אור ברסלב
חידוד הלכה יו"ד › סימן קג

חידוד הלכה· רבי אריה הלר

יו"ד · סימן קג

סימן קב

סעיף א כ"ד שטעמו פגום אין אוסר תערובתו ואפי' אין הפגם מחמת עצמו רק שפוגם תערובתו מותר: הג"ה. מיהו [א] דברים החשובים כבריה וכיוצ"ב אם אינן פגומין בעצמן אעפ"י שפוגמין התבשיל אין בטילין אפי' באלף [א] דברים החשובים וכו'. לעיל סוסק"ב ביארתי לנכון דיני ברי' כנמלים ותולעים לתבשיל דהרוטב מותר ע"י סינון אף בלא ס' דדברים הפגומין מעצמן אין טעמן אוסר וכשא"א לבודקן ע"י סינון אסור אם לא שבא עליהם עוד סרחון חוץ מפגם של עצמן. ונמלים שאין נאסרים רק אחר שפירשו מהמאכל הכרו"פ מתיר דאין איסורן מתחלת בריאתן ובטילין ברוב בין אותן שלא פירשו וכ"נ מהפר"מ שם סק"ז והחו"ד אוסר ולפי"ז גבינה מתולעת שהתולעים מותרים ופירש נמלה אחת ונאסרה וחזרה בין התולעים שבה יש עוד היתר שתחלת ביאת האיסור עליו הי' בתערובות וצ"ע בהיתר זה דאדרבה איסורו מתחיל בשעה שנפרש מהתערובות קצת מיהו יש להתיר בהיתר הכרו"פ ושם הארכתי סעיף ב פגם זה א"צ שיפגום לגמרי עד שיקוץ לאכלו אלא אפי' פוגם קצת אין אוסר תערובתו. ימ"ש דזה דוקא בנתערב איסור מועט בהיתר מרובה. אבל [ב] איסור מרובה בהיתר מועט ואפי' מע"מ אין מותר עד שיפגום לגמרי שאינו ראוי למאכל אדם. ואם אין שם ממשו של איסור רק טעמו לבד אפי' האיסור מרובה מותר אם פוגם קצת. וי"מ שחוכך אומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שמשביח בגודל מדתו יותר ממה שפוגם בהפסד טעמו אסור עד שיפסל מאוכל אדם. בד"א שפוגם מתחלתו עד סופו אבל אם השביח ובסוף פוגם או פוגם [ג] ובסוף השכיח אסור: הג"ה. וי"א אע"ג דהאיסור נט"ל והמאכל מותר מ"מ הקדרה אסורה ואם בישל בה תוך מעל"ע תבשיל שהאיסור הראשון נ"ט לשבח נאסר התבשיל השני אם לא הי' בה [ד] ס' נגד האיסור ראשון אבל אם ניערו בכף תבשיל ראשון ותחבו הכף לתבשיל ב' שהוא ג"כ פוגם לא נאסרה הקדרה וכן בדבר שאין לו טעם כלל כגון יורה שמתיכין בתוכה הדבש ונמצא שם רגלי הדבורים לא נאסר [ה] היורה וכד כל כיוצ"ב [ב] איסור מרובה. החו"ד הקשה דהא גם כשנפסל מאוכל אדם אסור מדרבנן ותי' דמיירי שנפל מעט מעט דקמא קמא בטל ולפי"ז בורית אפי' יש בו יותר ממחצה חלב בין הדברים הפגומים שנותן שם והם אין ראוין לאכילת אדם ואם נפל ממנו לתבשיל א"צ ס' אפי' נגד החלב שבו. ולפי"ז א"צ להיתר הצ"צ בטעימת הבורית בשעת בישולו. ובפרט דעפ"י הרוב החלב עצמו פגום כשנותן אותו למלאכת הבורית כידוע [ג] ולבסוף השביח. עש"ך סק"ז דרק אחר שנשבח אסור אבל קודם שבא השבח מותר אף שיודע שעתיד להשביח ולפי"ז בהשביח ולבסוף פוגם י"ל דבשעת השבח י"ל דין דשיל"מ אבל זה אינו דגם בכל דשיל"מ אם עד שעת ההיתר יתקלקל המאכל אין לו חומרת דשיל"מ ומכ"ש כאן דכל ההיתר יבא ע"י הקלקול. ובסי' צ"א בקו"א הארכתי מאוד בפלפול גדול בדינים אלו בחסרון מלח ויתירה מלח ע"ש [ד] ס' נגד איסור א'. אבל לא אמרינן נ"נ דהא היה היתר עד עכשיו. וכן בדבר שאין בו טעם כלל. לעיל סי' פ"ז סק"ג כתבתי לענין עור הקיבה שמיבשין אותה כעץ והבאתי שם כמה שו"ת להחמיר אם נתרכך בתוך החלב והנו"ב מהמתירים אם נתרכך ע"י שריית מעל"ע אבל לא ע"י בישול והנה לדעת האחרונים דהא דפוגם ולבסוף השבית דאסור דוקא בנפגם בבישול. אבל בפגום מעצמו מותר אף שנשבח אח"כ ולפי"ז י"ל דהיובש של עור הקיבה היא פגם מעצמו ומותר אפי' אחר הריכוך ואולי היובש אינו פגם רק העדר הטעם וכשנתרכך יתעורר הטעם הערה. כבר נתבאר מחלוקת הש"ך עם האו"ה בטעם דצריך ס' ביבש בא"מ דלהש"ך הטעם דכשיבשלו יתן טעם ולפי"ז אפי' באיסור תורה אם הוא נט"ל שרי ובטל בא"מ ביבש ברוב דתו לא יתן טעם כשיבשלו עם תערובתו זאת. ולהאו"ה הטעם דאפשר להכיר האיסור ע"י טעימה ולפי"ז גם בנתערב עם מין שהוא בו לפגם אסור אם האיסור תורה ורק באיסור דרבנן די ברוב כה"ג [ה] היורה. ולא חיישינן שמא יבשל בתוכו דבר חריף דלא מחזקינן איסור וע"ס י"א דהחריפות לא מהני לדבר שפגום מעצמו להשביחו וע"ל סי' צ"ד דגם בקדרה לא חיישינן לזה דהחריפות אינו מעורר הטעם של קודם לכן רק החריפות מועיל למה שנתבשל בו עכשיו. ואם בישל ירקות עם זבובים אפי' רוב זבובין לא נאסרה הקדרה. ואם להיפוך שהאיסור נ"ט לשבח בקדרה א' ונ"נ ואח"כ בשלו בקדרה דבר שהוא פגים עם האיסור הראשון מותר דאף דאז הי' חנ"נ מ"מ אין הנאסר דהיינו התבשיל שנאסר מאיסור ראשון יותר חמור מאלו האיסור ראשון עצמו הי' כאן דהי' מותר כ"כ בשו"ת ג"ש הפ"מ הביא בפרטות ה' דינים. א'. בשמים בלועין מיין לשבח ונפלו לתבשיל לשבח זהו פשוט לאסור עד ס' נגד כל הבשמים. אמנם ס' מועיל דאין הבשמים נדונין כדברים דעבידא לטעמא דאין האיסור מחמת הבשמים אבל אין די בס' נגד היין דהבשמים נ"נ. ב'. ואם הי' היין בבשמים לפגם וגם בתבשיל של עכשיו הדבר פשוט דמותר וגם התבלין מותרים דנתעגל היין מהם דנפגמו וגם מותר לכתחלה ליתנם בתבשיל אחר. ואם היין בבשמים לשבח ובתבשיל עכשיו לפגם דומה דין זה לבצלים שחתכן בסכין איסור בסי' צ"ד דבעי' ס' נגד הסכין והבצלים אסורין אבל דין דלעיל הי' דומה לבצלים שחתכן בסכין בשר דמותרין לחלב וגם הבצלים מותרין ע"ש רק דשם בעינן ס' נגד הלהב של סכין וכאן א"צ כלום כיון שהי' בהם לפגם ולענין לכתחלה צע"ק. ג'. אם בתבלין לפגם ובתבשיל עכשיו לשבח אסור לכתחלה ליתנם ובדיעבד די בס' נגד היין שבלוע: בהם דלא נ"נ בעודם פגומים מהיין. ואף דקי"ל דיבש ביבש בא"מ דצריך ס' מדרבנן ומותר להוסיף כלק' סי' ק"ט וכאן נמי נתיר ליתנם לכתחלה ולומר נט"ל דהוה כהוסיף די"ל דנט"ל ההיתר אינו כביטול להתיר לעשותו לכתחלה דהא אנן אסרינן לבשל בקדרת אב"י ודו"ק וצ"ע. וכ' בהגהות א"ב אם נפל החצי מהבשמים אם נשער רק נגד חצי היין הנבלע בכולם. ונחזי אנן דבסוס"י צ"א בדבר המתובל בתבלין בולע אפי' בצונן וא"כ גם בליעת הבשמים הי' בצונן אבל י"ל דהתם מיירי בדבר אפוי או מבושל שמתובל בתבלין אבל בשמים חיין י"ל דלא בלעי בצונן אם לא בשיעור כבישה והפ"מ לא פי' איך היתה בליעתן. ד'. אם בבשמים לשבח ובתבשיל לפגם די ג"כ בס' נגד היין שכתבתי לעיל דבעי ס' נגד היין שבהם כבצלים שחתכן בסכין של איסור דבעי ס' נגד הסכין. ובאין הפסד ישער נגד הבשמים סעיף ג אפי' אין כח באיסור לבדו לפגום אלא ע"י ד"א [ו] שמסייעו כגון איסור שנפל לקדרה שיש בו מלח או תבלין [ז] מרובין (נ"א מדוכין) ואי לאו המלח והתבלין שבה לא הי' כח באיסור לבדו לפגום אפ"ה מותר. [ו] שמסייעו. ע"ל סוס"י צ"א בקו"א הארכתי שם מאוד דלפי"ז דרוב מלח מסייעין לעשות פגם א"כ איך יכול המלח עצמו לעשות איסור כשמולחין היתר עם איסור ושיעור המליחה עד שאנמ"מ נמצא שאז הכל פגום ואיך הפגם עושה איסור. ועכשיו אמרתי כך דרק היכי דגם גוף האיסור קצת פוגם והמלח מסייע להרבות הפגם אז מותר. אבל כשכל האיסור לשבח ורק המלח ברבייתו פוגמו לשעה אז עושה איסור. אבל זה אינו דבסי' צ"ה אמרינן בבורית שהאפר שבו פוגם להחלב שבו אף שגוף החלב לא הי' פגום כלל. והקדיחה תבשילו דאמרינן בסוף גיטין דיכול לגרש אשתו, וגם בש"ס ע"ז (דל"א) איתא אם עכו"ם נתן יין בקנקן הישראל מכשירו במורייס או ציר פירש"י שהציר שורף טעם היין ופגמו. וע"כ הא דכ' המחבר כאן שמסייעו הוא לרבותא שאף שאין באיסור עצמו לפגום וגם ברוב מלח לבד אין שם כ"כ כדי לפגום וע"י שניהם נפגם המאכל מותר אבל אם יש שם רוב מלח כ"כ עד שאנמ"מ ודאי דמותר וא"כ נפל חומרת מליחת איסור בהיתר בבירא. ושם הצלתי לתרץ הקושיא בדרך מרווח ע"ש [ז] מרובין. וה"ה אם חסירה מלח או תבלין כ"כ הש"ך. ומזה מוכח דמותר אח"כ לתקן ואפ"ה ישאר בהיתירו. דמי יעצור בידו מלתקן התבשיל כגון אם חסירה מלח יוסיף מלח ואם יתירה מלח יוסיף תבשיל ובאופן שבשעת התיקון ידקדק שיהא ס' נגד האיסור ע"י הוספתו תבשיל ובחסירה מלח יוסיף ג"כ תבשיל קודם שמתקנו במלח עד שיהי' ס' ואח"כ יתקן הכל במלח דכ"ז שהתבשיל פגום מותר לעשות כמו שירצה ועהגר"ע מזה והנלע"ד כתבתי וזה ברור סעיף ד שמן ודבש של עכו"ם אעפ"י שהן מבושלין מותרין מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן לדבש: הג"ה. [ח] וי"א דבשר אינו פוגם לדבש עצמו רק למשקה הנעשה מדבש. ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר. [ט] בשר או חלב ביין פוגם ומותר [ח] וי"א דהבשר אינו פוגם לדבש. הט"ז אוסר אף בה"מ. והש"ך אוסר גם בשמן אם הוא שלוק ובאינו שלוק גם להרמ"א אסור. והגר"א בביאורו מתרץ דיוק דהט"ז ומתיר הדבש. תאנים ביין הוה פגם אפי' לחים [ט] בשר או חלב. כ' הפמ"ג בשם הצ"צ דוקא חלב בקמץ אבל חלב בצירי משמע בסי' קכ"ב דהוה לשבח. וע' הגי"ש דבנו של הצ"צ מגיה ומסיים דגם חלב בצירי הוה נט"ל. גם החו"ד בשם הנו"ב דחלב בצירי נט"ל ביין וחלב בקמץ לשבח. עוד בנו"ב סי' ל"א ביין שבשלו בכלי בשר ב"י ותחבו בו כף חלב ב"י אף שגוף היין מותר דהבשר בו לפגם אבל הקדרה אסורה כמ"ש הב"י בסי' ק"ב דשמא יש מש בה דבר מושבח וגם הכף אסור דשמא קיבל מגוף הקדרה בלא אמצעית היין והחו"ד חולק ע"ש וגם הי"א חולק דבלא"ה לא קי"ל כתי' ב' של התוס' הובא בסי' צ"ה בש"ך סקט"ו לחוש שמא קבלו הכלים זמ"ז בלא אמצעית המים ע"ש בסוגי' דמב"מ סעיף ה כל קדרה שאינה ב"י חשיב טעמה לפגם וכו'. ואם בישל בה כשאינה ב"י מותר דהוה נט"ל. והוא שתהי' מודחת שלא יהא שומן דבוק ע"פ. שאם [י] לא הדיחה אוסרת והרי היא כחתיכת איסור וכו' ויש מתירין אפי' אם בישל בה קודם שהדיחה: הג"ה. ואם יש ס' נגד הדבוק עליה מותר לכ"ע מאחר [יא] דהקדרה אב"י וה"נ סעיף ו ומ"ש שאם שמו פלפלין בקדרת אב"י אסור דחורפא מחלי' לשבח:

[י] לא הדיחה. ואז בעינן ס' נגד הטוח. ובסי' צ"ה נתבארו דינים אלו ע"נ וגם דיני חריף מחליא ע"ש לענין נ"ט בנ"ט וה"ה כאן לענין אחר מעל"ע [יא] דהקדרה אב"י. הדין כך דלכתחלה אסור לבשל בקדרה אב"י אפי' בכ"ח דא"א בהגעלה אפי' כ"ח חשוב כפורצליי. ואם בישל ספק טרפה בכ"ח אם לא נודע עד אחר מעל"ע יש לצדד בכ"ח חשוב בה"מ. וישון יב"ח מהני לענין לכתחלה כה"ג. והנוהגים בפסח באזהרת מצה שמירה מותרים הכלים לפסח הבא ואין מדקדקין בשנה פשוטה בחסרון איזה ימים וגם אין מדקדקין שלא לבשל דבר חריף אבל בשאר איסורים אין להקל כ"כ סעיף ז קדרה בלועה מבב"ח שנתבשלו יחד או בזא"ז וקודם שעברה לילה א' הוחמו מים חשיבא ב"י עד שתשהא מעל"ע מחימום המים: הג"ה. אבל אם עברה לילה מותר. וכן אם עברה לילה בין הבשר להחלב אע"ג דאח"כ הוחמו בה מים מיד נמי דינא הכי. וה"ה [יב] בכל איסורים נמי דינא הכי לפי מה דקי"ל חנ"נ בכל איסורים וע"ל סי' צ"ב ובמקום הפסד יש להתיר בש"א בכ"ע רק שיהי' מעל"ע מבישול ראשון [יב] בכל איסורים. הפ"מ נסתפק בקדרת איסור שבישל בה אחר לילה בשר ולא הי' ס' ונ"נ ונפל מהבשר לתבשיל שיש ס' נגד איסור ראשון מי מצטרפין סברת ר"ת דלינת לילה פוגמת לצרפה לסברת האומרים דאין חנ"נ בשארי איסורים וסיים להחמיר אפי' בה"מ דחנ"נ בש"א כבר נתקבל אבל אם יש לצרף ספק אחר לקולת ר"ת כגון בנשפך יש להתיר ובסי' צ"ד ביארתי לנכון ודע דהא דמחמירין במים שבשל בין בב"ח לבישול אחר וכן בין בישול איסור לבישול היתר היינו כשלא הגיע המים שבכלי לשיעור הגעלה בכלי מתכות. ואף דגם כשהגיעו לרתיחת הגעלה בעינן ס' במים כיון שהי' תוך מעל"ע מ"מ אם עיראו המים בתוך הרתיחה קודם שנחו מרתיחתן קי"ל מיבלע בלעו מפלט לא פלטו ולא נ"נ הקדרה אז לחשוב מזמן המים ויש לצרף לזה סברת המקילין עכ"פ בש"א וע"ל סי' צ"ג בדברינו בדברי ר"י הלבן שמביא הט"ז שם והמורה ידקדק בדברינו אלה דכאן ושם ורק להערה באתי לפיכך קצרתי קו"א לסי' ק"ג. הגאון בכו"פ סי' פ"ז חקר בסקט"ו הלא קי"ל כהרמב"ם דאפי' עירב לענה ורוש בבב"ח אסור משום דבב"ח הוא מדברים האסורים שלא כדרך הנאתן וכן פסקינן בש"ע סי' פ"ז דאין לחתות אש מתחת יקוד כירה של עכו"ם משום דבאפר שלהם יש מבישולם בב"ח ואפרו אסור. ואלו כאן בסי' ק"ג דיני נטיל אין חילוק בין בב"ח לש"א ובכולם נט"ל מותר דגם אם בישל חלב בקדרת בשר אב"י מותר. עוד הקשיתי דבסוגיא דגעולי מדין אמרינן דחידוש הוא דא"א אפי' קדרה ב"י דלא פגמא פורתא ולא אמרינן שמא בישל בהם בב"ח. ובכ"ז עשה הכו"פ כעין פשר וכ' דרק כשכבר נתבשל הבשר עם החלב כאיסורן מה"ת אז גם אפרן אסור וגם אם עירב אח"כ בהתבשיל לענה ורוש לא מהני להתירם. אבל אם קודם שנתבשלו ביחד הבשר עם החלב ופגעו זה בזה בפגם מותר דעדיין לא נקראו בב"ח לאסרם בפגמן וגם אם נתן לענה ורוש קודם שנתבשלו ביחד מותרים אפי' נתבשלו אח"כ ביחד דסתם בישול הוא לשבח ולא לפגם ורק כשהיתה תחלת בישולם בשבח ונקרא עליהם שם בב"ח לא נתרו עוד ע"י פגם שאח"כ כשאר איסורים דקי"ל נבלה שאינה ראויה לגר אין קרויה נבלה. ובבב"ח עדיין איסורם עליהם העולה מדעתו ז"ל דאם בדרך משל נתן הרבה מלח בהחלב עד שאינה נאכלת מחמת מלח שבה ואח"כ בישל בה בשר דתחלת בישול של איסור בא בפגמן אין זה בישול שאסרה תורה ולא נאסרו דסתם בישול הוא לשבח ולא לפגם ורק כשנתבשלו בשבח ונאסרו תו אין יוצאין מאיסורן אפי' הקדיח אותם אח"כ במלח הרבה וצ"ל דגם אם הבשר היה מוסרח קודם בישולו בחלב שפיר מותר כמו נבלה מוסרחת דאל"כ אכתי י"ל בגיעולי מדין שמא בשלו איזה תבשיל בכלי שבשלו בה בב"ח דלא מועיל פגם של אב"י אף דסתם כלים אב"י וע"כ כיון דהבליעה שבקדרה נפגמה לא גרע מאלו היה הבשר פגום ובשלו בחלב ומכ"ש כאן דכל הבליעה פגומה. ולכן קי"ל בסי' קכ"ב דהמבשל בכלי של נכרי מותר דסתם כלי אב"י ומה יועיל בזה הא שמא בישל הנכרי בב"ח וע"כ דהבישול של ישראל עכשיו לא עדיף מאלו בישל בשר וחלב פגומין ביחד דלא אסור כיון דהפגם קדים להבישול וה"נ הבליעה דקדרה כבר נפגמה או אין אוסרין הבישול של עכשיו. זהו העולה מתוך פשר דברי הכרו"פ אמנם החו"ד כאן סק"א חולק אכרו"פ ויצא לידון בדבר חדש דשלא כד"א ונט"ל תרי מילי נינהי ונלמדים מתרי קראי. ולדעתו הא דאמרינן דבב"ח אסור שלא כדרך אכילתו היינו שהאדם שאוכלו אוכלו אכילה גסה או שאוכלו עם דבר מר ולא טעים בחיך שלו טעם מושבח אכל גוף המאכל היה בשבחו אז לקי שלא כד"א אבל אם יש פגם בגוף המאכל אין חילוק בין בב"ח לשאר איסורים. והא דאם עירב לענה ורוש בבב"ח דאסור היינו אם חזר ומתקו ע"י ס נס הוספה ואזיל טעם מר או שנטל המר משם דבשאר איסורים בפוגם ובסוף השביח ואכלו בשעת שבחו אין חוזר וניעור כל האיסור ללקות עליו אף שאסור בשעה שנשבח אחר הפגם ובבב"ח יהי' לוקה גם אז בשעה שחזר לשבחו כן תוכן כונתו ז"ל בדברים אלו. והג' א"ב דחה דברי החו"ד כמבואר למעיין בדבריהם. ואני הקטן אשיחה מעט כתלמיד הדן על הקרקע ואביא ראיה גמורה ומקור לדעת הכרו"פ ממשנה מפורשת כמו שאציע לפניך וז"ל המשנה טהרות פ"ח מ"ו כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיופסל מאכילת כלב. וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם טהור עד שיתיחד לאדם כיצד גוזל שנפל לגת אם חישב עליו להעלותו לנכרי טמא. לכלב טהור ריב"נ מטמא. עכ"ל המשנה. וכ' הרע"ב שיש חילוק בין אפוקי טומאה לעיולי. וכ' התי"ט שם דמיירי שכבר נטמא לכן אינו נטהר עד שיפסל מאכילת כלב אבל אם עדיין לא נטמא די בנפסל מאכילת אדם ושוב לא יבא לידי טומאה וכ"כ הרמב"ם בפירושו שם ובחיבורו פ"ה מטו"א הי"ד והנה מדקדוק לשון המשנה כלל אמרו בטהרות משמע דבאיסורים לא חלקו בין אם כבר נאסר או עדיין לא נאסר ותמיד די בפגם שאין ראוי לגר דנפסל מאוכל אדם דמותר ורק בטהרות חלקו בין עיולי טימאה לאפוקי. וע"כ הא דבבב"ח וכלאי כרם וחמץ בפסח דכולן אסורין שלא כד"א יהיו שוין לטומאת טהרות דהיינו אם כבר נאסרו כגון שקבלו הטעם בשבחן אז אפי' נפגמו אח"כ ונפסלו מאוכל אדם עדיין באיסורן קיימי עד שיפסלו מאכילת כלב. אבל אם תחלת בישולן בגנאי כגון בשר סרוח מעיקרא שבשלו בחלב או אפי' הבשר והחלב שניהם בשבחן רק שנתן לענה ורוש בתחלת בישולן תו לא באו לידי איסור כשנפסלו מאוכל אדם. והא דנקט הכלל בטהרות בא למעט שאר איסורי אכילה דאין איסורן רק דרך אכילתן אבל הנך דאסורין שלא כד"א דינם כטהרות הנ"ל השתא דאתינא להכי א"ש הדין דהפת שעיפשה דאסורה בפסח כפשוטו דאותו הפת היה מתחלתו חמץ גמור דלכן קראו פת וחמץ אסור שלא כד"א ונתעפש אח"כ ע"י אויר עב לכן אסור עד שיפסל מאכילת כלב. והר"ן כ' טעם פת שעיפשה משום שעדיין ראוי לחמץ בו עיסות אחרות היינו משום דמיירי גם בפת אפוי מקודם פסח דעדיין כולו היתר ונתעפש בפסח דא"א לדונו כחמץ מושבח שנתעפש דבזמן שבחו הי' היתר נמצא דאיסורו ועיפושו באין כאחד ואז מן הדין די בנפסל מאוכל אדם לכן כ' טעם זה דראוי לחמ אבל אם הי' באיסור בעודו פת ונתעפש בפסח אסור מטעם שלא כד"א בלא טעם דראוי לחמע עד שיפסל מלכלב. ולפי"ז הנך שמרים עבים שקורין פרעסס העפע שלא הי' ראויים לאכילה מעולם ותחלת עשייתן בפגם אין בהם איסור רק משום שעשויין לחמע בהם עיסות. ומקור איסורם משום כל מחמצת לא תאכלו דהפי' כל שנעשה לחמץ בהם עיסות וכל שנפגם יותר מחמץ יותר בפעולתו. ולענין פלוגתת הפוסקים אם נט"ל מותר בפסח היינו בדבר שאינו ראוי לחמץ אחרים כגון בישל בקדרה שאב"י העולה מזה בין בחמץ בין בבב"ח אם נולד האיסור בשבח ונפגם אח"כ אסור עד שיפסל מאכילת כרב ואם ראוי לחמץ בו עיסות אחרות כפרעס העפע גם זה לא מהני דכל שנפגם יותר פעולתו לחמץ טובה יותר אם לא שנתקלקלה פעולתו שגם לחמץ בו עיסות אינו ראוי אז ודאי לא יאסור דתו אינו שום מאכל. ואם תחלת איסורו הי' בפגם כגון בשר מוסרח שנפל לחלב ופגמה ודאי דמותר. וכן הפת שנאפה קודם פסח ונתעפש אין איסור אלא משום שראוי לחמץ עיסות ולכן נקטו פת דפת עיפוש ראוי לחמע ולא תבשיל חמץ שנתעפש. וכל זה רק לפלפולא לעשות רצון קוני ולא להורות כי איני מורה והנה בחידודי סק"ז כתבתי דכשניתר ע"י חסירה מלח או יתירה יכול אח"כ לתקן בידים אם בא להוסיף תבשיל עד ס' ואז לא יהיה יתירה מלח ויהיה התבשיל בטעם מושבח ויהי' ס' נגד האיסור. וכן בחסירה מלח יוסיף מאכל שממולח הרבה עד שיהי' ס' נגד האיסור ואז יעמוד המאכל בטעם מושבח ויש ס' נגד האיסור. ולדברינו הנ"ל גם בבשר וחלב כן כגון אם נפל בשר מלוח שאנמ"מ לחלב ונפגמה החלב דמותרת ויכול להוסיף עד ס' נגד הבשר ואז ילך פגם המלח ויאכל החלב כרצונו והבשר יזרק וחנ"נ לא שייך כ"ז שהפגם שם דאין איסור בשעת פגמו ואגב אזכיר גרגר א' דהכרו"פ בסי' ק"ב סק"ו האריך לתמוה בגיעולי מדין דאמרינן דלא הגעילו רק קדרות בני יומן שזה רחוק במציאות שהי' כל זמן המלחמה עם מדין רק ביום א' ובו ביום שבו מן המחנה ובו ביום רצו לבשל בכליהם וצוה להגעיל ע"ש שנדחק בזה ואני הוספתי להקשות הלא אחר המלחמה שבו להמחנה עם הנשים ואז קצף משה על שהחיו את הנשים ואז הרגו הנשים הראוים למשכב איש ונכפלה המלחמה ואיך אפשר שעדיין היו הכלים ב"י משימושם במדין. ונ"ל דכבר כתבתי בספרי על התורה משנת תר"פ לתרץ קושית הרמב"ן עה"ת למה לא צוה דיני גיעול גם במלחמת סיחון ועוג שקדמה למלחמת מדין. ותי' דבמלחמת סיחון ועוג הי' בדרך כיבוש ארצם לחלקם לבני ישראל ובמלחמת כיבוש מותר אפי' קדלי דחזירי ולכן גם הכלים שלהם הותרו בשעת מלחמה ואח"כ כשבשלו בכליהם היה נ"ט בר נ"ט דהיתירא דהבליעה היתה בהיתר או שאחר ששבו ממלחמה כבר הי' הכלים אב"י. אבל מלחמת מדין לא היתה לכיבוש רק לנקום נקמת השם ולא הותר להם שום איסור. והנשים שהביאו מן השבי בשלו בכליהם נבילות כי המן לא בא עבורם רק עומר לגלגולת של בני ישראל דלא העדיף המרבה ואחר גזרת משה להרוג הנשים נשארו כליהם בני יומן מבישולן של הנשים שנהרגו דאלו הטף בנשים שהחיו עבור שפחות עבור השפחות ירד המן ולא הוצרכו לאכילת איסור אבל הכלים שלקחו בביזה בין במדין בין בסיחון ועוג לא הוצרכו להגעיל או משום שהותרו אפי' קדלי דחזירי או משום שבודאי לא הי' ב"י משעת מלחמה עד בואם למחנה עם הביזה. ורק בכלים שבשלו נשי מדין קודם מותן דלא ירד המן עבורם הוצרכו לגיעול וגם טבילה שיצאו מרשות עכו"ם לרשות ישראל:

תוכן העניינים

חידוד הלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה