבשר בשר עוף והכף בלוע מבשר עוף והאיסור איסור דרבנן וממילא אם הי' הבשר בשר בהמה והאיסור איסור תורה הכל אסור דנגד כל קדרה יש רוב כפות לאיסור. ומ"מ אין לאסור כולם בהנאה דלאיסור הנאה אין רוב בהכפות דלבשר בהמה אין להוסיף בה איסור הנאה רק מחשש כף חולב וכן לקדרת חלב וא"כ יש רוב שלא לאיסור הנאה בכל אחת, וכן לקדרת איסור אין חשש הוספת הנאה רק מכף חולבת אם היא מבשר בהמה טהורה. ואם לא הי' כאן רק קדרה אחת או של בשר או של חלב והגיסה בכף אחת מאותן השלשה כפות הנ"ל דהדין כך דבין אם הבשר עוף בין בשר בהמה ובין אם האיסור דרבנן בין דאורייתא הכל אסור באכילה דלאיסור אכילתם יש לכל קדרה ב' כפות לאיסור וכף א' להיתר. ולהנאה ליכא רק מיעוט מהכפות ובכ"ע מותר בהנאה. נמצא לפי"ז דהתחיבה של קדרת איסור בכף אחד מיעטה הרוב והתרנו לעיל לקדרת בשר עוף ועכשיו שאין שום קדרת איסור רק בשרית או חולבת ונטל כף א' מאלו השלשה הרי יש רוב כפות דאיסור נגד קדרת הבשר ואפי' בבשר עוף אסור באכילה ובהנאה מותר שאלה ב' עמדו ג' כפות כדלעיל בשרית וחולבת ואסורה, ולפניהם ב' קדרות בשרית וחולבת ופירש כף א' והגיס לבשר וכף שני לחלב. תשובה בכה"ג אסרינן הקדרה ראשונה אפי' אם היא בשר עוף דבתחיבה ראשונה הי' רוב לאיסור ותחיבת קדרה המאוחרת מותר כיון שאז לא נשארו רק שני כפות ואם הי' הבשר של עוף החלב שריא כיון שהיא מאוחרת והוא נטל לכל קדרה כף אחר וכן להיפוך אם תחב תחלה לחלב ואח"כ לבשר וזה פשוט לפי דברינו בשאלה הקודמת. ואם לא הגיס רק קדרה אחת וא"י לאיזה קדרה מהם הגיס ולא באיזה כף. יש כאן ס"ס בכל קדרה לומר שמא לא הגיס אותה כלל ואת"ל הגיס בה שמא במינה ואין הספיקות משם א' דספק ראשון שמא לא הגיסה כלל גרע מהספק שני שבמינה. דבספק שמא לא הגיס בה עדיין השניה מתקלקלת דאם לא תחב בזאת הרי תחב בחברתה דעכ"פ הגיס אחת אבל בספק שמא במינה הגיס אז שניהם מותרות וכה"ג נמצא בש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ב. וגם משום ס"ס שאינה מתהפכת אין כאן דמתחלה צריך לדון אם נכנס בה איזה כף מהנך כפות ודומה לספק על ארי ברפת עש"ך שם אות ט"ו. אלא שעדיין עומד לנגדנו חשש רוב המתנגד לספק זה של שמא במינה הגיס שהרי יש ב' כפות הפכיים ממנה ויש חשש כל דפריש והנה הפ"מ בסי' ק"י ס"ק י"ד הביא בזה דיעות אם רוב עדיף מס"ס דהרשב"א בתשובה ת"א כ' דס"ס עדיף וי"א דגרע ובחידודי שם הבאתי ראיות דקבוע דחניות אף שמבטלת הרוב מ"מ לס"ס שעם רוב אינה מבטלת ע"ש באורך בדברינו. אמנם כאן יש להתיר ע"י הס"ס דהרוב אינו מתנגד אלא להספק של שמא במינה ונשאר הספק שמא לא הגיס בה. וידוע שגם רוב אינו נדון כודאי רק כספק רק שהתורה התירה לאותו הספק כמבואר בשב שמעתא דרוש א'. וכיון שיש עוד ספק א' להקל שפיר נדון לקולא דעכ"פ יש גם חזקת כשרות להקדרות. וגם חזקת הנשים המבשלות לדקדק בשעת הגסתה לקדרות. עט"ז סי' ס"ט באשה ששלחה בשר לבעלה ולא הזכירה אם נמלח דמותר לו משום חזקת נשים ע"ש ובחידודנו לסי' צ"ד סקי"ג הוכחתי בכל חששי תחיבות כפות אם ידוע דעבר לילה בין השימושים להתחיבות יכול להוסיף עד ס' ולהכשיר אפי' בודאי איסור דנסמוך אסברת ר"ת דלינת לילה פוגמת. ובפרט בכל הנך דינים דכאן דיש עוד ספיקות וקי"ל לח בלח לא נ"נ ובלע של הכף היא נקרא לח דיכול להוסיף ואף דבחששי בב"ח גם לח בלח נ"נ מ"מ נסמוך אהש"ך בסי' קי"א סקט"ז דרק בודאי ולא בספק אם הי' כאן איזה איסור וכיון דלא נ"נ ויש ספיקות להקל לכן בכל הנך דינים דחששי תחיבות יכול להוסיף בין מחמת הספיקות בין מחמת שעברה לילה לכף בין שימושו לספק תחיבתו ע"ש בירור הדברים תשלום לדיני דשיל"מ ושייך לסי' ק"ב: שאלה. תרנגולת ישבה בי"ט על קינה במקום שמטלת ביצים מכמה ימים והטילה ביצה לתוכם אם נאסרו כולם בי"ט מטעם דשיל"מ או נאמר כדברי הרמ"א בסי' ק"ב דכשנולד האיסור בתערובות אפי' דשיל"מ בטיל כדין גיגית ענבים שהיין זב כל ימות החול וגם בשבת דהיין מותר לשתות ממנו בשבת וכו': תשובה. מקור ההיתר ליין שבגיגית מטעם שנולד האיסור בתוך תערובות קיל יותר עד שגם דשיל"מ בטיל הוא מדברי המרדכי סוף חולין ובפתיחה לתערובות הבאתי קושית האחרונים דמצינו בדבריו סברא להיפוך דבכה"ג. אפי' אינו דשיל"מ לא בטיל דבב"ק בש"ז של הזב שמטמא במשא כזיבה מטעם דא"א לו בלא צחצוחי זיבה כ"ז שלא נתרפא. וכה"ג ביבמה שרקקה דם בפני היבם שנפטרה ממנו מטעם דא"א בלא צחצוחי רוק. והחומרא מטעם דאין ביטול מועיל לאיסור שבא לעולם בתערובות. והרבה תירוצים אמרו האחרונים בישוב סתירה זאת אבל התירוצים לא הועילו להראות מקור הדברים לא להחמיר מטעם זה ולא להקל מהיפוך להיפוך ובפתיחה לתערובות דברתי הרבה מזה ועכשיו אביא מקור הדברים בין לצד החמור בין לצד הקל ויתורץ הכל לנכון. דכבר הקשיתי בדין דקבוע כמע"מ דיליף ר"ש בסנהדרין דע"ט מקרא דכתיב ברוצח וארב לו וקם עליו. עד שיתכוין לו למעט כשזרק אבן לגו חבורה שהיו במסיבה אחת ט' יהודים ומצרי א' וזרק אבן והרג דפטור דהמצרי הקבוע נעשה כמע"מ ופטור ממיתת סייף כהורג ישראל רק נענש כפי חוקותיהם והקשיתי דמנ"ל דמטעם קבוע כמע"מ נפטר שמא מטעם דבעל חי לא בטיל [וכמו דחכמים גזרו שאין ביטול לבע"ח נאמר שזה מה"ת] אבל בקבוע שאינו חי כגון ס' חניות שפיר יתבטל. אבל באמת א"א לומר שהתורה פטרתו להזורק אבן מטעם דהמצרי בע"ח ואין ביטול לבע"ח מה"ת דבאמת הקרא דוארב לו קאי אהרוצח ולא על הנרצחים ואמרינן שהוא אינו חייב עד שיתכוין לזה ובגוף כוונת הרוצח לא שייך לחלק בין אם יש חשיבות על הנאספים שם או לא דסוף סוף כיון שיש שם רוב ישראלים ודאי דזריקתו עלולה יותר להרוג ישראל. ועו"ק דגם עכשיו כשאנו פוטרין אותו מטעם קבוע קשה יותר דהא עכ"פ התשעה ישראלים הם ג"כ קבועים וגם רוב. ונגד קבוע א' לפטרו יש ט' קבועים לחייבו. וע"כ דלא ניתן על המצרי דין קבוע דאין שום אדם קבוע דעכשיו עומד כאן וכרגע עומד במקום אחר אלא דהמקום שכל אדם עומד בשעת נייחו הוה קבוע וכאלו מקום של כל א' מהמסובין מודד כמחצה של כל מקום המסיבה, וממילא כשאנו דכין את הזורק בין חיוב דישראלים לפטור דמצרי אנו דנין חצי מקום המסיבה לפטור כמחצה ונפטר וראי' לרעיון זה דלא מצינו בש"ס דין קבוע בדבר הנייד רק במקום שמונחים שם כגון ט' חניות דדנין החנות אחד של נבלה כאלו נשתרבב מקומו ככל התשעה ותו לא שייך להקשות דהרי אלו תשפה ג"כ קבועים דבסדנא דארעא לא שייך רוב כלל אל כל מקום של כל חנות כמחצה בפ"ע. וכה"ג בכתובות דט"ו בט' שרצים וצפרדע א' דמיירי במתים ומקום שמונח הצפרדע המת כאלו תופס כ"כ כמקומות של אלו ט' שרצים וכה"ג בפסחים ט' צבורי מצה ואחד חמץ דהקביעות על מקום מנוחתם. ומה"ט כשפירש ממקום החניות תו בטיל ברוב. השתא דאתינא להכי א"ש גם דין במעיין של ש"ז היוצא מפי האמה דאינו מטמא רק בשעה שיוצא מן האמה לחוץ [דבפנים אינו מטמא] וכן הרוק דיבמה אין פוטרה מהיבם אלא בשעה שהרוק יוצא מאויר פיה לכן אמרינן שצחצוח קטן של זיבה הנוטל מקום בפתיחת פי האמה כאלו נשתרבב ומילא חצי מקום של פי האמה וכן הרוק שיצא עם הדם מפיה כאלו מילא חצי אותו מקום היציאה ונדון כחלק נגד חלק ותו לא דנין רוב בכל כה"ג והוה כדין קבוע כמע"מ ובדרך זה א"ש דהקשיתי עוד הא דין זה דוארב לו למעט ט' ישראלים ומצרי א' נאמר רק לר"ש אבל חכמים שם ס"ל דהפסוק מורה לפטור אפי' בכולם ישראלים אם נתכוון לראובן והרג לשמעון דפטור א"כ לחכמים מנ"ל דין קבוע כמע"מ. וע"כ דלחכמים הסברא פשוטה דכל דבר שיש לו תפיסת מקום כתשע חניות או כמעינות הזב או רוק הפה לא שייך בהם ביטול דאפי' אם גוף הדבר יוכל להתבטל אבל מקומו שקבוע בו לא שייך בהם ביטול דאין דנין על הכמות רק על האיכות. וכ"ז בענינים אלו שהסוגים עצמם נחלקים בדיניהם זה מזה כדין מצרי נגד ישראל זה לפטור וזה לחיוב וכן חניות נבלה נגד כשרה. וכן ש"ז נגד זובה וכן רוק נגד דם. אבל ביין שבגיגית שזב מע"ש וגם בשבת שהיין מעצמו אין בו שום התנגדות דגם היין שיוצא בשבת מותר בפ"ע רק זמנו רובע עליו ורוצה לאסרו כל יומו. ולגבי הזמן לא שייך שם קבוע דאיך תאמר דהיין שזב בשבת מקומו קבוע כמחצה דעל הזמן לא שייך קביעות מקום דאין הזמן עבור המקום ולא המקום מחשיב הזמן. וכיון שאין שייכות קביעות על הזמן לאסרו מחמת מוקצה שוב לא שייך בו גם חומרת דשיל"מ דפירוש של דשיל"מ הוא שהאיסור עתיד להיות ניתר ובכה"ג לא נתנה תורה דיני ביטול כידוע מר"ן פרק השותפין ב' טעמים לזה אבל כאן שגם דין קבוע דאורייתא לא מרעי להרוב מכ"ש חומרת דשיל"מ דנקרא רק קבוע דרבנן לא מרעי להרוב דרבנן גזרו בדברים חשובין חומרת קבוע כעין קבוע דאורייתא וכשאין כאן קבוע דאורייתא גם קבוע דרבנן ליכא. וכ"ז בכה"ג דהיין התחיל לזוב בחול והולך וזב גם בשבת דהאיסור בא לעולם בתערובות אבל אם נתערב יין של זיבת ענבים של שבת ונפל לתוך כלי של יין חול ודאי דלא נתבטל ונדון בו חומרת דשיל"מ, דגם דין קבוע כמע"מ שייך לדון בכה"ג כגון תשע חניות מוזגות יין של חול וחנות א' מוזג יין של שבת דאסור לשתות במקום קביעותם לכן גם היין המעורב בתוך כליהם אסור משום חומרת דשיל"מ דכשייך קבוע דאורייתא שייך קבוע דרבנן ואחר כל הפלפול זה נבין לתרץ גם קושית המל"מ לחכמי אשכנז שהתירו חלב מבהמה שיש בה אבר איסור מחמת שיצא האבר מרחם אמה קודם שנולדה. והחלב של הבהמה נובע גם מכח אבר זה האסור דה ואיך יתבטל החלב של אותו האבר בין שאר החלב הא דומה לש"ז שלא ביטל הצחצוח זיבה כיון שבאו לעולם בתערובות. ולדברינו איש דשאני ראיית ש"ז או זיבה דשניהם מקומם דוקא בפתיחת פי האמה דוקא ולא במקום אחר ואמרינן דמקום של פי האמה שיצא שם צחצוח זיבה כאלו מילא חצי המקום של ש"ז וכן ברוק דיבמה שיצא מפיה כאלו מילא כל תני מקום של פתיחת פיה לרוק כנגד היבם. אבל הכח שבא מהאיברים דרך טבעי אינו נראה בעין ואין לו מקום ואין נקרא עליו לא שם איסור ולא שם היתר פד שיצא מהדדים ואז נשתנה מצורת דם לצורת חלב ועל איזה דבר תאמר שם קבוע הא גוף הדם הי' איסור מכל האברים וניתר כשנשתנה לחלב כמו שהארכתי בפלפול עצום בפתיחת הלכות בב"ח בחיבור זה ואין מקום לקושיתו ז"ל נגד חכמי אשכנז שהתירו החלב עכשיו נחזור לנדון שאלתנו בתרנגולת שהטילה ביצתה בי"ט בתוך ביצי חול דמותרים בי"ט דהאיסור בא לעולם בתערובות וכיין הזב בשבת לתוך יין של חול שקדם לו וכמו שהוכחתי לעיל בהיתר היין דבאיסור שתולה בזמן ולא בגוף הסוג לא שייך דין קבוע כמע"מ דאין לזמן מקום ולא מקום לזמן וכי אמרינן ביצה שנולדה בי"ט אין בטילה כשהטילה בי"ט ונפל בין ביצי חול דבכה"ג אם הי' ט' חניות מוכרות ביצי חול וא' ביצת יו"ט דהי' שייך חומרת קבוע על מקומות החניות לכן גם על ביצת יו"ט שנפלה בין רוב ביצים חול אין לה ביטול דכשיש קבוע דאורייתא יש גם קבוע דרבנן משא"כ כה"ג שנולדה בתערובות של חול הכל כמ"ש לעיל ביין לחלק בין נולד בתערובות או נולד בפ"ע ונתערב ותו לא מידי:

סוף הספר

תוכן העניינים

חידוד הלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה