אור ברסלב
חידוד הלכה יו"ד › סימן צה

חידוד הלכה· רבי אריה הלר

יו"ד · סימן צה

סימן צד

סעיף א [א] דגים שנתבשלו או נצלו בקדרה ש"ב רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה מותר לאכלם בכותח דחוה נ"ט בנ"ט דהיתרא. ואם לא היתה רחוצה יפה אם יש בממשות שעפ"י הקדרה [ב] יותר מאחד בס' בדגים אסור לאכלם בכותח:

[א] דגים וכו'. גם אנן מתירין נ"ט בר נ"ט רק דאנן אין מתירין בכה"ג אלא בעלו בקערה ש"ב אבל לא שנתבשלו. ואם נתבשלו אין אנו מתירין לאכלן בכותח אלא לערותן לכלי חולבת. ובדיעבד כשנתבשלו ועלו לכותח מותרין. ואם צלה דגים על שפוד שצלה עליו בשר ונפלו לכותח אסורים לדידן אפי' דיעבד כשהיתה איזה לחלוחית בשפוד במקום צליתן דמכלי לאוכל יוצא בלוע בלי רוטב בלחלוחית קצת. אמנם נ"ל ללמד קצת קולא לומר בבלוע בקיאין בין כחוש לשמן ואם נפלו לכותח נאמר שהבלוע היתה כחושה ואין איסור רק כ"ק וע' בדברינו בסי' צ"ד ס"ק כ"ז. ואם היה השפוד נגובה לגמרי להפמ"ג סי' ק"ה ס"ק כ"ג אפי' משהו אין יוצא בלא רוטב ומותר. וטעם חומרתנו בנצלו משום דאנן ס"ל דאין נ"ט שני מותר לקרותו נ"ט בר נ"ט אלא טעם ג' נקרא נ"ט בנ"ט לכן בנתבשלו יש ג' נ"ט דהדגים קבלו טעם הכלי ע"י אמצעית המים משא"כ בנצלו בלחלוחית קצת. ודוקא כשצלה תחלה הבשר על גוף השפוד ואח"כ צלה גם הדגים על השפוד אבל אם צלה הדגים בצלי קדר ובקדרה זאת בשלו תחלה בשר או צלה בשר בדרך צלי קדר ובקדרה זאת בישל אח"כ דגים דהוה תשמיש אחד ע"י מים אז שפיר חשיב ג' נ"ט ומותר. רק דבכה"ג יהי' רק הדגים מותרין משום שקבלו טעם דרך מים אבל עכ"פ המים אסורין לכותח דלגבי הרוטב נחשב טעם ב'. וא"כ נאמר לו שיאכל הרוטב בכלי בשר והדגים בכותח ומחזי כחוכא ואטלולא ועוד דבכה"ג בסי' צ"ד ס"ג בכף אב"י בקדרה ב"י כיון שמערין המאכל למין הב"י אסרינן את הכף משום שלא יהי' הכף להיפוך מהמאכל. לכן כ' הרמ"א לק' דלכלי שלהן הכל מותר ורק לאכלם עם כותח. ובזה אין סתירה בעיני ההמון אם לא יאכל הרוטב עם כותח והדגים יאכל עם כותח. ולא שייך כאן לאסור הדגים משום רוטבם דאינהו מיכל אכלי אנן נאסרם בלא חוק. וכשהי' הבשר בבישול והדגים בצלי הכל מותר [ב] ביותר מס'. משמע אבל הדגים בפ"ע בלא הכותח מותרים אף שאין בהם ס' נגד טוח הבשר ול"ח לסכנתא. וצ"ע מסי' קט"ז ועט"ז כאן סק"ג בשם או"ה דאין סכנה בפליטת כלים. אבל צ"ע דהא מיירי שיש טוח בעין ואין ס' נגדו ועש"ך בנקה"כ סי' קט"ז לכן נ"ל דבאמת לא קבלו איסור סכנה דבשר לדגים רק אם נראה הבעין ולא בכה"ג ותדע דאם הי' על הדגים איסור סכנה לא היינו מתירין מטעם נ"ט בנ"ט דהיתירא דהא יש בהם איסור סכנתא. ולעיל בסי' ע' נתבאר במליחת דגים עם עופות דאין בהם משום סכנה וצ"ע סעיף ב [ג] ביצה שנתבשלה במים בכלי חולבת מותר לתתה לתוך התרנגולת אפי' לכתחלה. אבל אם נתבשלה עם בשר אפי' [ד] בקליפתה אסור לאכלה בכותח: הג"ה. ויש מחמירין בצלי ובישול לאסור נ"ט בר נ"ט והמנהג לאסור לכתחלה [ה] ובדיעבד מותר בכ"ע ודוקא לאכול עם בשר או חלב עצמה אבל ליתנם לכלי שלהן מותר אפי' לכתחלה וכ"נ. וכן אם לא [ו] נתבשלו וכו' רק עלו בכלי ש"ב מותר לאכלה אפי' עם חלב עצמה וכן להיפוך. וכן אם הי' הכלי שנצלו בה או נתבשלו לפגם שלא הי' ב"י נוהגין היתר לכתחלה אפי' לאכלם עם מין ההיפוך. וכ"ז כשאין המאכל חריף דאם הוא ד"ח ובשלוהו בכלי ש"ב או דכו תבלין בכלי ש"ב ונפלו לחלב בעינן ס' נגד בלע הבשר שבהם. ולא מקרי ד"ח ע"י מעט תבלין שבהם רק אם כולו ד"ח. ורובו ככולו [ג] ביצה. בסק"א כתבתי כל דיני נ"ט בנ"ט לדידן החומרות והקולות והמ"ז בסק"א כ' דל"א נ"ט בנ"ט אא"כ בסדר זה שהי' טעם ראשון בכלי והב' במאכל אבל להיפוך לא מהני. עוד כ' דטעם אוכל לא נחשב לחשבון. ומשמע אפי' יש בנתים טעם כלי. דדוקא טעם ראשון יהי' בכלי. ובסק"א הבאתי ד החו"ד דהא דאנן אוסרין נצלו הוא דוקא כששני הטעמים היו בצלי אבל אם הי' פ"א בבישול שפיר נחשב לג' נ"ט. וא"כ ס"ל דחשבינן טעם אוכל שבא מתחלה ע"י בישול לחשבון. כגון אם בישל בשר ברוטב דחשבינן הרוטב טעם א' והב' מהרוטב לכלי ועוד דאם לא נחשב האוכל שבנתים א"כ לעולם לא תמצא ג' נ"ט דלא תחשב רק טעם א' בכלי וטעם ב' בכלי והאוכל שבנתים לא תחשב בתמי'. ואולי כונתו דהאמצעי של האוכל חשבינן שפיר ורק שלא נחשבו לראשון. ולפי"ז יהי' חומרא להפמ"ג אם נצלה הבשר בכלי [צלי קדר] אף שיהי' אח"כ הדגים שם בבישול יהי' אסור משום דטעם ראשון לא הי' ע"י כלי ולהחו"ד גם בזה מותר כיון שהי' פ"א בישול. וראייתו מסה"ת שכ' אין לאפות עוגה בצד פשטידא וכו'. אין ראיה זאת מוכרחת. דשם העוגה והפשטידא שניהם בצלי דשניהם אוכלים ונאפות בתנור. ועוד דשניהם באים בב"א ואנן אמרינן בזא"ז. ולק' בסק"ה העליתי דכשהם בב"א באמת לא מהני ורק בזא"ז בשני תשמישין והנה הרשב"א בחידושיו לסוגיא זאת כ' הטעם דהיתר נ"ט בנ"ט משום דדין טכ"ע לא נתקבל רק בטעם ראשון ולא בשני. ולסברא זאת לא שייך לחלק בין אוכל לכלי. אכן בר"ן שם הקשה אמאי לא מתירין בהודח כלי של בשר ביורה חולבת מטעם נ"ט בנ"ט כדגים שעלו בכלי ש"ב שמתירין בכותח וכי כלי גרועה מדגים. ובחידושי אנשי שם תי' דאין הטעם הוקלש רק בדבר שצריך פליטה כדגים אבל מים שכל שנבלע בהם עומד בעין לכן טעם שני במים יחשב כטעם א' באוכל עכ"ל. ולפי"ז י"ל חילוק חדש דכל הצריך פליטה דהיינו דבר גוש שבלע טעם בין אוכל בין כלי הוה טעם שני חוץ ממים דבהם טעם ב' נחשב ראשון. ולפי"ז אם הי' טעם א' ע"י בישול וטעם ב' ע"י צלי אם לא נחשב המים יהיה אסור דלא כהחו"ד. מיהו המעיין בסוגיין יראה דאין הדבר פשוט כ"כ לחלק בכך. ואי משום קושית הר"ן מ"ש הודח הכלי מדגים כבר תירצו בתוס' שם [הובאו בש"ך סקט"ו בסי' צ"ד] דחיישינן שמא קבלה הכלי מהיורה עצמו בלא אמצעית המים. כלומר דבהדחה הדרך להוליך הכלי בתוך היורה אנה ואנה כדי שתודח בכל צדדיה משא"כ בבישול שהבשר מונח במים אם היה הבשר מקבל או נותן להכלי בלא אמצעית המים היה מצטמק שם ונשרף וניכר הדבר וכשאין הצימוק נראה ודאי דלא קיבל ונתן טעם רק דרך המים. זת"ד ואחר כל הפלפול הזה נ"ל כיון דחומרת ג' נ"ט הוא חומרא דמן הדין די בב' נ"ט לכן נסמוך אהחו"ד ולהתיר צד א' בבישול וצד ב' בצלי בכל אופן בין שהראשון בבישול בין שהאחרון בבישול. ובסי' פ"ז סקי"א הביא ד' הב"י לענין החלב שנמלחה בקיבה שחשבו לנ"ט בנ"ט. אף ששניהם אוכל ואין שם שום כלי [ד] אפי' בקליפתה. עס"י פ"ו ס"ה בבישל ביצת עוף טמא עם ביצים דכשהיא בקליפתה אינה אוסרת ובסי' ס"ו בביצת אפרוח או דם אוסרת אפי' בקליפתו ובחידודי שם. וכאן אסרינן הביצה לחלב אפי' נתבשלה בקליפתה דשפיר בולעת טעם הבשר והוה כטעם אחד דקליפות הביצים נקובים ובולעים מהרה ול"ד לביצת טמאה שאין פולטת להשאר דרך קליפתה זהו קולא דביצים דאמרינן בירושלמי מיא דביצים בעלמא הוא. וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"ז דלכן ביצת אפרוח אוסרת אפי' בקליפתה דטעם בשר יוצא בנקל דרך הקליפה כמו משאינה קלופה משא"כ טעם ביצים עצמן וצ"ל דהכי קים להו בטבע הביצים להיות משונים מטבע בשר. ויש עוד לדקדק בדברי המחבר כאן דהתחיל בביצה שנתבשלה בכלי חלב דמותר ליתנה בתרנגולת. והי"ל לסיים אבל נתבשלה בחלב וכו' אסור לתתה בתוך תרנגולת. והמחבר היפך הדברים וכ' בסיפא דין שנתבשלה עם בשר לאסרה בכותח ולא מסיק הציור בחלב. לכן נ"ל דדוקא בשר נו"ט טוב בביצה דרך קליפתה כדברי הש"ך שהבאתי אבל אם בחלב אין איסור דרך קליפתה כמו שאין מי ביצים אוסרין זה את זה דרך קליפתן. וצ"ע ואין לסמוך עלי בזה החידוש אבל להעיר באתי ומי כהחכם יודע פשר דבר לתרץ סדר דברי המחבר דשבק חלב ותפס בשר [ה] ובדיעבד מותר. עחו"ד סק"א דכל שהי' הכל בבישול אחד לא מהני נ"ט בר נ"ט כגון שנטף חלב תחת בישול דגים דבעינן ס' נגד הטפה משום דשני הטעמים באין בפ"א. ורק התיר בדיעבד כשיש ס' לפי חשבון החלב שנבלע בהדגים דבהיתר לא נ"נ עכ"פ. ונסתפקתי לפי"ז אם נטף שומן תחת בישול דגים אם יהיו אסורין משום סכנתא כיון שנחשב כאלו נפל לתוכן. ועפמ"ג סי' ק"ח בד"ה ומזה למדתי כ' דאין סכנה בכה"ג. וא"כ צ"ע להפמ"ג אם לענין נ"ט בר נ"ט נאמר כה"ג וצ"ע [ו] אם לא נתבשלו וכו' רק עלו וכו'. אין הכונה שלא נתבשלו כלל ועלו בקערה בחיותן דזה פשיטא דכ"ז שלא נתבשלו מעולם אין בולעים מכלי דאין בכלי ריקן משום תתאה ועט"ז סוס"י צ"ב וחו"ד סי' ק"ה סק"ט דכל כלי ריקנית אפי' חמה מאוד חשובה כ"ש ובפרט לדבר שלא נתבשל מעולם. אלא ה"ק שלא נתבשלו בכלי ש"ב ב"י רק באב"י או בכלי חדשה ועירה אותם לתוך קערה ש"ב ב"י דאז מותרין אח"כ לכותח. ואח"כ אמר דאם בשלם בכלי שאב"י ולא עלו בקערה ב"י כלל דפשיטא דמותרין לכתחלה לאכלן בחלב כדמסיק. מיהו נ"ל דמיירי שאוכלן בשעת קרירותן אבל בעודן חמין לערותן לכלי חלב אסור דאין עושין איסור פגום לכתחלה רק שיכול לאכול הדגים לכתחלה עם חלב כמ"ש בביאור הגר"א דמן הדין גם מכלי ב"י מותר [ז] ד"ה. דוקא כשהחריפות הוא עכשיו בשעת טעם ב' אז נדון טעם ב' כראשון. אבל אין החריפות דטעם ראשון מועיל לאסור טעם ב'. וכן החריפות האמצעי שבין הבשר לדגים. וכה"ג הדין לענין נט"ל דחריפות מחליא לי' לשבח ואם בישל ד"ח אחר מעל"ע ראשון ואח"כ תבשיל שאינו חריף אין איסור דהחריף ראשון אין מועיל לשני אא"כ תבשיל שני הוא חריף. ואם אחר שהיה נ"ט בר נ"ט דהיתירא נעשה חריף. כגון בארשט שנתחמץ בכלי שאחר כלי ראשונה מותר שבשעת קבלת טעם עדיין לא היה חריף. והפ"מ רצה לאסור בכה"ג לק' סי' צ"ו. וכן דגים שנתבשלו בכלי ש"ב והוריקם לאחרת ואח"כ נתן שם פלפלין הרבה אין מעוררין הטעם של הכלי ראשונה למפרע. הכלל בזה דחריפות אין מעורר רק הטעם של עכשיו ולא הטעם הקדום ולא הטעם של אח"כ. ובלא"ה א"א לצייר חריף בדגים דאפי' אם נתן פלפלין הרבה מאוד אדרבה נפגמו מחמת שרפת הפלפלין כיתורא מלח דסי' ק"ג. ובצלים שהם עצמם חריפין אבל תיכף כשמתחילין להתבשל נתמתק חריפותן וקודם בישול אין החריפות לבד מועיל דבעינן בישול בחריפות וצ"ע בבצלים. כה"ג ורק להערה באתי כדרכי בחיבורי זה דאיני פוסק רק מעורר המורים סעיף ג קערות ש"ב שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיס"ב אפי' שניהם ב"י מותר דהו"ל ג"ט בנ"ט דהיתירא. והוא שאומר ברי לי שלא הי' שומן דבוק בהם. ואם היה שומן דבוק בהם צריך ס' במים נגד השומן וכו': הג"ה. [ח] וי"א אפי' אין [ט] שומן דבוק בהן אא"כ אחד מן הכלי [י] אב"י מבליעת כ"ר ואז כל הכלים מותרין והמים נוהגין בהם איסור לכתחלה. אבל אם שניהן ב"י והריח אותם ביחד בכ"ר הכל אסור וה"ל ואין לשנות. ודוקא שהודחו ביחד בכ"ר אבל אם הודחו בזא"ז או [יא] בכ"ש אפי' ביחד הכל שרי [יב] ואם עירה מכלי ש"ב על כלי ש"ח דינו ככ"ר ואוסר אם הי' ב"י. אבל אם עירה מים רותחין שאינן לא של בשר ולא של חלב על כלי ש"ב וש"ח ביחד הכל שרי אפי' אם שומן דבוק בהן. דאין עירוי ככ"ר ממש שיעשה שהכלים שמערין עליהם יהיו בולעין אחד מחברו. ואם [יג] נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד באופן שנאסרו [ח] וי"א. זה אפי' להמתירים לעיל בדגים שנתבשלו בכלי ש"ב לאכלן בכותח ובתוס' כ' ב' טעמים בחילוק זה, א' דהכלי מקבלת מכלי שניה במגעם זב"ז שלא באמצעית המים. ב' דכאן נפגשו הטעמים זב"ז ביחד בב"א משא"כ בדגים דבשעה שאוכלן בכותח כבר עבר הטעם בשר מהם. והר"ן ביאר ביותר דכאן כשפוגעים ב' הטעמים זב"ז אין ביניהם שעת כושר לכן דמי קצת לנ"ט דאיסורא. אבל הדגים קודם שנותנים טעם בכותח י"ל שעת הכושר. והמהר"ם בחידושי אנשי שם כ' טעם ג' דבמים הטעם בהם בעין וא"צ להפליט מהם וכן טעם שני בהם בעין ונתערבים בהדיא אבל הדג צריך לפלוט מתוכו הטעם לכותח לכן שפיר נחשב טעם ב' והנה לטעם ב' אם הדיח קערה חדשה או אב"י ביורה חולבת מותרת אח"כ לבשר כמו הדגים. ולטעם הג' שבמהר"ם אסור. וגם חומר טעם ג' אם בישל מים בכלי חלב אסורים לבשר ובדיעבד יש לסמוך אטעמים הראשונים ולהקל בשני דינים אלו [ט] שומן דבוק. ואם רק אחד מלוכלך צריך ס' נגד הלכלוך. ודוקא לכלוך של בשר או חלב ממש ולא מתבשילי מאכליהם ע' סי' ס"ט ס"כ ובחידודנו שם [י] אב"י. ואם הב"י מלוכלך אז האב"י אסור ממנהגא דלעיל סי' צ"ד גם לשאר דברים. ולבשר או לחלב גם מדינא. ואם האב"י מלוכלך שניהם אסורים מדינא אי ליכא ס' נגד הלכלוך. ואם שניהם אב"י והאחד מלוכלך הנקי נאסר מלכלוך של חבירו והאין נקי מותר. ואם הדיח ב' כלים ביורה א' והאחד אב"י אף ששלשתם נקיים כולן אסורין אם הי' א' של בשר וא' של חלב אף ששנים מהן ממין אחד ורק אחת ממין השני דאין מועיל רוב לזה [יא] בכ"ש. והכפות וטעלר דעת הרב והט"ז להחמיר בספק אם נשתמשו בהן בתוך מעל"ע. והרבה פוסקים מתירין דהשימוש בהם ביותר בכ"ש. ושימוש דכ"ר אין ברור בהם ולעיל סי' צ"ד סוסקי"ט ביארתי בדינים כאלו. וכל שתשמישו בעירוי כגון שיסיל יש להחמיר בספק שימושו היום בכ"ר באה"מ ודע דאף המחמירין בתשמישי כ"ש אם היס"ב מ"מ בהדחה לכ"ע מותר. גם יש קולא בכ"ש דהלכלוך שבהם אין אוסר. ובהם אין המורה צריך לשאול אם היו נקיים אף דסתם כלים שמכינים להדחה מסתמא יש בהם לכלוך. ובסי' ס"ט נתבאר דכל כ"ש עם מלח וציר אוסר וא"כ אם נתן הרבה מלח למי הדחה צ"ע וגם י"ל דגוף המי הדחה נפגמו בעצמן מרוב מלח כלק' ס"ד בנתן אפר לתוכם [יב] אם עירה וכו'. ולפי"ז גם מה שמתירין בדגים ליתנן בכלי חולבת יניחם שם שלא בדרך עירוי רק כשיצטננו. דהרמ"א כאן החמיר בעירוי. ואם עירה מים מכ"ב על כ"ח אין לאסור רק הכלי שעירה אותם עליה בהדיא ולא שאר כלים שאצלה. ואפי' עירה מכלי איסור דאין דנין קולא של נ"ט בר נ"ט מ"מ אין לאסור רק הכלי שבא קילוח העירוי עליה בהדיא. ואם האחת אב"י לכ"ע מותר גם באה"מ. והי"א מתיר אפי' שניהם ב"י רק ישהא הכלי מעל"ע אחר ההדחה בלא תשמיש אם אינה בת הגעלה וכ"מ ועץ יגעיל. ואפי' עירה מים מכלי חולבת ב"י על בשר ממש מתיר בה"מ בכ"ק ואפי' אם גם הכלי תחתונה חולבת והבשר בתוכה ועירה עליהן מכלי חולבת התיר בה"מ הבשר בכ"ק. והכלי התחתונה לא נאסרה מהבשר דאין עירוי מפליט ומבליע כאחת. רק אם הבשר רותח ומונח בכלי חולבת אז גם בלא עירוי מכלי חולבת נאסר הבשר מטעם אדמיקר וכן הכלי מהבשר וע"ש באריכות וכפרושי כאן לדבריו [יג] ואם נמצא. שיש גם ס"ס שמא אב"י [עב"ש א"ע סי' י"ח] ואם הם כולם ודאי ב"י יש היתר לשהותם מעל"ע אם אינם בני הגעלה. ואם ודאי הודחו יחד וספק ב"י אף דקי"ל סתם כלי אב"י מ"מ אסור לאותו ישראל מטעם קנס דהו"ל לידע עס"י קכ"ב. דעיקר ההיתר לסתם כלים מטעם ס"ס שמא אב"י ושמא כששימש שימש בדבר הפוגם וזה לא שייך בהדחה. ואם הדיח כלי איסור עם של היתר בכלי א' רק מסופק אם הי' המים חמין שיס"ב או לאו רק עבר בין השימוש להדחה לילה דיש ס' מהסוברים לינת לילה פוגמת והוה ס"ס שמא אין יס"ב. וכן אם בישל בקדרה שעבר עליה לילה בודאי רק שמסופק שמא עבר מעל"ע שלם. דהוה שני הספיקות משם א' מ"מ כיון שהספק של מעל"ע מתיר יותר מספק שמא הדין דלילה פוגמת דזה לכ"ע וזה רק לדעת ר"ת והש"ך בדיני ס"ס אות י"ב מתיר כה"ג בספק א' בפלוגתא וס' א' לכ"ע. ובפרט שיש סניף דסתם כלים אב"י ויש להתיר. אם מצא במי הדחה כיסוי כלי דאנן מחמירין בכיסוי דגם אב"י כב"י תחשב עס"י צ"ד לענין שמכסה בה קדרה אבל כאן בהדחה אין להחמיר בה חומרא זאת. ועוד דגם שם א"צ ס' כשהיא אב"י אלא נגד מקום הכפתור שיש בתחתיתו נקב ונגד מקום זה יש ס' תמיד סעיף ד יראה לי [יד] שאם נתן אפר במי הדחה שביורה קודם שהניח הקדרות בתוכה אעפ"י שדבוק בהם שומן בעין מותר דע"י האפר נט"ל:

[יד] שאם נתן אפר. עש"ך חולק אהיתר זה והפ"מ בסי' צ"ב כ' דאם זחל חלב בכירה לקדרה של בשר דרך אפר המיקל בה"מ אין גוערין בו. ומהאחרונים נראה דבזה גרע בלוע מבעין דחלב בעין נפגמת יותר ממעט אפר אבל הבליעה דכלי אין נפגם כ"כ. ובגליון רש"א כ' דאפשר דלא התיר מהרי"ק אלא כשבא השומן עם האפר ביחד אבל אם בא האפר אח"כ כבר כ' הרמב"ם דלבב"ח איו מועיל נתינת לענה ורוש. וכבר דברתי מזה כ"פ ובפתיחה. ולענין טעימת הבורית ע' צ"צ סעיף ה אין מניחין כלי שי"ב [טו] כותח אצל כלי שי"ב מלח אבל מותר להניח אצל כלי שי"ב חומץ: הג"ה. ודוקא אם הכלי מגולה. ואפ"ה אם עבר ונתן בתוכה מותר ול"ח שמא נפל אל המלח [טו] כותח. בקו"א לסי' צ"א בד"ה יש לחקור העליתי דלכן כתבו בדין זה כמכא ולא חלב דכמכא דהיינו כותח אין נפגם ממלח לכן יש לחוש שמא יפול מן המלח בתוכו אבל חלב שתהי' פגומה מהמלח כשיפול בתוכה מותר. דאפי' בתבשיל שנותנין בו מלח אם יפול יותר מהצורך תהי' פגום וחלב לבדה נפגמת גם ממעט מלח סעיף ו מותר להניח כד ש"ב אצל כד של חלב בתיבה: הג"ה. [טז] וי"א לכתחלה וטוב ליזהר בכ"ז במקום שא"צ [טז] וי"א. ודוקא במגולה אבל במכוסה מותר לכ"ע סעיף ז מלח הנתון בקערה ש"ב [יז] מותר להניחו בחלב: הג"ה. והמחמיר גם בזה תע"ב כי יש מחמירין לכתחלה [יז] מותר. וכן מלח המונח בקערה של איסור מותרת. ואם נתלחלח אסיר לכתחלה ובדיעבד מותר ואם נתרבה הלחלוחית עד שנראה כציר בכלי דעת הש"ך בסי' צ"א בטהור מלוח וטמא תפל צלול דאסור. והפמ"ג שם החמיר אף בנראה טיפה אחת ציר וא"כ גם כאן בכלי יש לאסור כשיש שם ציר דגם היתר זה דכלי הוא מטעם דהוה כטמ"ל וט"ת כש"ך בסי' ק"ה ס"ק מ"ב וכיון שיש צלול אסור ואף שיש לחלק בין מאכל לכלי דבכלי גם ציר אינו מפליט לכן אין להחמיר רק בב"י ואף דבדבר חריף אין היתר דאב"י. מ"מ כאן דאין אוכל המלח עצמו וגם המלח עצמו הוא היתר רק שיתנו במאכל ואז לא יהי' כל המאכל חריף לא כולו ולא רובו. וכבר כתבתי בסק"ו דהחריפות האמצעים אין מועיל לתבשיל המאוחר. והמנהג ליתן מלח בכלי שאינה לא חולבת ולא בשרית. וכ"ז בכלי נקיה אבל מלוכלכת בעינן ס' נגד הלכלוך עס"י צ"א אם לחה מחמת המלח. ובאיסור כה"ג נעשה המלח נבלה וכשיתנו במאכל צריך ס' נגד המלח ועס"י ס"ט. וחריין וצנון שנמלל בכלי ש"ב וסתם קריין לח קצת צ"ע אם לדמות לחות זה ללחות מחמת מלח שיש בו התחלה דציר והט"ז סי' צ"ו סק"ג מתיר חריין שנמלל בכ"ב לאכלו בחלב:

תוכן העניינים

חידוד הלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה