חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן צז
לא העתקתי דברי המחבר ורמ"א מיראת האריכות:
[א] או ששינה צורת הפת. השינוי מועלת דוקא כשעשאה בלישה או באפיה אבל אם נאפה בלא שינוי כבר נאסר ונ"נ מדרבנן ואולי מועיל שידבק בה נייר מוכתב שנלושה בחלב וצ"ע וגם אין השינוי מועלת רק לו לב"ב אבל למכור צריך שינוי דמנכרא לכל כגון שיודפס בדופני הככר תיבת חלב וכה"ג. עפת"ש בשם מוהרי"ט ונ"ל דצריך שינוי אחת ללישת חלב ואחרת ללישת שומן. ואם יש ס' נגד החלב בעיסה כשלש אותה בחלב מותר. ודוקא כשנתן החלב בלישה אבל כששרה פת בחלב אחר אפיה לא מהני ס' דא"י עד היכן מתפשטת החלב מחמת הבקעים עסוס"י צ"א רק יהיה כדי אכילה בב"א. ובמקום שאסור אין מועיל לחלקו לכמה בע"ב והכרו"פ מתיר. ובדיעבד או בשוגג יטעימנו ישראל וכשלא ירגיש טעם חלב מותר כמו אם הי' ס'. ואם נפל חלב לעיסה שוגג כ' בנ"צ לאסור בפחות מס' מיהו י"ל דיכול להוסיף קמח ומים עד ס'. מיהו יזהר עכ"פ שלא לאכלו אם בשר דאז יהי' נראה כמבטל בידים איסור למפרע. ובמקום שהככר אסור ונתערב בין ככרות אף דקי"ל ככרות דבע"ב חשיבי ולא בטילו מ"מ כיון דאין. הככר עצמו אסור רק מחמת החלב המעורב ואין החלב ר"ל ולא שום חשיבות עליה ואף שעיקר האיסור הוא משום לתא דבב"ח מ"מ אין בזה חומרת בב"ח ממש לקרותו איסור מחמ"ע ובפרט דהכרו"פ התיר בלא"ה לחלקו לכמה בע"ב א"כ כאן שיש גם ביטול פשיטא שיוכל עכ"פ לחלקם כולם לכמה בע"ב ויזהירם שלא לאכלם עם בשר עד שיטעימו קודם אם יש שם מטעם החלב. ואפי' להמחמירין בסי' ק"ט בתערובות יבש להשליך א' מהם כאן א"צ להשליך דבלא"ה כל ככר אין בו רק כדי סעודה אחת ומותרת. ובלא"ה אין להחמיר כאן בענין ביטול דהככר שנתערב אין בו רק כדי אכילה אחת וחשוב היתר אף שבא מעיסה גדולה שהיתה כולה באיסור. אבל הככר שנפרש ואין בו אלא כדי אכילה אחת מותר לדעת הכרו"פ שמתיר לחלקו פשיטא שמותר. ואם כל העיסה נתערבה בין עיסות י"ל כיון דעיקר האיסור הוא באפיתה דהעיסה אינה בת אכילה והתערובות היה בשוגג. ודומה לדין דלעיל שנפלה החלב בשוגג ויערב כל העיסות ויהי' ס' נגד החלב שבעיסה זאת. ויהיה הדין כבא האיסור לעולם בתערובות [ב] בתנור שטחו באליה. לדעת החו"ד סוס"י צ"א זה גרע מדין דלש עיסה בחלב דלעיל דשם התערובות בלישה ונתערבה היטב וכתבתי לעיל בס"ק שלפ"ז דמועיל ס' או טעימה וכאן שבלע באפיה ואין ידוע עד היכן מתפשט מחמת הבקעים ושמא במקום טעימתו לא הלך השומן. אבל העליתי בסי' צ"א סק"י דמועיל ס' וגם טעימה ויטעים במקום הדבוק לתנור. ואף דשם ודאי ירגיש כי זהו בתוך כ"נ ששם נשאר הטעם לכן עדיף לשער בס' ומקום הדבוק בלא"ה אסור מחמת איסור דכ"נ דצלי. ולכל היותר יחלקם אחר נטילת מקום לכמה בע"ב ויזהירו שלא לאכול בחלב וכל זה אסור לכתחלה דהוה מבטל בידים. רק יאפה במחבת בשינוי צורה שיהי' ניכר שהוא נקרא שמאלץ קיכן. והא דמותר ללבן היין בחלב דשם אין כוונתו לבטל החלב רק ללבן היין ואם יש ס' ביין לא יוכל לעולם לבא לידי איסור וגם לא גזרו על יין כמו שגזרו על פת דאין דרך סתם יין ליתנו למאכלי בשר משא"כ פת דתמיד ניתן לאכול בסעודתו הן בבשר הן בחמאה או גבינה [ג] ואם אפה דינו כפת שנלושה בחלב. מכאן ראי' למ"ש בס"ק הקודם דפת שטח התנור בשומן לא גרע עכ"פ מנילוש בחלב שלא להועיל ס' או טעימה כדעת החו"ד משום שא"י עד היכן מתפשט מחמת הבקעים דכאן לא שייך זה רק דמקום הדיבוק אסור מטעם כ"נ אפי' יש ס' כמ"ש שם. החו"ד כ' כאן דאם נפל מפת זה לירקות מותר התבשיל כשלא הי' בירקות חלב. ואם היה שם חלב או שנפל לחלב ממש צריך ס' נגד כל הלחם דנ"נ. ובה"מ יש לסמוך עכ"פ אהסוברים דל"א בש"א חנ"נ אפילו בדאורייתא וכאן כל האיסור שעל הלחם מדרבנן. ואם נגע לחם זה בלחם אחר בחום אמרינן אין בלוע יוצא בלא רוטב ולא עוד אלא אפי' נגע בבשר די"א אפי' בלוע שמינה א"י בל"ר ולכל היותר יטול כ"נ משניהם. ולא דמי לדין דאו"ח סי' תמ"ז דכשהלחם שמן אוסר להמצות הנאפים עמו דהתם הלחם איסור בעין ולא בלע עוד הערה להמורים אם יש לבע"ב מדוכה מיוחדת לתבלין לא בשרית ולא חולבת ופ"א דך בתוכה תבלין עם חמאה דלכתחילה אסורה אפי' לחלב כיון שרגילותו לדוך בתוכה גם לבשר אא"כ יקח עוד מדוכה אחרת ויחדנה לבשר לסימן ולזאת יעשה סימן שהיא חולבת. אבל תו לא יסמוך על מה שישאל משכינו כשיצטרך לתבלין לבשר מחמת שכחה ואם רשם זאת בסימן חולבת מותר או יגעילנה. וכ"ז כשנתן חלב ממש בדיכה אבל אם דך רק בשמים הבלועים מחלב כבר ביארתי בסי' צ"ו ס"ג והבאתי שם דעת החו"ד והעוזר [ד] ואם זב וכו'. הפ"מ והחו"ד כ' דאפי' לא זב תחת הפת רק תחת הפשטידא עצמה נאסר הפת. וכן ראיתי בהגהת אשיר"י סו"פ הפועל. ובב"א העלה מכח כמה קושיות דדוקא כשהגיעה הזיבה תחת הפת. והנה טעם החו"ד שאוסר מכח הזיבה דתחת הפשטידא משום דכל שבשעת הילוכה לא אמרינן היתר דנ"ט בר נ"ט וכאילו נפל בב"א מראשון לשלישי. אבל קשה דהוא עצמו פסק בסי' צ"ב סק"כ דדבר לח לא מקרי חיבור ואם זחל חלב ע"ג הכירה והגיעה לתחת הקדרה א"צ רק נגד הטיפות שנגעו ממש בשולי הקדרה ולא נגד כל הזחילה. ומכ"ש כאן שלא הגיעה הזיבה להפת כלל. ואף שהוא כ' שם דוקא משקה אינו חיבור אבל אוכל הוה חיבור. והשומן נקרא אוכל. דא"כ די לאסור כשהגיע הזיבה תחת הפת להצריך ס' נגד כל הזיבה אבל לא כשלא הגיע כלל להפת. ועוד דא"כ הי"ל לחלק בין פשטידא של בשר לפנדאש שיש בה חלב כה"ג או חמאה. וגם בעיקר חילוקו בזה בין אוכל למשקה הוכחתי שם בחידודי לסי' צ"ב סק"כ מכמה משניות דאין לחלק בזה בין אוכל למשקה אלא בין הזחילה במקום אשבורן ויש בכירה כמין עמוק להקיף הטיפות אז הם נקראים תתאה ואוסרים מכח תתאה ע"ש באריכות לכן יש להקל כאן כהב"א דעכ"פ לא יאסר אא"כ זב תחת הפת ואז ישער נגד מה שזב תחתיו דלא חמירא פת זה שיש בו רק חשש שמא יבא לאכלו עם חלב מזיבת חלב ממש תחת קדרה של בשר עצמו ואם הסיר הפשטידא והעמיד פת על אותו מקום ממש ולא היה נראה זיבה במקום הפשטידא כשהסירה הוה בלוע ואינו יוצא בלא רוטב. וגרע מתנור שטחו באליה שנראה הטיחה בתנור. ומ"מ בעינן ס' וגם כ"נ כמ"ש בס"ק שלפנ"ז. אא"כ אין בפת רק כדי אכילה אחת דמותרת לבשר. ואם אחר שהסיר הפשטידא הציג שם קדרה עם חלב אם נראית לחלוחי זיבה שם די לאסור הקדרה כשיש ס' נגד הלחלוחית ואם לאו הכל מותר דזה כשני קדרות הנוגעות זו בזו והתנור ילבן. גם הכרו"פ מתיר כשלא זב תחת הפת ממש: ולפי"ז אם זב תחת פת א' ויש שם כמה ככרות וא"י ובכולם יש ס' ובכל א' אין ס' כיון שכל האיסור דרבנן אמרינן כל הנכנס בספק מסייע לבטל דאפי' אם יאכלו בחלב אין זה איסור תורה דאינו דרך בישול ומכ"ש כשיזהר שלא לאכלו עם חלב. ובלא"ה כתבתי לעיל דין ביטול בכה"ג. ולכל היותר יחלקם לכמה בע"ב. ואם זב תחת קדרה אחת ויש שם כמה קדרות ונתערבו. והשומן שבפשטידא שומן בהמה י"ל דהוה ספק דאורייתא ואין אומרים בזה כל הנכנס לספק מסייע. אבל י"ל דמ"מ אין זה איסור תורה ממש דאין זה דרך בישול דאין בישול רק כששני המינין בתוך קדרה ולא בכה"ג שהשומן תחת הקדרה. דגם גבינה חמה עם בשר חם בלא בישול חם בלא רוטב אינו מדאורייתא. וחוץ מזה התיר החו"ד בסוס"י זה בהעמדת קדרה בכל ענין רק הקדרה אסורה. וכבר דברתי מענינים כאלו בסי' צ"ב עחו"ד בשם מהרי"ט דאין מועיל ס' בפת והגאון מהרש"ק בחכמת שלמה מתיר וכבר כתבתי מזה בס"ק ב' ג' ויש שרוצים לאסור הפת ע"י ס' משום דהוה דשיל"מ לאכלו עם מין שזב תחתיו אבל נ"ל שזה אינו דדין דשיל"מ הוא שיש היתר לדבר שנאסר בו משא"כ כאן שלא תתיר אותו לדבר שנאסר. יעוד דהא אנן אסרינן לפת שטחו התנור לאכלו אפי' במילחא ורק הביטול מתיר אותו. וכיון שהותר למינו מותר גם למין ההיפוך. מיהו כבר כתבתי בסק"ג דבאמת יזהר לאכלו במינו וגם יסיר כ"נ. וע' בח"ש לענין אם לש במי חלב [ה] תנור שטחו באליה אין אופין בו וכו' עד שיתלבן. לעיל סוסק"ד הבאתי דברי החו"ד דבכה"ג אין מועיל ס' וגרע מפת שנילוש בחלב דמהני ס' משום דכאן ניכר מקום האיסור ועומד לפנינו. כלומר מקום שנאפה בדביקתו בתנור. לכן לא שייך ביטול. ולעניותי איני מבין ד"ז דא"כ בכל מגע גוש חם שניכר מקום הכ"נ לא יהני ס' ויהי' כולו אסור אתמהא. לכן המחוור כמ"ש וגם בשו"ת ב"א כ' כן וכוונתי לדה"ג שיהני ס' ויסיר כ"נ במקום דיבוקו בתנור ולחשש דשיל"מ כתבתי בסק"ד:
[ו] ואפי' הוא של בוכיא. כלומר שמסיקין אותו בתוכו והפת נדבק בו בחוץ כן פי' הרמ"ח ולפי"ז יש להסתפק בכלי מתכות כה"ג כמו הנקרא בראטרייער שהוא משוקע בכותלי תנור בית החורף והאש מנפח תחתיו דרך הלופטין והלחם נאפה בתוכו אם מהני לו הליבון דרך הלופטין לומר כבלעו כך פלטו. ולומר דוקא בבוכיא של חרס קפדו שלא מהני לי' ליבון בחוץ דבלא"ה לא מהני בכ"ח ליבון רק כחזירת כבשן משא"כ במתכות דלא גרע ממחבת שאופין בו. ובאו"ח סי' תנ"א לא מצינו שום חומרא בכ"מ לומר שלא יהני בו הכשר כפי תשמישו ובפרט כשרוב אפיות שבתוכו אינו בלחם ממש רק ע"י מחבת שהלחם בתוך המחבת ונאפה כך וגם בפסח ישמש בו כך. וקי"ל אזלינן בהכשר אחר רוב תשמישו ולא דמי לבוכיא של חרס שאינו יוצא מידי דופיו וכיון שהבוכיא אין היסיקו כתנור החמירו בו. והכל כפי ראות המורה אם יש בו כח אש מרובה או מועט דלא כל הלופטין שוים בכח חומם לכן בפסח העושה חדשים או מעמיד בתוכו בלעך חדש תע"ב. ורק להערה באתי. ובכל השנה אין נזהרין ולא ידעתי למה ובסי' ק"ח אבאר. דבאמת עפ"י הדין בכל השנה אם מעמידין שם פעם בשר ופעם חלב ובפרט פעם איסור ופעם היתר. גרע מבפסח דהחמץ שבלע כל השנה היתה בהיתר וי"ל נ"ט בנ"ט משא"כ באיסור ממש נגד היתר לכן אם אירע שאפה או בישל בהבראטרייער איסור ישאל למורה איך יכשרני. ואיני רוצה ליכנס בפרצות דחוקות והמורים ידקדקו בדבר [ז] הפת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן בתנור א' עם בשר אסור לאכלם בחלב. הנה בסי' ק"ח מתירים כה"ג משום דריחא לאו מלתא וכאן הדין לענין לכתחלה ובדיעבד יבואר שם. ואם לאסור הדגים משום סכנה י"ל כיון דגם לעיל בפשטידא לא מחמרינן עד שזב תחת הפת ממש מכ"ש כאן ומכ"ש שאין איסור סכנה מחמת שנצלו בתנור א' ומכ"ש שבדיעבד מותרין גם לחלב כמבואר בסי' ק"ח סיימתי מהדורא רביעי ה' כסליו תרפ"ט. הש"י יזכני להוציא לאורה להאיר עיני התלמידים ולא המורים כי אני עצמי איני מורה רק מעודי עד זקנתי נתפרנסתי מיגיע כפי. ואולי אזכה שאחרים יורו מתוך דברי אלה אבל רק אחר דקדוקם בספרי המורים הגדולים נ"ע כיה"ר: