אור ברסלב
חידוד הלכה יו"ד › סימן צו

חידוד הלכה· רבי אריה הלר

יו"ד · סימן צו

סימן צה

סעיף א צנון או סילקא שחתכן בסכין ש"ב ב"י או שאינו מקונח אסור לאכלו בחלב עד שיטול מקום החתך כ"נ וכו' [א] או שיטעמו ואין בו טעם בשר שאז מותר בהדחה וי"א דה"ה לאב"י והוא מקונח ואם לא נטל כ"ג וגם לא טעמו ובשלם כך בחלב צריך ס' נגד מה שנגע הסכין בהם [ב] וה"ה לחתכם בסכין של איסור: הג"ה. ואם חתכן דק דק צריך ס' נגד כל הצנון וי"א דבסכין של איסור כולו אסור. וכן בסכין ש"ב סלו אסור בחלב וכ"נ לכתחלה ובדיעבד אין אוסר רק כ"נ. וכ"ז אם חתך הצנון עצמו אבל אם חתך [ג] רק הירק שעל הצנון אין איסור. ובספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא. לכן קונים הצנונית שי"ל חתך לצד זנבותיהם דתלינן שנעשה במרא וחצינא ובמקום שאין שכיח לקנות רק הנחתכין בסכין נוהגין לקנותם ולהסיר כדי נטילת מקום [א] או שיטעמו. כאן בטעימת ישראל גם אנו סומכין אבל באיסור שצריך טעימת נכרי אין סומכין כמבואר בריס"י צ"ח ש"ך סק"ה ובדברינו שם [ב] וה"ה לחתכם בסכין איסור (עקו"א א'). ולדידן יש חילוק לענין דיעבד דבשל בשר בדק דק בעינן נגד כולו ובדיעבד גם בדק די נגד הסכין אם הלהב קטן מהצנון ואם הצנון קטן מהלהב די כנגדו. ובחתך א' דבעינן ס' נגד הכ"נ אם הסכין קטן מהכ"נ די נגד הסכין והמהר"ם התיר גם גוף הבצלים כשנתבטלו והותר החלב ובש"א בתתך א' בעינן דוקא ס' נגד הכ"נ. ובדק דק נגד כל הבצל ואין די נגד הלהב. ומ"מ לא אמרינן איסור דבוק שאם בישלה עם הכ"נ שיצטרך ס' נגד כל הבצל דא"א חנ"נ בחצי חתיכה (עקו"א ב'). ואם הסכין יש בליעה דבשר וגם דחלב ששמשו בו בבו"ח תוך מעל"ע נאמר על הכ"נ של הצנון שחתכן בסכין כזה חנ"נ די"א דכל איסור הבא פ"י בב"ח דינו כבב"ח עצמו לומר גם בחצי חתיכה נ"נ. והחו"ד בסי' צ"ב מיקל בחצי חתיכה גם בבב"ח כל שאינו דרך בישול אין בו משום לתא דבב"ח ולא אמרינן בכה"ג כל הבא מבב"ח כבב"ח (עקו"א ג'). ואם נכבשו הבצלים בחלב מעל"ע ואח"כ חתכן בסכין של בשר ובשלם בין עם בשר בין עם חלב אמרינן נ"נ וצריך ס' נגד כולו ואף דבשעת כבישה לא הי' עליהם איסור דאורייתא דכבוש אינו מה"ת בבב"ח מ"מ כיון שאח"כ נפגשו ב' הבליעות בבישול אמרינן נ"נ. מ"מ מותר בהנאה כיון דקודם הבישול היו מותרין בהנאה אין החנ"נ מביא אה"נ (דאין הנאסר וכו'). וכ"ז בבישל הבצלים הנ"ל בחלב ממש או בבשר (עקו"א ד'). אבל אם נכבשו בחלב אחר חתיכותן בסכין ש"ב אף שגם עכשיו נאסרו ע"י פגישת בהם ב' הטעמים אפ"ה מותרת החלב בלא ס' אפי' נגד הכ"נ שבבצלים דקי"ל אין בלוע יוצא בלא רוטב וכבישה אין שמה רוטב דכ"כ החו"ד דאין שם רוטב אלא לבישול של כ"ר (ובחיבורי נמוקי הרא"ה למשניות במס' תרומות הארכתי מאוד לפי המשניות דשם בדיני כיבוש שיש חילוק בין המינים). ולפי"ז דאמרינן דהחלב לא קבלה טעם הבשר הבלוע בבצלים ברוטב ממילא אם הסיר הבצלים מהחלב אחר הכבישה מותר לבשלה לבדה. אבל אם חזר ובשלה עם הבצלים נ"נ וצריך ס' נגד כל הבצלים (עקו"א ה'). עוד נ"ל אם חתך בצלים בסכין ש"ב וחזר וחתך בתוך הכ"נ בסכין ש"ח. שיש בהבצלים ב' הטעמים. ואם בשלם אח"כ בין בבשר בין בחלב כמו לעיל בדין ג' שיש כאן כ"נ מבשר וכ"נ מחלב עם בשר ונ"נ בבישול כל הבצל מחמת א"ד וצריך ס' נגד כולה כדין ג' הנ"ל. ואודות הסכין חולב שחתך בה בתוך הכ"נ של בשר יש להתיר דהבלע של הבצל אין יוצא בלא רוטב מאוכל לכלי דרק מכלי לאוכל יוצא ע"י דוחקא וחריף בלחלוחית קצת ולא מאוכל לכלי והפ"מ או"ח סי' תמ"ב נסתפק בכה"ג בחתך בצל בסכין חמץ ואח"כ חתך בתוך הכ"נ בסכין פסח משום חומרא דחמץ יש להסתפק שם אבל באיסורי כל השנה פשוט להתיר וגם יש לומר כאן דין נ"ט בר נ"ט דהיתירא דכשישתמש אח"כ בהסכין יהי' טעם ג' מסכין לבצל ומבצל לסכין ומסכין למאכל וחריפותא דבצלים של עכשיו לא מזיק להתשמיש שישתמש בו אח"כ. ובדין דהפ"מ בפסח ג"כ יש להתירו עכ"פ בהגעלה קלה דקי"ל אפי' משהו אין יוצא בלא רוטב. ורק משוה ששם יש חשש דנ"ט בנ"ט דאיסורא. ובדברינו בסי' צ"ה דברתי מזה (עקו"א ו'). וכ"ז בסכין אבל במדוכה או במורג חרוץ שהאוכל נתפרר בהם לגרגרים דקים ואם חתך זנגבל בסכין בשר ודכו במדוכה חולבת או גררו במורג חרוץ נאסרה המדוכה או המוח"ר דלא שייך לומר אין בלוע יוצא בל"ר דאין כאן בליעה טמונה והכל בעין ע"י הטחינה כן נראה דעת הפ"מ או"ח סי' תמ"ז ותנ"א ותס"ז אבל מהחו"ד כאן משמע להקל גם במדוכה (עקו"א ז'). ואם הבלוע דסכין היתה שמינה גם לפי בקיאותינו יש לחוש דבלוע שמינה מפטמת ויוצאת בל"ר אבל לק' סי' צ"ז ס"ד וק"ה אות ט"ז בש"ך דאפי' בלוע שמן א"י בל"ר. ולפי"ז בדין הפמ"ג הנ"ל בפסח יגעיל הסכין או המדוכה ובש"א יש להתיר בלא הגעלה ולהחמיר ישהנו מעל"ע [ג] חתך הירק. יש להדר אחר היותר מותר כגון חיתוך במרא ודאי נגד ספק מרא ספק סכין וספק מרא נגד ודאי סכין. ואם לא מצא רק נחתך בסכין ישליך כ"נ קו"א לסק"ב. בחידוד סק"ב במחודשים אות ה' כתבתי לענין סכין שני שחתך בתוך הכ"נ שנאסר בחיתוך ראשון כגון מבשר לחלב או מאיסור לסכין היתר שהובא בפמ"ג או"ח לאיסור ולהיתר ודעת החו"ד להיתר ונ"ל דבלא"ה א"א לאסור הסכין השני מחמת שחתך בתוך הכ"נ אא"כ יחזור ויחתוך בסכין זה דבר חריף כמו שחתך עכשיו דאז נוכל לומר חורפא מחליא את הנ"ט בר נ"ט ומבטל הקולא של נ"ט בנ"ט אבל אם יחזור ויחתוך דבר שאינו חריף א"א לאסור כלל אף בפסח דהחריפות של עכשיו אינו מועיל לחתך של אח"כ כמ"ש החו"ד סי' ק"ג סק"ט. ואפי' בבישול אם בישל ד"ח בקערה ש"ב ובתוך מעל"ע להד"ח בישל חלב כיון שהוא אחר מעל"ע להבשר הראשון דמותר דאין חריפות מועיל לעורר אמה שישתמש בו אח"כ. ודוקא כשבישל ד"ח בתוך כלי שאב"י או כשנתן ד"ח לנ"ט בר נ"ט עכשיו אז אוסר. שוב ראיתי דהבעל אבן העוזר משיג שם אחומרת הפ"מ מטעם זה. ואין לדחוק ולומר דהפמ"ג שם חש שמא יחזור ויחתוך ד"ח דז"א דא"כ כל כלי שאב"י נגזור שמא יבשל בה ד"ח וע' מטה יונתן סי' ק"ג וע"כ דלא קבלו הך חששא לגזור כ"כ אמנם באמת אם אירע בתוך הפסח יגעיל הסכין או המדוכה סעיפי ב' ג' ד' ה' לא העתקתי דברי המחבר והרמ"א מיראת האריכות רק החידודים להלכה לפי הס"ק:

[ד] ופירות חמוצין ודגים מלוחין דינם כצנון. לק' ס"ה כ' המחבר דתפוחין אינם חריפין. בארשט מסובין או מבורקיס כבושים ומאוגרקיס חמוצים כולם דינם שוה ובורקיס מבושלין אינם חריפין וכן בצלים ושומין אחר בישולם בטל חריפותן. ובארשט מחומץ שא"א לשתותו חי כשנכבש בכלי איסור אסור. ואם בשלוהו ולבנו אותו בביצים וחלב נתבטל חריפותן והכל לפי עיני המורה. ובסי' צ"ה הבאתי ששפכו סובין על מים לעשות ממנו בארשט בכלי איסור וקודם שנתחמץ היטב הוריקוהו לכלי כשרה מותר והפ"מ מחמיר בכה"ג וכן אם עירו חמין מכלי איסור על סובין להחמיצן ונתחמצו אח"כ אף דבשעת עירוי לא בלעו רק כ"ק אבל כשנתחמץ נאסרו. והחו"ד מתיר בכל הנך גווני אם לא שהיה כל החימוץ בכלי איסור עד סופו [ה] תבלין שנדוכו במדוך ב"י אסור וכו' וי"א וכו'. הט"ז והש"ך כאן הקשו מסי' ק"ג דכ' המחבר עצמו דאם שמו פלפלין בקדרת איסור אפי' אב"י אסור. והאחרונים תי' דכאן בכלי בשר דעדיין היתירא בלעי לכן מקילין כדעת הסוברים דרק קורט של חלתית הוה חריף ולא שאר דברים ובסי' ק"ג בכלי איסור החמירו. והגרע"ק תי' דשם מיירי בבישול דחמיר טפי מכבישה. ולכאורה מדכ' שם אם שמו פלפלין לא מוכח דמיירי מבישול כלל ועוד אטו מבשלין פלפלין בעינם או רובן הלא הרמ"א כ' בסי' צ"ה ס"ב דבעינן כולו או רובו ד"ח. לכן נ"ל דשם מיירי בקדרה שהיתה אסורה מבישול ועכשיו שמו בה פלפלין מדוכין דחריפותם מחליא לשבח מה שבלעה הקדרה אף שהקדרה עכשיו אב"י אבל כאן המדוכה בלעה ע"י דוחקא ולא אלים דוחקא דעכשיו לעורר הטעם שנבלע ע"י דוחקא אם היא כבר אב"י והטעם פשוט דכאן יש תרתי לטיבותא אם המדוכה אב"י יש פגם דאב"י וגם נ"ט בר נ"ט. טעם בשר במדוכה וטעם ממדוכה לתבלין שניים ומהם לחלב דקודם שנתנו לתוך החלב הם היתר. ונגד שני קולות לא אסרו בחריף אא"כ היתה ב"י דליכא רק טעם דנ"ט בר נ"ט וגזרו בד"ח אבל שם שבשלו בהקדרה איסור וליכא קולא דנ"ט בר נ"ט רק קולא דאב"י לבדה ונגד קולא אחת החמירו בד"א [וע"כ צ"ל בהך דסי' ק"ג שהי' גם דוחקא בכלי כגון שדכו בה ע"י קתא דסכינא דאל"כ לא עדיפא ממלח שבכלי איסור שהמלח מותר כמבואר בסוס"י צ"ה]. ובדרך לימוד לתלמידים אמרתי בפשיטות דנקט כאן ב"י שהוא אליבא דכ"ע ובסי' ק"ג אזיל לדעת היש אוסרין שמביא הרמ"א כאן. ואף שהמחבר כאן לא הביא דעת הי"א סמך עצמו באמת אמ"ש שם. ואזדא התמיה לגמרי וגם שם עיקר דין דנט"ל [ו] דאף אם נאסרו מקצתן נתבטלו באחרונים הנחתכין. ובחמץ בפסח כה"ג אסור אפי' נחתכו קודם פסח דמהני ביטול משום דיבש ביבם חוזר וניעור ואף דהבלע דסכין הוא לח מ"מ סתם סכין אינו נקי לגמרי מדיבוק חמץ והוה כיבש [ז] חתך קשואין. אפי' כבר נתחמצו ע"י כבישה. והט"ז סי' צ"א סק"ב כ' שלא לאכול קשואין חמוצים בכלי ש"ב. ודוקא לאכלן בכלי תשמיש שלהן כגון בקערות. אבל מתוך החבית שנתחמצו שם מותר דאפי' החשש דגרר המלח בסכין שלו כבר נתבטל בתוך החבית וגם אין דרכו בכך. ובפרט שעכשיו נתבטלו הטאלפין מלח שדרכם בגרירה ובעל נפש יחמיר לעצמו כפי המנהג ישן [ח] לפת. ובסכין איסור אין היתר לחתוך בו לפת ובדיעבד מותר. ובחבית מלח מגורר בסכין ויש ס' נגד הלהב יש להתיר דגם מעט המלח שנאסר בטל כבסי' צ"ד וכאן ס"ד. אם חתך פירא עם התולע שבתוכו מותר בקליפה והסכין מותר בקינוח. ובפרט שיש ספק שהתולע לא פירש והתולע עצמו מותר. ובחתך דבר שאינו מלוח ולא חשש חימוץ די בהדחה ובשמנונית בעי גרירה או שפשוף ועפת"ש בשם החי"י:

תוכן העניינים

חידוד הלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה