חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן קב
סעיף א כ"ד שיל"מ כגון ביצה שנולדה בי"ט שלמחר מותרת אם נתערבה באחדות אינה בטילה אפי' באלף. ואפי' [א] ספק נולדה בי"ט וכו'. ואם נתערבה [ב] בא"מ בטילה בס' מיהו [ג] אם לבנו בה מאכל או נתנוהו בקדרה כדי לתקן המאכל אינה בטילה:
[א] ספק נולדה בי"ט. ואם ודאי נולדה בי"ט וספק אם נפלה כאן כלל ג"כ אסור וזהו חומרת דשיל"מ נגד שאר דברים חשובים כגון חהר"ל וברי' ומנין אבל בצד א' קיל דשיל"מ דבעינן שההיתר יבא בבירור אבל אם יש ספק אם ההיתר יבא מותר כלק' ס"ב. וביצת יו"ט שנולד מתרנגולת ספק טרפה עי' מנ"י כלל ע"ד אות י"ב לאסור וגם הכרו"פ אוסר משום דלמחר ירויח איסור תורה וכו' ואפי' מודאי טרפה ירויח איסור אחד מהשנים של עכשיו והפמ"ג מביא משו"ת חו"י בבהמה שנתערבה באחרות ושחט אמה של אחת מהם דמותר לשחוט היום מהתערובות דכל איסור שנולד בתערובות מותר בדשיל"מ וה"ה בשאר חשיבות כבעל חי וכדומה. עוד שם דנדרים חשיבי דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי והוה כאלו בא המתיר בודאי. ואפי' נשבע שלא להתיר נדרו ע"י שאלה יכול תחלה לישאל על שבועתו זאת. וזה צ"ע מכנה"ג על הטור דבלא"ה כל איסור שאינו על כל העולם אינו בחשיבות דשיל"מ. אמנם גם לדעת החו"י דנדרים בכלל דשיל"מ נסתפקתי בנדר אשה שתולה בהפרת הבעל די"ל אולי יחריש כל יום שמעו או יקיים גם סתם נדר מצוה לאתשולי וכמו כן מצוה על החכם להתיר לו בשאילתו משא"כ בבעל. ואף דגם אשה יכולה לאתשולי ע"י חכם דהפרת הבעל ניתן לה רק להקל עליה ולא להחמיר שלא יועיל לה היתר חכם מ"מ אשה בושה לילך לחכם להתיר בדבר שבעלה מקיים לה וצ"ע ע' בצ"צ ביצת טרפה שנולד בי"ט. וע' פמ"ג בנדר מבשר נבלה דהנדר עושהו דשיל"מ שירויח איסור נדר וישתייר איסור נבלה. ואף דבלא"ה אין חל איסור נדר על נבלה היינו שלא ילקה שתים דאין איסור חל על איסור אבל עכ"פ ב' איסורים יש ושפיר ירויח אותו זת"ד. ולדידי צ"ע דכל הטעם של הסוברים דנדרים הם בכלל דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי. ובנדר מנבלה אין מצוה לאתשולי ואדרבה בזה אמרינן נדרים סיג לפרישות. ואפי' אם נדר בכולל על כשרות ונבלות דבכה"ג שפיר חייל ע"י כולל. אבל עכ"פ אין היתר לחצאין לומר מצוה לאתשולי על הכשרות וקי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. די"ל בהיפוך שיהי' לו סיג לפרישות מנבלה ואין מצוה לאתשולי. וע' הגרעק"א מפלפל ג"כ בדרך זה וסיים בצ"ע. ובס' ישויע"ק כ' דלאו משום מצוה לאתשולי הוה דשיל"מ דדי באם יש רק אופן להיתשל הוה דשיל"מ וצ"ע דא"כ אין המתיר עתיד לבא בודאי. ובסוף הסי' בקו"א אאריך קצת [ב] בא"מ. לדעת הפוסקים לא נתנו קולא זאת של א"מ רק בדשיל"מ ולא בשאר דברים החשובים ועת"ח כלל מ' מחודש ו' כ' קצת סברא לחלק בין דשיל"מ לשאר דברים החשובים ובסי' פ"ז הארכתי דדעת הרמב"ם בכולם רק במינו ובסוסי"ז אבאר יותר. ואזלינן בזה בתר שמא דא"א לילך בתר טעמא דאז ממילא כשיש ס' אין טעם וא"א לאסור יותר ועש"ך [ג] לבנו בה מאכל. המפורשים כתבו דכל דבר הצריך זל"ז כמים ומלח לעיסה נחשב מינו ולכן ליבון המאכל אינה בטילה [חסר כאן מהעתקה של שנת תרנ"א וחבל על דאבדין והזכרון נשכח ממני מרוב יגוני]. ואם נתערבה הביצה בין ביצים ולבנו המאכל מהתערובות י"ל לענין הליבון דהוה זוז"ג ומותר. ואף דבדשיל"מ אנן אסרינן אפי' תערובות ב' להגיר' בגמ' ואחרות באחרות מ"מ כאן דאין רק חזותא וידוע דהאיסור עצמו לא עביד החזותא יש להתיר. וכ' הפמ"א דאם נתערב בתבשיל ולא הי' בו ס' ונפל מתבשיל זה לתבשיל שני גם התבשיל ב' אסור נראה דעתו דאף דאין חשיבות דשיל"מ בא"מ מ"מ נ"נ אמרינן כ"ז שלא הי' ס' וחוזרת חומרת דשיל"מ על כל התבשיל ראשון ואוסר תבשיל ב' כמינו אם השני תבשילין הם מין א'. ולענ"ד א"א לומר כן. חדא דממילא דנת חומרת דשיל"מ בא"מ ביותר מס' דעכ"פ אין האיסור ממין התבשילין. ועוד דגם במינו מותר תערובות הב' דכן אמרינן נתערבה באחרות ואחרות באחרות. ועוד דהא אמרינן דאזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא ואטו התבשיל ראשון נקרא כולה ביצה וגם התבשיל שני. ואף דבסוגיא דטיפת חלב אמרינן בחולין (דק"ב) לרב דמב"מ בכ"ש א"כ טיפה שנאסרה בבליעתה בבשר ונפלטה תאסר כל החלב בכ"ש. שאני התם דהכל חלב ורב ס"ל כל מב"מ בכ"ש אבל איך ניתן כאן שם ביצה על כל התבשיל וחומרת יו"ט עליה. ואפי' אם הי' הביצה בתבשיל א' לחזותא דנחשב כל התבשיל כמינו ע"י החזותא אבל איך ניתן שם חזותא על תבשיל א' נגד השני. וגם בחזותא אמרתי בס"ק שלפ"ז דאם הי' התערובות קודם הוה זוז"ג ומותר. לכן נ"ל דעכ"פ כשיש עכשיו בתבשיל ב' ס' נגד מה שנפל בו מתבשיל א' ככל חנ"נ שבאיסורין. אבל לא לאסרו במשהו ואולי גם כונת הפמ"א כן רק הפת"ש קיצר דבריו. ובסי' צ"ב בדין תרי משהו שבט"ז שם הארכתי בכה"ג. ויותר י"ל דדי אם יש בצירוף השני תבשילין ס' נגד הביצה דמותר התבשיל ב' כאלו הי' הכל בתבשיל אחד וצ"ע סעיף ב ומ"ש דא"א דשיל"מ אא"כ המתיר עתיד לבא עכ"פ או שבידו לעשות ההיתר בלא הפסד. אבל בדבר שאינו בידו ואינו ודאי שיבא המתיר אינו בכלל דשיל"מ. לפיכך [ד] ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אינו בדין דשיל"מ שאין המתיר בודאי ואינו בידו:
[ד] ביצה של ס"ט. בסק"א הבאתי ד' הצ"צ דכל ביצת ס"ט אוסרת בכ"ש דאחר כ"א יום אפשר שתטעון ביצים ותהי' כשרה למפרע ואי משום דאין ההיתר עתיד לבא בודאי עכ"פ הוה דבר שבמנין והקשיתי שם דא"כ למה אסרו תערובת ביצת יו"ט מטעם דשיל"מ ולא אמרו מטעם דבר שבמנין ויהי' ראיה מכאן למ"ד את שדרכו למנות וקושיא למ"ד כל שדרכו לימנות. וע"כ כסברת הרשב"א ז"ל דכמו בטעם דשיל"מ אינו אוסר בכ"ש אא"כ היתירו בא בבירור כן אם אתה אוסרו מחמת מנין וכה"ג אמרינן להיפוך דבעינן שיבא האיסור בבירור. ולכן בביצת יו"ט א"א לאסרו מטעם מנין דאז היינו מצריכים שיהי' האיסור עתיד לבא עכ"פ ובאמת לא יבא איסור לעולם ולכן הוצרכו לאסור מטעם שעכשיו אסור ולמחר יבא ההיתר. ולפי"ז נפל הממ"נ של הצ"צ דחומר מנין לאיסורו וחומר דשיל"מ להיתירו סותרין זא"ז דכאן בעינן שיבא היתר ברור וכאן בעינן איסור ברור. לכן כשם שאין לאסור בכ"ש סתם ביצה של ס"ט מחמת דשיל"מ משום שאין ההיתר ברור ואינו בידו כן א"א לאסור מחמת מנין שאין האיסור ברור. ויפה כ' הש"ע דביצת ס"ט בטילה. ואם ביצת ס"ט נולדה בי"ט כבר כתבתי בסק"א דאוסרת בכ"ש דלמחר ירויח איסור יו"ט וישאר איסור ס"ט ובפרט בי"ט שאחר שבת דאיסור הביצה מה"ת ושם כתבתי מאיסור נדר סעיף ג [ה] כלי שנאסרה מבליעת איסור שנתערבה באחרות ואינו ניכר בטילה ברוב ואין דנין אותה כדשיל"מ [לפי שצריך הוצאות להגעילו וכן כיוצ"ב] ה] כלי שנאסרה. כבר דברנו מזה בסק"א וכאן אקצר, כלי שבישל בה בשר נבלה ונתערבה בין כלים של בשר שחוטה דהוה מב"מ ובטל ברוב דאינו דשיל"מ כמ"ש המחבר. ועכשיו יגעיל כולם וישהא אותם מעל"ע ובדיעבד מותר בלא הגעלה ובלא שהייה מעל"ע. ובכ"ח משום חומרא יסיר אחת. וכשהיתה בליעתם ממינים שונים או כלי בשר בין חולבת כ' החו"ד דג"כ די בשהייתן מעל"ע דתו לא יבא לידי א"ת וא"צ להסיר אחת ויתן לכולם השימוש כמו הרוב מהם כ"כ מוהרש"ק ודבר שבמנין לא שייך כאן דאין חשיבות בבלוע. וכ"ז אם היתה מתשמיש ב"י אבל אם היתה אב"י או אפי' מסתם כלים פשיטא שמותרים כולם דתיכף אין כאן רק ספק דרבנן קו"א לסי' ק"ב. בחידוד סק"ב העליתי בדברי הפמ"ג בנודר מבשר נבלה דלא הוה דשיל"מ דכל טעם נדר דנחשב כדשיל"מ משום דמצוה לאתשולי. ובנודר מאיסור מצוה שלא לאיתשל דנדרים סיג לפרישות וממילא אין כאן משום דשיל"מ ופלפלתי שם קצת. ועכשיו נשאלתי אם נדר מכזית בשר כשר ונפל בין כזית נבלה וכזית אחר מכשרה אם נאמר איסורים מבטלים זא"ז. ויתבטל הכזית הנדור בין הנך תרי. ויתבטל הזית נבלה בין הנך תרי אבל אם נחשב הזית הנדור לדשיל"מ לא נתבטל רק הזית נבלה בין הנך תרי זיתים שחוטים ואכתי רביע על כולם איסור נדר ורק נסתלק מהם איסור נבלה. זה מה שנראה בפסק הדין לכאורה אמנם מה שנ"ל דלעולם כל שנשתייר איזה איסור על התערובות תו לא הוה דשיל"מ והכל בטל. וראיה מפורשת לזה ממשנה ערלה פ"ב מ"ב וז"ל הערלה מעלה את הערלה ואת כלאי כרם וכ"כ מעלה את הערלה. והרמב"ם שם פי' דמתחלה נפלה ערלה בין מאתים ואח"כ נפל עוד ערלה או כ"כ מעט יותר משיעור ערלה ראשונה באופן שאין מאתים נגד הנפילה שניה אם לא נצרף גם הערלה מנפילה ראשונה ומצטרפת כיון שכבר נתבטלה והותרה [וקמ"ל דא"א חוזר וניעור לאסור שתיהם. ובספרי לאו"ח סי' תמ"ב פלפלתי בדברי הרמב"ם אלו לענין חוז"נ] אמנם הרע"ב שם פירש מדין איסורים מבטלין זא"ז והערלה שניה היא נטע רבעי וקראה ערלה בלשון מושאל משום דמערלה באתה עכ"ל. והתי"ט הקשה עליו דנט"ר היא דשיל"מ ואין בה ביטול והניח בתימה [ובספרי נימוקי הרא"ה על משניות שם הוכחתי דנט"ר אין שיעורה במאתים כלל והארכתי שם לפרש המשנה באופן מרווח יותר] והתוח"ד שם תי' בדוחק גדול דמיירי שאין הנט"ר שוה פרוטה ושוב אינו בר פדיון ואינו דשיל"מ וזה דוחק גדול במחכ"ת חדא דמנ"ל שיש איסור כלל על נט"ר שאין בו כדי חילול דכל איסור דייקינן מהילולים ודרשינן חילולים לומר אחלי' והדר אכלי וכשאין בו שיעור חילול מנ"ל לאסור ועוד שיהי' חמור מאלו יש בו שו"פ שע"י שאין בו שו"פ יהי' עליו חומרת מאתים כערלה, ועוד איכפל תנא בדין כזה כשאין בו שו"פ. ולישב דברי הרע"ב מתמיהת התי"ט אמרתי דדשיל"מ דלא בטיל הוא רק באופן שיהי' הביטול היתר גמור ולא ישתייר עליו שום איסור באותו התערובות כמו ביצת יו"ט בין ביצים. דהר"ן בפרק השותפים כ' ב' טעמים לחומרת דשיל"מ א' דאמרינן עד שאתה אוכלו עכשיו בשעת איסור ע"י ביטול המתן על זמן ההיתר וא"צ ביטול דההיתר דביטול אינה הותרה רק האיסור נדחה]. ולפי"ז כשנפל דשיל"מ בין איסור והיתר אמרינן להיפוך מה בצע לנו בזה שימתין על זמן היתר של אחד כיון שאז ירבע עליו איסור שני. מה תאמר אז לא יהי' דשיל"מ ויתבטל גם איסור שני א"כ כיון שכל ההיתר אינו רק ע"י ביטול מה לי ביטול של עכשיו מביטול של מחר כיון דבין כך וב"כ לא אוכל לאכול בלא ביטול טעם ב' בחומר דשיל"מ שם משום דר"י ס"ל מב"מ לא בטיל מגזה"כ ורבנן דפליגי על ר"י לא משום דלא דייקי קרא דדם הפר והשעיר אלא דס"ל דכל שמין א' היתר ומין א' איסור תו לא נדונו כמין במינו ורק בדם פר ושעיר ששניהם שוין בקדושתן נדונים כמב"מ ולא נתבטל דם השעיר בין רוב דם הפר אבל בדברים ששייך איסור והיתר לא לזה גזרה תורה שלא יתבטל, ולכן דשיל"מ שגם האיסור יהי' מותר למחר תו נקרא מינו של ההיתר שנתערב בו וגזרינן שלא יתבטל, זת"ד הר"ן שם השתא דאתינא להכי א"כ כשנפל הדשיל"מ בין שני סוגים אחד איסור ואחד היתר שוב אינה מין של התערובות משום שגם האיסור יבא עליו היתר דהא בהתערובות יש גם איסור וממילא שוב אין כאן מין במינו ממש, נמצא לפי"ז לשני טעמים אלו א"א לאסור חומרת דשיל"מ רק באופן שבהתערובות אין שום איסור רק כולו היתר. ולא נצטרך להתיר מכח ביטול לטעם א' שבר"ן וגם נחשבו כולם למין היתר מטעם ב' שם אבל כל שיש בהם גם איסור לא נוכל לדון חומרת דשיל"מ. ולפי"ז בנדון שלפנינו שנפל זית שחוטה נדורה בין זית שחוטה וזית נבלה שפיר אמרינן דין ביטול ואיסורים מבטלים זא"ז כמשנה דערלה וכ"כ הנ"ל לפי' הרע"ב הנ"ל. ושפיר לא נחשב הנט"ר לדשיל"מ כיון שנפל במקום שיש גם איסור אחר ונצטרך לביטול והכל נתבטל שפיר סעיף ד ומ"ש דלא שייך דשיל"מ אם המאכל מתקלקל: הג"ה. הא דדשיל"מ ל"ב [ו] דוקא אם האיסור בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובות אבל טעמו בטל, ולכן חתיכה שלא נמלחה תוך ג"י אעפ"י שי"א שנקרא דשיל"מ משום ז דמותרת לצלי אפ"ה בטילה דאין איסורה מחמ"ע רק מחמת דם הבלוע בה: כל איסור [ח] שלא הי' ניכר קודם התערובות בטל אעפ"י שהיא דשיל"מ:
[ט[מי שנדר מדבר ונתערב חשיב לדידי' דשיל"מ דאפשר לישאל על נדרו. דבר שיש לו היתר [י[וחוזר ונאסר כגון חמץ לא מקרי דשיל"מ, וי"ח בזה. ולא מקרי דשיל"מ אא"כ הותר למי שנאסרת לו אבל אם נשאר באיסור לאחד אעפ"י שניתר לאחרים כגון המבשל בשבת לא מקרי דשיל"מ [ו] דוקא אם האיסור בעון וכו'. בפתיחה הבאתי דין הפ"מ בטחו חלה בביצת יו"ט והארכתי שם ע"ש [ז] דמותרת לצלי. בריס"י ק"א הבאתי דאין מכבדין בבשר צלי ע"ג גחלים אם לא נתבשל אח"כ ורק כבד דרכה וטבעה בצלי וטעמה בצלי מושבח יותר מבישול וגם מותר לבשלה אחר צליתה משא"כ שאר בשר ששהא ג"י שגם אחר צליתה אסורה בבישול ממילא אין בה משום חהר"ל. וא"כ ממילא גם משום דשיל"מ אין כאן דבשר חי מותר באומצא בלא צליה. ועיקר היתר המליחה למען יוכל לבשל וכיון ששהא ג"י ואסור בבישול נמצא דאין ההיתר למה שהי' אסור בה וממילא אין בה חומרת דשיל"מ:
[ח] שלא היה ניכר. ידוע קושית העולם בסתירת דברי המרדכי דגבי גיגית ענבים דרוכים מתיר היין משום דכל שבא האיסור לעולם בתוך תערובות אין בו חומרת דשיל"מ וגבי יבמה שרקקה דם מחמיר מכח שבא לעולם בתערובות ובפתיחה דברתי הרבה בישוב הדברים ונא אכפול המאמרים ע"ש [ט] מי שנדר. ואם נפל הדבר הנדור לא"מ בלא ס' ובא אחר והוסיף ולא נתכוין בשביל הנודר מותר גם להנודר וזה פשוט:
[י] וחוזר ונאסר. בספר בינת אדם למד היתר לשכר מאיסור חדש דאף שי"ל היתר בט"ז בניסן אבל כיון שאז יהי' עליו איסור חמץ לכן בטיל גם קודם פסח כשנתערב בתוך שכר מתבואה ישינה. ולענ"ד אין בזה כדי להתיר דהא כשיבא הפסח יוקדם איסור חמץ מט"ו בניסן ואז חייל איסור חמץ בין בשכר ישן בין בחדש והחדש יש עליו כל יום ט"ו ב' איסורים איסור חדש ואיסור חמץ, ולמחר בט"ז שיותר איסור חדש ישתייר איסור חמץ ושפיר ירויח משני איסורים לאיסור א'. ואף דבשעת התערובות לא הי' עליו רק איסור חדש לבד ולא יהי' ניתר בט"ז אבל אם נתערב בע"פ אחר ו' דאז יש ביטול לחמץ ולא נתבטל מחמת חדש ולקצת פוסקים כל שירויח איזה איסור יש בו משום דשיל"מ. מיהו לפי מה שהעליתי בקו"א בסמוך דאין חומרת דשיל"מ אא"כ לא נשתייר שום איסור לפי הטעמים של חומרת דשיל"מ בהר"ן פ' השותפין ובפרט דלא גרע האיסור שנשתייר מאם היה צריך להוציא הוצאות להביא את ההיתר. ועוד דבפסח יש עליו גם איסור לא יראה ולא ימצא ואיסור הנאה ומצות ביעור ובכה"ג ודאי דלא שייך לומר עד שאתה אוכלו עכשיו ע"י ביטול המתן עד שיעבור איסור זה ותבא לידי איסור היותר חמור ופשיטא שאין בזה משום דשיל"מ כדבריו ז"ל רק שקיצר במובן קו"א לסק"ח. בדין דבר שתחלת ביאתו לעולם בתערובות לא דיינינן בו חומרת דשיל"מ. אמרתי ראיה לזה ממתני' תרומות פ"ט מ' ה' ו' ז' בדין דתרומה גידוליו אסורין [לזרים] אפי' בדבר שזרעו כלה וכן בנדרים פ"ז מ' ו' ז' בקונם אף על פי דאסור בחילופיהן וגידוליהן אפי' בזרעו כלה אבל באין ז"כ אפי' גידולי גידולין אסורין. וכ' הר"ן שם הטעם דנדרים הם דשיל"מ. והתי"ט הקשה שם למה בנדרים ובתרומה אסורין הגידולין מטעם דשיל"מ ואלו טבל ממש אמרינן שם דגידולי טבל מותרין בדבר שז"כ. ותי' משום דטבל רובו חולין, והלשון דחוק חדא אטו רוב זה דחולין מתירו הא מה"ת די בחטה אחת לפטור כל הכרי ואין החטה בטילה בשום אופן ואדרבה החטה זאת אוסרת כל הכרי ואדרבה תרומה בטילה עכ"פ בק"א והתרומה שבטבל אין לה שום ביטול. וא"כ יותר יש להחמיר בטבל מבתרומה וע"כ דה"ק איסור הטבל שבא מכח החטה שלא הופרש ממנה באתה לעולם בתערובות דקודם מירוח מותר הכל וכשנתמרח כבר קדמו רוב דהיתר ובאיסור כזה לא החמירו חומרת דשיל"מ משא"כ תרומה גמורה דכשקרא לה שם לא היתה בתערובות. והא דתרומה בטילה בק"א וטבל אין בטיל משום דבתרומה יש תיקון לגזל השבט דאחר שנתבטלה צריך להרים כשיעור התרומה ובטבל בכה"ג יש תיקון אחר שיתרום ממקום אחר על הטבל הזה דעל ממון כהן אין ביטול ע' חלה פ"ג מ"ו. אבל בגידולין קל טבל מתרומה ונדרים משום דאיסור טבל נולד בתוך תערובות. וגם נ"ל טעם אחר פשוט דמה"ת מותר לזרוע טבל ורק מדרבנן אסור לפיכך הקילו בגידוליו אבל תרומה לא ניתנה לזרוע רק למאכל הכהן. ובספרי נימוקי הרא"ה על משניות הארכתי בענינים אלו בכמה מקומות ובדרכנו א"ש גם קושית התי"ט שם למה אסרו גידולי תרומה ונדרים הא הוה זוז"ג ותי' דבדשיל"מ לא התירו משום זוז"ג. וקשה מטבל וע"כ דכיון דאיסור טבל נולד בתוך תערובות היתר אין בו חומרת דשיל"מ ודע דקולא זאת בדבר שבא האיסור בתוך תערובות שההיתר קדמו ובטיל אפי' בדשיל"מ וכה"ג התיר המרדכי בגיגית ענבים דרוכים והיין זב מהם ובשבת זב מהם איסור ומותר והיינו משום דהיין דהיתר קדים והאיסור נולד בתוכם וקמא קמא בטיל אבל ביבמה שרקקה רוק עם דם וזב שראה קרי שא"א בלא צחצוחי זיבה דלא קדים ההיתר ושניהם באו כאחת בכה"ג כ' המרדכי דאין רוב מועיל אפי' אין לו מתירין. והגאון רי"ש נ"ז ז"ל בחידושיו למס' שקלים הסביר קצת דבכה"ג ששניהם נולדו כאחת והם דברים טבעים דין כל אחד כקבוע וכל קבוע כמע"מ דהרוק והדם הם מעינות קבועים באדם וכן הזיבה והקרי כ"ז שלא נטהר מזובו ואין ביטול לאחד על חבירו משא"כ בהנך דלעיל דההיתר קדים והאיסור נולד בתוך מבטליו ודע דבירושלמי תרומות פליגי חזקי' ור' יוחנן דחזקי' ס"ל דכל טבל בטל ברוב והגאון בגליון הש"ס הקשה שם מדין דשיל"מ ובביאורי לירושלמי ישבתי קושיתו בג' אנפי, וגם הבאתי דברי הגמ' ע"ז (דע"ג) דכהיתירו כך איסורו דכמו דניתר ע"י חטה אחת שתורם ממנו כך איסורו בכ"ש וכ' התוס' שם דוקא טבל של תרו"ג שייך טעם זה דחטה אחת פוטרת ואוסרת אבל טבל דתרומ"ע דיש שיעור להיתירו לכן בעינן שם טעם שני דדשיל"מ, ובזה א"ש דגם חזקי' דס"ל טבל בטיל ברוב לא לענין שלא יצטרך לחזור ולתקנו דבאמת לכ"ע חוזר ומתקנו מיני' ובי' ורק לענין שלא לאסור גידוליו בארעי קודם גמרו דאחר גמר שלהן יש בהם איסור טבל של הגידולין עצמן ובזה שפיר מקילין משום שבא לעולם בתערובות בטיל חומרת דשיל"מ ממנו עוד נ"ל דלכן לא גזרו על גידולי טבל חומרת דשיל"מ דקי"ל דכל היתר שחוזר לאיסור אינו בכלל דשיל"מ, וגידולי הטבל מעצמן יחזרו לאיסור דכשיגמר מלאכתן יהי' מעצמו טבל ורק לאסרו קודם מירוח לזה אמרינן דכל איסור שניתר וחוזר ונאסר אין בו משום דשיל"מ משא"כ תרומה שאינו חוזר לאיסורו, וזהו טעם אמיתי ומשובח לחלק בין טבל לתרומה לענין גידולין ואכ"מ להאריך יותר שאלה. אחד נדר שלא לאכול דבר מן החי בימות החול. וממילא אסור בביצים. וביו"ט מותר בביצים. וביו"ט נתערבה לו ביצה שנולדה ביו"ט בין ביצים אחרים. אם לדון עליהם דין דשיל"מ כמו בכל אדם. או לומר דכיון דלמחר יהיו כל הביצים אסורים עליו מטעם נדרו לא הוה אצלו דשיל"מ כן דעת הרמ"א בסי' ק"ב ולפי"ז ממילא מותר התערובות הזה אפי' לאחריני כיון דמותרים לו. ודעת המג"א באו"ח סי' שי"ח להיפוך כיון דלאחריני הוה דשיל"מ לכן אסור גם לו כל התערובות ע"ש גבי המבשל בשבת דלאחריני שרי במוצ"ש. והחו"ד כאן הסכים להחמיר. והחתם סופר בהגהותיו לאו"ח התיר לו ואוסר לאחריני גבי המבשל בשבת ונ"ל כאן לאסור גם לו דאם נתערב ביו"ט א' ודאי דהוה יל"מ דלמחר ביו"ט ב' יהי' מותר גם לו. דיו"ט ב' אינו בכלל נדרו דאינו חול. ולענין ביצת יו"ט קי"ל נולדה בזה מותרת בשני וא"כ שפיר הוה דשיל"מ ממש. ורק כשנולדה ביו"ט ב' ונתערבה שפיר יש להתיר עכ"פ לו דהיום מותרין לו דאין יו"ט ב' בכלל נדרו ואיסור ביצת יו"ט שייך כל היום וכיון דלמחר יהי' אסור לו כולם אינו בכלל דשיל"מ. ובר"ה כה"ג יש להתיר גם ביו"ט א' דקי"ל דאסור בשניהם ואח"כ יהי' עליו בנדר. אמנם בלא"ה קי"ל דכל היתר החוזר לאיסור אינו בחומרת דשיל"מ והביצים חוזרין עליו באיסור ואף דגם איסור נדר הוא בחומרת דשיל"מ היינו לענין שלא לבטל איסור נדר בתוך של היתר משא"כ בכה"ג שעומד איסור נדר נגד היתר של יו"ט. ובלא"ה דעת הכנה"ג בהגהותיו לטור דכל איסור שאינו על כל העולם כנדר וכה"ג אינו בכלל דשיל"מ וצ"ע: