אור ברסלב
חידוד הלכה יו"ד › סימן קה

חידוד הלכה· רבי אריה הלר

יו"ד · סימן קה

סימן קד

סעיף א איסור [א] שנשרה עם היתר [ב] מעל"ע [ג] בצונן מקרי כבוש והוא כמבושל ואוסר בכולו. אבא פחות ממעל"ע סגי בהדחה: הג"ה. ובכ"מ דאמרינן כבוש כמבושל אסור אפי' מה שחוץ לכבישה דע"י הכבישה דלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול. ויש מקילין במה שחוץ לכבישה [ד] וספק כבוש אסור [ה] לבד מבב"ח דמקילין דמה"ת אין איסורו אלא בבישול בלבד ואם הוא כבוש [ו] בציר או [ז] חומץ [ח] אם שהא כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח הוה כמבושל ובפחות משיעור זה די בקליפה וע"ל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר [א] שנשרה. במהדו"ק נסתפקתי אם כבוש מועיל דרך דופני החבית אם לומר כמו שהאש שולט ומבשל דרך דופני כלי כן מי כבישה פועלים דרך דופני כלי וכגון שהניח חבית מגופה כן פירות או חבית מלא פירות בתוך משקה. ולכאור' יש להתיר בהנך תרי אופנים דהצ"צ מתיר בהדביק חלב בשולי החבית בחוץ משום דאין החלב נכבש תוך היין רק חוץ לדפנותיו ואף דגם כלי נאסרת בכבישה וגם אוסרת בכבישה אבל בעינן שתהי' המאכל בתוך הכלי עם המשקה המסבבו ולא מהני לאסור אם המשקה בצד זה של הכלי והאיסור בצד שני. ואף דשם במעשה דצ"צ י"ל ההיתר דטבע החלב לברוח מן משקה ודי לאסור אם מונח בתוך המשקה המסבבו בע"כ ולא כשהוא בחוץ ואינו מוכרח להידבק במשקה נגד טבעו. ועוד דשם החלב מגולה לאויר רק שדבוק צדו אחד לשולים משא"כ אם החבית משוקע כולו בתוך המשקה המסבבו. אבל אני הבאתי בסי' ע' בקו"א סק"ג בנמצא עצם שיש בו מוח בחלב אפי' העצם סתום כקולית שאסור בכיבוש מעל"ע וא"כ מוכח לאסור כבישה דרך דופן חבית ג"כ. אבל הח"ש כ' שם דדוקא עצם טבעי עם מוחו דגם בגוף העצם יש לחלוחית עצמו לכן מפליט גם מהמוח שבתוכו דרך העצם בטבע משא"כ כלי יבישה אפי' כלי עצם. והנה לבנות הדין עפ"י סברות קלושות. אמנם נ"ל להתיר מהירושלמי תרומות פ"י ה"ב דפוס זיטאמר (דל"ו ע"ב) יעוין שם ובביאורי לירושלמי שם וע"ע מכשירין פ"ג מ"ב כה"ג ממש לענין הכשר מים לפירות ושם פסקינן דמכשיר דרך דופני כלי רק שמחלקינן שם בין מים ויין וחומץ לשאר משקין וע' ח"ש כאן מביא המשנה הנ"ל. אמנם נ"ל שיש חילוק בין דיני הכשר בין דין כבוש לדונו כמבושל דידוע דחז"ל נתנו הרבה תנאים לדין כבוש דבעינן מעל"ע שלם כ"ד שעות שלימות בלי חסרון אפי' רגע וגם ס"ל להפוסקים שיכבוש במים אחדים שלא יתחלפו המימות. ולכן נסתפק הח"ש בסי' ע' במים רדופין כגון בנהר זוחל אם הוה כבוש וע"כ דכן קבלו דאין דין כבוש כ"א באופנים אלו ואיך נאמר דבדרך דופן איזה כלי יהי' דין כבוש ועוד דבכה"ג אין פעולת המשקה מתחלת תיכף כי צריכה בכחה לעבור תחלה עובי הדופן ואח"כ תחיל לפעול פעולתה בהפירות וא"כ איזה זמן תתן לשיהוי זאת דעובי הדופן והם סתמא אמרו כ"ד שעות לא פחות לכן נ"ל דיש להקל בחשש כזה וזהו רעיון אמיתי להקל בכבישה כזאת [ב] מעל"ע. דין כבישה אינה רק יבש בתוך לח אבל ב' לחים מעורבים תיכף ונאסרים. ואם השני לחין אין בטבען להתערב כגון שמן עם מים או שומן מהותך עם חלב נ"ל דאין איסור בצונן אפי' במעל"ע דבורחים זה מזה רק לכל היותר ישער בדקות במקום נניעתם זה ע"ג זה אם השומן מונח מעל"ע ע"ג החלב והשאר מותר דעכ"פ לא גרע מסתם כבוש דמה שחוץ לכבישה מותר. וכבישה בשומן קרוש או במים קרושים בחורף אם אינו רק להתנועע אין עושה כבישה [ג] בצונן. ואם שפכו המים ונתנו מים אחרים צריך מעל"ע חדש משעת חילוף המים. והיתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור מותר דאימתי נגמר בליעתה אחר מעל"ע ואז כבר נפגם טעם הכלי אפי' התחילה הכבישה תיכף אחר בישול אם לא שהבישול הי' בדבר חריף או שהכבישה היא בדבר חריף דאין חריף נפגם. והמ"א מחמיר בכבוש בכלי איסור אם התחילה הכבישה תיכף אחר שהוריקו הכלי מבישול האיסור וצ"ע. וכלי היתר שנכבש בה איסור בלעה בכולה. והפ"מ מחמיר בכ"ח חדש בפחות ממעל"ע. והג' מהרש"ק כ' דפחות ממעל"ע אין בולעת רק כ"ק ולכן אם בלעה מאיסור פחות ממעל"ע ואח"כ בשלו בה די בס' נגד הכ"ק והקדרה אסורה. וכ"ז בכ"ח חדש שאינה מחופה בגלייזיר אבל אם מהותכת בגלייזיר או ישינה אין בולעים בפחות ממעל"ע וכלי עץ בולע בפחות ממעל"ע וכלי מתכות ודאי דאין בולעת בפחות וכלי זכוכית אפי' במעל"ע אינה בולעת ובפסח המנהג להחמיר. ואיסור כבישה בכל איסורין מה"ת ובבב"ח מדרבנן ונ"מ להקל בספק כבוש כמ"ש הרמ"א כאן ומבואר בדברינו בכ"ד [ד] ס"כ. כגון שמצא חתיכה כבושה וספק אם מונחת שם ממעל"ט. והנה אם א"א לומר עכשיו ממש נפל שם כגון שהיתה הכלי מכוסה זה איזה שעות וגילה אותה וראה החתיכה בתוכה בזה אסרינן בש"א ובבב"ח מקילין. ואם קודם איזה שעות היתה הכלי בדוקה וי"ל דעכשיו ממש נפל מותר בכ"ע. ופשיט דאם נתערה הכלי תוך מעל"ע דמותרת דהוה מים חילופים. וכן אם לא עמדה הכלי כל מעל"ע במקום זה רק ניטלה בתוך מעל"ע ממקלמ"ק י"ל אין מחזיקין איסור ממקום למקום ואמרינן שמתחלת מעל"ע שהיתה הכלי במקום אחר לא הי' שם החתיכה וצ"ע ורק להערה באתי. והא דבהיתה הכלי במקום אחד כל מעל"ע דאסור אם שפכו מעט מהמים קודם שמצאו מה ששפכו מותר דלא מחזקינן על יותר ממעל"ע לומר שגם בזמן ששפכו הי' כבר נשלם המעל"ע דאין לך אלא זמן שמצאו ואם בלא מי השפיכה לא הי' ס' ועם מה ששפכו הי' ס' דצריכין לומר ממ"נ אם היה הדבר שנכבש מעל"ע קודם השפיכה הי' אז ס' ומעת השפיכה לא נתחדש מעל"ע ואת"ל שבעת השפיכה לא הי' מעל"ע שיש לאסור הנשאר אבל כיון שיש עכשיו לדון על שניהם אם להתיר או לאסור ועדיין הנשפך קיים לכן יש להתיר הכל ולומר כיון שעיקר האיסור ע"י ספק והספק על הכל לכן מותר הכל. ובה"מ אפי' אם הנשפך לפנינו יש להתיר דלא גרע מנשפך בבישול שבסי' צ"ח ודו"ק. ואם מסופק אם היה הדבר בעולם כלל קודם מעל"ע כגון נמצא חתיכת נבלה כבוש בחלב וספק אם נחלבה החלב קודם מעל"ע [דאלו בשר כשר בלא"ה ספק כבוש מותר] וגם ספק אם החתיכה נפל בתוכה קודם מעל"ע הו"ל ס"ס ואף דהוה משם אחד מ"מ י"ל דלא בכה"ג אסרו ספק כבוש כיון שי"ל דקודם מעל"ע לא הי' הדבר בעולם. ובסי' פ"ז סק"ד כתבתי בנמצא בשר כבוש בחלב ומסופק אם הוא בשר כשר והכבישה דרבנן או אם הבשר טמא והכבישה דאורייתא וגם ספק מעל"ע והתרתי שם החלב בה"מ ומכ"ש אם מהחלב ליתן אח"כ לתבשיל אחר דמותר. וכן להיפוך אם החתיכה ודאי טהורה והספק על החלב אם מבהמה טמאה עם ס"כ אז החתיכה מותרת ממ"נ [אם היתה כבר מוכשרת מדם]. ובדם ג"כ ס"כ מותר כ"כ החו"ד והפ"מ כ' דבדם הוה דאורייתא בכבוש אף דדם שמלחו דרבנן. ובפתיחה להל' מליחה כתבתי מזה והמיקל לא הפסיד. ודם הכבד לכ"ע דרבנן ובסי' ס"ט הארכתי גם בנמצא כבד כבוש בחלב וחתיכה שלא נמלחה עם ספק כביש אסורה גם להחו"ד דדוקא דם שכבשו הוה דרבנן אבל כאן הספק על איסור החתיכה וגם לצלי אוסר הרמ"א שם. וס"כ בכבד ונצלה אח"כ ונפלה לתבשיל יש לצדד. וחתיכה שלא נמלחה נמצאת בחומץ עם ס"כ י"ל דחומץ מחליט כדעת הרמב"ם ויש לצדד להקל ועכ"פ יצלנו. ואם נכבש בכלי א' חתיכת כבד וכיוצ"ב מאיסורי דרבנן ובכל שניה חתיכת איסור תורה ושניהם בספק כבוש ונתערבו המאכלים מותר ממ"נ כמ"ש בסמוך בחתיכה ספק טהורה בחלב. ודוקא אם יש בשניהם יחד ס' נגד איסור א' של תורה דאז אמרינן דהאיסור שני של רבנן מותר בספק א"כ הכל מותר והמורה יעיין בשכלו בכ"ז היטב [ה] מלבד בבב"ח. ואף דס"כ בבב"ח מותר אבל אסור לבשלה אח"כ דיבא לדאורייתא. ולדעת הש"ך בסי' ק"ט דבדרבנן מותר להוסיף מרוב עד ס' א"כ כאן שכעת היא מותרת יכול להוסיף עד ס' ואז יבשלה. ואם נכבשה חתיכה חציה בחלב ונפל לתבשיל אף שקודם הבישול היה החלק שחוץ לכבישה מותר אבל עכשיו בבישול אמרינן איסור דבוק וצריך ס' נגד כולה ובהנאה יש להתיר כיון שיש ס' נגד החצי שהיתה בתוך הכבישה. דגוף הכבישה אין מביא איסור הנאה רק הבישול מחדשו ואינו יכול להיות חמיר מהכבישה עצמה ע"י איסור דבוק. ונ"ל דבהנאה מותר אפי' אם גם נגד הנכבש ליכא ס' די"ל כיון דכבר נאסר ע"י הכבישה אף דהוא רק איסור דרבנן שוב הוה רק בא מבב"ח דאם תימא דאין זה בב"ח דאורייתא א"כ אין כאן איסור כלל דלא בכה"ג אסרה תורה וצ"ע. ומ"מ הבשר עצמו באמת אסור בהנאה דבתוכו נתחדש בליעתו בבישול ודוק בזה כי יש לישב הרבה בזה. ואם עמדה חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בשלו בה בשר מותר דטעם ראשון היה בהיתר ואין איסור כבוש בהיתר ועדיף מנ"ט בר נ"ט עמ"א סי' תמ"ז סקט"ז בכה"ג לענין בליעה חמץ בכבוש בזמן היתר ועחו"ד כאן סק"ב [שייך למ"ש לעיל סק"ד שהפמ"ג מחמיר בדם שנכבש במים (אם לא נימוס) דדם שכבשו לדידי' דאורייתא ושייך להחמיר גם בס"כ. והיד אברהם כ' בשם או"ה דדם המעורב במים אין ראוי להזייה וא"כ ממילא דם זה מדרבנן כמו דם שמלחו דהוה דרבנן מטעם זה דאין ראוי להזאה. וגם דם קפוי אין ראוי להזאה דלכן הי' ממרסין בדם שלא יקרוש ויפסל להזאה ודם זה שעמד במים ולא נימוס ודאי דנתקשה הרבה. וצ"ע אם ליכא איסור דאורייתא בדם קרוש שנפשר] [ו] בציר. צ"ע אם שיעור זה דחומץ וציר הוא דאורייתא ונ"מ להחמיר בספיקו ונראה מהפוסקים להקל ואם ודאי שהא כדי להרתיח וספק מעל"ע אסור רק שאינו ודאי איסור תורה ונ"מ ג"כ בנשפך וא"י אם יש ס'. ומה שחוץ לציר בדברים שצריכים מעל"ע מותר אפי' שמן כ"כ הגרע"ק מיהו אין מצטרף החלק שחוץ לציר לס'. ובציר י"ל גם דיני מליחה ובה"מ אף בשמן מותר בכ"ק כבמליחה וגם אין אומרין היתר מפטם לאיסור כמו במליחה. ורק בשמן בודאי אז אוסר בפחות מש"כ משום המלח דלא גרע מנמלח ואם האיסור מחמת דם אז תמיד מה שחוץ לציר מותר דדם אין מפעפע למעלה רק כ"ק מחלק העליון אסור ובסי' ס"ט נתבארו אלו הדינים ועהגר"ע כאן [ז] בחומץ. דוקא מחתיכה מפליט חומץ בש"כ אבל מכלי אין חומץ מפליט בשיעור כדי שירתיח וגם אינו מבליע רק כ"ק. ובכבוש בציר כשיעור בעינן ס' וגם קליפה כדיני מליחה. וקודם שיעור זה לדידן דבמליחה אסרינן גם בכחוש גם כאן אסור מיד מטעם מלח אם אין ה"מ ואם הוא מדברים שאין בו חשש שמנונית והוא מדרבנן אז אין אוסר בפחות מש"כ רק כ"ק ובש"כ הוה כבוש מטעם ציר ובעינן ס' וגם קליפה מטעם מלח ולק' יבואר עוד מדיני מליחה [ח] אם שהא כדי שיתן על האור וכו'. הש"ך האריך להקל בחומץ בפחות ממעל"ע והמ"א מחלק בין חומץ חזק שמפעפע כששופכין אותו על הארץ. ופשוט דאין שמן זית נקרא חריף כחומץ לענין זה כ"כ הבאר יעקב. וכ' הפ"מ דגם בחומץ בעי ס' וקליפה בש"כ ובפחות מש"כ רק כ"ק כבציר לעיל סק"ז וצ"ע סעיף ב חום של כ"ר שהיס"ב [ט] מבשל ואומר כולו אבל [י] חום של כ"ש אינו מבשל וי"א שגם אינו מפליט ומבליע וי"א דמ"מ מפליט ומבליע ואוסר כ"ק. וראוי לחוש ליזהר בדבר [יא] לכתחילה אבל בדיעבד מותר בלא קליפה וסגי בהדחה בעלמא. ובסי' ס"ח וצ"ב נתבארו דיני כ"ש ועירוי: [ט] מבשל. וכ"ז שעדיין עומדת אצל האש אפי' כבר אין יס"ב יש להחמיר ואם רק תם יותר מחמין שרוחצין בו תינוק ב"י הוה יס"ב והמורה ידקדק בזה שלא יקיל בא"ד [י] חום של כ"ש. הט"ז מחמיר באין ה"מ כהרש"ל ובה"מ מתיר דאפי' קליפה א"צ כשיש איזה הפסד בקליפה. וכלי שיש בה איסור חם של כיש יגעילנה ואם כ"ח מותר כ"כ בהגרע"ק [יא] לכתחלה. ואפי' בדבר שדרכו להדיח אסור לכתחלה ואף דאמרינן בסי' צ"א כל דבר שדרכו להדיחו יכול ליתנו לכתחילה בתוכו על סמך הדחה שיהי' אח"כ כאן חמיר מעט שיש גזרה משום כ"ר. וכ"ח דינה כמאכל דמותר בדיעבד רק כלים שאפשר בהגעלה יגעיל ואם שימשו בלא הגעלה מותר אף שאין ה"מ. ומהט"ז סק"ד מוכח דגם להמאכל בעינן ה"מ אם נתנו בכלי של איסור בתוך מעל"ע. וכ"ז לענין להבליע בכ"ש מצלול אבל אם שני גושיים נפלו לכ"ש זה היתר וזה איסור וחיישינן שיפליט מאחת ויבליע בשני מותר בלא ה"מ. והנה אם יש בכ"ש מלח וציר מבשל ואף בה"מ ואף בשני גושיים כהרמ"א בסי' ס"ט. ויש לעיין בזה אם דינו כדבר חריף שמועיל לכלי שאב"י או לנ"ט בר נ"ט בסי' צ"ה דבעינן רובו חריף וה"נ בעינן רוב מלח וציר. ונ"ל דעכ"פ בעינן יותר מהצורך וא"כ יהי' אינו נאכל מחמת מלחו וממילא הו"ל יתירה מלח ומותר מכח פגם כלעיל בסי' ק"ג. ומהרמ"א הנ"ל בסי' ס"ט אין ראיה דהתם מיירי בענין ששם הבשר שלא הודח מדמו בכ"ש דבזה לא נתקלקל הבשר דאדרבה זהו תיקונו דבעי להדיחו במים קרים וזה הדיחו במים חמין של כ"ש והבשר ניתקן בזה והמים אה"נ דאין נאסרים דהוה לענין המים נט"ל רק הבשר נתבשל קצת ובלע דמו. וכה"ג י"ל לענין איסור בישול דשבת ואפי' בבב"ח י"ל דכיון דע"י המלח נעשה החלב נט"ל דמותר כמו שהארכתי בקו"א לסי' ק"ג כגון אם נתן בשר שאנמ"מ לתוך חלב בכ"ש ונפגמה החלב דודאי מותר דיתירא מלח מקרי נט"ל ולא עוד דאפי' בכ"ר כה"ג יש להתיר ואפי' בבב"ח ומכ"ש בש"א ועיין היטב בדברינו שם ותבין הדברים. ועירוי שלא נפסק הקילוח אסור להט"ז בק"ו מכ"ש ויסיק חד דרגא דיאסור כ"ק אפי' בה"מ כדין עילאה גבר דהקליפה מדינא ובשבת ובבב"ח אסורה כ"ק מדאורייתא ויצריך ס' נגד הכ"ק כשיבשלנה אח"כ עם הכ"ק. ובנפסק הקילוח בה"מ מותר ככ"ש ובאין ה"מ אסור כ"ק. וקילוח שנזחל על הכירה אם בשעה שבא הקילוח אל הקדרה עדיין לא נפסק הקילוח מהקדרה שבא ממנה הקילוח י"ל דין כ"ר כיון שהכירה חמה רק שאינו נקרא בישול ממש לענין שבת ובב"ח דעכ"פ אין זה בישול. וגם אין מפליט ומבליע לענין אם זחל על ב' גושיים כאחת רק כחומרת הט"ז בכ"ש וקליפה בעינן ג"כ וכ"ז כשהדבר שנזחל עליו הי' קר אבל אם נזחל ע"ג קדרה שאצל האש ודאי דבעינן ס' נגד הזחילה והקדרה אסורה כמבואר בסי' צ"ב ואם הזחילה הלכה דרך אפר נפגמה וכבר ביארתי בסי' צ"ב דינים אלו באורך קו"א לסי' ק"ה מסעיף ב' עד סעי' י"ב ולא כתבתי יותר בחידוד הלכה עד סעי"ב משום דכל דיני תתאה גבר ועילאה וצלי ומליחה ביארתי בהלכותיהן בסי' ס"ט וע' וצ"א וכ"ד ולא ראיתי כאן להוסיף כלום לכן לא אכתוב כאן רק קיצורי דינים העולים מסעיפים אלו ואחלק אותם לסימנים א) אנן קי"ל תתאה גבר ואם נפל צונן ע"ג חם גוש דכ"ר והיינו כגון חתיכה הבולטת למעלה מהרוטב אז אסור החם והצונן דתתאה גבר ואם ניער החתיכה מיד לתוך הקדרה ויש ס' נגד טיפת הצונן שנפל עליו כדין דט"ח בסי' צ"ב דכשניער תיכף די בס' נגד הטיפה. ובכ"ש כה"ג מותר ולהט"ז בעינן ה"מ ב) אם הניח איסור חם ע"ג קדרה כשרה או להיפוך דינו כעירוי שנפסק הקילוח ובעי קליפה. ואם הצונן והחם נוגעים זה בזה בעי קליפה ואם הצונן צלול הט"ז אוסר כדין טהור מלוח וטמא תפל צליל דאסור בסי' צ"א ולהרמ"א אין חילוק וכ"ז שאין החם תתאה מותר בקליפה וכ"ז באיסור בעין אבל איסור בלוע ואין שם רוטב חם להפליט הבלע מותר אפי' בתתאה חם דאין בלוע יוצא בל"ר. ע' בדברינו בסי' צ"א ג) אם הניח איסור חם בכלי היתר צוננת דתתאה גבר להקל אדמיקר בלע כ"ק והכלי נאסרת כ"ק ואם המאכל היתר והכלי אסורה בכה"ג אין המאכל צריך קליפה דבליעה דכלי אין יוצא בלא רוטב כלום ואם יש שם לחלוחית קצת להש"ך כאן ס"ק ט"ו יוצא מכלי בל"ר והמאכל אסור כ"ק. ואם נפל בשר חם ע"ג כלי חולבת שניהם נאסרים כ"ק ובכלי אין אומרים תתאה להחמיר כגון אם הכלי חמה לאסור המאכל קר שנפל עליה בכולו דכל כלי ריקנית תיכף כשעירה ממנה ונתרוקנה דינה ככ"ש כדעת הט"ז סוס"י צ"ב ורק כ"ק אסור. ואם הניח כלי צוננת ע"ג מאכל חם ג"כ אין אומרים תתאה לא לאסור המאכל מהכלי דאין בלוע יוצא בל"ר וגם לא לאסור הכלי מהמאכל רק מה שתחב ממנה או שנגעה בהמאכל כדין כף בסי' צ"ד דלא אמרינן חמקח"כ ורק מקום התחיבה אסור. ע' חו"ד כאן דלדבריו א"א לצייר דיני תתאה לחומרא בכלי. ונ"ל עוד אופן כמ"ש הט"ז בסי' צ"ד בתחב כף רותח לתבשיל קר דנסתפק שם אם אמרינן בכה"ג תתאה אמנם גם בזה נוטה לקולא ד) אם עירה היתר צונן ע"ג איסור חם בחמץ כה"ג אמרינן הניצוק מחמם כל הקילוח ואוסר גם מה שנשאר בכלי עליונה אם לא נפסק הקילוח ובשאר איסורים מותר בדיעבד ובחמץ אסרינן דמשהו יש ובנפסק הקילוח מותר העליון בכ"ע. ואם התיך שומן חם לתוך צונן ונפשר התחתון צריך ס' כדין לח בלח ובסי' ק"ד כתבתי כה"ג לענין עכבר שהי' שם ה) כל הנך דינים בבישולים וחימומם אבל דיני צליית או מליחת איסור והיתר ביחד הדין כך. חלב שמן שנמלח עם בשר ק אם כל החתיכות נוגעים בהחלב הן אם מקצתן נוגעים בחלב והשאר זה בזה אפ"ה כולם מצטרפים לס' והנוגעים צריכין קליפה במקום נגיעתם. ואם אחת נוגעת והנשארים פרודות ממנה ומן החלב או אפי' נוגעות רק שהם תפילות אין מצטרפין לביטול ס' וגם אין נאסרים ורק הנוגעת בחלב אסורה אם אין בה לבדה ס' ואם יש בה ס' צריכה קליפה ואם החלב דבוק בתולדה לאחת והשאר נוגעות בה וזה בזה וכולם מלוחין אמרינן איסור דבוק ובעינן ס' נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ובה"מ אין מחמירין לומר איסור דבוק במליחה ודי בס' נגד החלב לבד רק אותה חתיכה אסורה אפי' בה"מ דאפשר לסחטו אמרינן גם במליחה לאסור (ונ"ל דבה"מ מצטרפין גם אותה חתיכה לס' אף שהיא אסורה דלא גרעה מעצמות האיסור דסי' צ"ט). וכ"ז כשהחתיכה הדבוקה להחלב נמלחה תחלה אז י"ל חומרת א"ד שממהרת לבלוע תחלה ונאסרה אבל אם מלח כולם בסדר א' זה אחר זה אף שאירע לו שמלח תחלה הדבוקה רק שמלח חלק הבשר קודם או אפי' מסופק בזה כיון שהמליחה היתה בפ"א אין כאן לא חומרת א"ד וגם הבשר הדבוק מותרת דגם אל"ס לא אמרינן כשיש ס' נגד החלב. ואפי' מלח החלב תחלה רק דקודם שנתלחלח מזיעת המלח נמלחו כולם מותר דכ"ז שלא נתלחלח מזיעת המלח אין בו חום מליחה וע' ס"ק י"ד. ובבישול אמרינן תמיד א"ד אפי' לא נמלח תחלה ו) איסור כחוש לדידן דלא בקיאינן ומחמירין להצריך ס' ובה"מ אמרינן דבקיאינן ואם לעינינו האיסור כחוש די בכ"ק. ודוקא בבשר אמרינן בה"מ דגם אנן בקיאין אבל בחלב אין אנו בקיאין להבחין בין חלב כחוש לשמן ובעינן ס' אם הוא חלב דאורייתא. ובקרומין בקיאין. והא דדם אוסר בס' היינו משום דמעורב בו ציר שמן מהבשר וכ' הג' מהרש"ק דלכן בחתיכה אצל חתיכה שמניחין ע"ג כלי מנוקב ושם אין ציר רק נגיעה בעלמא ואם אחת טרפה די בקליפה. רק שהקליפה מדינא דאם א"י מקום הקליפה ובשלו צריך ס' נגד הקליפה ואין לסמוך בזה אשיטת הריב"א בתוס' הובא בסי' צ"א דאם א"י איה מקום הקליפה דמותר דכאן הקליפה מדינא ועוד דהוה תרי קולי בה"מ דגוף הענין דא"צ ס' ודי בקליפה הוא קולא דבעי ה"מ [הערה למאי דקי"ל דאם נגעה אחת בחלב ושאר החתיכות נוגעים זב"ז דצריך ס' וקשה הא קי"ל דבבלוע בקיאין אנו בין כחוש לשמן ונאמר דהבליעה שבחתיכה שנגעה היא כחושה. וממילא לא נאסר רק החתיכה הנוגעת בגוף החלב דשם החלב בעין ולהשאר נאמר דהבליעה שבראשונה היא כחושה וא"צ ס' ואפי' קליפה לא תבעי בהם דאין בלוע יוצא בל"ר. והחו"ד תי' קושיא זאת דכאן בא האיסור בב"א ובדרך הילוכה לא חשוב בלוע דדוקא אם הראשונה בלעה כבר ואח"כ מלחה עם אחרות הוה בלוע ולא בכה"ג. וכה"ג כ' בסי' צ"ה לענין נ"ט בר נ"ט דלא שייך רק באם הנ"ט ראשון קדים ואח"כ בא נ"ט ב' אבל אם שניהם באים בב"א דרך דופני הקדרה הוה אחת כמו משפך ששופך בזו ויוצא בזו. ובפתיחה שלי הארכתי בחלק ב' פ"ג בענין שאלת הפ"מ בשער התערובות שלו והביא דברי המ"ב בשו"ת דגם בפ"א שייך דין בלוע וצ"ע. ונ"ל די"ל באופן אחר דהוה כתרי מילי דסתרי אהדדי דנגד הנוגעת חשבינן להחלב שמן ונגד האחרות נדונו לכחוש במעשה אחת. וזה לא דמי לחתיכה שבלעה כבר ונאסרה מחשש שמן ואח"כ מלחה עם אחרות דשפיר י"ל דעכשיו בקיאין והוא כחוש דאין דנין על מעשה ראשונה. וי"ל דגם כונת החו"ד כן. ע"כ הערה] ז) במליחה אם ההיתר שמן והאיסור כחוש לא אמרינן היתר מפטם לאיסור ובצלי אמרינן היתר מפטם. ונ"מ לדידן בה"מ או בדרבנן דגם בהפסד קצת בקיאין לעשותו כחוש. וגם בכחוש גמור שאין במין זה דררא דשמנונית כגון איסור נדר מככר או חדש וכה"ג. ומלחו עם היתר שמן אין פיטום במליחה ובצלי יש פיטום. ובדיני פיטום יש ד' דינים. א) אם דבר כחוש והבליעה איסור שבה שמינה לפי בקיאותנו אז יוצא הבליעה מכחוש. ב) אם החתיכה שמינה ובלעה איסור כחוש. ג) אם האיסור כחוש והבליעה שמינה. ד) בחתיכה אחת שיש בה ב' בליעות איסור אחת כחושה וא' שמינה כגון שבלעה חמץ וגם חלב והנה בחלוקה א' דעת הט"ז סק"י כאן דאין הבלוע מפטם להגוף הכחוש ולפי"ז מכ"ש בדין ד' דאין בליעה אחת מפטם לבליעה אחרת שבגוף אחד. וע' או"ח סי' תמ"ז ס"א ובט"ז שם סק"ב ובמקו"ח שם ושם דעת הט"ז להיפוך דבליעה אחת מפטמת חברתה וחוץ מסתירת הט"ז משם לכאן צריך להבין דברי המחבר שם שכ' ואין שם דבר המפעפען לשון רבים ומשמע שבשר שמן בולעת חמץ והבשר נוגע באחרת וזהו לכאורה דין ב' דכאן. אמנם שלא יסתרו דברי הט"ז צ"ל דשם כ' לדעת המחבר כאן דס"ל דגם במליחה יש פיטום לכן סבר לפרש גם דברי המחבר דשם כן שככר חמץ בלעה שמן ונגעה בככר שני ואחת היתה חמץ דנתפטם החמץ ואסר הככר שני של מצה ולפי"ז בחלוקה ד' שהי' ב בליעות י"ל גם להמחבר אין איסור דרק גוף הבולע נתפטם מבליעתו ולא בליעה מבליעה ולדידן בכל גווני מותר וע' גליון רש"א כאן ח) איסור כחוש גמור כגון חטה נדורה או חדש ממנהגא אוסרת במליחה את ההיתר ויש להתיר גם בהפסד קצת ע"י קליפה ורק בפסח מחומרא אסרו במליחה ע"י היתר מפטם כגון שמצאו חטה ע"ג בשר אבל חטה לחטה אין אוסרת גם בפסח וזהו החילוק בין הדין דסי' תמ"ב ס"א ובין הדינים דסי' תס"ז באו"ח ע"ש ודו"ק בזה כי אין כאן מקומו ט) איסור שמן ממש אפי' בדרבנן אסור בס' וקליפה ואפי' בה"מ ולא נאמר להקל מחמת ס"ס בפלוגתא להקל ולא דמי למעשה דעגל פה מיץ דשם לא הי' שמן ממש רק חשש דלא בקיאין ודו"ק כי אני מקצר בכל זה י) חוטין וקרומין של חלב מותר בקליפה במליחה אף בה"ק והגר"א בסי' נ"ב כ' דבדרבנן די בקליפה גם בצלי וא"צ ס' יא) כחוש גמור כחטה כבר כתבתי בדין ח' ואפי' מנהגא ליכא מחטה לחטה אלא אם כן מחטה שנמלחה עם בשר. כגון חטה נדורה או חדש יב) בכ"מ שבמליחה כ"ק בצלי צריך כ"נ ולענין איסור דבוק בה"מ אין אומרים בהם א"ד לא בכ"ק של מליחה ולא בכ"נ דצלי ובאיסורי דרבנן הגר"א מיקל אפי' בה"ק. ושגם בצלי די בקליפה יג) דיני טמוט"ת ביארתי בסי' צ"א ובמליחה אין חילוק בין אם התחתון מלוח או העליון ועי' סי' ע' רק לקולא כגון אם הטהור מלוח למעלה והטמא תפל למטה להתיר אבל להחמיר באם המלוח למטה לא מחמרינן דדין תתאה גבר לא נאמר רק בחום אש א"ה אחר שגמרתי להציג לך קיצורי דינים המסתעפים מסעיפים אלו עד סעי' י"ב ומכאן ואילך מתחילין דיני כבוש ושלוק ואיחרתי מלהציג הפתיחה לדינים אלו עד כאן כי יש בדינים אלו עמקות גדול המפוזרים בכמה משניות בש"ס וסוגיות שני השסי"ן כמו שתראה אותם כאן בפרוטרוט וזה החלי בעזה"י ורובם מועתקין מספרי נמוקי הרא"ה למשניות משנת תר"פ פתיחה לדיני כבוש ושלוק הנה בתרומות פ"י מ"א תנן בנותן בצלים של תרומה לתוך עדשים אין אוסר אא"כ הבצלים מחותכין ואז אוסרים בכבוש אבל אם הבצלים שלימין אין אוסרין בכבוש. ובמ"ז שם בזיתים של תרומה כבושים עם זיתי חולין קפדינן שיהי' הזיתים דחולין מחותכין ואז יקבלו טעם אף מהשלימין של תרומה ואם החולין שלימין אין בולעים אפי' הזיתים של תרומה מחותכין עוד שם בסו"פ מי כבשין אסורין. ומשמע דהמים תמיד מקבלין טעם מהנכבש בהם ולא מחלקינן בפיצועין או בשלימין עוד שם מ"י וי"א כל הנכבשין זע"ז מותרין אלא עם החסיות וכו'. (כלומר ירקות חרופין כשומין ובצלים בקראים חסיות) ואם התרומה מחסיות אוסרין החולין בכבוש ואם התרומה אינה מחסיות אפי' אם החולין מחסיות מותרין. והסברא כדרך שאמרו במליחה אם הטמא מלוח אז אוסר את התפל ואם הטהור מלוח והטמא תפל אין איסור זהו תוכן דברי המשניות. וכ' הרע"ב שם דכשאין התרומה מחסיות אין אוסרין בכבוש אם לא בשלוק או בישול. ובמי"א שם ר' יוסי ס"ל דאפי' בשלוק אין אוסר רק בתרדין שאם שלק תרדין דתרומה עם של חולין אוסר שהתרדין נו"ט בשליקה. ושם כ' הרע"ב דר"י פליג את"ק דלת"ק שלוק אוסר בכל המינים. ודעת ר"ש שם דאין שלוק אוסר רק כרוב של שקיא של תרומה אוסר לכרוב של בעל דחולין וזהו ג"כ פלוגתא אדת"ק שם דס"ל דכל המינים אסורין בשלוק. ור' יהודה שם מיקל יותר דכל מב"מ אין אוסר בשלוק [אף דר"י ס"ל בבישול מב"מ בכ"ש] ורק בשר בבשר אוסר ורק בבישול מב"מ כגון בשר טרפה עם כשרה אוסרים בבישול. והרע"ב שם פסק כת"ק דבכבוש רק חסיות אוסרין. ושלוק אוסר בכל המינים וכ"ש בישול. ולפי"ז צ"ל דהא דתנן שם מי שלקות אסורין וכן מי כבשין ולא תני תנאי דחסיות משמע דהמים יותר עלולים לקבל טעם מהירקות עצמן ובראשונה אני צריך להסביר הסברות של כל אחד מהדיעות דשם ובמאי פליגי וגם לישב תמיהת התי"ט דהרעיש שם והקשה קושיתו הראשונה משביעית סופ"ז מורד חדש שכבשו בשמן ישן או להיפוך דמוכח להדיא דכבוש אוסר לכ"ע. עוד הקשה מפ"ט שם מ"ה בהכובש ג' כבשין בחבית א' ע"ש ובמהדו"ק כתבתי לתרץ תמיהותיו חדא דמאן יימר דמתני' דג' כבשין לא מיירי בחסיות. ולדרך זה גם הקושיא מורד בשמן לק"מ דהורד נתפטם משמנונית השמן ובמקום פיטום דבר שמן שאני ובולע לכ"ע דכן מצינו במליחה חילוק בין כחוש לשמן. וכן נראה בחוש דכששורין הורד בשמן נפקח המראה והריח מזה לזה ודרכן בכך וכן בסיפא שם בחרובין ביין דהיין חזק ובולע. עוד הביא הר"ש בשם הירושלמי במתני' שם דחגבים טמאין שנכבשו עם טהורים אמרינן בירושלמי שם לית כאן נכבשין אלא נשלקין. ולפנינו איתא דברי הירושלמי אלו אמתני' דירקות עם חסיות וכן נראה דאלו בחגבים הא תנן דלא פסלו את צירן ואיך נגרוס נשלקין הא בשליקה אין ציר רק מי שלק. עוד תמה התי"ט שם דהא שמואל ור' יוחנן פליגי בחולין (דצ"ז) אם כבוש כמבושל או לא ואמאי לא מייתי הגמ' ממתני' דשביעית הנ"ל כמ"ד כמבושל ותיובתא למ"ד אינו כמבושל ועוד איך יפלגו אמוראי בפלוגתא דתנאי דמתני' דתרומות ומחמת חומר הקושיות של התי"ט אמרתי סברא אחת פשוטה טבעית ובזה יתורצו כל הקושיות והסתירות. והוא דהכל מודים שהכבישה וכ"ש השליקה מרתיחין ונותנין טעם ופלוגתתם רק בטבעי מיני ירקות אם הטעם שמקבלין בכבישה או בשליקה היא בהם לשבח ואוסרין או לפגם ואין אוסרין. דבאמת גם אנו רואין בטבעי הירקות דאין הכבישה בכולם לשבח. והוא דבזמנינו כובשים קשואין שקורין אוגרקיס וכן כרוב שקורין קרויט עם מים ומלח והם משובחים מאוד וע"י הכבישה ראוים לאכלם חיים והכבישה מונעים אותם מעיפוש וקלקול ובורקיס הדרך לכבשם בלא מלח רק במים קרים וגם כיבוש זה טוב ומועיל. אבל שאר ירקות כגון מיירין ורובין ורעטח אם וכבשם במים יסרחו ויתעפשו ורק בלא כבישה עומדים ימים רבים. וכל שינויים אלו בכבישה ישנם בירקות למיניהם אבל בשר מקבל ונותן טעם טוב בין בכבישה בחומץ וכה"ג בין במליחה וצליה ומכ"ש בבישול עכשיו אפרש גם דברי ר' יהודה דאמר שם כל הנתבשלים זע"ז מותרים חוץ מן הבשר ר"ל דידוע דר"י ס"ל מב"מ אפי' באלף לא בטיל ואפ"ה בתרומה לכ"ע בטיל בק"א וכן פירות ערלה וכ"כ בר"א רק מב"מ ובא"מ כולן בנו"ט וע"כ דרק בשאר מיני או"ה קבלו חומרת מב"מ ולא במיני איסור דירקות ופירות וה"א דרק במינו יש חילוק בין איסורי ירקות ופירות לאיסורי בשר ודכותייהו אבל בנו"ט דא"מ אין חילוק ובכולם בנו"ט קמ"ל כאן דגם בא"מ לר"י יש חילוק בין איסורי ירקות ופירות לענין תרומה ובין איסורי טרפה דבשר ודכותייהו דבבשר בא"מ בנו"ט ובירקות ופירות גם בא"מ מותר כל שיש שיעור ביטולו ק"א דס"ל לר"י דהשיעור של ק"א הוא בין במינו בין בא"מ. ולדברינו אלה קאי ר"י אא"מ דבמיני בשרים בנו"ט ובאיסורי פירות וירקות אין שיעורם בנו"ט רק בק"א כבמינו. ומתני' דערלה פ"ב בגריסין עם עדשין בנו"ט דלא כר"י ור"י הולך לשיטתו כמו במינו אין הדין שוה באיסורי פירות וירקות לאיסורי או"ה דמיני בשרים של בע"ח דבהם מב"מ בכ"ש וכאן בק"א כן הדין דא"מ בנו"ט אין שוה בהנך דרק באיסורי בשר הדין בא"מ בנו"ט אבל באיסורי תרומה והדומה ששייכים בפירות אדמה אינם בנו"ט רק תמיד בק"א. כ"ז כתבתי לפרש דברי ר' יהודה דשם דאין להם שום פירוש לפרושי הקדמונים אבל כל דברי יתר התנאים שבפרקין כל אחד אומר לפי הידוע לו בטבעי המינים אם הכיבוש בהם לשבח או לפגם למר אין כיבוש מושבח אלא בחסיות ולמר בתרדין ולמר בכרוב וכן כולם ולפי"ז י"ל דהא דאמרינן דמי שלקות ומי כבשין אסורין קאי אאותן ירקות שגופן נאסרין בכבוש לכל חד כדאי"ל קמ"ל דכמו בגופי הירקות נאסרין זה מזה לכל מר כדאי"ל כן גם המימות של כבישתן אסורין אבל לא לומר דהמים גרועים מגופי הירקות זה לא ניתן להיאמר סוף דבר הכל נשמע דלכ"ע רתיחת הכבישה והשליקה מרתיח או כבישול או מעט פחות מבישול ורק פליגי כאן במיני ירקות שהכיבוש בהן לשבח או לפגם ומהם שהכיבוש טוב להם ומהם רק השליקה. וראי' לדברי דהא גם בבעלי חי מצינו חילוקים בציר שלהם דבמ"ח שם לת"ק ציר דגים אוסר עד תתק"ס ולר"י שם עד קצ"ז ולר' יוסי שם עד ט"ז. ובמ"ט שם דציר חגבים אין אוסר כלום. ואיך נוכל לומר דהחילוק ביניהם ברתיחת הציר דזה א"א לומר וע"כ דרתיחת הציר שבא מהמלח שוה בכולם רק חלוקים בטבעם אם לשבח או לפגם. וחגבים אין בהם לחלוחית טבעי כ"כ לכן אין ציר שלהם אוסר ובירקות חלוקים זמ"ז אם לשבחם או לפגמן ואחר שזכינו לכ"ז לפשר הסתירות והקושיות מדיני כבישה אתחיל לדרוך בדיני שליקה דהתי"ט שם תמה לגירסת הירושלמי דבמקום נכבשין גרס נשלקין דמוכח מזה דשלוק פחות מבישול דהא בבישול לכ"ע אוסרין זא"ז ובכמה דוכתי מוכח דשלוק עדיף מבישול ע"ש בדבריו בפרטיהם. ולדברינו א"ש. דכמו שיש חילוק בכבישה בין איסורי בעלי חי בין איסורי פרי האדמה דבכל בשרי בע"ח הכבישה אוסרת ובמיני ירקות יש שאין אוסרים לכל אחד כדאי"ל משום שיש בהם שהכיבוש פוגמן כן בשליקתן נחלקין לכל א' כדאי"ל ואותן שפוגמין בכבישה גם בשליקה כן. ורק במיני בשר של בעלי חי אין שום מין פוגם לחבירו בין בכבישה בין בשליקה בין בבישול ולמשל לת"ק אין כבוש אוסר רק בחסיות לגירסת הירושלמי דין זה בשלקות [וכן נראה בחוש דירקות חרופים נותנים טעמים מושבחים לכל תבשילין] וכן לכל מר כדאי"ל אבל חום הכבישה והשליקה בכולם שוה וי"ל לכ"ע כבוש כרותח מלוח כרותח שלוק כמבושל, ובדרך זה נדע טעמי הפוסקים בכל סי' זה בדיני כבוש או"ה. ודוק בכ"ז כי זה הרעיון נו"ט לשבח ולהסיר תלונה מהתנאים והמשניות והפוסקים ושלום על כל ישראל סעיף ח כוליא שצלאו בחלבו אין אוסר רק כ"ק שהקרום מפסיק: הג"ה. ויש אוסרים וה"נ ואין לשנות. ודינו כשאר חלב הנצלה עם בשר [יב] ואם נתבשל כך הכוליא נ"נ וצריך ס' נגד כולה וה"ה בקרום שעל היותרת [יב] ואם נתבשל כך וכו'. ז"ל הש"ך ס"ק כ"ה משמע אפי' לא נמלח או נצלה תחלה מ"מ הוה א"ד וצריך ס' נגד כל הכוליא ולא אמרינן דהקרום מפסיק לענין דאין ממהר לבלוע טפי מאחריני עכ"ל. והש"ד מתמה דהא אם לא נמלח תחלה מדם א"כ כולה אסורה מחמת דם ובלא"ה בעינן ס' נגד כולה והאריך בתירוצים שונים ודוחקים ונ"ל בפשיטות דלעיל בקיצורי דינים באות ה' כתבתי דכשנמלחה החתיכה שדבוק בה חלב עם עוד חתיכות אז אם הדבוקה נמלחה תחלה נאסרת אז מטעם א"ד ואז בעינן ס' בשאר חתיכות נגד זאת כולה אבל אם מלח הדבוקה בסוף או אפי' ביחד באופן שהבשר של הדבוקה נמלח קודם החלב שבה ואפי' אם מסופק בזה אבל רק יודע שהחלב לא נמלח מקודם ואפי' מלח החלב קודם אבל עדיין לא נתלחלח מחוזק המליחה עד שנמלחו כולם אז לא נאסרה במליחתה לא בחומר איסור דבוק ולא באיל"ס ואם יש בכולם ס' נגד החלב גם הבשר הדבוק מותר. ולזה שפיר כ' הש"ך כאן אעפ"י שלא נמלחה תחלה. ר"ל שלא נמלח באופן האוסר אותה כולה אז מ"מ עכשיו בבישול אמרינן א"ד מטעם דממהר לבלוע דאין הקרום מפסיק. וכן חשש דעלתה פ"א חוץ לרוטב דלחשש זה גם גוף הקרום נאסר כמ"ש הש"ד סעיף גבינות הנעשין בדפוסין שא עכו"ם אעפ"י שמלחו בתוכן שרי: הג"ה. וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי איסור ואפי' אינו מנוקב דאין מלוח כרותח כ"כ להפליט [יג] מכלי מה שבלוע בתוכו ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור [יג] מכלי. בש"ך הטעם דהוה כט"מ וט"ת ולפי"ז אם המלח צלול כמים או שיש ציר אסור לשיטת הש"ך בסי' צ"א ס"ק ט"ז דאפי' הטהור צלול אסור. מיהו יש לחלק דהמלח אינו טמא בעצמו רק בלוע מאיסור. והא דכ' הש"ך כאן ס"ק מ"ד דאפי' הלח מותר צ"ל דאין הלח צלול ממש סעיף מלח או תבלין שהם [יד] בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב: הג"ה. וה"ה אם היו בשל איסור דמאחר שהם יבשים אין בולעים מכלי. ודוקא בכלי נקיה שאין איסור דבוק בו והמחמיר תע"ב [יד] בקערה ש"ב. לכאורה זה הדין עצמו דסעי' שלפ"ז ולמה כפל המחבר זה הדין. י"ל דנכפל לרבותא דלא תימא דוקא דפוסי גבינות שגם גוף האיסור נבלע אז תחלה ע"י מליחה בזה אין כח במליחה של עכשיו להפליט אבל אם הכלי בלעה תחלה מבישול יפלוט גם עכשיו ע"י מליחה קמ"ל דאפ"ה אין המלח מוציא. כתבתי זאת משום שראיתי בהגרע"ק בשם ס' תפלה למשה דבלע שע"י בישול מוציא המליחה ולענ"ד כמ"ש מכפילת הדין שבמחבר. ואולי מדנקט קערה הכונה משום שהיתה הבליעה רק מכ"ש אבל מכ"ר מוציא וגם זה אינו מוכרח די"ל דנקט קערה שאין רגילות לשום בקדרה סעיף מלח [טו] הבלוע מדם כגון ממליחת בשר ונתנוהו בקדרה או שנתנו בשר מלוח בלא הדחה בכלי אם יש ס' נגד המלח מותר: הג"ה. אעפ"י שהמלח עדיין נו"ט בקדרה מ"מ מאחר שאין המלח אסור מחמ"ע אלא מחמת דם הבלוע בה וכו' דכ"מ שאין האיסור עצמו יכול לילך אין הנאסר אוסר יותר מן האיסור [טו] הבלוע מדם. דין זה נתבאר בסי' ס"ט באורך לענין כלי חולבת או ב"י מחלב איך יאסר הבשר ובדברינו שם הארכתי הרבה:

תוכן העניינים

חידוד הלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה