חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן צג
סעיף א קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב [א] ואם בישל בה [ב] בתוך מעל"ע אסור בנו"ט [ג] (וצריך לשער נגד כל הקדרה) אבל אם שהה מעל"ע וכו' הו"ל נט"ל ומותר התבשיל [ד] אבל הקדרה אסורה [ה] לבשל בה לא חלב ולא בשר: הג"ה. אבל שאר דברים מותר, ודין כיסוי קדרה כקדרה עצמה [ו] וי"מ בכיסוי לומר דאפי'. אב"י דינה כב"י וכ"נ בכ"מ וכן אני נוהג וכו' ומ"מ וכו' או לצורך שבת או ה"מ י"ל דכשאין הכיסוי ב"י וכו', ואם נטלו כיסוי רותחת מקדרה ש"ב ונתנו על ש"ח אם שניהם חמין שניהן אסורין אם יש מאכל בקדרה וכו', ואם הכיסוי צונן והקדרה חמה נמי שניהן אסורין דתת"ג אם התחיל להזיע תחת הכיסוי, [ז] ואם הכיסוי חמה והקדרה צוננת הכל שרי רק המאכל יקלוף, [ח] ואם א"א לקלפו הכל שרי, וכשאין מאכל בכלי הכל שרי מידי דהוה אשני קדרות הנוגעות זב"ז [א] ואם בישל. הט"ז סק"א מביא דברי הטור בשם הרשב"א שאם בישל ירקות בקדרה של בשר מותר לבשל בה אח"כ חלב [דהוה במקום הגעלה], והב"י מביא בשם הרשב"א בתה"א וז"ל, שנינו בסוף ע"ז השפוד והאסכלא מלבנן באור, ובגמ' שם רמי לי' ר"ע לר"ש מקדשים דהשפוד ואסכלא מגעילן, ומשני רבא שאני קדשים דכל יום נעשה גיעול לחבירו דהבישול במקום הגעלה ע"ש ברש"י] ופריך א"ה הגעלה נמי לא לבעי קשיא עכ"ל, משם נראה דבישול כהגעלה ולכן הניחו בקושיא הגעלה ל"ל, ולדידי אכתי קשיא דעיקר התירוץ שאני קדשים דכל יום נעשה גיעול אינו תירוץ על הסתירה דבע"ז תנן דבעי ליבון, ולמה הניח קושיא ראשונה והקשה הגעלה ל"ל, ומחמת זה הדוחק דייק הרשב"א דהסתירה מליבון ל"ק דבקדשים דבשעת בליעה היתה היתר רק החשש דאח"ז נעשה נותר לזה די בהגעלה דבבלע היתר א"צ ליבון לכן חזר והקשה א"ה הגעלה ל"ל, ולפי"ז אם הפסיק יום א' והאיסור נותר קדים אה"נ דהי' בעי ליבון דהבליעה נעשית נותר קודם שהגעיל, זת"ד ולי העני הצבתי כננס ע"ג ענק דהא אח"כ כשתי' ר"ש הכא היתירא בלע הקשה רבא סוף סוף כשפלט איסורא קפליט, והו"ל לרבא לתרץ דבמבשל בה או מגעילה ברגע אחרונה של השלמת זמן אכילה ולא נעשה נותר ול"ל לרבא לתרץ דכל יום נעשה הבישול כגיעול עד שנוכל להקשות אדה הגעלה ל"ל, ואף שהתוס' שם בדף צ"ז סוף ע"א כ' דהמריקה ושטיפה הי' אחר זמן נותר מ"מ לר"ט הו"ל לתרץ דהא דס"ל לר"ט דא"צ מרוש"ט משום דהגעיל קודם זמן איסורו, ועוד די"ל דדוקא בקדרות דדינם תמיד בהגעלה איד חילוק במרוש"ט דידהו בין קודם זמן או אח"כ, אבל בשפתי ואסכלא דבלעי ע"י אור ודינם בליבון ודאי דמרוש"ט שלהן היתה קודם זמן איסור ולכן די במרוש"ט דבלא"ה אותו התי' דכ"י נעשה גיעול אזיל לר"ט דוקא כמ"ש ר"נ גופי' שם ועדיף לתרץ דהקדים המרוש"ט לזמן איסור, ועוד תינח בחג שמבשלין בכל יום כקו' הגמ' שם וגם התוס' דצ"ו ד"ה ואם כ' דהיתר דבישול לא הי' רק ברגל, ועוד אטו מבשלין בשפוד ואסכלא הלא אנן שקלינן וטרינן משפוד דאין בו בישול, ואם ר"ל מה שצולין עליו בשר הוה גיעול שלו א"כ הו"ל לדייק מכאן דשפוד של איסור כשצלה עליו נעשה היתר וזה לא מצינו בשום פוסק אמת שהפמ"ג בסי' ע"ו בש"ד ס"ק כ"ג הביא כן בשם או"ה דאם צלה בשר הנכשר מדם על שפוד שנצלה עליו בשר עם דמו דכשר, אבל אין זה דומה לשאר איסור דבאיסור דם באש מקילין הרבה קולות דדם שבישלו דרבנן וככ"פ ושריק וכה"ג, דאל"כ ק' הא שם לא הוה היתירא בלע והי' צריך ליבון אי לאו קולות דדם משא"כ בשאר בליעות איסור דשפוד ולתרץ הכל על נכון אציע לפניך מחדש כל הסוגיא הנ"ל, וז"ל המשנה רט"א בישל בתחלת הרגל יבשל כל הרגל (בלא מרוש"ט) וחכ"א עד זמן סעודה [מ"פ בגמ' ר"נ אר"א דממתין עד זמן סעודה אחרת ועביד מרוש"ט] השפוד והאסכלא מגעילן, עכ"ל המשנה, ובגמ' מ"ט דר"ט וכו' עד אלא אמר ר"נ אראב"א בכ"י נעשה גיעול לחבירו עכ"ל, ולפי"ז קשה אותה קושיא עצמה שהקשו לרבא א"ה הגעלה ל"ל קשיא אר"ט דל"ל הגעלה דשפוד ואסכלא כיון דהבישולין הם כהגעלות דע"כ סיפא דשפוד לכ"ע קאמר, דא"ל דגם סיפא דשפוד רבנן קאמרו לי' תקשי הא ליבון בעיין דעיקר רומיא דשפוד מלבנן אשפוד מגעילן הי' לרבנן והתי' הי' אליבא דר"ט דכ"י נעשה גיעול ואי ס"ד דסיפא דשפוד רבנן אמרו לי' א"כ ליכא שום תי' ארומיא דליבון אהגעלה, ועוד דהא התוס' כ' דהמרו"ש עבד אחר שנעשה נותר א"כ ע"כ סיפא דשפוד מגעילן ר"ט אמר לה, ועוד דא"כ רישא וסיפא רבנן ומציעתא ר"ט וזה תמוה במשניות, ומפלפול זה נראה דהסוגיא כולה מוקשה וקודם בואי ליישב כ"ז נקדים עוד תמיהות במשנה הנ"ל וז"ל, מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס זו"ז בצונן, ובגמ' ת"ר מרוש"ט בצונן דברי רבי וחכ"א מריקה בחמין שטיפה בצונן וכו' עד ורבנן א"כ לימא קרא או מורק מורק או שוטף שוטף, ומורק ושוטף ל"ל ש"מ מריקה בחמין שטיפה בצונן, ורבי אי כ"ר תרי זמני מריקה או שטיפה ה"א מריקה ב"פ או שטיפה ב"פ כ"ר כן לומר מריקה כמריקת הכוס וכו', רש"י בד"ה מריקה בפנים שטיפה בחוץ עכ"ל, ולפי"ז דרבי מחמיר בזה דלעולם לכ"ע א"א בלא הגעלה ורק דפליגי אם גם אחר ההגעלה צריך לקיים ומורק ושוטף דלרבנן שניהם בצונן פעם אחר פעם ולרבי א' בחוץ וא' בפנים, ועתו"ס שם צ"ו ע"ב ד"ה ל"צ, וא"כ שפוד דאין לו תוך גם לרבי יעשה רק שטיפה אחת דאין לו פנים, ולפי"ז א"ש פי' המשנה דסתמא כרבנן וה"ק מוש"ט בצונן וזה בקדרות שי"ל פנים וחוץ לקיים אחר הגעלתן גזה"כ דמורק ושוטף, השפוד והאסכלא מגעילן, כלומר בהם דאין להם תוך לא גזרה בהם התורה מרוש"ט אחר הגעלתן דלאו בכה"ג גזרה התורה ומורק ושוטף, וכ"ז הי' עולה כהוגן לפי' המשנה בזבחים אי לאו רומיא דשפוד ואסכלה דמס' ע"ז דבעיין ליבון, והרומיא זאת מונע אותנו מלפרש המשנה כן דה"ק שפוד ואסכלה די בהגעלה וא"צ אח"כ מרוש"ט דהא הם חמורים יותר מקדרות, לכן בא רבא בתירוצו מאי הגעלה נמי שטיפה, כלומר דבאמת בעיין ליבון ורק דגזירת הכתוב דגבי קדשים לשטוף בצונן וזהו גמר הכשירן דקדשים וכאן נקראת השטיפה בשם הגעלה מדזהו גמר הכשרו, ואביי פריך מי דמי שטומ"ר בצונן והגעלה בחמין, ר"ל ואיך תוכל ליתן שם הגעלה על צונן דהצונן אינו מפליט כלום ורק למצוה קעביד, ולכאורה קושיא זאת לא שייכא רק לרבי דס"ל שתיהם בצונן אבל לרבנן המריקה באמת בחמין ושפיר קרי לה הגעלה, וע"כ דאביי ה"ק בין אם המריקה בחמין בין אם שתיהן בצונן הא כיון דעביד ליבון א"כ הגעלה דחמין ל"ל וע"כ דשתיהן בצונן ולמה קרי לה הגעלה, וחזר רבא ומשני תי' אחר שאני קדשים דכ"י נעשה גיעול וכו', כלומר ע"י הבישולים התכופין זל"ז והבישול דקדרות הם במקום הגעלות וממילא גם הצליות דשפודין הם במקום ליבון, ותיכף הקשה המקשן א"כ הגעלה דשפוד דתני במתני' ל"ל קשיא ואחר שזכינו לפרש המשנה והגמ' בפשיטות וכשם שהי' במקדש בישול דקדרות במקום הגעלה וצליות דשפוד במקום ליבון, ויוצא מזה לדינא דכל איסור שנולד ע"י הזמן המוגבל וקודם הזמן היה היתר כגון נותר וחמץ אם בישל בקדרה קודם הגעת הזמן נכשר בזה ולכן כ' הרשב"א כאן כשבישל ירקות בקדרת בשר שנכשר לחלב, והנקה"כ החזיק בדין הרשב"א רק בחמץ החמיר דשמו עליו והג' במטה יונתן השיג באריכות על הנקה"כ ולדינא כיון שאנן נוהגין שלאל הגעיל כלי מבשר לחלב או איפכא וגם אנן גזרינן כלי שאב"י אטו ב"י, והכל כדי להרגיל העם שיהי' להם כלים מיוחדים לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע, וגם בבישול ירקות יש חשש שמא לא עלה שיעור הירקות לשיעור הבשר שקדמו שלא נתמלא כ"כ או שלא הרתיח, וגם הבאתי בסי' צ"ב בקו"א לדיני ט"ח דעת הר"ן דאין הגעלה רק במים ושמא מי הירקות עבין ואין מפליטין לכן לדידן א"א ליתן היתר זה אלא בדיעבד כשעבר ובישל שלא בכוונה חלב אחר הירקות שאחר הבשר דהחלב מותר והקדרה יקבע לה תשמיש אחרון אחר שיגעלנה ואז יצא בזה כל הדעות דאם הועיל בישול ירקות כהגעלה הרי היא חולבת ואם לא הועילו הירקות א"כ היא אסורה וקדרת איסור מותר להגעיל ותו לא מידי קו"א לסק"א. עוד אפלפל מעט דהתוס' חולין קי"ג בד"ה הלכתא כ' דלאו דוקא משום היתירא בלע התירו שיהי' הבישול במקום הגעלה דהא בשלו שלמים גם בקדרה שבשלו חטאת ובליעת חטאת לגבי שלמים נחשב בליעת איסור לנשים ועבדים וזרים, ורק מטעם דמב"מ ברובא בטל מדאורייתא וא"צ גיעול ובמקדש אוקמוהו אדאורייתא (שמותר לבטל הבלוע לדידן ע"י בישול) ובזבחים דצ"ו בד"ה ואם טש כתבו ג"כ כן רק שהוסיפו תיבת ברגל לומר דרק ברגל אוקמוהו אד"ת ובזה יתורץ קו' המהר"ם אהתוס' דאם אוקמי אד"ת והבליעה בטילה ברובא א"כ למה צוותה התורה מרוש"ט כיון שיש רוב בבישול שני נגד הבליעה של בישול א', והוספתי להקשות למה הצריך שבירה בכ"ח כיון שיש ביטול, ומחומר הנך קושיות נלך בשיטת הראב"ד דאיסור ביטול איסור הוא מה"ת לכן בכל השנה צריך באמת מרוש"ט בכלי נחושת ושבירה לכ"ח ורק ברגל התירו הביטול כיון שיש הרבה נותרים ונגד זה הרבה בישולים וגם אין כוונתו אז לבטל רק להרבות בסעודות מצוה, ולפי"ז צ"ל דבאמת גם אחר חטאת בשלו שלמים ורק דקדקו לבשל שלמים משעיר כדי שיהי' מינו דשעירי חטאות ואז יש היתר דמב"מ ברובא דאם יבשל בשר שור ועגל יש חשש מין בשא"מ ובפרט לרבא דאזיל בתר שמא, ולפי"ז צ"ל דהא דאיתא בזבחים דהאי כמוהו דגבי חטאת בא ללמד דאם החטאת נתן טעם בשאר קדשים דיאכלוהו כחומר חטאת היינו דוקא כשבשלו בא"מ כגון בשר שור מבשר שעיר דאם במינו מותר ברובא אחר פלפול זה דמצות מרוש"ט ושבירת כ"ח לא שייכא ברגל רק בכל השנה תמוה קצת דבשלמא מרוש"ט דכלי נחושת שפיר לא התירה התורה ביטול איסור במקום שיש תקנה להכלי אבל כ"ח דאין לה תקנה רק שבירה הו"ל כדיעבד וגם יש היפר דרוב ואיך נאמר דהתורה גזרה מינו אטו א"מ, וצ"ל דבאמת מה"ת מותר לבטל ק דין מרוש"ט ושבירה כאם בישל בא"מ וללמדנו דיני הכשר כלים ונדע מזה לשאר איסורים דבמתכות מועיל הגעלה ולכ"ח צריך שבירה דאינו יוצא מידי דפיו והנה במהדו"ק הארכתי יותר וכאן קצרתי כדי שלא להלאות את הקורא למפרע [ב] תוך מעל"ע. הט"ז כאן סק"א מביא דברי הטור בשם בה"ע דאם עבר ובישל חלב בקדרה של בשר ויש בה ס' שמבשל אח"כ מאיזה מין שירצה ושהב"י נדחק מאוד בדין זה וביותר דעכ"פ נעשית הקדרה חולבת ואיך ישתמש בה בשר עכשיו, ותי' ע"ש אבל בתירוצו הגדיל הקושיא דתי' דבישול החלב הוה כהגעלה לבשר אבל בזה הקושיא נתרבית יותר דא"כ נעשית כולה חולבת דאין בה מהבשר כלום, ועוד דא"כ א"צ שיהי' בה ס' דבהיתירא בלע א"צ שיהי' ס' במי הגעלה, עי' או"ח סי' תנ"א, עוד כ' דר"ל אחר מעל"ע מהחלב אכתי ל"ל כל זאת הא אחר מעל"ע בדיעבד גם כל איסור מותר אבל כאן הא יכול להשתמש בה חלב בלא המתנת מעל"ע ולמה נתיר לו בשר אחר מעל"ע. וגם קיי"ל אין הגעלה בחלב ולא בשאר משקין כמ"ש בדברינו בסי' צ"ב בקו"א לסוגיא דט"ח בדברי הר"ן פכ"ה בשם הרמב"ן, וגם בתורה כתיב בגיעולי מדין תעבירו במים, ובקדשים ומורק ושוטף במים והאי במים מיותר כידוע, ואף שהחלב בעצמה מותרת היינו מטעם ס' ולא מטעם הגעלה, ולחומר בקודש נ"ל דהבעה"ע לשיטתו הביאו הטור בסי' קכ"א וז"ל ולולא דמסתפינא אמינא דכל כ"ח שנאסרת ע"י בישול מועיל לה אחר מעל"ע הגעלה ג"פ וכו', אלא דהטור חולק עליו שם ואינו מתיר רק באיסור דרבנן כגון חלה בזה"ז, וא"כ כאן דבישל בקדרה של בשר חלב והי' ס' דמן הדין נאסרה הקדרה בין לחלב בין לבשר דאין הגעלה בחלב ואכתי יש בה מעט בלע מבשר ושמא לא ישתמש בה פעם שנית כדי שיעור שיהי' ס' נגד הבשר הראשון דלא ס"ל דין היתר של כלי שדרכה להשתמש בשפע המבואר בסי' צ"ט לכן אסורה גם לחלב מדרבנן, וכיון שיש עליה איסור דרבנן גם לחלב יש להתירה ע"י הגעלה ג"פ ככל קדרה שנאסרה מדרבנן וכיון שיגעילה ג"פ ודאי דנתרוקנה מכל איסוריה וממילא יוכל אחר הגעלות אלו גם בשר, ואיסור דרבנן שאסרוה גם לחלב הביא לה הקולא להגעילה ג"פ וכיון שנתגעלה ג"פ נתכשרה מכל, דמה"ת בלא"ה מותר דהא אחר מעל"ע מחלב היא ולא נגע בשום איסור תורה במה שיקבע לה אפי' תשמיש בשר אחר המעל"ע של החלב אפי' בלא הגעלה והאיסור דרבנן הביא לה הקולא של הגעלה ג"פ ואח"כ שפיר יכול לקבוע איזה תשמיש שירצה, וקיצר בהעתקת דברי בעה"ע שלא הביא דין היתר דהגעלה ג"פ שאחר מעל"ע של החלב רק הביא ההיתר דיש ס' בחלב נגד הבשר משום דאם ליכא ס' והיא אסורה ממש כ' הבעה"ע דמסתפי להתיר, ורק כשהי' בה ס' ואינה רק איסור דרבנן שוב לא מסתפי להתיר אבל כל ההיתר אינה בלא הגעלה ג"פ כמ"ש בסי' קכ"א בשמו, וקיצר כאן וסמך על מ"ש שם [ג] צריך לשער נגד כל הקדרה. ומשכח"ל שיהי' ס' בקדרה נגד כולה בכלי רחבה ונחושתה דק, ודוקא אם א"י כמה בלעה תוך מעל"ע אבל אם יודע שיעור בליעתה של תוך מעל"ע די כנגד זה בלבד, וכשמבשל חלב עם מים א"צ רק לפי חשבון חלב וכן כף חולבת שנתחב לבשר שבסי' צ"ד אם בשעה ששימש בו בחלב היתה חציה מים א"צ רק נגד חצי כף, וכן בקדרה של בשר שהדרך לבשל עם רוטב ותבלין והם כשיעור הבשר או יותר א"צ לשער רק נגד הבשר דבהיתר אין נ"נ, ורק בכף בשר ששימש בו בתחיבתו לקדרה נוהגין לשער נגד כל התחיבה משום דדרך שומן הרוטב לעמוד למעלה ונמצא הכף ששימש בו בקדרה כולו משומן הבשר, ובזה יחולק בין כף חולבת לבשר או בין כף בשרי לחלב, ולפי"ז ה"ה אם שימש בכף חולב בתבשיל שיש בו חמאה והחמאה עומדת למעלה ובלע הכף מחמאה כנגד כולו ואח"כ תחבו לבשר ודאי שיצטרך ס' נגד כל התחיבה וגרע מכף שהשתמש בו תבשיל חלב עם מים דהחלב ועורבת עם המים אבל החמאה כולה עומדת למעלה במקום התחיבה ודו"ק [ד] אבל הקדרה אסורה. לשני המינים, ומ"מ יש חילוק דאם עבר ושימש בה מין תשמיש. א' שהוא להיפוך מתשמיש שני ודאי דהמאכל אסור, ואם שימש כתשמיש אמצעי המאכל מותר כ"כ הש"ד, וכ"ז מדינא אבל לפי המנהג שהביא הרמ"א לק' סי' צ"ד ס"ה בדיני נ"ט בר נ"ט דאפי' בישל בקדרה שאב"י אסורה הקדרה אח"כ לכל תשמיש והנה אם בישל בשר ובתוך מעל"ע עוד בשר ובתוך מעל"ע לבשר ב' שהוא אחר מעל"ע לבשר א' בישל חלב א"צ לשער רק נגד הבשר שני, ואם תשמיש החלב של עכשיו יש בו חריפות כגון כמכא מעורר גם הטעם של בשר א' אבל לק' בסי' צ"ד בדיני נ"ט בנ"ט אבאר דיני דברים חרופים לעורר הטעמים לשבח [ה] אסורה לבשל בה. דבכלי איסור גם נט"ל לכתחלה אסור ובדיעבד מותר, וכ"ח קשה כפורצילאן כשלא בלעה רק ע"י עירוי או מליחה ואותה העירוי היתה אחר מעל"ע לבשר מותרת הכלי לכל תשמיש ויותר טוב ליחדו לתשמיש הראשון שהיתה תשמיש קבוע ורגיל בה דכנגד בליעת כ"ק של תשמיש שני יש תמיד ס', ועוד דלק' סי' צ"ז יבואר לכמה פוסקים דתמיד מותר בכלי שתשמישו בשפע אפי' בבליעה דבישול ורק דשם אנן לא מקילינן בזה משום שהיתה בליעה גמורה משא"כ כאן בבלע דכ"ק ואותו הבלע הי' אחר מעל"ע דראשון דהוה היתירא בלע ומשום דאינה בת הגעלה לכן יש להתיר כמ"ש, ובאיסור שהוא לזמן כגון פסח או נדר לזמן ועמד האיסור תוך זמנו בכלי ועבר הזמן מותר הכל וזה פשוט, וכן אם שימש האיסור בכלי הי' לפגם אז גם הכלי מותר ול"ח שישתמש אח"כ בכלי דבר חריף דבאמת אין חריפות מעורר הקודם רק למה שהוא עכשיו בו כמ"ש החו"ד, ואף דנוהגין לאסור כלי שאב"י שנתחבה לקדרת ההיפוך אף שהבליעה היתה בכף פגום, התם טעם אחר יש בו משום שמערין המאכל להכלי של מין הב"י, ע"ש בסי' צ"ד ברמ"א [ו] ויש מחמירין בכיסוי. הט"ז מתיר בכיסוי אב"י אם יש ס' נגד נקב הכיסוי אף בה"ק, ואם תוכה רחבה שאין בה כפתור וגומא תחתיו מותר בכ"ע כשהוא אב"י, ואם הנקב שבה מגולה לאויר באופן שהזיעה יוצא משם או שאינה מונחת היטב על הקדרה מותר אף באין ה"מ, ובסי' צ"ב ס"ק כ"ד כ"ה ביארתי, והש"ך מחמיר קצת מדינים אלו, ואם הכיסוי רחבה יותר משטח רוחב הקדרה ובולטת א"צ ס' נגד אותה הבליטה אפי' ב"י, ולענין נפלה טיפה ע"ג כיסוי נתבאר בסי' צ"ב ס"ז ובדברינו שם, וכשמחמירין בכיסוי אב"י עכ"פ צריך שתהא ע"ג הקדרה עד שתזיע תחתיה והי' יס"ב בזיעה, ואפי' הכיסוי חמה בפ"ע ואין יס"ב בזיעה תחתיה המאכל מותר והכיסוי אסור, ואם הכיסוי אב"י וגם יש ס' כנגדה גם הכיסוי מותרת, והמ"ז בצ"ד סוסקי"ז אוסר ממנהג גם הכף בכה"ג ומכ"ש בכיסוי, לכן אם היתה בת הגעלה ודאי יגעילנה ואז יוכל ליחדה לאיזה תשמיש שרוצה, ובשל חרס צ"ע ודע דכל חומרת כיסוי באב"י אינו נוהג רק בכיסה בה חלב ממש או בשר ממש ונעשית אב"י וכיסה בה ההיפוך אבל לא בשאר דברים, ואם הכיסוי וגם הקדרה אב"י דהיינו שאין בקדרה חלב או בשר בעין פשיטא דהכל מותר דכולי האי לא גזרו ורק דכשהכיסוי ב"י אף שיש בקדרה שאר דברים דאוסרת אם הזיע תחתיה, ודע דאין הכיסוי אוסרת בחומרתה רק בכלי שמיוחדת לכיסוי שקורין פאקרישקע או שטארץ בל"א, אבל אם כיסה הקדרה בכלי אחרת אב"י כגון בטעלר מותר דאפי' לדעת הש"ך דא"צ כפתור בכיסוי אבל עכ"פ צריכה להיות מיוחד לזה דאז יש בה הרבה זוהמא מדובק בה ואחר עבור ב' חדשים מותרת, כ"כ בשערי תשובה או"ח סי' תנ"א [ז] ואם הכיסוי חמה וכו' מותר.
האחרונים חקרו אמאי לא נדון כאן דין עילאה חם ותתאה צונן לאסור עכ"פ כ"ק, ונ"ל מכאן ראי' לד' הט"ז סוס"י צ"ב דכל כלי כשנתרוקנה מהתבשיל נעשית כ"ש בריקונה וממילא הכיסוי אפי' חמה מאוד לא נחשבת יותר מכ"ש לכן לא נדון בה דין כ"ק של עילאה חם, ורק בכה"ג המאכל צריך קליפה משום לחלוחית הזוהמא שבה ולא מדינא, לכן אם א"א לקלוף הכל מותר ולא כמו במקום שהקליפה מדינא דבעינן ס' נגד הכ"ק כבסי' צ"א ועי' במש"ש [ח] ואם א"א לקלוף וכו'. הט"ז הביא מעשה דהר"י הלבן והעלה דכ"ח חדשים בולעים בכבישה בפחות ממעל"ע (עפ"מ רס"י ק"ה) וכאן כ' רק באין ה"מ ונראה דמדמי כ"ח חדש ללחם אפוי וצלי דסוס"י צ"א ע"ש, והנה גם שם מותר בה"מ בצונן ה"ה כאן, וכ"ח גלעזירט יש להקל, ובחציה גלייזירט יש להסתפק אם בכה"ג די בס' נגד חציה שאין בה גלייז, או נאמר שע"י מקום הפנוי מגלייז נכנסת הבליעה לכולה בפחות ממעל"ע, ונ"ל להתיר מדין דט"ח שנפלה כנגד הריקן שבסי' צ"ב דדי בס' נגד מקום הריקן שהיא בחשבון ספ"ס נגד הטיפה, וגם שם מתירין בה"מ שגם ספ"ס א"צ ודי בס' נגד הטיפה לבד, וגם כאן כן באה"מ די לשער נגד מקום הפנוי ובה"מ הכל מותר, וכלי עץ במעל"ע בולע בכולו, ובכ"מ יש פלוגתא אם בולעת בכבוש ואנן מחמירין וכלי זכוכית מקילין בכבוש ורק בפסח מחמירין, וכ"ח ישן ששמשו בו מכבר ועכשיו עמד בתוכו חצי יום מותר דהישן אינו בולע בפחות ממעל"ע, ובמעל"ע שלם אסור אף בישן ושבע מבליעות דאמרינן הכבישה יפליט הישן ויבליע החדש נמצא הדין עכשיו דכ"ח של בשר ישן ועמד בתוכה חלב מעל"ע דהחלב מותר דאימת גמרה הבליעה אחר מעל"ע ואז טעם הבשר כבר פגום ורק הכלי אסורה דיש בה עכשיו בלע חלב ודמי לדין המבשל חלב בקדרת אב"י דבמחבר כאן, וספק מעל"ע מותר בכ"ע, וכ' הפ"מ דאפי' כ"ח ישן נאסרה במליחה דאף דאין מליחה לכלים להפליט וזאת א"א לה לבלוע אא"כ תפליט הישינה וכיון דאין המליחה מפלטת והיא שבעה מבליעות לא בלעה, אפ"ה נאסרת דאין אנו סוברין סברא זאת דשבע מבליע לעיקר, גם החו"ד כ"כ, ומ"מ בכה"ג נוקים אדינא דאין מליחה אוסרת רק כ"ק, ושיעור שבע להט"ז היא בב' ימים מעל"ע או בבישולים, ולדברינו דאין הכלי נאסרת במליחה זאת רק כ"ק ובישל בה ואין ס' נגד הכ"ק מותר דבלא"ה יש דעות דכל שא"א לקלוף שרי בלא ס', ואף דהש"ך בסי' צ"א סק"ח כ' דבכלי הקליפה ניכרת במקומה ואין להתיר בלא ס' נגד הכ"ק מ"מ כאן בצירוף דעת ר"י הלבן ושאר פוסקים יש להתיר קו"א לסק"ח. הבאתי ד' הט"ז סק"ב שמביא ד' הב"ח שמביא ראי' מפ' המפקיד ד"מ ע"א במתני' דהנפקד מוציא בלע עם שמרים לשמן ג' לוגין למאה וכו' ובקנקנים ישנים אינו מוציא בלע רק שמרים משום ששבעים מלבלוע, ולפי"ז כל כ"ח ישן ששבע מבליעות תו אינו בולע בכיבוש מעל"ע, והט"ז דחה ראייתו דבאמת גם כ"ח ישן בולע רק דהנפקד אינו יכול לנכות דנגד בליעה חדשה יוצא מהכלי שמן הנבלע כנגד זה ואין חסרון אבל בחדש חסר לו הבלע לגמרי, אבל לענין איסור אה"נ שיש בליעה ואף שיוצא הבליעה ישינה כנגד זה אין בכך היתר ונתקיים וישן מפני חדש תוציאו ונ"ל דהגאונים אלו זכרו ממשנה דב"מ ואישתמיטתייהו משנה דערלה פ"ב מ"ג וז"ל, כלים שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא רא"א אחר הראשון אני בא (כלומר דהראשון נפלט עכשיו לחוץ והשני נבלע במקומה) וחכ"א אחר אחרון עכ"ל, נמצא לר"א כמ"ש הט"ז דשמן שני נבלע והראשון יוצא ע"ש בהרע"ב וחכמים כשיטת הב"ח דהאחרון עומד בחוץ כ"ז שיש בליעה ישינה, וכיון דקיי"ל כחכמים ממילא יש לפסוק כהב"ח, אבל מחוורתא כדברי הכרו"פ והחו"ד דכאן בלא"ה נבלע בו אפי' בשביעה ובאיסורין הולכין אחר הטעם שוב נ"ל אחר הדקדוק בלשון המשנה שם דאין שביעה רק בקנקנים של שמן דכן דרך דבר שמן ליכנס לדופני הכלי דכן לשון המשנה שם, מוציא לו שתות ליין וכ' הרע"ב דהקנקנים בולעים שתות וביין אין חושבין שמרים רק בלע עצמו עולה לשתות דהיינו קרוב לי"ז ממאה, שם רי"א חומש (הרי כ' למאה), שם יוציא לו ג' לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים, לוג ומחצה בלע (הרי דאין בלע דשמן ודיין שוה), ושם אם הי' שמן מזוקק אינו מוציא שמרים, אם הי' קנקנים ישינים אין מוציא בלע עכ"ל המשנה, הרי דכמו דבשמן מזוקק אינו מוציא שמרים קאי רק אשמן דביין אין נזכר פחת שמרים רק בכלים ישנים דאינו מוציא בלע ג"כ לא קאי רק אשמן דגם הבלע בו מעט וגם נשבע הכלי בבליעה מועטת וכל מה שבולעת הכלי מהשמן עומד בתוך דופנותיה, אבל ביין דהבלע הוא מרובה מאוד משום דהבליעה של יין נאבד והאויר אוכל הבליעה וכן לא שייך שביעה בבליעת יין שלא יהי' שם מקום לבלוע יותר, ולפי"ז אף אם נפסק כהב"ח אין להקל רק בכלי שהיא שביעה מבליעה דשומן ממש או מחמאה אבל לא משביעה דשאר תבשילין כגון רוטב או אפי' חלב דעכ"פ אין זה כמו שמן ממש והחוש מעיד ע"ז דהבליעות השמנים נשאר בדופן הכלי בעין ולא דברים כחושים, וגם מצאתי במס' שביעית פ"ד שמותר ליוצר למכור בשביעית ה' כדי שמן וט"ו כדי יין וכ' הרע"ב שמן שיש היכר בין הכדים בין אותם הנעשים לשמן בין אותם הנעשים ליין, שאין טיט של כדות אלו שוה לאלו, ולפי"ז י"ל דאין טבע הכדים שוה בבליעתן, ובחידושי לירושלמי שם למס' ערלה הנ"ל בקונטרס ההערות כתבתי ממשנה מנחות דכ"ג בעירב קומץ ממנחת נדבה ששמנה מועט עם מנחת כהנים ששמנה מרובה שיש פסול משום שהקשה בולעת מן הרכה ונעשית זאת ריבה שמנה של הקשה וחיסר שמנה של זאת, ולא אמרינן שבע מלבלוע באוכל אפי' בשמן, ושם הארכתי ואין כאן מקום להאריך כי אין קוטב חיבורי זה לה בית בפלפולים