אור ברסלב
חידוד הלכה יו"ד › סימן צט

חידוד הלכה· רבי אריה הלר

יו"ד · סימן צט

סימן צח

סעיף א חתיכת נבלה שיש בה בשר ועצמות וגידין שנפלה לירקות [א] עצמות האיסור [ב] מצטרפות עם ההיתר לבטל האיסור. ואצ"ל שעצמות ההיתר מצטרפות להיתר. [ג] אבל המוח שבעצמות האיסור מצטרפות עם דאיסור וגוף הקדרה אין מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר: הנה. ויש מחמירין שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר ובמקום הפסד יש לסמוך אהמקילין כי כן עיקר [א] עצמות. הש"ך כ' דוקא עצמות קשים אבל עצמות רכים מצטרפות עם האיסור. ובשו"ת מהר"י הלוי מביא ראי' דגם עצמות הרכים מצטרפות להיתר. ומדברי המחבר שכ' דהמוח אין מצטרף להיתר רק לאיסור משמע אבל עצמות עצמן אפי' הרכים מצטרפין להיתר דאל"כ הי"ל לחלק גם בין עצמות לעצמות. אבל צ"ע דאיך אפשר לומר שהמוח שבתוך העצם שבליעתו לקדרה הולכת דרך העצם לקדרה אוסר את הקדרה והעצם עצמו מצטרף להיתר וכן הש"ך כ' כאן דגם קליפות ביצי איסור מצטרפות להיתר וטעם הביצה הולכת דרך הקליפה. וצ"ל כמ"ש החו"ד בסי' צ"ד דכל דרך הילוכו לא נ"נ דאין לו שעת בליעה בשעה שהטעם מתמצה דרך הקליפה או העצם. והנה אנן נהוגין כהרמ"א ובה"מ סמכינן להתיר כהמחבר וכ"ז שלא במינו אבל במינו כגון בשר נבלה עם עצם בין בשר כשר עם רוטב דרוטב הוא ג"כ מינו של הבשר כמו שהוכחתי בסי' צ"ח בדיני מינו ונשפך. רק דע"י הרוטב בעינן ס' אז גם בלא ה"מ נצרף עצם להיתר [ב] מצטרפין. המ"ז מביא ב' טעמים לזה א' שהעצמות עצמם בולעים חלק ס' מהאיסור. ב' שיש גם בהם לחלוחית ומה שנבלע בהם בטיל בתוך הלחלוחית שבתוכם. ולפי"ז יש להבין אטו הלחלוחית שבהם אינו איסור ואטו היתר הוא שתחשבו לצירוף לבטל האיסור. ואולי כיון דכתיב גבי טמאים מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו מה לענין טומאה אין העצמות מטמאין בלא מוח שבתוכם אף לאיסור אין בהם שום איסור רק בהמות שבתוכם. ולפי"ז כשנתחבו ב' כפות משני איסורים לנ"ט זיתי היתר שהבאתי בסוס"י צ"ח דיש להתיר דאין לחוש שמא האחד פלט וחבירו לא פלט דלא גרע מעצמות וכ"ש הוא דמה העצמות של האיסור תלינן שבלעו חלקם בבישול מכ"ש בכפות דודאי גם בכף יש לחלוחית דאל"כ לא הי' אוסר וכשיש לחלוחית ודאי פולט ובולע ולפי"ז כשמבטלין הכף א"צ ס' נגדו רק נ"ט והכף עצמו יחשב לששים כעצמות האיסור ודע דאם מתחלה בישל הבשר עם עצמותיו ואח"כ נפל לתבשיל אז העצם כבר נ"נ ובעינן עכשיו ס' גם נגדם. דדוקא דרך הילוכו לא נ"נ כשבא הבישול בפ"א עם נ"ט דהיתר אז לא נ"נ ומצטרף עם ההיתר משא"כ כשנתבשל כבר. וכדרך שכתבתי בס"ק שלפ"ז לענין מוח שבתוכו. ולפי"ז יש להקשות הא אם נמלח הבשר איסור קודם עם עצמו להוציא דם (כשלא ידע אם היא איסור) וא"כ בלע העצם בשעת מליחה דקי"ל דאפי' כלים בולעים במליחה (רק דאין מלוחה להם להפליט) וי"ל דהא אנן מתירין כל בשר ע"י מליחה ומתירין גם העצמות. וע"כ דס"ל דכמו דכל איסורים אוסרים במליחה אבל מליחת דם כיון שטבעו להפליט דם לכן אין איסור דם במליחה (עחו"ד סי' ס"ט בסק"א) וגם העצם אף שאין בו דם לא אסרינן להו במליחת הבשר לדם לומר כיון שאין פולטין הם בולעים כשאר כלים שיש בהם מליחה לבלוע ולא להפליט וע"כ דכ"ז שהמלח פולט דם אינו מבליע גם בעצם שבו. וכיון שאין בהם איסור דם גם איסור נבלה ליתא בהם במליחת דם. אמנם אם הבשר איסור כבר נמלח להוציא דם ונמלח פעם שנית ודאי דהעצמות בלעי שמנוניתם וכן באם צלה הבשר עם העצם ונ"נ ואם נפל אח"כ לבישול כבר העצמות נ"נ ומצטרפים לאיסור עכ"פ כפי כדי קליפה שלהם או בנצלו כדי נטילה. ובסק"א הבאתי דעת הש"ך דקליפות הביצים מצטרפים להיתר ומה שקשה ע"ז מסי' פ"ו י"ל דשם גזרינן קלופה אטו אינה קלופה וכן להיפוך ודו"ק ולפי"ז בדין דסי' צ"ה בהדיח כלי חולבת בין כלי בשר. דיצטרפו הכלים כולם לביטול כלי האיסור שגם שם המים מכסים הכלים מכל צד ושפיר בולעים כפי הערך. ורק אם החרס מגולה לאויר ואינו מכוסה במים אין מצטרף לביטול כ"כ הפמ"ג וצ"ע. ובסי' צ"ד בסק"א העליתי דלכן גם הכף מצטרף לבטל א"ע וכדלעיל [ג] המוח. נמצא עצם חלול בחלב ואין ניכר אם היה בו מוח שהי' עצם ישן מותר ואם ידוע שהי' מעצמות שיש בהם מוח רק נסתפק אם הי' עכשיו מוח צריך ס' לפי אומד מוח שבעצם כזה כ"כ הפמ"ג. מיהו אם נמצא עצם כזה בין בשר והעצם נבלה ובספק אם הי' עם המוח בבישול י"ל דמוח הוה מינו עם בשר ולהקל בספיקו. ובפרט אם יש בבשר הכשר ג"כ עצמות כאלו י"ל דהכל הוה מינו ולהקל בספק ס' דספק זה לא גרע מספק דנשפך בסי' צ"ח. ואם הוא עצם קולית וסתום מכל צד אף שהמוח שבתוכו סתום מכל צד ואין חסר ממנו כלום מ"מ בעינן ס' נגדו ואם נמוח צריך לשער נגד חללו כ"כ הפמ"ג. ואם נכבש בחלב וספק מעל"ע מותר דבבב"ח הכבישה מדרבנן וספק להקל ואסור לבשל החלב אח"כ שיבא לדאוריתא. ואם מסופק אם העצם מנבלה או מכשרה וגם ספק מעל"ע בחלב. איכא ס"ס לענין איסור נבלה דמותר ולענין איסור בב"ח די בספק כבוש ובכ"ז אסור לבשל החלב דגם אם היה מנבלה אסורה בבישול מחמת בב"ח. וכ' הפת"ש בשם שו"ת מהר"י הלוי דיש להסתפק במלח עצם עם בשר אם נצרף עצמות איסור להיתר די"ל דבמליחה גרע דלא בלע ולא מצטרף וגרע מבישול. וציור דין זה לא יצוייר רק בבשר שמן אפי' לראות עינינו דבעינן ס' מן הדין אבל במה שאנו מחמירין ס' משום שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן בזה ממ"נ מותר דאם בעינן ס' הוא רק מחומרא ולא גרע מבישול ובסי"ע בקו"א אות ג' כתבתי מזה. והח"ש ס"ל דבעודן עם הבשר הם בלחותן ומצטרפין גם במליחה סעיף ב בד"א שעצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר כשנפלה החתיכה [ד] בעודה חיה. [ה] אבל נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה לקדרת היתר אז עצמות שבה מצטרפין עם האיסור שהרי בלעו אז מבשר נבלה שנתבשלו לבדן:

[ד] בעודה חיה. ואפי' נמלחו תחלה לא נעשה העצם נבלה במליחה. כמ"ש בס"ק הקודם. ועוד דאם נמלח להוציא דם לא בלעה אז שמנונית כמו שהארכתי בסי"ע ובסי' צ"א דכ"ז שטרודה להוציא דם לא בלעה גם שמנונית איסור ע"ש בפלפול עצום. ואפי' נמלחו בכשא"מ ונאסרו מחמת דם מ"מ אין המליחה פועלת בעצם לעשותו נבלה במליחה דהעצם קשה לבלוע להסוברים דמצטרף להיתר אף שהאיסור דבוק בו מה שלא מצינו קולא זאת בבשר הדבוק באיסור. ואפי' אפשר לסחטו אסור לא אמרינן בעצם דא"כ לא היינו מצרפין אותו להיתר. ובפרט במליחה דעיקר איסורו גם בבשר אינו רק כ"ק ולא אמרינן נ"נ מכ"ש בעצם [ה] אבל נתבשלה תחילה וכו'. ואף דהמחבר לית לי' חנ"נ בש"א מ"מ אפשר לסחטו אמרינן ונאסר העצם במה שבלע קצת בבישול ודבר איסור א"א לצרפו להיתר וע"כ דבבישול בלע קצת דאם לא הי' בולע כלל לא היינו יכולים לצרפו כמ"ש בסק"א. ומ"מ א"צ עכשיו ס' רק כפי הבשר שעליו להסוברים דאין חנ"נ בש"א. והא דכ' המחבר דמצרף לאיסור וכן הטור כ' בהדיא דלא סגי בס' כנגד הבשר דשמא נתמעט הבשר בבישול ונכנס בעצמות. ולכן כ' הב"ח דהיינו דוקא כשלא ידע שיעור הבשר תחלה אבל אם ידע שיעורו א"צ לשער רק נגד הבשר עכ"ל. כלומר דל"א איסור דבוק בעצם רק אפשר לסחטו ואם נתבשל עצם הקולית עם המוח שבתוכו ואח"כ נפל לתבשיל די בס' נגד כל הריקן שבעצם ששם המוח. וכ"ז להסוברים דאין חנ"נ בש"א אבל לדידן דס"ל חנ"נ אין חילוק בין עצם לבשר ונ"ל בבישול ראשון וצריך ס' נגד כולו אם לא בנשפך ויש רוב היתר ממינו ע"י סלק כסי' צ"ח ס"ד ע"ש בדברינו ודע דאף לדידן נחתינן חד דרגא בעצם מבבשר דבבשר וכה"ג קי"ל דאמרינן איסור דבוק וחנ"נ ואפי' לא נתבשל תחלה רק כיון שהאיסור דבוק בו בתולדה נאסרת תחלה בבישול של עכשיו מטעם דממהר לבלוע וגם מחשש שמא עלה פ"א חוץ לרוטב עם האיסור הדבוק בו. וכאן בעצמות לא חלקו בכך ואמרו דמצטרפין להיתר [וגם לדידן בה"מ]. ורק בנתבשל תחלה עם בשרו החמירו כדלעיל אמנם נ"ל דכ"ז רק בעצם של שאר איסורין לתבשיל אבל אם נפל בשר עם עצם לחלב ודאי דלכ"ע אמרינן איסור דבוק ובעינן ס' נגד הבשר עם העצם. וגם אם הסירם מהחלב ונפל לתבשיל של בשר לכ"ע כבר נאסר מבב"ח ובעינן ס' נגד הכל סעיף ג בש"א חוץ מבב"ח [ו] חתיכה בלועה מאיסור מצטרפת לבטל האיסור: הגה. ואין נוהגין כן דקי"ל חנ"נ [ז] בכל איסורין כדלעיל סוס"י צ"ב [ו] חתיכה בלועה מאיסור. אבל אותה חתיכה אסורה לכ"ע דאפשר לסחטו לכ"ע אסור. וע"ל סק"ז [ז] איסורין. אפי' לא בלעה בבישול רק ע"י כבישה נ"נ לדידן. ואם בלעה ע"י מליחה וצליה דעת הש"ך בסי' צ"ב סקט"ז דא"א חנ"נ בחצי חתיכה דמן הדין לא נבלע רק בכ"ק או כ"נ ובמקום דאמרינן חנ"נ בעינן ס' נגד כולה ובנשפך וא"י אם הי' ס' נגד כולה אבל יודע שהי' ס' נגד הבלוע מותר דחנ"נ בש"א מדרבנן והרבה מקילין בה. ובסי' צ"ו ביארתי דבהיתר לא שייך נ"נ כגון בצלים שחתכן בסכין חולבת ע"ש. וגם אפשר לסחטו דהיתירא מותר ולכן התיר המהר"ם גם את הבצלים עצמן ע"ש סעיף ד משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ומשערים ההיתר ואיסור [ח] כמו שבא לפנינו. ואף שהי' בהיתר תחלה יותר ונתמעט בבישול ונבלע בקדרה. וה"מ בא"מ אבל במינו משערין גם במה שבלעה הקדרה ועומד בדופני הקדרה ומשערין זה [ט] באומר יפה ורואין אותה כאלו הם בעין. אבל מה שכלה ואבד מחמת האור אין מצטרף שזה כלה לגמרי:

[ח] כמו שבא לפנינו. ואם יש עכשיו ס' אין חוששין שמא היה האיסור גדול ונתמעט כ"כ הפ"מ. ואף דלעיל ס"ב כשנתבשל האיסור עם העצם תחלה דלהמחבר דל"ל חנ"נ מ"מ העצמות מצטרפין לאיסור מחשש שמא נצטמק הבשר ונכנס בעצמות עסק"ה ולמה לא נחוש אנן לדידן תמיד לזה. י"ל דאם נחוש לצימוק נאמר להיפוך שמא גם ההיתר נצטמק דמאי חזית לחוש לצימוק האיסור יותר מלהיתר אבל בבשר עם עצם כיון שאין דרך עצם להצטמק לכן שפיר חיישינן יותר לצימוק בשר נגד עצם וראיה לזה מירושלמי תרומות פי"א בנתערבו תרומה בחולין וטחנן והותירו אמרינן דכשם שהותיר התרומה כך הותירו החולין. ואם יודע שהחולין היו יפות מהתרומה אמרינן שרק החולין הותירו ולא התרומה. דתולין במצוי. ונ"ל דאם יודע בבירור שהאיסור נצטמק ובהיתר נסתפק יש לאסור באיסור תורה חדא דשמא טבע של חתיכה זאת יותר ליחסר ועוד שאפי' אם גם ההיתר נצטמק שמא צימוקו היה תחלה לצימוק האיסור ונאסר אז דאף דבסתמא לא מחזקינן ריעותא אבל בכה"ג דיודע מצימוק האיסור ולא מההיתר ואפי' בה"מ ואפי' במינו כן נראה מהפ"מ. ונ"ל אופן שגם בנצטמק ההיתר וכלה לגמרי דמותר. כגון כזית נבלה עם שני זיתים כשר ורוטב והי' ס' וגם רוב ונודע ביטול היבש קודם הבישול דמותר בכל ענין דבכה"ג גם לכתחלה מותר להוסיף עד ס' כמבואר בסי' ק"ט [ט] באומד יפה. בכלל זה גם מה שנחסר ע"י זיעה. ודוקא מה שבלעה הקדרה בחלק שכנגד הרוטב זה נוכל לצרף לההיתר אבל מה שבלעה הקדרה בחלק שלמעלה מהרוטב דינו כשרפת אור. וגם לא מה שנשפך בעת רתיחתו סעיף ה אין מבטלין איסור לכתחלה. ואפי' נפל וכו' אין מוסיפין וכו' [י] עבר ובטלו או ריבה עליו [יא] אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכו':

[י] עבר ובטלו. לדידן יש נ"מ בין ביטל מתחלה ובין הוסיף כגון באיסור דרבנן היכי דמקלי קלי להאיסור כגון עצי מוקצה שנפלו מן האילן לתוך התנור בי"ט דלהוסיף שרי לכתחלה כשהי' שם עצים כשרים ולבטל בידים אסור. והיכי דלא מקלי המחבר שם מתיר להוסיף והרמ"א אוסר. ע' או"ח סי' תקי"ז בהל' יו"ט ובחידושנו למס' ביצה הארכתי. ולדידן לא משכח"ל אפי' בדרבנן להוסיף לכתחלה בש"א רק בלח בלח דל"א נ"נ א"נ יבש ביבש כדלעיל אבל יבש בלח דקי"ל חנ"נ א"כ אין זה הוספה דצריך לבטל הכל [יא] אם בשוגג. והטועה בדין ואומר מותר מקרי שוגג. ט"ז. והבאתי ראי' מגמ' מנחות מ"ט בהך דהכהנים שפגלו במקדש שוגגין דמוקי לה הש"ס באומר מותר. וכן ע"י טעות חכם הוה שוגג. ובמזיד אסור להמבטל עצמו ולמי שנתבטל עבורו. אבל יכול למכרו לאחרים בזול כפי שהיה שוה קודם הביטול. ואין כונתו להתיר רק לענין אחר כגון לתקן דבשו אם אי אפשר בע"א מותר או להגעיל כלי איסור בתוך כלי היתר כשיש ס'. וכן לבשל חמאה ש"ג להעביר חשש הצחצוחין של חלב טמאה כלק' סי' קט"ו. ובאיסור תורה ממש אסור להוסיף אפי' בספק איסור ואפי' לח בלח דאין נ"נ. ואף דהחשש דחמאה ש"ג הוא מחשש איסור תורה אבל י"ל כונתו להעביר הצחצוחין [יב] יבש. אם נתבטל יבש במינו ברוב ורוצה לבשלו מותר להוסיף עד ס' עס"י ק"ט ואפי' בבלע דכלי מצינו איסור ביטול לכתחלה כגון שבישל לכתחלה בכלי איסור שאב"י בכונה אסור להמבשל כ"כ הפ"מ בש"ך סק"ז. וצ"ע דלא גרע ממוסיף דהא אפי' גוף האיסור כשנפגם עיקר ההיתר הוא משום דהוה כנתבטל. וא"כ כשנפגם בכלי והוא מבשל בתוכה הוה רק כמוסיף על הביטול ואפי' הי' בלוע מאיסור תורה אבל הבליעה ניתרה מעצמה ע"י הפגם. ובפרט כשבישל בשר בקדרה חולבת אב"י או להיפוך דמעולם לא הי' שם איסור על הקדרה רק שנולד עכשיו בפגמו דודאי מותר אפי' במזיד עבורו. וגדולה מזו כ' הי"א שמותר לגרום פגם לאיסור בעין כדי להתירו. ועט"ז ס"ק ט"ו דאסור לבטל נט"ל לכתחלה אא"כ יש ס' קו"א לסי' צ"ט. הט"ז הקשה דברי הטו"מ אהדדי דכאן בביטול איסור מותר אם עשאו בשוגג ובסי' ק"י בדין היתר דנפל א' מהתערובות לים אסרינן אם הפילו בשוגג ע"ש בתירוצו. ואף אני העני אענה חלקי בישוב סתירה זאת. ואקדים עוד קושיא חמורה על דין דנפל אחד לים דמותר משים דתולין דהאיסור נפל ולמה לא נאמר להיפוך כל דפריש מרובא פריש וההיתר הוא רוב ומההיתר נפל לים ואיסור נשאר דהא כל דברים חשובים נקראו קבוע דרבנן שגזרו שלא להתירם ברוב והשוו איתם לקבוע דאוריתא שנאמר בה כל קבוע כמע"מ ובקבוע דאוריתא דהיינו דין דט' חניות כשרות אמרינן באמת כל דפריש מרובא פריש בין לקולא כגון ט' חניות כשרות ואחת נבלה בין לחומרא כגון ט' נבלות ואחת כשרה. ולמה לא נימא גם בקבוע דרבנן כן. ואמרתי הסברא בזה כך. דבשלמא בקבוע דט' חניות אין הקביעות על הבשר רק המקולין הם קבועים עבור הבשר שבתוכם לכן כשנפרש הבשר מתוך החנות ממילא אין הבשר קבוע ושאר הבשר שנשאר בחנות עדיין נקרא קבוע כיון שהוא בחנות. וזה ידוע שדין רוב ודין קבוע מבטלין זא"ז מגזה"כ כשהוא קבוע אין בו היתר רוב וכשמועיל בו רוב אינו קבוע. לכן הנפרש מהחנות שאינו קבוע דנין בו רוב ואמרינן לגבו כל דפריש מרובא פריש. אבל בהנך דברים חשובים שנתנו חכמים עליהם חומרת קבוע שלא יתבטלו ברוב חל הקביעות על גוף הדבר שחשיבותו קבעו וכיון שנתנו חכמים עליהם דין קבוע ממילא כל אחת מהתערובות נחשב כמחצה לכן גם אותו שנפרש מהם חשוב כמחצה דכל אחת ואחת חשובה ונקראת קבוע שלא יתבטל. וכיון ששם קבוע עליו ואין בו דין רוב לכן לא שייך לומר עליו כל דפריש מרובא פריש דניטל מכל אחת דין רוב ע"י חשיבותו. דאם תרצה לדון עליו דין כל דפריש מרובא פריש אף אני אומר לך הרי יש כאן רוב היתר והכל מותר השתא דאתינא להכי ותירצתי קושיתי למה לא נאמר בנפל א' לים כל דפריש מרובא פריש ממילא נתרץ גם קו' הט"ז למה לא נתיר גם שם בהפיל בידים בשוגג כמו כאן. דהסברא כך דכשנטל בידיו אחת מהתערובות והפילו לים במעשה זאת ביטל החשיבות מאותו אחד שפרשו מכאן. ודומה בזה כנוטל אגוז פרך ושברו או חהר"ל וחתכו לתתיכות קטנות. ואדרבה ק"ו הוא דכאן האבידו בידים והראה לפנינו ביטול חשיבות מזאת שהפיל והנשארים עדיין חשיבותם עליהם. וא"כ דומה ממש לנפרש חתיכת בשר מהמקולין דהנפרש נתבטל מקביעותו והנשארים בחנותים עדיין קבועים. וכיון שנתבטל קביעותו נגד חביריו שפיר נדון בו דין רוב נגד עצמו ולא נגד חבריו הנשארים דהם עדיין קבועים ועומדים בחשיבותן לכן אומרים על הנפרש כל דפריש מרובא פריש. ושוב איני יכול לומר כיון דאתה דן בו דין רוב הרי רוב היתר והכל מותר דזה אינו דהנשארים עדיין חשובים קבועים ואין בהם תורת רוב. וכ"ז כשאדם הפילו בידים שייך לומר דבמעשה זאת ביטל מאותה חתיכה חשיבותה אבל כשנפלה מעצמה לים אין זה ביטול חשיבות רק מקרה ולא נאבד חשיבותה בזה ובדבר שעדיין לא נתבטל קביעת חשיבותו אין בו דין רוב לא לקולא לבטלו ברוב היתר ולא לחומרא לומר בו כל דפריש. ואמרינן כך כל קבוע כמע"מ. ולמשל אם נתערב חד איסור בין ב' היתר אמרינן על כל חתיכה שהיא כמחצה. ויש כאן שלש חצאי תערובות וגם אותה שנפרשה היא כמחצה של התערובות ואמרינן כך ספק אם המחצה דתערובות שנפלה היא היתר או איסור וספיקא דרבנן לקולא דמה"ת כבר נתבטל ברוב בעוד קודם הפרישה ובפרט שאין לו הנאה מזה דנפל לים כנגד האיסור. אבל בנדון שלפנינו שביטל איסור בשוגג דלא שייך לומר כל דפריש ולקלקל הביטול דאין כאן פרישה שפיר מתירין עכ"פ כשהי' שוגג ובזה יובנו גם דברי הט"ז והש"ך בסי' ק"י דגם כשאכל אחת בשוגג לא מהני להתיר האחרים אא"כ אכל קודם שנודע הספק. והיינו כמ"ש דמעשיו מבטלין חשיבותו בין כשמפילו לים או אכלו. ואה"נ דקודם ידיעת הספק יועיל גם הטלה לים מק"ו דאכילה כנ"ל בישוב הדברים ובמהדו"ק הארכתי יותר קיצור הענין דכשנטל אחת מהתערובות לידו ביטלה מחשיבותה שהרי זרקה לים וכיון שנתבטלה חשיבותה נתבטלה קביעות וכשאין בה תורת קבוע חזר עליה תורת רוב להחמיר עליה ולומר עליה כל דפריש מרובא פריש אבל לא להקל לומר שהאיסור נתבטל ברוב היתר דזה אינו דהא השאר עדיין בחשיבותן עומדים וסברא זאת לא שייך כאן בסתם מבטל איסור בששים בשוגג. כנ"ל ברור סעיף ו איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור אבל אם נפל מעצמו וכו' מרבה עליו ומבטלו: הגה. וי"א [יג] דגם איסור דרבנן אין לבטל ולא להוסיף עליו כמו בא"ת וכ"נ ואין לשנות. איסור שנתבטל כגון שהי' בו ס' ונתוסף בו אח"כ מן האיסור הראשון [יד] חוזר וניעור ואוסר ל"ש מב"מ ל"ש בא"מ ליש לח ל"ש יבש ל"ש נודע בנתים ל"ש לא נודע בנתים. [טו] כזית חלב שנפל במים ונתבטל בס' ואח"כ נפל המים לקדרה ש"ב מותר אעפ"י שאין בבשר ס' נגד החלב שהרי נתבטל במים וכן כל כיוצ"ב [יג] דגם איסור דרבנן וכו'. דע דקודם זמן חלות האיסור מותר לגרום ביטול כגון חמץ קודם שעה ה' [בצלים שחתכן בסכין ש"ב צ"ע אם מותר לשומן בחלב ע"י ס' נגד הסכין] וכן סכך פסול קודם סכות. וכן יבש ביבש שיש רוב ונודע מותר לבשלו בס'. וכן מים שלנו מותר להוסיף ולבטל בתוכם המים שלא לנו. ושומן שנאסר בהנאה מחלב אסור להוסיף ולבטלו כדי להתיר הנאתו. ואפי' כדי להדליקו בנר חנוכה אעפ"י דמצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ אסור שמא יבא לאכלה ע"י ביטול זה. מיהו י"ל להיפוך כיון דדעתו להדליקו יועיל גם לאכילתו כמ"ש לעיל בחלב חטה דמתכוין להלבינו. אבל הפ"מ בש"ד אות ט"ו אוסר. אבל הוא בעצמו כ' בסי' פ"ז סק"ב דמותר לנ"ח אף בלא ס' דהשומן הוא כטיגון ואיסורו מחלב אינו דאוריתא וגם אין חשש שמא יבא לבשלו אח"כ ויבא לידי איסור תורה דלעולם אין בישול גמור בשומן. ואם יתננו למאכל ודאי יהי' ס' וגם לא חיישינן לזה כיון דעיקר תחלת איסורו לא היה רק טיגון וצ"ע כתב הגהות יד שאול דאיסור משהו שבלע מותר לבטלו בתערובות שני דאפי' בדשיל"מ דמחמרינן גם בספיקו מ"מ בבליעתו מקילין לערבו ולבטלו ע"י ס' דאפי' בעינו בטל בא"מ בשוגג כשאר איסור ומכ"ש בליעתו. והא דלהמחבר מותר להוסיף באיסור דרבנן דוקא כשעיקר התערובות הי' בלי מעשה אדם רק מעצמו נפל אבל אם הי' ע"י אדם אפי' שוגג אסור להוסיף. וגם חנ"נ לא אמרינן בדרבנן אם לא נודע עד שנתוסף עד ס' נגד האיסור לבד ודוקא בש"א אבל בבב"ח אפי' לא נודע עד שנתוסף כיון שהי' חם בשעת תערובתו נ"נ אפי' בבב"ח דרבנן כתב בהגרע"ק דהא דמצריכין ס' באיסור דבוק נגד כולו כגון בלב הדבוק בעוף שנצלה עמו בלא קריעה לא מהני מה שלא נודע עד שנתוסף ס' נגד הלב. רק אם נחתך הלב מהעוף קודם שנתוסף דשוב אינו דבוק או שהי' קר בעת הוספה ואח"כ נתחמם ואז נודע מהאיסור בכה"ג יש לצדד בה"מ שיהי' די נגד הלב לבד ודע דבמקום דמותר להוסיף אז חושבין גם ההיתר שהי' שם קודם ההוספה דעל שם זה נקרא הוספה ולא מבטל ורק במקום דא"א חנ"נ כמ"ש לעיל [יד] חו"נ. ואם שמות האיסורין מחולקין אז אדרבה האחד מסייע לבטל חבירו כבסי' צ"ח ס"ט ובלח אף במינו חו"נ וביבש אם במינו אין חו"נ. מיהו אם עכשיו נתרבה האיסור כ"כ עד שיש בין הכל רוב איסור אסור לכ"ע. וגם בדרבנן חו"נ בא"מ. ובאו"ח סי' תמ"ז יבואר דדוקא ביבש חו"נ ולא בלח וצ"ע [טו] כזית חלב וכו'. אבל ליתן לכתחלה חלב במים כדי לבטלה ויוכל ליתנה לבשר אסור וע"ל סקי"ג לענין בצל כה"ג סעיף ז אם נבלע איסור מועט בכלי ש"ב ודרך אותה כלי להשתמש [טז] בשפע היתר מותר להשתמש בה היתר לכתחלה כיון שהאיסור מועט וא"א לבא לידי איסור נו"ט אבל אם דרכו להשתמש במועט לעתים כקערה וכיוצ"ב אסור. להשתמש בה אפי' בשפע: [טז] בשפע. הט"ז האריך דדוקא כשהאיסור הוא לפגם בתשמיש זה כגון כלים של יי"נ שפוגם לכל משקה אז מותר. ולפי"ז כל שכבר היא אב"י מבלע מועט ודרכה לשימוש שפע מותר לבטלו לכתחלה ולעיל סקי"ב כתבתי מזה אמר הכותב בסיום סי' זה אמרתי לרשום קצת פרטים מדיני נשפך שבסי' צ"ח המסתעפים לסי' זה ג"כ. וזהו. ידוע דיני חנ"נ דהיינו אם חתיכה בלעה איסור ונפלה לקדרה דבעינן ס' נגד כולה אם לא הי' בחתיכה גופה ס' נגד הבליעה. ואם כשנפלה לקדרה נשפך ממנה וא"י אם יש ס' נגד כולה אבל יודע שהי' עכשיו ס' נגד הבליעה שבחתיכה דמותר כן העליתי לעיל ועכשיו אוסיף דגם בקדרה א' כשנשפך ממנה וא"י אם הי' ס' נגד החתיכה ויודע שיש ס' נגד הבליעה שמותר. וכ"ז אם לא הוחמה הקדרה אחר השפיכה או שסלקו החתיכה קודם החימום. או כשנשפך מהרוטב אז נחתך גם מהחתיכה בערך זה אז מותר. ואם ליכא כל הנך תנאים נ"נ עכשיו. ובסי' ק"ז יבוארו עוד דינים כהם. ואם נפל לקדרה ב' א' משאר חתיכה שבקדרה א' ולא גוף החתיכה הדבוקה באיסור מותר גם בלא נשפך כיון שיש ודאי ס' נגד חשבון. בליעת החתיכה זאת שנפלה מה שהיא בלעה מחברתה שנפלה לשם עם האיסור דבוק. דכאן הוה תרי דרבנן דגם הראשונה נ"נ מדרבנן ושאר החתיכות שנאסרו ממנה ע"י שלא הי' ס' נגד כולה מחומרת חנ"נ מכ"ש דהוה רק מדרבנן. ואף דאנן ס"ל חנ"נ גם באיסורי רבנן מ"מ יש חילוק בין אב לבן מידי דהוה אנ"ט א' נגד נ"ט בר נ"ט ובפרט כשאין האיסור דבוק בה בתולדה רק בלעה ע"י בישול דבכה"ג ל"א חנ"נ לרוב פוסקים ולפי"ז אם היה בחתיכה ראשונה שלשים. נגד הבליעה די עכשיו בס' נגד חלק אחד משלשים שבחתיכה שני' דהיינו שיהי' רק פי שנים בחתיכה. אמנם בבב"ח כה"ג כגון כזית בשר שבלע זית חלב ונפל לקדרה דצריך ס' נגד כולו ואם אין ס' ונאסר הכל ונפל עוד לקדרה אחרת אד גם בנשפך ואפי' בידוע שיש ס' נגד החלב שבו אסור דכולו אסור מדאוריתא. ואם לא נפל לקדרה ב' זאת החתיכה עצמה שבלעה החלב רק חתיכה משאר חתיכות שהי' בקדרה אז דנין בה בשם בא מבב"ח ולא בב"ח ממש דאינו מה"ת ממש אז יש להתיר קדרה ב' בנשפך וספק ס' ובבירור יש ס' נגד מה שבלעה חתיכה זאת מחתיכה ראשונה שבלעה חלב ממש. ואף דהרבה פוסקים סוברים דגם כל שבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' היינו רק לענין שנצריך ס' נגד מה שנפל אם הקדרה לפנינו אבל בנשפך לא נחמיר כ"כ. ואף בלח ממש כגון חלב שבלעה בשר ונפלה לקדרה של שלשים זיתי חלב ונאסרה ונפל מאותה חלב לקדרה אחרת דצריך ס' נגד כל מה שנפל בה כדין לח שנ"נ בבב"ח. ובנשפך מותרת הקדרה השלישית כיון שיש ס' נגד הזית ראשון שבלע בשר עוד יש חילוק בין בב"ח לשאר איסורים בעניני חנ"נ דבשר שבלע חלב ונפלה לקדרה עם רוטב וחתיכות שצריך ס' וגם רוב. ואם הוא חהר"ל החתיכות אסורות והרוטב מותר. אבל אין על החתיכות אלו דין חנ"נ ואם נפלו מהם לקדרה א"צ ס' נגדם ואפי' הי' החתיכות רק חד בחד אין לומר עליהם חנ"נ כיון שהי' ס' ודי להם באיסור עצמן ובש"א כה"ג כגון חתיכה שבלעה חלב ונפל לרוטב וחתיכות ויש ס' וגם רוב אפי' חהר"ל בטילה והכל מותר דאין הבליעה ר"ל דרק בב"ח ששניהם גוף איסור שייך בו חהר"ל עס"י צ"ב וק"ב שאלה. חתיכת בשר בלע זית חלב ונפל לתבשיל בלא ס' ואח"כ נפל משאר חתיכות שבקדרה ומסופק אם אותה חתיכה שבלעה נפלה או א' משאר חתיכות ונשפך וא"י אם הי' ס'. ונאמר כן אם החתיכה שבלעה נפלה אסור בספק ס' אפי' בנשפך כיון שכלה איסור. ואם משאר חתיכות נפלה הי' מועיל ספיקא דנשפך כמ"ש לעיל ועכשיו שנסתפק גם בזה מה דין הקדרה תשובה. נ"ל להתיר לדברי החו"ד בסי' ק"ו בכללי ס"ס אות י"ז בנסתפק זה. דידוע דשאר החתיכות אסורים מדרבנן ואותה חתיכה אסורה מדאוריתא. ויש ספק אם נפל איסור תורה או איסור דרבנן וגם ספק דנשפך והו"ל ס"ס וגם מתהפך הס"ס די"ל שמא הי' ס' ושמא אין כאן רק משאר חתיכות שהם מדרבנן והחו"ד כ' שם דכל היכי דבעי ס' מדרבנן מותר בספק אם יש ס'. ובפרט אם יש רוב בחתיכות די"ל כל דפריש מרובא פריש. וא"ל דהוה אתחזק איסורא דממ"נ יש כאן איסור או דאוריתא או דרבנן. י"ל הואיל ואין אנו דנין על החתיכות להתירם רק על הרוטב דהחתיכה אם יהי' רוב נגדה תהי' מותרת ג"כ ואם לא יהי' רוב יהי' כולם אסורין. וכה"ג כ' החו"ד סי' ק' סק"ו דחהר"ל שנתערבה ונפל חתיכה אחת מהתערובות ויש ספק על הנפולה אם היא האיסור עצמו או מחבריו כיון שנשאר האיסור על הנתערבים שנשארו גם הנפולה חוזרת ואוסרת כדין חהר"ל בין חתיכות ויש בזה אריכות דברים ורק כשאנו דנין על הקדרה שפיר יש להתירה ע"י ספק דנשפך. ואם היה ספק זה בש"א ובודאי אין ס' דכתבתי בסמוך דאם ודאי אותה חתיכה שבלעה איסור נפלה אין היתר רק בנשפך. ואם משאר חתיכות א"צ נשפך. ובכה"ג דמסופק איזה נפלה. נ"ל דלמ"ש הפמ"ג בסי' ק"י בדיני ס"ס דאם ספק איסור תורה וספק אם נפל לתבשיל מותר. וכן ספק א"ת וספק אם יש ס' ג"כ מותר. א"כ כאן שגם עיקר החתיכה שנאסרה כולה מחומרת חנ"נ שהיא בש"א רק מדרבנן לכן די בספק זה שמסופק אם החתיכה שבלעה נפלה או מאחרות דאם מאחרות א"צ ס' נגד כולה רק כפי חשבון שבלעו מזאת. והחתיכה גופה שנפלה לקדרה ב' אסורה בפ"ע בליכא רוב ואם יש. גם שם רוב חתיכות לא נחמיר חומרת חהר"ל דדין חהר"ל ליתא בבלוע משאר איסורים סליקא לה קיצורי דיני נשפך המסתעפים מסי' צ"ח צ"ט::

תוכן העניינים

חידוד הלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה