חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן צב
סעיף א כזית בשר שנפל ליורה חלב רותח טועם עכו"ם וכו', בד"א בשקדם וסילקה קודם שנח מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקה עד שנח וכו' אעפ"י שטעמו עכו"ם ואמר שאין בו טעם אסור עד שיהא בה ס': הג"ה. וע"ל סי' צ"ח שאין נוהגין [א] לסמוך אטעימה רק משערין בס' בכל ענין [א] לסמוך אטעימה. שם מבואר בש"ך סק"ה דרק אעכו"ם לא סמכינן אבל אטעימת ישראל סמכינן כגון לענין נדרים או תרומה, וגם הפ"מ כאן הביא זה אבל באמת כאן חוץ מטעם דלא סמכינן אעכו"ם רק גם משום דלא בקיאינן בניחותא דרתיחה וא"כ גם אטעימת ישראל לא נוכל לסמוך רק הרמ"א נקט לישנא דלק' סי' צ"ח, והר"ן פ' כ"ה כ' דהאי חילוק בין נח מרתיחה ללא נח לא שייך רק בחלב ממש אבל במים הטבע להיפוך דאחר שנח מרתיחה פולט יותר דזהו טעם דהגעלה דמועלת ולק' אבאר סעיף ב נפל [ב] חלב לתוך קדרה של בשר טועמין החתיכה שנפל עליו החלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר, ואם יש בה ט"ח נאסרה אותה חתיכה (ולדידן דאין סומכין אעכו"ם בעינן ס' בחתיכה ואם לאו כולה אסורה) ומשערין בכולה אם יש בכל מה שבקדרה וכו' א' מס' מהכל החתיכה אסורה והשאר מותר, בד"א בשלא ניער את הקדרה תחלה כשנפל אלא לבסוף ולא כיסה, אבל אם ניער מתחלה ועד סוף או כיסה וכו' הכל מצטרף לבטל טעם החלב: הג"ה. וכן אם לא ניער כלל לא בתחלה ולא בסוף ולא כיסה כלל, אם יש בקדרה ס' נגד החלב שנפל עליה אין איסור רק החתיכה לבדה ושאר הקדרה מותר, וכן אם ניער מתחלה או כיסה מיד אע"ג דלא ניער וכיסה בסוף כל הקדרה מצטרף והוא שניער או כיסה מיד כשנפל האיסור, וכן [ג] אם נפל לתוך המרק או לחתיכות וא"י לאיזה חתיכה נפל [ד] נוער הקדרה עד שתשוב ותתערב הכלי ואז אם יש בקדרה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת, ואם ליתא לעכו"ם לטועמה משערינן בס': הג"ה. וי"ח דאין מועיל מה שניער הקדירה אם לא שניער מיד כשנפל האיסור וה"נ [ב] חלב וכו'. כל הסעיף הוא לשון הרמב"ם בפ"ט ממאכא"ס ממשנה חולין ק"ט, וק"ל דלמ"ד עילאה גבר ואם העליון צונן מותר הכל, וכה"ג קשה גם מס"א דשם הבשר עילאה וצונן. ועו"ק דהא רב ס"ל בפ' כ"צ עילאה גבר והדין דס"א היא מימרא דרב, ואף דבדין דס"א שהיא מימרא דרב י"ל דכשהקדרה אצל האש לא אמרינן דיני גבורת תתאה ולא עילאה כדעת קצת פוסקים, גם י"ל דשם נפל בשר לתוך החלב ונשקע בתוכה ונתהפך ונעשית החלב עליון על הבשר, וגם למ"ד תתאה גבר עכ"פ לא נתבטל שם תתאה מהחלב שעומדת על האש ומרתחת, אבל בדין דכאן דלא מחלקינן בין נח מרתיחה או לא, ומשמע דמיירי אפי' כשאינו עומד על האש ממש רק בסתם כ"ר קשה לרב דס"ל ע"ג ובמהדו"ק תירצתי ע"פ דעת התוס' פרק כירה בהא דנותן צונן לתוך חם דכתבו דפלוגתא דת"ג או ע"ג אינו רק בשניהן שוין אבל כשהתחתון רוב גובר התחתון למ"ד ע"ג וכן למ"ד ת"ג להיפוך, ואם נאמר כן התימא על התוס' שלא הביאו ראי' ממתני' דט"ח, אמנם עכשיו במהדורא ב' ראיתי סתירה לסברתם זאת מסוגיא דכ"צ שהקשו מדין דסכו לפסח בשמן של תרומה, וז"ל הגמ' בשלמא לרב [די בקליפה שהשמן עילאה וצונן וערש"י שם ובדברינו לעיל בסי' צ"א בחידוד סק"ד הארכתי בדברי רש"י דשם] אלא לשמואל הא התחתון רותח וכו' עכ"ל, הרי דאף דהשה רוב והסיכה דתרומה משהו ואפ"ה שקלו וטרי שם מדיני תתאה ועילאה וראיתי לתרץ בדרך פלפול לעיל בסי' צ"א בסק"ד דפלוגתתם רק בחום וקר שלא בתוך דופן קדרה שמבשלין בה וכגון בצליית הפסח כשמוציאין אותו מהתנור וסכין אותו בשמן (דאין סכין אותו כשהוא בתוך התנור אבל בקדרה או יורה שמבשלין וכן בתוך התנור איך יכול רב וסייעתו לומר העליון הצונן מקרר התבשיל הלא זהו עיקר הבישול וע"כ דלא פליגו אלא בחום שאינו במקום בישול ממש דאז אם נופל קר ע"ג חום לרב עליון הקר גובר ולשמואל התחתון החם גובר, והחילוק קל להבין דההבל שבקדרה שבא מבישול האש לכ"ע גובר ואין הקרר שניתן בו מקררו, אבל מה אעשה שהטומ"ח בסי' ק"ה ס"ז כ' להדיא להיפוך דרק בכלי שייך תתאה לדידן לאסור הכל אבל חום שאינו בכלי כצלי חשוב ואין איסור רק כ"נ, וא"כ איך יתורץ משנתינו לרב דס"ל ע"ג, וכשהביאו בסוגיא דכ"ל סייעתא לשמואל מברייתא שם למה לא הביא ממשנתינו דט"ח, וגם בקושית הגמ' שם אדשמואל מדין דסכו בשמן דהגירסא בגמ' שם כך אלא לשמואל, דת"ג כיון דהוא חם אמאי סגי בקליפה נתסר לגמרי, הרי דס"ל לגמ' דרק בחוץ לכלי פליגי ושיאסר כולו למ"ד ת"ג וע"כ הא דקיי"ל צלי אוסר כ"נ היינו כשאין הצלי תתאה א"נ בכחוש אבל בכה"ג שהשה שמן וסכו בשמן אוסר בכולו, וגם בלא"ה צלי אוסר בכולו אם אית בי' פילי ובשה שלם יש מקומות שיש בו פילי, ואין לומר שסכו בתוך דופני התנור חדא דאין זה סברא ועוד דהתוס' שם בד"ה מש"ה סגי בקליפה וכגון שסכו חוץ לתנור דאל"כ ע"י רתיחת התנור הי' נבלע אפי' למ"ד ע"ג עכ"ל, הרי דתפסו להיפוך דבתוך הכלי לכ"ע החום גובר, והדבר נבוך ברעיוני ומצוה גדולה ליישב הענין והנה ידוע שיטת הרש"ל דגוש אין מתקרר מתתאה וא"כ ממילא לרב הגוש לא יתקרר מעילאה ואיך אמרינן שם בשלמא לרב דעילאה גבר מש"ה סגי בקליפה דעילאה צונן, הא השה גוש ואינו מתקרר מעילאה, אמנם הבאתי בסוס"י צ"א דברי ההפלאה דהא דגוש אינו מתקרר היינו בתוך אמצעיתו כגון שתוחב סכין בתוך בשר אבל דופנותיו שפיר מתקררין, ולפי"ז א"ש דהסיכה היתה ע"ג דופנות השה, ואכתי צע"ג דבסי' צ"א מוכח מהמחבר עצמו דרק בחום דצלי שהוסר מאש שייך פלוגתא דתתאה או עילאה: ל [ג] וכן אם נפל וכו' גוער וכו'. הגרע"ק הקשה איך נתיר לו לנער הא לענין שבת קיי"ל דהמגיס חייב משום מבשל ומכ"ש המנער וה"נ יעבור על איסור מבשל דאלו לא היה מנער היתה הטפה עומדת במקום שנפלה וע"י ניעור יערבה בכל הקדרה ואולי ירגיש טעם החלב ויהי' מבשל ואם לא ירגיש הו"ל מבטל איסור לכתחלה), ונ"ל דמכאן ראי' דאין בישול אחר בישול בבב"ח בכה"ג דהחתיכה כבר נאסרה מחלב דדוקא בשר מבושל עם חלב מבושל אסור לבשלם פעם שנית אבל לא כשכבר נאסרה החתיכה מחמת חלב, דהפמ"ג בסי' ק"ה סק"ב בד"ה עוד למדתי כ' דהנכבש בחלב אסור לבשלו דעושה מהיתר, איסור דכבוש מותר מדאורייתא אבל חתיכה זאת קבלה טעם חלב בהיותה בקדרה והפמ"ג שם מסיים בצ"ע בכה"ג אבל מכאן מוכח בהדיא דבכה"ג אין איסור והנה החו"ד כאן כ' דכיון שהחתיכה למעלה מהרוטב הוה כנצלה בחלב ואינו דאורייתא, אבל במחכ"ת א"א לומר כן כמ"ש בסק"ב דא"כ הי' כאן דין עילאה על הטיפה והי' מותר לרב דעילאה צונן אינו אוסר ע"ש באריכות, ואי משום מבשל איסור כשלא ירגיש טעם, י"ל דלא מבעיא כשנפלה לתוך הרוטב ודאי דשפיר עביד שמערב כדי שלא ישאר הטעם במקום א', אלא אפי' כשנפל על חתיכה וא"י לאיזה י"ל דשפיר עביד כדי להנצל מאכילת איסור כשיאכל החתיכות ויזדמן לו אותה חתיכה שנפל עליו, ובפרט דכן דרך המובשלים לנער כדי שיתבשל מהר, שוב מצאתי סברא זאת בספר הפלאה כיון שע"י ניעורו ינצל מאיסור ויהי' מותר בבירור ובלא ניעור א"א לאסרו בבירור לכן מותר לו הניעור [ד] נוער. כאן ארשום הקיצורי דינים המסתעפים מכל סעיף זה הנובע ממשנה וסוגיין דטיפת חלב כי רבה היא ויש בזה ז' מחודשים וזהו החלי בעזה"י א) חתיכה שכולה חוץ לרוטב ממש דהיינו שמונחת על חתיכה אחרת והתחתונה בולטת ג"כ קצת מהרוטב ונפלה ש"ח על עליונה, וכן שאר איסור צלול בעינן עכ"פ ס' באותה חתיכה נגד הטיפה להתירה ג"כ, ומשום דכולה חוץ לרוטב נותנין לה גם חומרת צלי לאסור ממנה כדי נטילה אף שיש בה ס', ואם אין בה ס' ונאסרה אז כשיש עכ"פ בכל הקדירה ס' ואז או תה חתיכה אסורה כולה והחתיכה שתחתיה אסורה כ"נ, ובזה חמור כאן מצלי דבצלי קיי"ל דבעינן בכל הנוגעים באותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ס' ואותה חתיכה אסורה רק כ"נ, וכאן מחמת שהאיסור צלול וגם יש הבל הקדירה קצת נאסרה כולה ולא מועיל לה מה שיש ס' בכל הקדרה, וכ"ז בלא ניער אותה החתיכה להשקיעה לתוך הקדרה אחר נפילת הטיפה עליה רק נוטלה משם או הניחה כך עד שנתקרר, אבל אם ניערה או כיסה הקדרה אז אם לא היתה בחתיכה עצמה ס' נגד הט פה נעשית נבילה ובעינן ס' בקדירה נגד כל החתיכה והחתיכה עצמה אסורה לעולם, ואם היא חהר"ל אין לה ביטול בין החתיכות וכל החתיכות אסורות רק הרוטב מותר כשיש ס' נגד כל החתיכה, ואם כיסה נאסרה הכיסוי תיכף שנגעה באותה חתיכה, ואם הי' באותה חתיכה ס' דאז לא נאסרה רק כ"נ מחומרת צלי כמ"ש בסמוך אף שניערה אין אומרים איסור דבוק על הכ"נ שנצריך ס' נגד הכ"נ דאין זה צלי ממש, ואפי' בצלי ממש רוב פוסקים ס"ל דאין אומרים חנ"נ בכ"נ או כ"ק ולק' אות ג' יבואר ב) אם נפל חתיכת חמאה על בשר שלמעלה מהרוטב ונמסה עליו הוה איסור שמן וצלול כיון שנמס מחום החתיכה, אבל אם נטלה קודם שנמסה א"צ רק נגד מה שנמס ממנה ונבלע בחתיכה ג) אם ניער בסוף אבל בתחלה הי' ס' בחתיכה נגד הטיפה דכתבתי באות א' דהחתיכה עדיין אסורה כ"נ מחומרת צלי ורצה החו"ד לפסוק דבבב"ח אמרינן דגם הכ"נ הוה איסור דבוק ובעינן ס' נגד אותה הכ"נ, ומסיים כיון דכל איסור הכ"נ אינה באה מתורת בישול דבבישול אין דין כ"נ לכן אינו חשוב בב"ח דאורייתא לומר בה א"ד, ומדברי השיך כאן סקט"ז ובצ"נ סק"ט משמע דבכ"ע אין אומרים בחצי חתיכה א"ד אפי' בבב"ח, ולפי"ז י"ל להיפוך גם לקולא אפי' לא הי' ס' בחתיכה כה שלא נעשה נבילה כולה רק כ"נ שבה, ואף דאנן אסרינן החתיכה כולה דהניעור מוליך הטעם בכל החתיכה וממילא נ"נ כולה ושפיר צריכין ס' נגד כולה דהניעור עושהו בישול, אבל עכ"פ דין חהר"ל לא נאמר עליה שלא תתבטל כלל כיון דאין עיקר איסורה רק בכ"נ רק באין ה"מ נצריך ס' נגד כל החתיכה ובפרט אם הבשר כחוש דודאי אין עיקר איסור רק בכ"נ, ובש"א לעולם א"צ ס' רק נגד הכ"נ וגם כל החתיכה מותרת חוץ מהכנ"ט כיון דאין הנטילה איסור דבוק ואפי' אם נתפשט קצת מהכ"נ אמרינן דנתפשט לכל הקדרה בשוה ע"י הניעור ד) וכ"ז בכולה חוץ לרוטב ממש אבל בחציה ברוטב יש לחוש לדעת הט"ז סק"ב דאפי' לא ניער בעינן עכ"פ ס' בכל הקדרה נגד החתיכה כולה וגם כל החתיכה אסורה אם אין בה ס' נגד הטיפה וגם אם יש בה ס' אין הכ"נ ניצול מאיסור, וכאן בלא ניער כדלעיל בניער באות א', וכ"ז בטיפה צלולה אבל דבר גוש כגון גבינה הנוגעת בחתיכת בשר שלמעלה מרוטב וקצתה ברוטב דלדידן אם אין בחתיכה ס' (דתתאה גבר) דבעינן בכל הקדרה ס' עכ"פ נגד הגבינה, והחתיכה כל איסורה רק כ"נ כדין צלי דלק' סי' ק"ה, ואז אם כל הכ"נ של החתיכה למעלה מהרוטב פשוט דהשאר שבה מותר ומכ"ש הקדרה כולה, ואם יש מהכ"נ קצת בהרוטב הוה כניער והדרינן לסברת החו"ד שבאות ג' ובאין ה"מ נצטרך ס' נגד כל החתיכה, אבל כאן נחתינן חד דרגא להקל גם בהפסד קצת להתיר הקדרה כיון דלדעת ר"י אין זה כניער ממש רק דהחתיכה עצמה נאסרת כולה פ"י הכ"נ שבה שהיא ברוטב קצת, ובש"א כה"ג גם השאר מהחתיכה מותר כמ"ש באות ג', ואם בש"א וצלול כגון דם הוין כמו באות א' דעכ"פ בעינן ס' בקדרה נגד האיסור והחתיכה אסורה בכ"נ אם ניער, ואם לא ניער כלל גם החתיכה מותרת חוץ מהכ"נ שבה ואפי' יש קצת מהכ"נ בתך הרוטב די בס' נגד אותה מקצת שיש מהכ"נ בתוך הרוטב, ואם ניער אז בעינן ס' נגד כל הכ"נ דע"י רוטב גם בלע שיש בהכ"נ יוצא אבל נגד הכ"נ די לכ"ע ה) ודע דכל הנך דינים כתבתי בלא ניער כלל או בניער בסיף, אבל אם ניער תיכף בתחלת נפילת הטיפה עד סוף הויות הטיפה על החתיכה באופן שאין הטיפה נראית ע"ג החתיכה לעולם די בס' בקדרה נגד הטיפה לבדה וגם החתיכה מותרת ומותר לו לכתחלה לעשות כן כשרואה בנפילת הטיפה לנער תיכף כמ"ש בחידודנו בסק"ג, ואם נפלה החלב תוך הרוטב אז החתיכות שמקצתן ברוטב מסייען לבטל, ואותן שהם לגמרי חוץ לרוטב אין מצטרפין לבטל, והדין כאן אם ע"י צירוף החתיכות שחוץ לרוטב היה ס' רק שמחמרינן שלא לצרפן ואוסרין הקדרה אז עכ"פ העליונות מותרין ממ"נ ויניח לצנן הכל ואח"כ יטלם ויהיו היתר, ואם גם בצירופן אין ס' פשיטא שהכל אסור, והא דכאן אמרינן דאין העליונות מצטרפות ובצלי מצטרפין כל הנוגעות זו בזו, עס"י ק"ה ה"ט דבצלי גם מן הדין אין האיסור הולך יותר מכ"נ ורק שאנן מחמירין להצריך ס' מחשש שמן ואמרינן עכ"פ לצרף כל הנוגעות זב"ז וממ"נ אם נדונים כשמנים הא השומן מפעפע והצירוף טוב ואם אינו שמן א"צ ס' כלל משא"כ כאן בקדרה דמן הדין בעינן ס' וחיישינן שמא אותן שלמעלה מהרוטב אין מקבלין בליעה כפי חלקם משום שאינן ברוטב ו) ובאופן שנאסרו העליונות כדלעיל ונפל מהם לקדרה אחרת אין אומרים בהם חנ"נ רק די לפי חלק בליעתם מהאיסור ודי בזה די"ל דלא בלעו כלום אבל כשנפל מאותן שברוטב אז אם ע"י צירוף העליונות יש ס' ואנן מחמירין ואוסרין שלא לצרף העליונות אז אם בש"א א"צ ס' רק לפי חשבון בליעתם מהאיסור שלא בצירוף העליונות ובבב"ח אמרינן נ"נ ובעינן ס' נגד כולם גם בקדרה ב', ואם אין ס' גם בצירוף העליונות פשיטא שהתחתונות נ"נ בכל איסורים, ובעליונות מספק שמא בלעו נוכל להקל בהם בה"ט בקדרה ב' שלא יאסרו רק כפי חשבון בליעתם דבש"א א"א נ"נ לקצת פוסקים ראשונים ז) הא דחלקנו לעיל באות ד' בין אם כל החלק של הכ"נ חוץ לרוטב או קצת ממנו בתוך הרוטב, זה דוקא אם החתיכה עצמה כחושה גם לפי ראות עינינו ורק מחמת חסרון בקיאותינו אנו מחמירין בס' בזה שפיר שייך לחלק בין אם כל הכ"נ חוץ לרוטב ולא ניער שמותר, אבל אם גם לפי ראות עינינו הוא דבר שמן אז אין חילוק בין גוש לצלול, ואפי' אם לא ניער ואפי' גם כל הכ"נ חוץ לרוטב אם רק קצת מהחתיכה גופה בתוך הרוטב אז בבב"ח בעינן ס' נגד כל החתיכה, ובש"א יש תרי פלוגתא דרבוותא לקולא, א' הסוברים דאין חנ"נ בש"א, ב' דעת הפוסקים דמקצתה חוץ לרוטב ככולה חוץ לרוטב וא"כ כשלא ניער מותר, ואם כולה חוץ לרוטב ממש אין שאר הקדרה נאסרת כ"ז שלא ניער בין בגוש בין בצלול בין בכחוש בין בשמן ורק שיש להחמיר באותה חתיכה שזאת מונחת עליה לאוסרה בכ"נ אבל אין הכ"נ של זאת אוסרת יותר אפי' בניערה אחר שנטל העליונה ממנה ואפי' אם הכ"נ שלה בתוך הרוטב ואפי' בבב"ח ח) אם יש עוד חתיכות בולטות מהרוטב והם נוגעות שם באותה חתיכה בהכ"נ של מגע האיסור נאסרים גם הם בכ"נ כמ"ש באות ז' לענין האמצעית שהעליונה מונחת עליה שנאסרת בכ"נ, ואף דקיי"ל אין כ"נ אוסרת חברתה דאין איסור בולע יוצא בלא רוטב, מ"מ בבב"ח חשבינן הכ"נ כאיסור עצמו דהאיסור מטעם בשר עצמו לבד החלב ובפרט דעכ"פ הם למעלה בקדרה (כ"כ החו"ד בכוונת הש"ך) והוא עצמו השיג ע"ז לכן בה"מ נסמוך להתיר האחרות דאין כ"נ עושה כ"נ אחר, ומכ"ש בש"א דהאחרות מותרות בלא ניערם דעכ"פ אין שם רוטב, ובאות ג' ביארתי מסקנת החו"ד דאין הכ"נ חשובה א"ד ואפי' בבב"ח אינה אוסרת כ"נ באחרות ובש"א אפי' שמן א"צ אפי' ס' נגד הכ"נ אפי' במקצתה ברוטב כ"ז שלא ניער, ובכולה חוץ לרוטב די בס' נגד הטיפה והיא אסורה כ"נ והחתיכות שנוגעות בהכ"נ מותרים: ע"כ חידושים מסעיף ב' שהעליתי מתוך דברי הפוסקים בס"ד שאלה. חתיכה שלא הודחה הדחה אחרונה והונחה מקצתה ברוטב רותח ובקדרה ב' הושם חתיכה אחרת שלא נמלחה כלל מקצתה ברוטב רותח מה מה דין אותן ב' הקדרות והחתיכות תשובה. בסי' ס"ט סי"א אמרינן דסתם חתיכה יש בה שלשים נגד דם ומלח שעליה וא"כ כאן שלא הושמה בקדרה רק חציה ממילא יש ברוטב כשיעור הבשר וממילא יש בה ס' נגד דם ומלח עכ"פ של החלק הנתחב בתוכה רק שיש כאן להסתפק אם בעינן ס' גם נגד הדם ומלח של חלק העליון שחוץ לרוטב, ונ"ל דאף להסוברים כאן כרש"י וכפי פירוש הט"ז ברש"י דגם מחלק העליון נבלע בהתחתון, ורק לר"י כשמקצתה ברוטב הוה ככולה ברוטב לקולא, ובדין זה יהי' קולתו חומרא דעי"ז נצטרך גם נגד הדם ומלח של חלק העליון, מ"מ נ"ל להתיר כאן לכ"ע ונאמר כך דשאני דין דט"ח שכל החתיכות הם חמין ועלולין לבלוע ושפיר אמרינן שמה שבלע חלק העליון מבליע גם בתחתיתו, וכה"ג אמרינן בכוליא שצלאה בחלבה ונפלה חציה לקדרה דבעינן נגד כולה, עט"ז סקי"ב ושם אבאר בס"ד והיינו כשהיא חמה עדיין אבל כאן דגוף הבשר צונן לא עדיף מתוחב כף דא"צ ס' רק נגד חלק הנתחב דלא אמרינן חם מקצתו חם כולו, ובפרט דהמלח עצמו אין גרגיריו דבוקין זה לזה וכל קורט בפ"ע עומד דגם להחתיכה עצמה אין המלח דבוק דבמעט מים עובר הכל וא"כ פשיטא דא"צ נגד דם ומלח של חלק הבולט, וגם תתאה גבר ומחמם להעליון לא שייך כאן, דהחו"ד כ' בסי' צ"א דכל חומרת תתאה אינו רק להפליט מגוף העליון אבל לא להפליט הבליעה מהעליון דמה"ט א"צ נגד כל הכף רק נגד הנתחב ממנו ומכ"ש כאן דגם בלע בבשר אין כאן, וגם לזיעה והבל הקדרה לא חיישינן דהזיעה לא עדיפא מתתאה וכמו שאין התתאה פולט הבלע מהעליון מכ"ש הזיעה שאינה מעוררת להפליט מה שדבק בחלק העליון מהמלח ואין דומה למ"ש לק' ס"ז במחבת של חלב שתחת קדרה של בשר דשאני התם דהבשר עצמו הוא איסור משא"כ כאן, אמנם אם שהא הבשר בהרוטב כ"כ עד שנתחמם גם חלק העליון אז יש להצריך נטילה לחלק העליון מה שסמוך לרוטב והשאר מותר דדם כחוש ולכ"ש יש להתיר כל חלק העליון בצירוף דעת ר"י דעכ"פ יש ס' ברוטב נגד דם ומלח שבתחתון, ואודות קדרה ב' שהונח בה חתיכה שלא נמלחה כלל חציה ברוטב יש להחמיר להצריך ס' גם נגד חלק העליון דבזה י"ל דכל הדם נתעורר בה וגם חשש תתאה גבר דהוה כולה איסור וגם כל החתיכה נאסרה אף אם יש ס' נגד כולה דחשש בישול בלא מליחה הוא משום חשש שהדם פירש ממקום למקום וגם בנפלה לציר אסרינן גם מה שחוץ לציר מחשש זה עצמו, והרמ"א בסי' ס"ט סי"א אוסר החתיכה ביש ס', ובה"מ יש להתיר כשיש ס' כהמחבר שם, וא"כ כאן עכ"פ נתיר חלק העליון בלא ה"מ אבל עכ"פ ס' נגד כולה בעינן, ובה"מ יש להתיר הכל אף באין ס' רק נגד חצי הנתחב בצלי אבל לא במליחה מחשש שמא כבר נתבשל הדם בתוכה, ובסי' ס"ט בחידושנו סקל"א הארכתי דאפי' החתיכה שנמלחה חציה ובשלה כולה דדי בס' נגד החצי שלא נמלחה וה"נ ע"ש בטעמא שאלה. חתיכה שחוץ לרוטב ונגע בה כף חלב ב"י ואם תחב בה סכין מהו הדין של הכף שנגע ושל הסכין שתחב בו ושל החתיכות תשובה. זה פשוט דאין בליעה יוצא בלא רוטב, ובש"ך סי' ק"ה סק"י ובחו"ד שם סק"ה דמכלי יוצא בלחלוחית קצת לאסור בס' רק ביבש לגמרי אין יוצא רק כ"ק, ולפי"ז י"ל כאן דבעינן ס' בקדרה נגד מה שנגע מן הכף דלחלוחית קצת יש ותתאה חם והחתיכה אסורה כ"נ, ובבלוע בקאינן בכחוש ופשיטא שאין הכ"נ של החתיכה כאן נחשב לא"ד אף אם עירה אח"כ לתוך הרוטב דעיקר הכ"נ לא נאסר רק מבלע ולכן גם בחולבת אין אומרים על הכ"נ א"ד וחנ"נ וכל הקדרה מותרת חוץ הכ"נ של החתיכה אפי' עירה, והכף אסור דבעין אוסרה בלא רוטב, ואם היתה החתיכה חציה ברוטב נקיל כדעת ר"י דהוה ככולה ברוטב ודי בס' בקדרה נגד הכף, ורק נחמיר לאסור החתיכה בכ"נ בחלק שחוץ לרוטב, ובתחב סכין שיש דוחקא וחום כמ"ש בסי' צ"ד לכן חמיר כאן בצד א' דבעינן בחתיכה גופה ס' נגד הלהב הנתחב ואם ליכא בה ס' אסורה כולה אבל אין אוסרת אחרות בנגיעתם בה דאין בלוע יוצא בל"ר ובפרט שגם הבליעה שבה בא מחמת בלע דהסכין, ואם עירה אותה לתוך הכלי אין אומרים בה חנ"נ דהו"ל בא מבב"ח והבליעה לא היתה דרך בישול רק דרך חם בלא רוטב וא"כ אף אם עירה לתוך הרוטב א"צ ס' נגד כולה רק נגד הכ"נ, ובאותן ס' שבטלה הסכין נבטל גם הכ"נ של החתיכה, ואם אינה ניכרת בטילה בין החתיכות דלא מחמרינן בזה חומרת חהר"ל דהוה בליעה שבא מחמת בליעה ואין בזה חומרת בב"ח לומר דהוה כולה כגוף איסור, והרוצה להורות מדברינו אלו ישער בשכלו ודברי הם רק להערה קו"א לסוגיא דט"ח שהם הדינים דסעיף כאן: ידוע שיש ב' שיטות בדין ט"ח שנפלה על חתיכה שחוץ לרוטב, עט"ז וש"ך כאן, לר"י אין דינה כחוץ לרוטב אא"כ כולה חוצה כגון שמונחת על איזה חתיכה שהתחתונה חציה חוץ לרוטב והעליונה עליה, אבל אם היא עצמה ג"כ מעט בתוך הרוטב דינה ככולה ברוטב ודי בס' בכל הקדרה נגד הטיפה וכו', ולרש"י כל שמקום הטיפה חוץ לרוטב זהו הדין דנפלה על החוץ לרוטב בכל הדינים והחומרות שנזכרו בסעיף זה שהארכתי בחידודי כאן וציינתי ח' דינים שונים המסתעפים מזה והנה אביא לך גם ממסכת טהרות פ"ב לענין דיני מגע טמא חילוקי דינים ממש כאלו שבסוגיא דט"ח ומשם יהיה ראי' לשיטת רש"י דחציה חוץ לרוטב הוה ככולה חוצה וממגע טומאה דשם תדין למגע איסור דכאן, וז"ל המשנה שם, האשה שכובשת ירק בקדרה ונגעה בעלה שחוץ לקדרה במקום נגוב וכו' העלה טמא והכל טהור ולפי' הרע"ב שם אף שתחתית העלה בתוך הקדרה אפ"ה הקדרה טהורה כיון שהמגע הי' בחלק שחוצה לה, ולפי ר"י כאן הוה ככולה תוך הקדרה ובטומאה אין ביטול מועיל והי' צריך לטמא כל הקדרה אא"כ כל העלה חוץ מקדרה שמונחת על עלה אחרת] נגע במקום המשקה הכל טמא [ר"ל שהיתה טיפת משקה על העלה שחוץ לקדרה ונגעה שם ונעשית המשקה ראשון והעלה שני, ולפי שיש מהעלה בתוך הרוטב למטה מטמאות לכל הקדרה דשני חוזר ועושה המשקין שבקדרה ראשון, ואם אין ממנה בתוך הרוטב רק נוגעת בעלים אחרים אכתי שני עושה שלישי בתרומה, אבל ברישא שלא נגעה במשקה נעשה העלה רק שלישי מסתם ידים של האשה ואין שלישי מטמא יותר, וכ"ו כשיש בעלה כביצה וע"ש בתיו"ט] חזר לקדרה הכל טמא קאי עליה משקה ונגעה שם והעלה עם טיפת המשקה שנגעה בה חזר לקדרה וזה ממש לניער דכאן ואז אף שאין בעלה כביצה הכלי טמא דמשקה מטמאת אחרים בכ"ש ונעשו כל העלים שבקדרה שני, אבל ברישא בלא חזר בעינן שיהי' בעלה כביצה ומהרע"ב שם משמע דגם בלא חזר נעשו העלים שבקדרה שני מחמת המשקה שבקדרה שנעשין תחלה ועושים העלים שני ורק החילוק דבלא חזר בעינן בעלה כביצה משא"כ בחזר דא"צ כביצה] שם היתה מגע טמא מת [דנעשה העלה שני אף בלא משקה שעליו, ושני עושה שלישי וכיון שחציו ברוטב מטמא הכל ונעשין שלישי אם יש בו כביצה, זת"ד המשנה לפי' הרע"ב, וזה דומה למשנתינו דטיפת חלב בכל פרטיו, והדבר מובן בקיצור דסתם ידים דאשה ברישא הם כגוש איסור שנגע בחתיכה שחוץ לרוטב דבכה"ג רק העלה טמא והכל טהור וה"נ נאסר ממנו כ"נ ולא יותר רק כאן מחשש שמן בעינן ס' בקדרה נגד הנוגע ככל צלי מחשש שמן וגם כ"נ מחשש כחוש וכמו שם בנגעה במקום המשקה הכל טמא, זהו כדין דנפל איסור צלול כחלב על חתיכה דבעינן בגוף החתיכה ס' ואם לאו נאסרה כולה, וכן התם ע"י המשקה הכל טמא, ושיעור כביצה בהעלה דשם כמו כאן דליכא שיעור ס' בהחתיכה, ושם בחזר לקדרה דהכל טמא בין ביש בעלה כביצה בין אין בו, וה"נ בחזר ע"י ניעור אם לא הי' בה ס' בעינן ס' נגד כולה, ואם הי' בה ס' בעינן ס' נגד הכ"נ כמ"ש באות א' ב' ג', ואם לא נגעה במקום המשקה הוה כמגע גוש דכאן דאם אין בחתיכה ס' דדומה לאין בעלה כביצה דרק העלה טמא והכל טהור וה"נ החתיכה אסורה כ"נ והקדרה מותרת אפי' ניער כמ"ש באות ד' בשאר איסורין ודע דהרמב"ם שם מפרש כל המשנה באופן אחר אבל גם הוא מפרש במקצת החתיכה חוץ לקדרה ומקצתה בתוכה, דז"ל שם לפי שהעלה כמובדל מן הקדרה להיותו יוצא חוץ לקדרה אעפ"י שמקצתה בקדרה וכו' הרי שהרמב"ם שם כ' בהדיא דמקצתה בתוך ומקצתה בחוץ ומקום הנגיעה בחלק החיצוני הוה כמובדל, ומחמת שאין כוונת חיבורי זה להרחיב כ"כ בפלפולים שאין נוגעים כ"כ להלכה קצרתי ודי בהערה זאת ללמד להמורים כשם שמעיינים ומראים לתלמידים הסוגיא דט"ח במס' חולין כן יעיינו במשנה דכובשת ירק ומשם יתלבנו הדברים עוד רגע אדבר כאן דלשיטת ר"י דכשמקצתה ברוטב הוה ככולה בתוך הרוטב ולקולא דאכתי די בס' בכל הקדרה נגד הטיפה והחתיכה לא נאסרה להצריך ס' נגדה ע"י ניעור אא"כ היתה כולה ממש חוץ להרוטב באופן שמונחת על חתיכה אחרת שמקצתה בולטת מהרוטב וזאת מונחת עליה, וקשה דלפי"ז דידוע דאנן מחמרינן באיסור דבוק בחתיכת היתר שנפלה להיתר להצריך ס' נגד כולה אף שהחתיכה זאת עדיין לא בלעה כלום עד עכשיו מהאיסור הדבוק בה רק עכשיו בנפילתה לתבשיל עם הדבוק בה, וטעם החומרא דחיישינן שמא עלתה פ"א חוץ לרוטב עם דיבוקה וברגע זאת היתה עם האיסור בלא ס' וא"כ להר"י נפל חשש זה בבירא דהא גם אם עלתה פ"א חוץ להרוטב אכתי היתה מקצתה בקדירה ולא נאסרה דהוה ככולה ברוטב, ואם נחוש לשמא עלתה אחרת קצת מהרוטב וזאת הדבוקה רכבה עליה זה חשש רחוק מאוד וגם יכול להעיד בבירור שלא נזדמן כך, ועוד דכבר העליתי בחידודי סי' צ"א סק"א בשם החו"ד דחשש זה שיעלה חוץ לרוטב לא חששו רק בזאת החתיכה שדבוק בה איסור שיש לה חזקת איסור וריע מזלה אבל לא חיישינן שמא עלה אחת מהחתיכות היתר פ"א חוץ לרוטב ונשאר האיסור בלא ס' ויש חשש זה גם בלא איסור דבוק כשנפל איסור לתוך ס' לחוש שמא עלה איזה חתיכה מההיתרים חוץ לרוטב והטעם דעל ההיתרים לא שדינן שום חשש וא"כ לדעת ר"י כשנחוש על האסורה שמא עלתה חוץ לרוטב א"א בלתי לחוש גם לאחת מההיתרים שעלתה קצת והעלתה את האסורה על גבה, וכיון שאין מטילין חששות על ההיתרים א"א להטיל גם על האסורה חשש זה, ועוד דלק' בס"ד כ' הרמ"א בדין א"ד וז"ל, ודוקא אם האיסור דבוק בה או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור, אבל אם רק חציה ברוטב הוה ככולה ברוטב ואם אין האיסור דבוק בה לא נ"נ עכ"ל, הרי דבדבוק אוסר אפי' במקצתה ברוטב לומר חנ"נ, ולשיטת ר"י א"א להטיל החשש דשמא עלתה חוץ לרוטב כ"ז שלא נחזיק גם באחת מההיתרות חשש העליה ולתרץ זה החומר נקדים עוד קושיא א', דז"ל הסוגיא בחולין ק"ח ב' והוא הדין דלעיל ס"א נפל חתיכת בשר לתוך יורה של חלב דאמרינן אם סילקה קודם שתנוח החלב מהרתיחה עדיין לא חזר הבשר להפליט בליעתו להחלב ע"ש דכצ"ל לרב דס"ל מב"מ לא בטל, הרי דטבע הרתיחה למנוע הפליטה ע"ש ברש"י ותוס', רק אם מונח הבשר אחר שנח רתיחת החלב אז חוזר ופולט החלב שבלע, וא"כ יש להקשות מאי מהני כאן בט"ח שנפלה על החתיכה מה שמנערה אח"כ, וכן לסברת ר"י מה שחציה בתוך הרוטב שנאמר שחזרה ופלטה לתוך הקדרה הטיפה שקבלה בהיותה למעלה ולא מצרכינן לדקדק אם היתה העירוי בשעת רתיחה לא פלטה במה שמנערה לתוך הקדרה, דהא קיי"ל דהבשר בולע בשעת רתיחה ואינו פולט רק אחר הרתיחה וגם שמא הי' הניעור בשעת רתיחה דאז בלעה ולא פלטה ונעשית נבילה וכשפסקה הרתיחה פלטה ואז כולה איסור, ואין לומר דמיירי שמנערה בשעה שנחה מרתיחה דוקא דבכה"ג הי"ל לפרש ולחלק בכך כמו שמחלקינן לעיל לרב בבשר לתוך יורה חלב, ועו"ק דבכל איסור דבוק ל"ל לפרש החשש שמא עלתה פ"א חוץ לרוטב הא יש חשש קרוב יותר שמא הרתיח תחלה ואז רק בלעה ולא פלטה ונאסרה ואחר שנחה מהרתיחה פלטה וכולה איסור, אמת שהחו"ד בסק"ו נראה שהעיר בזה במחשבה שכ' וז"ל, ודע דכאן [בסוגיא דט"ח] אין חילוק בין יורה רותחת או לא, דהא דאמרינן בשעת רתיחה אינה פולטת זה רק מה שבלעה מן היורה לא פולטת בשעת רתיחה אבל מה שבלעה ממקום אחר פולטת בשוה דומיא דגיעולי כלים שמביא בתוס' חולין ק"ח, עכ"ל בתוספת דיבורים כדי להבין דבריו אבל אמת שהתוס' כתבו שם חילוק זה, אבל מה נעשה באיסור דבוק בחתיכה שלא בלעה מעולם מהדיבוק רק עכשיו בשעת נפילה לרותחין שנאמר חשש זה דמה שבלעה עכשיו בשעת רתיחה לא פלטה ונאסרת ואחר הנייח תפלוט והכל אסור, ועוד דהא כאן עיקר ההיתר במה שניער תיכף בהיות הטיפה עליה וא"כ הו"ל ממש כבשר שביורה והבליעה נעשית עכשיו ולא קודם לכן ויש חשש זה לגרוע זה ההיתר ולומר שבשעת רתיחה בלע ולא פלט ונ"נ, ובפרט לפירש"י שם דאינה פולטת שום בליעה בשעת רתיחה לא מה שבלעה עכשיו ולא בליעה הקודמת דקשה מאוד, והר"ן שם באמת חה לכל תירוצי התוס' שם לכל פירושיהם בהאט דלא פליט בעידן ריתחא, וגם דוחק קצת לחלק בין הטבעים לומר דבליעה ישינה פולטת ברתיחה ולא בליעה העתית, האם הרתיחה נביאה להבחין בין הבליעות ולהפליט זאת ולא אחרת ע"ש ולתרץ כ"ז אביא לך יתר דברי הר"ן שם אחר שסתר כל פירושי התוס' בחילוקיהם בין בליעות ישינות לחדשות והביא דברי הרמב"ן לחלק מיני הנבלעים בטבען דאין טבע המשקין ברתיחתן שוה, דרק חלב רותח יש לה טבע זאת להבליע בניקל בשעת רתיחה ואינה מפלטת כ"ז שהיא מרתחת, וחומץ יש לה טבע להצמית הבשר שלא יפלוט עוד, מים בטבען להיפוך מחלב שבעידן רותחן מפליטין ולכן מגעילין בהם וצומתין בכבד כלק' וכו' ע"ש באריכות, ולכן אין מועלת הגעלה לכלים בשום משקין חוץ ממים וכו' עד אבל שמן ושומן וחלב בולעין ואין מפליטין עכ"ל, הרי דעתו ז"ל נשתנה טבע מים רותחין מטבע חלב רותח מהיפוך להיפוך וכל משקה י"ל טבע אחרת כמו שחשבן ולפי"ז א"ש הכל דסוגיא דט"ח והקדרה הוא בשר מבושל במים והטיפה שנפלה על החתיכה היא חלב וא"כ הטיפה של חלב מתנגדת בטבעה להמים שבקדרה שהחלב טבעה להבליע ולא לפלוט, והמים שבקדרה טבעה להפליט ולא ליבלע והמלחמה כבידה בין הטיפה ובין המים ומסתמא המים שהם תתאה וגם רוב גוברת טבע המים נגד טבע החלב המועטת, ולכן כשניער תיכף שפיר נפלט הטיפה להמים דהמים מפליטין ברתיחתן והוה כנפלה החלב לתוך המים בהילוך אחד וכל דרך הילוכה לא נ"נ השתא דזכינא לזה א"ש גם שיטת ר"י דכל שחציה ברוטב הוה ככולה ברוטב ובלא ניעור המים פולטין תיכף מה שבלעה מהטיפה, ורק כשכולה חוץ לרוטב באופן שמונחת ע"ג חתיכה אחרת שמקצתה ברוטב דאז הטיפה בגובה ורחוקה מהמים ואין שוב כח גדול להמים להגביר נגד טבע טיפת החלב, והחלב עדיין עושה כטבעה ליבלע בבשר במהירות ולא ליפלט ממנה ונשארת בבשר ונעשה נבילה, ולכן אין תקנה רק למהר לתחבו לתוך הרוטב כ"ז שרושם הטיפה עומדת עליו ועדיין רישומה ניכר דאז מקרב כח המים להגביר נגד החלב ולהפליטו כטבע המים, ולרש"י אף שהחתיכה חציה ברוטב מ"מ כיון שהטיפה נפלה בחלק שלמעלה מהרוטב שוב אין המים גוברין על טבע החלב כיון שאין החלב בתוך הרוטב ונבלעת ולא נפלטת כטבע חלב ונ"נ וכשיתערבה אח"כ צריך ס' נגד כולה, וכשניער תיכף בעוד שרושם הטיפה ניכר עליה אז גורם התגברות המים ונפלטת לתוכה וכאלו נפלה החלב לתוך הרוטב, וכ"ז בנפילת טיפה לחה ע"ג החתיכה אז אנו צריכין לדון לפי שכלנו מתי גוברת טבע המים נגד טבע טיפת החלב או לא, אבל דבר גוש הדבוק בחתיכה כעוף שנתבשל עם לבה בלא קרע או כוליא בחלבה וירך עם גידן א"א לומר שהמים בבירור מחלקים את האיסור לכל הקדרה בשוה דהרי עדיין החלב של הכוליא לפנינו וכן עדיין הלב שלם לפנינו, דנגד גוש ממש לא גברו המים כ"כ כיון שנראה לפנינו עולה ויורד בתוך הרותחין לכן שפיר אנו נותנין בו חששות כגון שמא מלה פ"א חוץ לרוטב, ואפי' להר"י דכשחציו ברוטב הוה ככולו ברוטב מ"מ חיישינן בדיבוק אפי' אם יעלה חציו מהרוטב והדיבוק רוכב עליו לעינינו הוה ככל האיסור חוץ לרוטב דעכ"פ לא גברו המים עליו דאפי' אם רק החלב הדבוק בהכוליא עלה חוץ לרוטב וגוף הכוליא מחציתה עם החלב למעלה אף שגם חציה למטה מ"מ עלולה יותר לקבל טעמו ונ"ל דגם הר"י לא אמר שכל שמחציתו ברוטב הוה ככולו ברוטב רק בטיפת חלב שאין אנו רואין אותה בעין ונאבדה תיכף מראיית עינינו שפיר אמר דכשנחלקה וירדה ממקום נפילתה נתחלקה בשוה משא"כ בגוש העומד לעינינו שפיר יודה הר"י דכל שנגבה קצתו מהמים עם הדיבוק ודאי דבלע יותר משאר הקדרה, א"נ י"ל דלהר"י ודאי דס"ל מעם שני שאמרו בא"ד דממהר לבלוע מדבר שנדבק בו יותר ממה שבולע ממה שנפל אצלו במה שיוצא מתוך הרוטב והנה שם בסוגיא דבשר שנפל ליורה חלב אמרינן עוד תי' א' שלא יוקשה על רב ממה דהחלב שנפלט בחזרה מהבשר אינה אוסרת לכל החלב בכ"ש מחמת חומרת מינה דמיירי ברוטב עבה דאין הבשר פולט ע"ש, וא"כ לדברי הר"ן הנ"ל א"ש בפשיטות דרק רוטב רכה כמים י"ל טבע מים להפליט מהבשר ברתיחה, אבל רוטב עבה נשתנה דינה וטבעה כשומן להסריך ולא להפליט, ולפי"ז אם הי' כאן רוטב עבה לא מהני ניעור, דרוטב עבה ברתיחתה אינה מפלטת כחלב והחתיכה בלעה ונ"נ ואח"ז יפלוט ויאסר, וא"כ רב יוקי למתני' דט"ח דמהני ניעור תחלה ואוסר ניעור בסוף דמיירי או שלא בשעת רתיחה או דס"ל דגם רוטב עבה טבעה כמים ומפלטה ולפי"ז הא דאמרינן בזבחים דבקדשים בכל ימי החג נעשה כל יום גיעול לחבירו, מיירי להרמב"ן רק כשבשלו ברוטב רכה דהמים עושה פעולת גיעול דלהרמב"ן אין גיעול ברוטב עבה כמו בשאר משקין, וקצרתי במקום שניתן ארכה כדי שלא ילאה הקורא מרוב האריכות העולה מזה דהחילוק שבין חציה ברוטב או כולה ברוטב ותיקון דניער וכיסוי הוא רק ברוטב רכה דהמים מפליטין מה שבלעה החתיכה, אבל אם אירע מקרה זאת בצלי קדר וכה"ג שהרוטב עבה ושמנה מאוד או בתבשיל של בשר ביין וכה"ג ונפלה טיפת חלב ע"ג חתיכה אחת שבולטת מהרוטב אוסרת לכ"ע ולא מהני מה שמנערה תיכף אם הרוטב מרתחת דהחתיכה בולעת תיכף ואינה מפלטת דרק רוטב רכה כמים מפליט בשעת רתיחה דטבע המשקין כחלב ליסרך ולא להפליט, ולדידן דא"א בקיאין בהנחה מרתיחה תמיד נ"נ [ועבמ"ז סוסק"ב בד"ה שמעתי להקשות וכו'] ומתוך דברינו יתורץ הכל לנכון ודו"ק ולענין איסור דבוק שנפל ברוטב עבה או צלי קדר או בישול במשקה [שאינה לפגם די"א דחלב פוגם ליין] אף אם הוציאו החתיכה תיכף באופן שידוע שלא עלה מן הרוטב והוחזר מ"מ נאמר נ"נ להצריך ס' נגד כולה מטעם שמא הרתיחה לא נתנה בו כח להפליט כטבע משקין ובלע ונ"נ, ולא נתיר בכה"ג אא"כ היתה הקדרה מסולקת מאש באופן דליכא רתיחה וסילק החתיכה תיכף שיודע שלא עלתה מהרוטב ונחזרה אז יש להתיר בס' נגד החלב הדבוק, ואף שיש טעם שני לא"ד שממהר לבלוע מ"מ בה"מ יש לסמוך אדעת הפוסקים דא"א א"ד וחנ"נ בש"א כיון שלא שייך טעם א' דשמא עלתה פ"א מהרוטב ולמעלה סליק קו"א לסי' צ"ב ס"ב ולסוגיא דט"ח בקיצור נמרץ: סעיף ג כשנאסרה חתיכה מחמת החלב נ"נ, [ה] ואם בשלה עם אחרות צריך ס' נגד כולה, ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם אין מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם היא חהר"ל: [ה] ואם בשלה וכו'. ז"ל הט"ז סק"ז אבל בלא בישול אין אוסרת ולא אסרינן בסי' צ"א חם בחם אלא באיסור מחמ"ע ולא בבלוע, כלומר דאין בלוע יוצא בלא רוטב, ולאו דוקא בישול ממש אלא כל רוטב חמה דכ"ר מוציא הבלע, וע"ל סי' ש בט"ז סק"ה וש"ך סק"ה ובחו"ד סק"ז שם ותבין ועש"ך סי' ק"ה סקי"ז החמיר בבב"ח לאסור חב"ח בלא רוטב אפי' בבלע לח קלת כ"נ ע"ש סעיף ד ל"א חנ"נ אלא בבב"ח ולא בש"א כגון שנבלע חלב בבשר ואין בה ס' לבטלו ונאסרה ואח"כ בישלה עם אחרות א"צ ס' אלא כנגד הכזית חלב ואז אפי' החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת: הג"ה. וי"א דאמרינן חנ"נ בכל איסורים וכו', ודוקא [ו] אם האיסור דבוק בחתיכת ההיתר [ז] או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב כשנפל עליו האיסור, אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו ל"א חנ"נ ומצטרף כל הקדרה לבטל האיסור, ומ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה, וכ"ז בש"א אבל בבב"ח אף שאין האיסור דבוק וגם מקצת החתיכה בתוך הרוטב אמרינן חנ"נ: י"א דל"א חנ"נ אם נתערב איסור לח [ח] בהיתר לח ואח"כ נתערב הכל בהיתר אחר וא"צ ס' רק נגד איסור שנפל, ויש לסמוך על זה בש"א בה"מ [ט] ולא בבב"ח, [י] ויבש [יא] ביבש ל"א בשום איסור חנ"נ, וע"ל סי' צ"ח מדיני חנ"נ [יב] כלי הנאסר מבליעת איסור ל"א חנ"נ וא"צ ס' רק נגד האיסור שבלעה [ו] אם האיסור דבוק. ז"ל הט"ז סקי"ב, באו"ה בשם סמ"ק מאחר שהתולע דבוק בגופו, וכן דג טהור שבלע דג טמא ונמצא במעיו אחר הבישול ובדג לא הי' ס' כנגדו וכה"ג וכו' עכ"ל, ונ"ל דלא מבעיא בתולע שיש להתיר גם מטעם שפליטתו פוגם כמ"ש בסי' ק"ד ס"ה דכל הדברים המאוסים שא"צ ביטול אף שהם עצמם אסורים עד שיפסדו מאוכל אדם, אלא אפי' בבלע דג טמא ונמצא במעיו יש להתיר דהדג טמא כשהוא כבר במעיו הוא פגום ושיעור שהייה במעים של דג מעל"ע, עי' אהלות פי"א מ"ז, וכגון שצדו הדג לתוך כלי מים וחי מעל"ע והדג במעיו [ולרש"ל שם בעופות ודגים כדי שתפול לאור ותשרף, עי' משנה שם ועש"ך סי' פ"ג באם אין הדג שבמעים שלם, ולט"ז שם אם נלעס חשוב כמעוכל ובכל הנך יש להתיר אפי' תוך מעל"ע, ובדברינו לעיל סי' פ"ז הארכתי ושם מיירי לענין גוף הדג הנלעס, ומכ"ש כאן לענין ביטול טעמו פשיטא שאחר מעל"ע לבליעתו טעמו פגום ואינו אוסר אפי' נמצא שלם ומכ"ש שלא נאמר עליו א"ד וחנ"נ, [והנה הג' יד שאול רצה להתיר מטעם דציר דגים טמאים דרבנן לכן הקיל שלא אמר א"ד וחנ"נ, אבל במחכ"ת קשה דהא גם דם שבשלו דרבנן ואמרינן בלב הדבוק בעוף א"ד] עוד נ"ל כיון דכמה אנשים נפשם קצה באכילת דג המונח מכבר במעי דג אחר אפי' הי' טהור אם רק נתרכך מחום המעים א"כ עכ"פ פגום הוא לו, ולפי הדין אם אחד מואס בדעתו וקץ באיזה מין דאם נתערב לו בבישול דהתבשיל מותר עבורו, דכ"כ הש"ך בסי' ק"ד סק"ח בדין שכ' הרמ"א שם דבמקום שהשומן מאוס לאכול מחמת שנמצא עכבר בתוכו] שאסור להדליקו בבהכ"נ, ע"ז כ' הש"ך דאם רק מאוס לדידי' אף שאינו מאוס לאחרים אסור לו להדליקו בבהכ"נ אף שיש ס' אם עדיין מאוס לו עכ"ל, וזהו לחומרא וממילא ה"ה להקל עליו להתיר לו התערובות במאכל הנמאס לו, ועמ"ז שם סק"ד וש"ד סק"ח שם, ועוד דנט"ל ושלא כדרך אכילתו דין א' להם להתיר בכל איסורים חוץ מבב"ח וכ"כ וע"ז דבהם האיסור גם שלא כד"א ואפ"ה נט"ל מותר בבב"ח, עחו"ד סי' ק"ג סק"א, ושלא כד"א היינו שאכלו כשהוא שבע וקץ במאכל אף שכשיתערב יהי' ערב לו עצמו וזה נקרא אכילה גסה בלשונם, ומכ"ש כשמואס תמיד במין מאכל זה מטבעו, ובפרט די"א דאין חומרת א"ד רק בדבוק בתולדה כמ"ש הט"ז עצמו כאן, וכן מסיק החו"ד פשיטא שיש להקל בדג טמא שנמצא במעי ם דג טהור שלא להצריך ס' נגד הדג טהור ועוד ראיה לדברינו אלה דבמנחות דט"ז תנן, יו"כ שחל בע"ש היו הבבליים אוכלים את שעיר מוסף בלילה כשהוא חי מפני שדעתן יפה ואוכלים בשר חי נשם קראו אותם בשם בזיון שנראה כרעבתנות ואף שעי"ז מצילים הבשר מנותר, וקשה איך מותר לאכול קדשים חי אם רוב בני אדם מאוסים בזה והוה שלא כד"א, והמל"מ בפ"ה מיסודי תורה הוכיח דלא יצא יד"ח מצות אכילת קדשים אם אכל שלא כד"א, ובפרט שמברך על מצות אכילת קדשים וע"כ כיון שהם נהנים מאכילת בשר חי שפיר דמי ויוצאים יד"ח מצוה, הרי דדרך אכילה תולה בדעת האוכל אם אינו קץ בבשר חי מקיים המצוה בבשר חי ומכ"ש שאדם המואס באיזה מאכל שנחשב עבורו כפגם שמותר לו בתערובות, ולא תקשה מפ' אלו עוברין בכותח הבבלי דאם משטר קשטר לי' בטלה דעתו אצל בני אדם, אלמא אף דהוא קשטר לי' מ"מ כיון שאין שאר ב"א אוכלין אותו בעין אינו עובר עליו בפסח וה"ה בהיפוך אם הבבלי אוכל בשר חי דבטלה דעתם אצל ב"א, די"ל דשאני התם דהא דאין שאר ב"א אוכלין הרבה כותח בפ"א אינו מחמת מיאוס ופגם דאדרבה הוא נעשה לתקן המאכלים ורק מרוב חריפותו אינו נאכל הרבה ביחד דכן דרכו לאכלו מעט מעט ע"י טיבול ושפיר האכלו בפ"א בטלה דעתו, ודומה לשותה ציר או חומץ ביו"כ דפטור אבל לא מטעם פגם באין עליו, משא"כ הבבלי האוכל בשר חי דא"א לומר עליו בטלה דעתו, דמה לו במה שאחרים מואסין בו, וגם אפשר דרק אחר רוב רעבונו מחמת התענית טוב לו הבשר של שעיר רך חי וממילא ה"ה להיפוך אם הוא מואס במין איזה מאכל דהוא אצלו לפגם, אמנם נ"ל דדוקא דבר שיש בו קצת פגם ורק שאר ב"א אוכלים כן וזה קץ בו ביותר כגון מה שנמצא במעי הדג קודם מעל"ע וכה"ג אבל דבר מושבח לגמרי ואחד קץ בו בלא שום טעם באמת י"ל בו בשגעון ינהג ואסור לו התערובות שוב ראיתי בשו"ת חו"י העיר קצת בזה וכ' דאם אדם א' מואס באיזה מאכל דבטלה דעתו, ולדברינו יש לחלק כמ"ש בין אם יש איזה פגימות כגון בשר חי למי שאוכלו הן לקיים מצות אכילת קדשים, וכן להיפוך למי שמואס בו שלא ילקה עליו אם הוא איסור, אבל דבר שאין בו שום צד פג ואחד קץ בזה מילדותו כמו שראיתי באחד שקץ במאכל עם בצלים, זהו ודאי ילדות ושגעון, אבל דבר ששייך בו איזה פגם קצת ואחד איסטנית ביותר דאצלו נחשב פגום עוד ראי' לדברינו דביומא דפ"א איתא זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ואכלן אחר, השני פטור דמאחר דמאוסין לי' הו"ל רק כמזיק ולא כאוכל ומזיק דתרומה פטור, ובתוס' שם הקשו מחולין קי"ח דבהקיא ואח"כ בלע דחייב, ותי' דש מיירי בהקיאן שלא בפניו דאינו מאוס כ"כ, וכאן מיירי שזה ידע מההקאה, והצל"ח שם תי' דהך דחולין מיירי דהמקיא עצמו חזר ואכלן שהוא עצמו אינו מואס ממאכל עצמו, אבל אדם אחר ודאי דמואס ממה שהקיא חבירו, הרי דאף שהמקיא עצמו אינו מואס ואסור לו אבל אדם אחר שמואס בזה דתו אינו עובר משום אוכל רק משום מזיק, וכן להתוס' אפי' אדם אחר אינו מואם רק כשרואה ההקאה וכשאינו רואה אינו מואס ובזמן שמואס פטור, הרי דנשנו הדינים לפי הזמן ולפי האדם, ומכ"ש להקל בתערובות למי שמואס בדבר אחד כנלע"ד שאלה. הבבלי שאינו מואס באכילת בשר חי ומקיים מצות אכילת קדשים, אם הוא חייב כשאוכל חלב חי, ואם נאמר שאני חלב חי דאינו דרך אכילה גם להם מרוב א גסותו, דז"א דהתוס' פסחים כ"ד ע"ב וביו"ד סי' קנ"ה כ' דה"ה האוכל בשר נבילה חי או בשר טמא חי דפטור כאוכל חלב חי ונמצא דהבבלי עכ"פ יתחייב באוכל בשר טמא חי כיון שדעתו יפה ואוכל בשר אי: שש נחזור לדברי הט"ז דרצה לדון דין איסור דבוק לדג טהור שיש במעיו דג טמא, אולי מיירי במי שאינו מואם בבשר הדג הנמצא במעים אם עכ"פ אינו נלעס ולא הי' במעיו מעל"ע כמ"ש הוא עצמו בסי' פ"ג, וזה האיש אם הי' אוכל אותו הדג הנמצא הי' נלקה משום טמא ואצלו יש לאסור תערובת פליטתו, ואכתי צ"ע לענין חומרת א"ד וחנ"נ, אבל למי שמואס בו ובפרט אם הוא אחר מעל"ע או שנלעס ודאי לכ"ע אין בזה משום א"ד וחנ"נ לכ"ע [ז] או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב. ר"ל ועירבו אח"כ או כיסה כמבואר בס"ב [ח] איסור לח וכו'. נ"ל דאפי' (עקו"א א') אם הלח נעשה אח"כ יבש כגון גריסין שנתבשלו ובלעו אז בלחותן כזית חלב ונקפאו ונתערבו. אח"כ כיון דבשעת בליעה היו לחין לא נ"נ, ועיקר דין נ"נ ביבש שבלע לח, ואם היבש שבלע לח ונ"נ ונפל לתבשיל אף שגם בתבשיל יש ג"כ יבש אין היבש מציל מדין נ"נ אלא בעינן ס' נגד כל היבש ובהיבשים בעינן גם רוב, ורק שלא נאמר דין חהר"ל בבלע משאר איסורים בכה"ג, ואם הי' יבש בשעת בליעה ראשונה ובבישול שני נעשה לח כגון פלומין שבשלם עם איסור ואח"כ שלקן ונעשו פאוודלי וכה"ג אין להתיר משום דדין שאין לח בלח נ"נ הוא קולא דגם בלח ממש בעינן ה"מ ובכה"ג הוה תרי קולי בה"מ, ועס"י צ"ז בש"ד ס"ק י"ג [ט] בבב"ח. עי' הגהות יד שאול לענין קושית הש"ך ס"ק י"ד, ונ"ל דגם בבב"ח יש חילוק קל בין לח ליבש, כגון בשר שבלע חלב גרע מחלב שבלעה בשר, דבשר שבלע חלב דבעינן ס' נגד כל החתיכה אם נפל לתבשיל, וחוץ מזה יש דין אפשר לסחטו לאסור החתיכה, ואם יש עוד חתיכות ואינו ניכר בעינן רוב, ואם הוא חהר"ל כל החתיכות אסורות ורק הרוטב מותר, אבל חלב שבלעה בשר אם נפלה לתבשיל די בס' נגדה דלא שייך בה דין אפשר לסחטו, ועיקר החילוק שייך לענין אפשר לסחטו רק משום שזה פשוט לכן נקט הרמ"א רק החילוק בענין נ"נ ואפי' בבב"ח דרבנן אמרינן נ"נ אפי' בלח כגון חלב שבלעה מבשר עוף ואפי' רק בא מבב"ח, כגון חלב שבלעה מבשר ונפלה עוד לחלב שניה ולא הי' שם ס' נגדה ונפל משניה לשלישית דהוה שלישי לבשר מ"מ בעינן גם עכשיו ס' נגד כל מה שנפל, ובסי' צ"ט יבואר יותר בס"ד בדברינו [י] וביבש וכו'. היינו דוקא שלא ע"י בישול אבל אם בא לבישול אז הדין כך, אם לא נודע התערובות קודם הבישול צריך ס' נגד כל התערובות, ואם נודע התערובות קודם הבישול וניתר ואח"כ נפלו כולם לתבשיל א"צ ס' רק נגד האחד האסור, עס"י ק"ט בהג"ה ס"ב, ואם היה תחלת התערובות בבישול, כלומר שנפל ליבש עם לח ולא הי' אז ס' דנאסר הלח וע"י הלח נאסרו גם היבשים ואח"כ נפלו כל היבשים לתבשיל שני צריך ס' נגד כולם כיון דבא בהם בליעה בלח הראשון ודינם כיבש שבלע לח, אבל אם בבישול ראשון הי' ס' רק שנאסרו היבשים משום שלא הי' אלא חד בחד או שהיו היבשים ההיתרים רוב ג"כ אלא שהי' האיסור חהר"ל ונאסרו. אז הדין כך, כיון שאין כאן איסור מחמת בלע לח דהא הי' ס' רק מחומרת יבש לכן עכשיו כשנפלו כולם בתבשיל ב' א"צ ס' עכשיו רק נגד אחד האסור והחתיכות אסורים כבתחלה עוד יש חילוק בין לח ליבש דביבש שנפל ללח ויש ס' ויש עוד אחת ששניהם אסורים מטעם חד בחד, ואם יש רבים רק שהי' חהר"ל כולם אסורים כמ"ש, ובלח כה"ג כגון שנפל איסור לח לתוך לח שיש שם יבש והי' ס' הכל מותר וזה פשוט, והפ"מ הניח בצ"ע בדין כזה איך נתיר הלח ע"י צירוף היבש דאולי לא נתפשט להיבש כפי חלקם כ"כ, והג' מוהרש"ק ביאר היטב דמותר אמנם נ"ל מטעם אחר לפקפק איסור בזה, דידוע דאין איסור דבוק בגוש שנפל לקדרה דבעינן ס' נגד כולה היא מטעם שהיא בולעת תחלה, ולכן אף שאח"כ פולטת אין הגעלה באוכלין, וזהו טעם איסור ניעור דלעיל בס"ב כמבואר שם בדברינו, ועוד יש טעם לחומרת איסור דבוק שמא עלה פ"א חוץ לרוטב וגם חשש זה תולה במה שאין הגעלה באוכלין, וא"כ כאן בשעה שנפל איסור לח לתבשיל שיש בו למשל חמשים זיתים לח ועשרה זיתים יבש וידוע דהלח נתערב תיכף והיבש אינו מקבל האיסור תיכף רק כשנתבשל ואז בולע, ובין כך כבר נתערב האיסור בתוך הלח בלא ס', ובפרט אם נפל האיסור ללח ויבש בעודם קרים דהלח נתערב תיכף ועדיין היבש הי' מותר בהדחה וכשנתבשלו אח"כ איך נצרף היבש להתיר והלח כבר נאסר בבילה בעלמא והגוש הי' מותר אז בהדחה, והמשל בזה כגון שנפל זית דם לחמשים זיתים מים ועשרה זיתים בשר דודאי המים קדמו לאיסור קודם הבישול, מיהו בנפל הכזית דם לתבשיל שיש שם רוטב עם בשר אז נוכל להקל ולומר אף דהלח קיבל טעם קודם הבשר אבל אין דין נ"נ בלח, וגם אפשר דהבשר בבישול מקבל בניקל כהלח ומנ"ל להחזיק איסור, ול"ד לא"ד שעדיין דיבוקם עומד לפנינו והנה בבב"ח כה"ג אם נפל חלב לחמשים זיתים רוטב עם עשרה זיתים בשר בשעת קרירות שאחר הבישול שהרוטב נאסרת תיכף והבשר עדיין מותר בהדחה, ואם עשה כן והסיר הבשר והדיחו מותר לבשלו אח"כ והרוטב באיסורה ואסור לבשלה עוד שהרי יש בה טעם בשר מבישול ראשון וחלב מעכשיו, אבל אם נפל החלב לרוטב שעם בשר בבישול רותח יש להתיר כדלעיל דבשעת בישול הכל מקושר הגוש והלח ואין להחזיק איסור לומר דהרוטב קיבלה החלב קודם הבשר כיון שיש עכשיו ס' עומדת בחזקת היתר ועל היתר לא מחזקינן חששי איסור, ובפרט להר"ן שהבאתיו בקו"א לסעיף ב' דטבע החלב להסתבך בבשר מהר בשעת בישול דאין להחזיק איסור, ובפרט בבשר עוף כה"ג וגם בבשר בהמה נסמוך ארש"ק ולהתיר כ"ז שיש ס' [יב] יבש ביבש. וגם בבב"ח משכח"ל דין זה כגון בשר שבלע חלב ונתערב ביבש דאין כל התערובות נ"נ ואם יבשלם כולם די בס' נגד החתיכה האסורה וגם מותר להוסיף בידים עד ס' נגד החתיכה האסורה, עס"י ק"ט, ואם נודע התערובות קודם הבישול ולא הי' חהר"ל והותרו כולם מותרים לכתחלה לבשלם אח"כ בלא ס' אפי' נגד אחד מהם רק שיהי' ס' נגד החלב שהיתה בלועה בו דשוב אין איסור רק מחמת הבשר שנאסר ולא עדיף מנבילה ממש שנתבטלה ברוב שנתירה, אבל נ"ל דאין לדון כן דבאמת אם נבלע חלב בחתיכה בבישול ונתערב ברוב ביבש אף שיש בכולם ס' נגד החלב הבלועה בו מ"מ נשתנה הדין מבשאר איסורים, דלמשל אם נתערב חתיכת נבילה ביבש בין כשרות מבואר בסי' ק"ט דאין לאדם א' לאכול כולן רק יאכלו שלשה ב"א, ולבשלם כולם ביחד אוסר הרשב"א ע"ש ובבשר הנ"ל יהיו אסורים גם לשלשה ב"א דהאחד ירגיש טעם חלב בחתיכה שלו, וכיון שכן נפל בבב"ח ההיתר דנודע התערובות בבירא, דאיך נוכל להתירם ע"י רביה וידיעה כיון שאפשר להרגיש טעם חלב שבא האיסור ממנה, וא"כ כל ההיתרים והקולות שבסי' ק"ט אינם רק בשאר איסורים שטעם החתיכות שוות, ולא עוד אלא שאפשר ליתן לקפילא לטעום מכולן ואיך נתירם בפשיטות, וצ"ע כיון דהפ"מ במ"ז סי' ק"ט סק"ב מתיר ולדבריו מותרים גם קודם שיבשלם באכילה, ואם ירגיש האחד בחתיכתו יזרקם ולא עבר על איסור כיון דמה"ת נתבטלו ואולי טעמו דהפ"מ כיון דא"א לקרות איסור על חלב לבדה בלא בשר שעמה וכיון דנתבטל האיסור מהבשר שעמה תו אין שום איסור מעכשיו, וכן ראוי להורות, ודיני סי' ק"ט שפיר שייכים גם בבב"ח כה"ג קו"א לחידוד סק"ח. (א) חקרתי שם בדין דלח בלח לא נ"נ אם היתה הבליעה בשעת לחותה ונתייבש כגון גריסין שהם לחין בשעת בישול קודם שנתקפאו ובלעו כזית שומן ואח"כ נתקפאו ונפל בהם חמאה וכה"ג, וכן להיפוך אם בלעו ביבשותן ונעשו לח כגון פלומין שנעשו פאוודלי, ודינים כאלו מבוארין במס' טהרות רפ"ג וז"ל המשנה, הרוטב והגריסין בזמן שהם כמשקה טופח הרי אלו תחלה, קרשו הרי אלו שניים, חזרו ונמוחו וכו', הרי דכשנקפאו בטל מהם תורת משקה, ואף די"ל דל"ד דהתם מי שנגע בהם בלחותן שהיו אז תחלה נעשה הנוגע שני ומי שנגע בהם בשעת קרישותן נעשה שלישי, אבל אותו שנגע בהם בלחותן הוא עדיין שני כמו שהי' משא"כ כאן דאנו דנין על שעת בליעתן ממש שהיו אז לח שפיר כתבתי שאז לא נ"נ, וכן בדין ב' ג"כ הולכין אחר שעת הבליעה, ועי' חו"ד סוס"ק י"ג בזה עוד אדבר כאן במ"ש הש"ך בס"ק ט"ז דל"א נ"נ בחצי חתיכה, כלומר אם עיקר הבליעה לא הלכה תחלה בכולה כגון כ"ק דמליחה או כ"נ דצלי משום דא"א לבליעות אלו לילך יותר לכן אם נתבשלו עם הכ"ק או הכ"נ א"צ ס' רק נגד הכ"ק או הכ"נ, וזה רק כשהי' אז ס' נגד האיסור רק שאנו אוסרים גם הכ"ק בפ"ע, אבל אם לא הי' במליחה או צלי' ס' דמחמרינן לאסור כולה אם היתה שמינה ואנן לא בקיאין לחלק בין כחוש לשמן א"כ בלא"ה אסורה כולה, ורק אם הי' ס' ורק שאנן מחמירין להסיר גם כ"ק מחשש כחוש אז ודאי דא"צ עכשיו ס' רק נגד הכ"ק והגרש"ק מחמיר בדבר שהוא שמן לגמרי לעינינו להצריך ס' נגד כולה אם לא הי' ס' בתחלה, ובבב"ח כה"ג כגון שנבלע חמאה בבשר צלוי חם או שומן בגבינה ע"י מליחה והי' בגבינה ס' ונפלה אח"כ לתבשיל צריך ס' נגד כולה דשומן הוא שמן וכן חמאה, מיהו י"ל גם סברא להיפך דאדרבה כיון שהבליעות הם שמנים והי' אז ס' א"כ הכ"ק ונטילה אינם מן הדין, ואיסור אין כאן וקליפה אין כאן, ואיך נעשה מקליפה זאת חומרת א"ד כיון דבשמן א"צ קליפה כלל מן הדין, ועי' בחידודנו בסי' צ"א סק"ה באורך, מיהו החתיכה עצמה שנתבשלה עם קליפתה אסורה בכ"ע, דהא גם להפוסקים דא"א בש"א חנ"נ מודים דאפשר לסחטו לאסור, והפ"מ בסקט"ז נסתפק אם אומרים א"ד בקליפה והחו"ד הסכים להתיר ואפי' בבב"ח דרבנן, כלומר דכל איסורי בב"ח שבאים ע"י מליחה או צליה הם דרבנן חוץ מקליפה דעירוי שלא נפסק הקילוח והנה ספיקו של הש"ד הוא בכוליא שמלחה עם חלבה ועם אחרות והי' ס' נגד החלב וידע שלא נמלחה בפ"ע דאז ליכא חשש דשמא עלתה פ"א חוץ להרוטב שזהו חומרת א"ד, ורק חשש שני של א"ד שממהר לבלוע, והחו"ד סקי"ב מתיר אפי' אותה חתיכה שנתבשלה עם קליפתה אם הי' ס' בשעת מליחה דגם חומרא אפשר לסחטו לא נאמר בחצי חתיכה ולפי"ז אין שום ספק דאין אומרים א"ד בקליפה או נטילה אפי' בקליפה של עירוי דאין הנאסר הולך יותר מהאוסר, ובמהדו"ק הארכתי יותר א"ה. כאן אערוך שיחתי בענין קולת הט"ז דתרי משהו לא אמרינן והש"ך בנקה"כ חולק עליו ובאמת הכל תמהים על סברת הט"ז בזה דאם הי' למשל בתערובות ראשין אלף הי' אסור, וכשלא הי' בתערובות ראשון רק חמש מאות כנגד האיסור ובשני. ג"כ ת"ק יהי' מותר וזהו תמוה גדולה, אבל ראיתי להביא ראיה גמורה להיתר זה מיוחסין דרוב ראשון אינו מתיר רק בתרי רובי מותר עי' כתובות ט"ו, וכה"ג מצינו בסי' ק"י בדברים חשובין ברוב חביזח שאין מועיל רוב כשפירש מהחניות, ואם אותו שפירש נתערב ברוב מותר, ושם הקשה הט"ז מסעיף ח' שם דבעינן ב' תערובות, ובחידודי שם סקי"א תירצתי קושיתו בכמה אופנים, ועכ"פ אנו רואין דריבוי הנפילות מכשירין יותר מריבוי המין בתערובות ראשון,. והם אמרו דעדיף רוב התערובות, ולפי שכל הנך דאוסרים ביותר מס' הם מדרבנן וגם מעלות דיוחסין הוא דרבנן והם אמרו דשינוי מעשה התערובות עושים ההיתר, כ"ז כתבתי במהדו"ק אמנם בשנת תרפ"ז במהדורא לחיבור זה וגם. עשיתי מהדורא לחיבורי העצום ביאור לירושלמי מצאתי וז"ל בפ"ב דערלה סוף הל"ו, ריבר"ב ר"ח בשם ר"י צלוחית של יי"נ שנפל לתוך חבית יין [ויין ביין בכ"ש ובמים בנו"ט כידוע] וחזרו ונפלו [מן החבית] לתוך מים את רואה כל ההיתר כאלו אינו ואותו האיסור אם יש בו בנו"ט אסור ואם לאו מותר עכ"ל, וה"פ אף שעכשיו יש טעם יין ע"י היין דהיתר אבל אנו רואים היין דהיתר כאלו אינו אף שכבר נאסר בתערובות ראשון, ורק אם שיעור האיסור לבד יש בו בנו"ט למים אז אוסר, הרי דאין איסור משהו עושה כל התערובות נבילה לחזור ולאסור, והדברים ק"ו ומה התם דיש שיעור לאיסור תערובות שני דהיינו כדי נו"ט של כל היין שבתערובות ואפ"ה לא אסרינן בתערובות ב' רק כדי האיסור לבד דאין המשהו עושה נבילה, מכ"ש כשגם בתערובות ב' איסור משהו דלא נחמיר במשהו פעם שני, והנה אם היה התערובות בלח בלא"ה אין אומרים חנ"נ בלח אפי' בליכא ס' ומכ"ש באיסור משהו, ופלוגתת הש"ך עם הט"ז רק בבליעה דיבש, ובמהדו"ק הארכתי בפלוגתתם ובדברי החו"ד והגהות רע"ק בענין זה, וגם להש"ך אין אוסר במין אחר רק בנתערב פעם ב' במין ראשון פתיחה לשלשה שמות חנ"נ וא"ד ואלס"ח: הנה הפוסקים נתנו ג' גדרי חומרות, א' חנ"נ, ב' איסור דבוק, ג' אפשר לסחטו, ויש לעיין אם הנך ג' שמות קשורים זב"ז או אפשר שיחול האחד בלא חבירו, וז"ל הש"ד בהלכות שחיטה סי' כ"ב סק"ח בתמיהת הש"ך שם למה לא הגיה שם הרב שם אהמחבר דלדידן דס"ל חנ"נ וא"ד שיצטרך ס' בעוף גופי' נגד הורידין והחוטין כדפסק הרב בסי' ע"ב בלב הדבוק בעוף, והטור לטעמי' דל"א א"ד בשאר איסורין א"נ לטעמי' בסי' צ"ב דל"א חנ"נ בש"א עכ"ל, מדבריו מוכח דא"ד וחנ"נ תרי מילי נינהו מדכ' התי' דחנ"נ בלשון א"נ, וע"ז כ' הש"ד שם וז"ל, ראיתי להקדים לך והוא דבש"א יש שוה דעות אי אמרינן חנ"נ או לא, גם יש דעות אם אמרינן בהם א"ד, והנה הסוברים חנ"נ אפ"ה מצי סברי דל"א א"ד, שהרי הר"ן פכ"ה פסק כר"ת דאמרינן חנ"נ בש"א ואפ"ה פסק בפרק השוחט דכל הקדרה מצטרף לבטל החוטין, ומאן דאית לי' א"ד יכול לסבור כר"א דא"א חנ"נ ואפ"ה אמרינן א"ד לענין שאותה חתיכה נשארת באיסורה וכהמחבר בסי' ק"ו עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהין דהא דהחתיכה נשארת באיסורה אינו מטעם א"ד רק מטעם אפשר לסחטו וזהו דברי המחבר בסי' ק"ו והוא הרכיב א"ד עם אפשר לסחטו והפרישו מדין חנ"נ ובאמת הדבר בהיפוך, ולתרץ דבריו נקדים דגם ריש דבריו תמוהין דכ' דיש סוברים חנ"נ ולא א"ד ואיך משכח"ל דהא הפירוש של חנ"נ הוא דמש"ה בעינן ס' נגד כולה וזהו ממש חומרת א"ד, וע"כ דה"ק שיש ב' אופנים לומר חנ"נ, אופן א' אם חתיכה בלעה איסור פ"א ונאסרה משום שלא הי' בה ס' נגד האיסור ואח"כ נפלה פעם שנית לקדרה דאמרינן חנ"נ אף שאין האיסור דבוק בה לעינינו, ואופן שני של חנ"נ באיסור דבוק ככוליא בחלבה ואז אף שהכוליא לא בלעה מעולם החלב שלה רק עכשיו נפלה לקדרה עם חלבה ביחד דאמרינן ע"י הדביקות נעשית נבילה עכשיו אף שיש בקדרה ס' נגד החלב, וכיון שעדיין לא בלעה מהחלב קודם נפילתה לקדרה זאת שפיר י"ל דאפי' מאן דס"ל חנ"נ היינו כשכבר נבשלה עם האיסור ובלעה ממנו אבל לא בכה"ג שלא בלעה מחלבה מעולם וגם עכשיו יש ס' נגדו דלא חש לחומרתם לחוש שמא עלתה פ"א ברגע אחת חוץ לרוטב או דממהרת לבלוע, וזהו פי' לראשית דבריו די"ל חנ"נ ולא א"ד, והשתא נפרש גם סוף דבריו דאפי' מאן דל"ל חנ"נ יסבור א"ד לענין שהחתיכה תשאר באיסורה כבסי' ק"ו, ובאמת בסי' ק"ו מיירי מדין אפשר לסחטו ולא מדין א"ד, י"ל דה"ק דחומרת אפשר לסחטו אמרינן בכל ענין בין בבלעה איסור תחלה ועכשיו נפלה לקדרה בין בלא בלעה מעולם רק שהאיסור דבוקה ונפלה עכשיו לקדרה עם הדיבוק לכן אמר דהדיבוק גורם לה לומר בה אפשר לסחטו כמו בבלעה איסור תחלה בלא דיבוק, ואף להסוברים, דל"א א"ד לענין להצריך ס' נגד כולה ע"י הדיבוק כיון שלא בלעה איסור מעולם אבל לאסור אותה חתיכה גורם לה הדיבוק לכ"ע, זהו פי' הש"ד בסי' כ"ח שקיצר בדבריו משום שאין שם מקום הפלוגתות של חנ"נ וא"ד עכשיו אפרש לך בפרטות הנך תלתא מילי והנ"מ ביניהם לדידן דס"ל חנ"נ וגם א"ד וגם אלס"ח, והנ"מ כגון איסור דרבנן משאר איסורין דאם בלע מקודם ונ"נ אז אין חילוק בין דבוק או אין דבוק כיון שכבר בלע איסור ונפל לקדרה בעינן ס' נגד כולו משום חנ"נ וגם אפי' יש ס' נגד כולו נשאר באיסורו וזה נקרא אפשר לסחטו וטעמו משום דאין הגעלה באוכלין, ואם מעולם לא בלע איסור רק דבוק בו איסור ועכשיו נפל לקדרה עם דיבוקו אמרינן חנ"נ ע"י הדיבוק מטעם שמא עלה פ"א חוץ לרוטב. וממילא נשארת באיסור גם מטעם אפשר לסחטו אף שיש ס' נגד כולה, וכ"ז באיסור תורה אבל באיסור דרבנן גם אנן לא אמרינן חנ"נ אלא כשכבר בלעה האיסור, אבל כשלא בלעה איסורו מעולם ונפלה עם האיסור אף שהאיסור דבוק בה ל"א חנ"נ להצריך ס' נגד כל העוף שהחוטין דבוקין בה, והטעם של חומרת א"ד הוא מחשש שמא עלה פ"א חוץ לרוטב, ובדרבנן לא גזרו חשש זה, וגם לא גזרו חשש שני דממהר לבלוע ע"י שדבוק בו דדם שבשלו דרבנן וגם החוטין קשין לפלוט ורק הבישול מוציא מהם הדם ואמרינן שמחלק לכל הקדרה בשוה, ומה שאמרנו א"ד וחנ"נ בלב הדבוק בעוף ולא בחוטין, צ"ל כדמתרץ שם הש"ד דחוטין קשין הן ולא שייך בהם דממהרין לבלוע, ובלב באמת למ"ד שיע הי' גם בלב היתר כמו בורידין אלא משום דבלב יש דם כנוס החמירו יותר, ולכן י"א שם דהלב עצמו מותר, ואין כאן מקום להאריך, ובדברינו בסי' ע"ב הארכתי אלא דכאן הרווחתי המאמרים בזה כדי לידע מקור הדברים, וכ"ז בש"א אבל בבב"ח אפי' בדרבנן אמרינן כל הנך תלתא מילי לחומרא, ואם הדיבוק נמלח או נצלה אם אומרים א כבר ביארתי כל הצורך בדברינו לעיל [יב] כלי וכו'. נ"ל אפי' עמדה אח"כ ריקנית אצל אש לא נ"נ כולה ודי בס' נגד הבליעה שבה ובדברינו לק' בסי' צ"ט יבואר: סעיף ה ט"ח שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ אם כנגד התבשיל א"צ אלא ס' [יג] נגד הטיפה שמפעפע לפנים וכאלו נפלה לתוך התבשיל ואם נפלה [יד] כנגד הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה סמוך לרוטב כ"כ עד שאין ס' נגד הטיפה ונאסר אותו המקום מהקדרה, ואם יערה באותו מקום שנאסר הקדרה הרי יאסר התבשיל, ומה תקנתו יניחנו וכו' שיצטנן: הג"ה. ודוקא בקדרה ישינה אבל בחדשה בכ"ע א"צ ס' אלא נגד הטיפה כלק' סי' צ"ד בכף:
[יג] כנגד הטיפה. ואם יש חתיכות בולטות חוץ לקדרה אין מצטרפות לס' ואם ליכא ס' גם הם נאסרים ולא אמרינן ממ"נ, ודוקא כשבולטות לגמרי אבל אם חצים ברוטב מצטרפין, והחו"ד כ' בסק"ו דהחתיכות שלמעלה מצטרפין גם גבי לב הדבוק בעוף שבסי' ע"ב ושם ביארתי, ואם נפלה הטיפה נגד אותם החתיכות שבולטים למעלה מהרוטב יהי' הדין כנפלה כנגד הריקן כיון שאין החתיכה סמוכה לדופן הקדרה, ואם במקום שנפלה הטיפה נמשכה החתיכה שם בפנים יהי' דין החתיכה כנפלה עליו הטיפה דלעיל ס"ב, ואף שהכלי מפסקת מ"מ קיי"ל דמכלי לאוכל יוצאת הבלוע בלא רוטב ולחלוחית קצת יש שם, עש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ב, ואם חציה ברוטב נסמוך כה"ג אהר"י דכשמקצתה ברוטב הוה ככולה ברוטב ודי בס' נגד הטיפה [יד] כנגד הריקן. דוקא כשאין כיסוי על הקדרה שייך החילוק של נגד הריקן או נגד התבשיל אבל כשהקדרה מכוסה והזיעה עולה אין חילוק כלק' סוף סעיף ז' בנופלת על הכיסוי עצמה דהזיעה מעלה הרוטב בכל פעם וגם כל המאכל מקושר עד למעלה כיון דבלא"ה יש מתירים בשעת הדחק כשנפל נגד הריקן ע"י ס' נגד הטיפה כלק' ס"ז, אמנם אם עדיין לא התחיל להרתיח תחת הכיסוי כגון שהניחה עכשיו סמוך לזמן נפילת הטיפה כנגד הריקן אז גרע במה שיש שם כיסוי כי בין כך נאסר הקדרה ואח"כ תעלה הרתיחה ויאסר עד ס' פעמים ס', ובלא"ה צריך ליזהר במאורע זאת של נפילת טיפה נגד הריקן להסירה תיכף מהאש קודם שתעלה הרתיחה כמ"ש המחבר כאן שיניחנה עד שתצטנן, וכן מ"ש בהג"ה דבכלי חדשה א"צ ס' רק נגד הטיפה, היינו כשאין כיסוי למעלה, דכשיש כיסוי למעלה תמיד דינה כישינה דכל הדופן בולעת תיכף מהתבשיל ונאסר, ורק שיש קולא שכתבתי שכשמעלית רתיחה שוב כל הקדרה הוה כמלאה רוטב סעיף ו נהגו העם לאסור כשנפלה על הקדרה שלא כנגד הרוטב, ודוקא כשנפלה בצד שאינו אצל האש [טו] אבל בנפלה כנגד האש מותר שהאש שורפו ומכלהו (ואז הקדרה נמי שרי) ודוקא בדבר מועט כטיפה אבל בנפל הרבה אין להתיר אפי' כנגד האש אא"כ כנגד הרוטב וע"י ס': הג"ה. ואז הקדרה אסורה אפי' יש בתבשיל ס' נגד הטיפה ויערה מיד התבשיל בצד השני וכו', [טז] ואם בישל בקדרה תבשיל אחר דינו כבפעם א' [טו] אבל וכו' כנגד האש. ובזמננו שהקדרות עומדות ע"ג הברזילים והאש בוער למטה והרתיחה מרתחת בכל צדדי הקדרה צ"ע אם אותו החום חשיב כמו נגד האש לומר שהחום שרף הטיפה קודם שנבלעה בדופן הקדרה, ואין לסמוך על בקיאותינו בזה, מיהו בה"מ בלא"ה מתירין ע"י ס' כלק' סעיף ז' [טז] ואם בישל וכו'. עחו"ד סקי"ג דכן באם בפעם א' הי' כנגד האש והותר אף שבפעם ב' עמדה הקדרה בהיפוך וצד הטיפה היתה שלא כנגד האש מ"מ מותר דכבר הותרה, ולק' בקיצורי דינים אבאר סעיף ז יש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בע"ש אפי' [יז] שלא כנגד הרוטב ע"י ס' (כנגד הטיפה כ"כ הט"ז) אפי' שלא מנגד האש: הג"ה. וה"נ [יח] ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח ע"ג קרקע והעמידו עליו קדרה חמה אם הנשפך [יט] אינו אצל האש לא הוה רק כ"ש והקדרה אסורה דבולעת קצת והתבשיל מותר דתתאה גבר וקילוח מקדרה רותחת שהולך לקדרה צוננת אם נפסק הקילוח הוה נמי ככ"ש, ואם לא נפסק הקילוח הוה עירוי, והקדרה הצוננת נאסרה אם היס"ב בקילוח והתבשיל מותר דאין עירוי אוסר יותר מכ"ק, אבל אם הקדרה חמה והיא כ"ר ומכ"ש כשעומדת אצל האש אפי' הקילוח צונן הכל אסור דתתאה גבר והוה כצונן תוך חם דלעיל סי' צ"א:
[כ] טיפה הנופלת ע"ג כיסוי הקדרה הוה כנוטפת ע"ג קדרה כנגד הרוטב והוא שהתחיל הקדרה להרתיח דאז [כא] עולה הזיעה תמיד ומגיע עד הכיסוי ויורד משם להרוטב [יז] יש מי שמתיר וכו'. א"ה, אמרתי כי טוב כאן לציין קיצורי דינים מדיני נפילת הטיפה בשעת בישול מסעיפי ה' ו' ז' שהם נצרכים לידיעת המורים בזה א) בנפלה כנגד הרוטב דדי תמיד בס' נגד הטיפה ויערה מיד התבשיל מצד שני והקדרה אסורה, ואם א"א לערותו תיכף יניחנו להצטנן (עי' מוהרש"ק) דשמא יצטמק ויבלע מהקדרה האסורה, ובדיעבד אין איסור כיון שהי' בשעת נפילה ס' לא מחזקינן חשש יותר, ואם נפלה בצד שכנגד האש ונשרפה הטיפה שהיתה מועטת י"ל דגם הקדרה מותרת דהרמ"א מתיר בכה"ג גם שלא כנגד הרוטב, עט"ז, מיהו נראה דבקדרה חרס אין מועיל שריפת אש בכה"ג ב) אם לא הי' ס' נגד הטיפה דהכל אסור ובישל בקדרה פעם ב' הדין כך, אם קדרה של מתכות ובשאר איסורים מותר בהפסד קצת אם יש עכשיו ס' כפי הטיפה הקודמת, ובבב"ח בעינן ה"מ, ובכ"ח אם בשאר איסורים בעינן ה"מ ובבב"ח אסור דנ"נ אם לא שהיתה הפסקת לילה בין בישול ראשון לשני, ובסי' צ"ח אבאר יותר דיני נ"נ בכלים ג) ובשלא כנגד הרוטב יש ג' אופנים להיתר עפ"י הדין אם יש ס' פעם ס' (לדעת הש"ך ס' פעם ס"א פחות מעט ועחו"ד סקט"ו) נגד הטיפה יכול לערות אפי' בצד נפילת הטיפה, ועחו"ד, ולכתחלה לא יערה בשום צד דצינון עדיף בזה דאין מבטלין איסור לכתחלה, ובקדרה חדשה או אב"י באופן שלא עלתה הרתיחה עכשיו עדיין למעלה מהרוטב של עכשיו (עי' בסקי"ד) או שלא נתנו הבשר עדיין עד אחר נפילת הטיפה או שכבר הוחם כל הקדרה ויש עליה כיסוי דהרתיחה עולה ויורדת כמ"ש בסקי"ד בכל הנך די בס' נגד הטיפה ואם חסרו כל הנך אופנים ובפרט כשהי' מלא ונצטמק ע"י בישול ואח"כ נפלה בחלק שלמעלה בזה ס' פעם ס', ובאופנים דכתבתי דמותר בהם ע"י ס' אסור לערות בשום צד רק יצננו כמו בהיתר דספ"ס בישינה אלא דלפי המנהג לאסור שלא בשעת הדחק אפי' בחדשה או באינה ב"י כשעירה בצד נפילת הטיפה, ובה"מ ושעת דחק מתירין תמיד בס' נגד הטיפה, וכשיש ספ"ס מותר אפי' מצד המנהג, ובקדרה ישינה ולפי המנהג דגם בצינון אסור אם אין ספ"ס יש אופן אחר להיתר כשנפלה נגד האש ורק טיפות אחדים באופן שנשרפו ולא נכנסו לדופן לבלוע ואז גם הקדרה שרי (עט"ז לדעת הרמ"א ולעיל בסקט"ו כתבתי בקדרה של חרס לאסרה) ועדיף מנפלה כנגד הרוטב ויש ס' דאז הקדרה עכ"פ אסורה, ובמקום דמתירין בה"מ בס' נגד הטיפה כדינים הנ"ל הצינון עדיף, ואם אירע בע"ש ואין עת להמתין יכול לערות בצד ב', ואם עירה בצד הטיפה כבר כתבתי באות ב' כה"ג לענין אם בישל פעם ב' באותה קדרה, וכאן אין היתר להמאכל אם לא בכלי מתכות, ובכ"ח אין היתר להמאכל אלא בשאר איסורים ולא בבב"ח, ובסי' צ"ח במ"ז סק"ח כ' דזה להש"ך כאן אבל להט"ז כאן תמיד מותר בה"מ דהה"מ מועיל אפי' לנפל נגד הריקן ומכ"ש לזה שעירה בצד זה, והמורה כשמתיר בע"ש או ה"מ יאמר להשואל שרק היום מתיר ואם יארע בפעם אחר יהי' אסור ד) ובענין אם בישל אח"כ באותה קדרה או שמילא אותה ברותחין או שכיסה אח"כ ועלתה הרתיחה אחר שנפלה שלא כנגד הרוטב דינו כמו בעירה בצד הטיפה דלעיל ולהש"ך בעינן ספ"ס אם לא שיש עוד צד היתר דהיינו או כ"מ ובב"ח או ש"א בכ"ח, ולט"ז א"צ ספ"ס כמו קודם לכן בפעם ראשון כלעיל באות ג', ואם אסרנו המאכל בפ"א או שלא הי' ה"מ ע"ש וכה"ג ובפעם ב' הי' ע"ש מותר עכשיו רק שיודיע להשואל טעם הדבר שמתיר בפ"ב שלא יאמרו דכשמבשלין בקדרה אסורה דהתבשיל מותר, אבל לא יקל להתיר בפעם ב' בלא ע"ש או ה"מ דמה שבפעם ב' הגיע הרוטב למקום שהיתה הטיפה בפעם א' דזה לא הכשיר הקדרה כמ"ש בסקט"ו, ושם כתבתי אם בפ"א הי' כנגד הרוטב ובפ"ב הרוטב למטה או להיפוך שבפ"א לא הי' כנגדו ובפ"ב הי' מלא בין שהטרפנו בפ"א ע"י שלא הי' ע"ש, בין שהכשרנו ע"י ע"ש תמיד בעינן גם בפ"ב ה"מ או לכ"ש כי הקדרה אסורה תמיד:
[יח] אפי' שלא כנגד הרוטב, ואם נפל על אוזן הכלי או על ידה אם היס"ב שם דינו כקדרה דכשמגיע האוזן כנגד הרוטב מותר ע"י ס' ואם הוא למעלה אסור (ודוקא יס"ב דגם בדופן הקדרה אין איסור באין יס"ב, עי' חו"ד], ונ"ל דאם האוזן משוך מדופן הכלי יותר משלש אצבעות יש להקל דהחום שבו אינו מחום התבשיל רק מאש הכירה, וראיה לזה מכלים פי"ז מ"ה בפטפוטי הכירה, ולפי' הרמב"ם שם הם בליטות המשוכות מדופני הכירה לחוץ וזהו כצורת אוזן לקדרה, ושם אם נמשכו הפטפוטים יותר מג' אצבעות בטל תורת טומאת אויר כירה ששוב אינם מכלל דופני הכירה, וה"נ נוכל לדון לאיסור דידן והבן שם וכאן הש"ך בס"ק כ"ג כ' דההיתר דקדרה חדשה הוא באופן שגם חלק התבשיל שלמטה לא הי' חם עדיין, וצ"ע דא"כ גם חלק העליון לא הי' ג"כ חם וא"כ דבמקום הטיפה לא הי' חם א"כ אין שום איסור אפי' בקדרה ישינה כמ"ש לעיל בשם החו"ד, ואם למעלה כבר הוחם מחמת ריקנותו קודם שנתחמם למטה אז החימום מחמת האש ולא מחמת המאכל ואין חימום זה עושה איסור, דהא בנפלה הטיפה נגד האש מותר בפשיטות דהאש עושה שריפה ולא מבלעת וצ"ע הט"ז כ' שאם בישלו בקדרה החדשה או אב"י רק מים ונפל ט"ח נגד המים או אפי' תוך המים ולא הי' ס' ועתה בישלו בה בשר תוך מעל"ע וגם עכשיו אין ס' דמותר דבשעת בליעה היתה היתר ולא חשבינן עכשיו רק כערך שנשאר מהטיפה בלוע בדופן הקדרה עכ"ל, ונ"ל דאם נתן בשר באותן המים עצמן דע"כ כשיש עכשיו ס' שרי דבהיתר לא נ"נ וזה פשוט, ולפי"ז הא דכ' הש"ך בס"ק כ"ג באופן השלישי דבחדשה ונתן אחר נפילת הטיפה בשר באותן המים דמותר כשיש ס' נגד הטיפה הוא ג"כ מטעם זה דאפי' אם מעיקרא לא הי' ס' ועכשיו יש ס' דמותר קו"א לסקי"ז. בקיצורי דינים בחומרא של נפילת הטיפה על הקדירה שלא כנגד הרוטב דבעי ספ"ס עחו"ד סקט"ו באורך, והנה לכאורה יש לדמות דיני דופן הקדרה לחתיכה העומדת למעלה מן הרוטב בס"ב וכ"כ החו"ד בסקי"ג באריכות, וכמו שאין מועיל הגעלה באוכלין וזהו טעמא דאפשר לסחטו אסור אף שיש ס' עדו למ"ד חנ"נ, כן אין מועיל הגעלה לכ"ח, והא דמועיל ס' נגד הטיפה אם נפלה כנגד הרוטב דכמו כן בנפלה על החתיכה שחצי' ברוטב די בס' נגד הטיפה והטעם בין בקדרה בין בחתיכה משום דכל דרך הילוכו לא נ"נ, וכמו בחתיכה אם בלעה כבר אמרינן חנ"נ וכן בקדרה אם בלעה איסור בעינן נגד כולה, והקשה בסוס"ק י"ד דכמו בחתיכה שחציה ברוטב אף שנפל עליה בחלק שלמעלה מותר לר"י עד ס' נגד הטיפה א"כ גם בקדרה נאמר כן דגם הקדרה ודאי עדיין חציה ברוטב, ותי' דזהו חומר בכלי מבמאכל דמכלי יוצא בלא רוטב משא"כ בחתיכה ע"ש, ותי' זה דוחק קצת דעכ"פ אין זה מסכים לומר על אותו חלק הקדרה חנ"נ להצריך ספ"ס, ע"כ נ"ל משום דהכלי מגולה לאויר דאפי' בצד שכנגד הרוטב עדיין חציה מגולה לאויר ומכ"ש החלק שלמעלה מהרוטב ולכן הוה הטיפה שבחוץ כאיסור דבוק כיון שאין הרוטב מגיע שם, אבל החתיכה איתו החלק שברוטב מסובב ברוטב ויש לה קישור ודיבוק טוב עם הרוטב ונ"ל דמה"ט אמרו דבמגע חם דצלי אף שיש ס' מ"מ כ"נ במקום הנגיעה אסור ונמצא בזה צלי חמור מבישול וה"ט משום דמקום המגע אינו ברוטב רק מגולה לאויר ושם נוגע ולא נחלט מן האיסור, ולכן גם בקדרה אין הדופן נמלט מאיסור אפי' בנפלה נגד הרוטב דמקום הנפילה מגולה לאויר ולזה אין מועיל ס', ולכן כשנפלה על מקום הריקן שלמעלה אין הקדירה נמלטה מאיסור דכל החלק חשוב כנטילה דצלי דשם כולה מגולה [דמיירי באין שם כיסוי כמ"ש בס"ק י"ד], ומה"ט אמרינן דכשבישל בקדרה פעם ב' דהדין כמו בפ"א, והט"ז רצה להתיר בישול שני והש"ך וכל האחרונים אוסרים, וזהו מטעם שכתבתי דהקדרה דינה כצלי דכ"נ תמיד נאסר, וסברא כזאת מצינו בסי' צ"ט דעצמות האיסור מצטרפין לההיתר לבטל האיסור ליש מתירין, אבל חרסי הקדרה אין מצטרפין לעולם להתיר, וכתבתי שם סברא זאת דהעצמות הם בתוך הרוטב מסובבים ונקשרים עם המאכל משא"כ דופן הקדרה וכ"ז ברור השתא דאתינא להכי יתורץ ג"כ למה לעיל בס"ב בנפלה על החתיכה שלמעלה נתנו היתר למהר לנער או לכסה הקדרה בכיסוי תיכף כ"ז שנראית הטיפה ע"ג החתיכה ולמה לא נתנו עצה זאת בנפלה ע"ג הריקן של הקדרה שיכסה תיכף או יעלה הרוטב תיכף נגד מקום הטיפה וליתן גם כאן החילוקים שבין לא ניער כלל או ניער בסוף או ניער תיכף ולומר אם ניער בסוף בעינן ספ"ס ובניער תיכף די בס', ובלא ניער כלל די בצינון, ולדברינו ניחא דשאני כלי שהיא מגולה לאויר משני צדדין והיא ישינה (דבחדשה או אב"י באמת מותר) שיש בה בליעה מבשר ואינה מקושרת עם הרוטב כלל ואמרינן חומרת מנהגנו לאסור אותה ברגע של נפילת הטיפה כמו הכ"נ של צלי, ומשום דעכ"פ חציה ברוטב חזרו והתירו בה"מ או לכ"ש ע"י ס', ואף דהכ"נ של צלי לא הותר גם בה"מ וכ"ש, י"ל דשאני, כ"נ שאין שייך בה ה"מ ולא כבוד שבת כ"כ וגם היא גוף איסור משא"כ הקדרה דבאמת אסרינן אותה לעולם ורק שלא תאסר גם המאכל שבה ע"י שאין שם ספ"ס לא החמירו כ"כ, בפרט דחומרת כ"נ אינה בישול ממש וכל שאינו דרך בישול ל"א חנ"נ גם בכ"נ עצמה, לכן הטיבו אשר דיברו חז"ל ופוסקים ונתנו שפיר ג' דינים בזה לאסור באין ה"מ עד ספ"ס ובה"מ התירו בס' כחתיכה שחציה ברוטב לדעת ר"י, וההיתר דבצד האש לא נזכר בש"ע רק בדין דכנגד הריקן ולא נזכר בדין דכנגד הרוטב להתיר בלא ס' ולהתיר הקדרה לפעם שני רק כתבו סתמא בנגד הרוטב דבעינן ס' והקדרה אסורה, ולדבריו ניחא דכנגד הרוטב טבע הרוטב הרותחת למשוך הבליעה לתוכה כמו שאמרו בדין דס"א בבשר שנפל ליורה חלב לרב דבעידן רתיחה מבלע בלע וכו', ואף שטבע האש לשרוף ולכלות, אבל כנגד זה טבע הרוטב בפנים לשאוב וממילא אין האש שורף ומכלה לגמרי, דכך הוא דרכה של בישול האש בוער והרוטב מבשלת האש עושה כטבעו והרוטב פושה כטבעה בכח של שריפת האש והוה דרך בישול והחמירו בו בצד א' משא"כ כנגד הריקן שאם נפלה בצד האש, האש שורף ומכלה כטבעו ואין שם שום בישול:
[יט] אם נשפך וכו'. עט"ז סקכ"ה שצריך ס' נגד מה שאומדין שיש חלב בעין תחת שולי הקדרה ולא נגד מה שבצדדי הקדרה, וכ' בחו"ד סק"כ משום דדבר לח לא מקרי חיבור. וגם בסי' צ"א סק"י כ"כ, והנה לענין זה אני מוכרח להביא פלפול בענין זה ממשניות מפוזרות, דבמס' טבו"י פ"ב איתא דבין גוש בין לח מקרי חיבור אם הם מחוברים בתולדה רק אם הגוש מופרד בתולדה ונתחבר כגון עגול של דבילה או שום שהי' נידוך במדוכה ואח"כ חברו במשקה אז אין הטבו"י מטמא הכל בנוגע במקצתו, אבל גוש ממש כגון מקפה של גריסין שקרם ע"ג בשר ונגע טבו"י במקצת המקפה כולה טמאה ורק הבשר טהור שהוא גוש אחר וכשנגע בחתיכת בשר ושאר חתיכות תלויים בה ועולים עמה כולן טמאות, וריב"נ שם מטמא גם הבשר שהמקפה קרומה עליו ונגע במקפה, ושם קטניות שקרמו ע"ג פרוסות לחם אם הקטניות כולם גוש א' הוה חיבור ואם הם גושיים רבים ימנו, כלומר כשנגע בגוש א' נטמא ומטמא עוד שנים כדרך שמונין לטומאה א' ב' ג' ובסיפא שם כה"ג בלח, דתנן שמן של תרומה צפה ע"ג היין ונגע טבו"י בשמן לא פסל אלא השמן אבל כל השמן טמא ולריב"נ שם גם היין טמא ע"י מגעו בשמן, זת"ד המשניות שם, הרי דבדיני חיבור הדין, שוה בין בלח בין בגוש דאם הדיבוק טוב כמקפה הקרומה על בשר ושמן על יין לת"ק רק המין שנוגע הוה כולה חיבור ולא הבשר שתחת הקרומה או היין שתחת השמן, ולריב"נ אפי' התחתון טמא אבל אותו המין לכ"ע חיבור וכה"ג בטהרות פ"ט מ"ח השרץ שנמצא בריחים (שטוחנין שם הזיתים להוציא שמנן) אין טמא רק הנוגעים, ואם משקה הולך ביניהם ומחברן הכל טמא, הרי לכאורה להיפוך דהמשקה מחברת הגושיים ומכ"ש שכל המשקה חיבור לעצמה ולפי"ז חוץ ממה שיהי' צריך ס' נגד כל החלב הנזחל אלא אם מונח בתוך הזחילה גרגירי גבינה אם הזחילה חמה יחברם ויצטרך גם נגד הגבינה, ולפי"ז נאמר להחמיר דבין אם נוגעת זחילה של חלב תחת קדרת בשר, בין אם נוגע חתיכת בשר תחת קדרת חלב יצטרך ס' נגד כולה שוב ראיתי באהלות ויהי' לכאורה ראי' לדברי הט"ז והחו"ד דלח לא מקרי חיבור רק גוש הוה חיבור, וז"ל המשנה שם פ"ב, רביעית דם שנשפך באויר (שלא תחת תקרה) ומקומו מדרון והאהיל על מקצתו טהור, ואם מקומו אשבורן או שקרש טמא עכ"ל, הרי דכשנקרש הדם ונעשה גוש הוה חיבור וטמא ע"י שהאהיל על מקצתו, ובעוד הדם לח לא נטמא באהילו על מקצת הרביעית דאינו חיבור ורק כשנאםף הדם במקום אשבורן דהגומא מחברתו, ולפי"ז י"ל גם כאן דאם זחילת החלב עומדת במקום נמוך ויש שם דפנות המסבב החלב אז יהי' חיבור ויצטרך נגד כל החלב שנאסף בגומא, ואם מקום הזחילה ישר בלא שום סביבותה לחברה אז אינה חיבור, והזחילה דכאן הוא מקום ישר לכן אין חיבור ושלא יסתרו משניות דטבו"י למשנה דאהלות צ"ל דכל הנך משניות דמכשירין שהבאת שהם חיבור הוא משום ששם מונח הקרומה שעל הבשר בכלי והשמן שעל היין ודאי דמונח בכלי לכן הוה חיבור בין הגוש כהמקפה בין השמן ולכן הדין כמדרון דמשנה אהלות הנ"ל וא"ש הכל ולפי"ז בנידון דידן אם מקום זחילת החלב עמוקה כאשבורן דלאהות ודאי דהמקום מחברה ובעינן נגד כל החלב שבאשבורן, ואם יאמר איזה מורה מנין אנו יודעין ללמוד איסור מטומאה אמינא לך סברא כזאת גם בכללי איסור דידוע דכל שיש דפנות להמאכל או להמשקה והן חמין נקראים כ"ר, וממילא אם זחילת החלב נאספה למקום אשבורן שע"ב הכירה הוה מקום זה כ"ר וכשהציג קדרה בשר על אותו מקום הוה כהעמיד קדרה של בשר תוך קדרה של חלב, אבל אם מקום הזחילה ישר בלא דפנות ממילא אותו המקום נחשב לכ"ש ואין כ"ש אוסר ודי לאסור נגד הטיפות הנדבקות לשולי הקדרה ממש משום דטיפות אלו נאחזות בקדרה וכל דבר הנסמך ע"ג דבר נדון כתתאה גבר והקדרה עושה אותו ככ"ר לאסור ולא שאר חלב המונחים שם באויר, ובכללי טומאה הדבר מובן בניקל דידוע דבטומאות הכלי מצרפתם, עי' טהרות פ"א מדרשה דכף אחת כל מה שבכף נחשב אחת, ורק כשאין הטהרות מונחים בתוך דופני כלי מונין א' ב' ג' וא"ש, ובטבו"י מחמיר ריב"נ וס"ל דגם שני מינים המונחים זה ע"ג זה כיון שהם בתוך כלי הוה חיבור ולדברינו אלה שהעליתי ראי' לדינים אלו ממקור נאמן א"צ ליתן טעם החו"ד לומר טבע בלח שאינם מקושרים והגוש מקושר, כי מה לנו בטבע קישור או לא הלא אנן מחמת הבליעה דנין אם טעם החלב נבלע מכל הזחילה או רק מהטיפין שנוגעים בשולי הקדרה, ומי יפיס לדון בזה ענין קשירה או לא, ובפשיטות אני אומר דכ"ז שהזחילה עומדת במקום ישר ואינו אשבורן שיהי' לה מקום קיבוץ אז כל המקום נחשב לכ"ש חוץ מהטיפין הנסמכין על שולי הקדרה דמחמת זה נחשבין שם ככ"ר ואוסר, וכ"כ החו"ד במקום אחר דהטיפות שתחת הקדרה נחשבת הקדרה תתאה ומה שלהלן ממנה חשוב ככ"ש וא"ש הכל ולפי"ז אם נפל על הכירה אצל הקדרה חמאה קרושה ונתפשרה ג"כ לא נצריך רק נגד מה שנגע בשולי הקדרה דלא גרע מחלב דהטיפין שנוגעים בקדרה הוה הקדרה תתאה ומה שלהלן מהקדרה חשובה רק כחום כ"ש, ואף שנתחממה ונפשרה אכתי לא נחשב ככ"ר לומר דכולה נבלעת בקדרה, וכה"ג נדון בשומן מהותך אצל קדרת חלב או חלב מהותך מיהו י"ל דבכה"ג אם חום הכירה גדול מאד י"ל דהוה כצלי והחמאה שמינה להצריך ס' נגד כולה, ובס"ק שאח"ז אבאר יותר, אבל עכ"פ אין הדבר תלוי באם לח אינו מקושר או גוש מקושר [כ] אינה אצל האש. ואם אצל האש אז גוף המקום נחשב ככ"ר והחלב כחום כ"ר ואז אפי' העמיד קדרה צוננת נבלעת בקדרה אבל רק מה שתחת הקדרה ממש כמ"ש בס"ק שלפ"ז באורך, ולדידן אפי' אינו אצל האש ממש ובפרט בענגלישע קיכע שהאש תחת הברזילים כיון שנתחממה החלב עד שהיס"ב אסור באה"מ נגד כל הזחילה דגם בכ"ש אנן מחמירין באה"מ אבל המאכל שרי דאין חום של תתאה רק לבעין ולא להבליעו דרך דופני הכלי כ"כ כ"ז שאין גוף המאכל נתחמם, ומדינא בכה"ג גם הקדרה מותרת א"ה. עכשיו אכתוב פסקי הדינים בדיני העמדת הכלי ע"ג זחילה של חלב א) אם הקדרה עומדת אצל האש והזחילה קרה בעינן ס' נגד מה שתחת שולי הקדרה, דהקדרה חמה ותתאה, ואם מקום שפך החלב ג"כ אצל האש והי"ס שם הוה מקום הזחילה עצמה ככ"ר אף שהעמיד עליה קדרה צוננת נבלעת בקדרה ונאסרת הקדרה לבדה, ואם גם הקדרה חמה אסור גם המאכל עד ס' נגד החלב שתחת הקדרה והקדרה אסורה, וכ"ז כשהעמיד הקדרה על מקום שפך החלב דבכה"ג הוה מקום החלב תתאה והקדרה עילאה, ואם מקום הקדרה צונן וחלב רותח זוחל תחתיה אף דבכה"ג הוה הקדרה תתאה מ"מ י"ל אדמיקר נבלע כ"ק ותהי' הקדרה במקום קליפה ואסורה והמאכל מותר, ובסי' צ"א הארכתי בדיני תתאה ועילאה וכן תדין בדינים אלו, ובסי' ק"ה אבאר בס"ד [כא] כיסוי קדרה. כאן ארשום מדיני טיפה שנפלה ע"ג כיסוי א) אם הקדרה רותחת ונפלה טיפה ע"ג הכיסוי דינה כנפלה טיפה על דופן הקדרה כנגד הרוטב ודי בס' נגד הטיפה והכיסוי מצטרפת והכיסוי אסורה לבדה כשיש ס', והרש"ל החמיר שצריך בכיסוי עצמה ס' נגד הטיפה ואם לאו נ"כ וצריך ס' נגד הכיסוי, והט"ז הסכים לזה והחו"ד פלפל בדבריהם, ובמהדו"ק הקשיתי גם על דבריו במה שחילק בין כיסוי בשריית והטיפה חלב עליה בין ש"א, ולדינא לא גרע מנפלה כנגד הריקן דג"כ מתירין בה"מ ע"י ס' נגד הטיפה אף שהמנהג הצריך ספ"ס לומר שחלק הקדרה נעשית נבלה וא"כ גם כאן עכ"פ הכיסוי עדיף מעט, דגם שם כתבתי בסקי"ד דאם יש כיסוי והקדרה מעלה הרתיחות דבטל דין הריקן מהקדירה וכאלו כולה מלאה, ואף דבסי' צ"ד המנהג החמיר בכיסוי יותר מבקדרה דגם אב"י אסור כב"י היינו רק לענין אם הקדרה בשר והניח עליה כיסוי חלב אב"י דבזה הכיסוי גרע משאר כלים, אבל כאן דהכיסוי כמין הקדרה רק שנפלו עליה טיפות חלב בצד חיצוני שבה ובצד החיצוני אין חומר כיסוי דחומרתה באב"י היא רק בחלק הפנימי ששם הזיעה תמידית, עט"ז שם ב) אם לא התחיל להרתיח אם הכיסוי חמה נאסרת והקדרה עם התבשיל מותרין אף שאין ס' נגד הטיפה, ואם הזיע תחת הכיסוי רק שאין היס"ב בהזיעה וגם הכיסוי צוננת הכל מותר אם הטיפה ג"כ צוננת, ואם הכיסוי חמה והזיעה שתחתיה אינה יס"ב הכיסוי אסורה והקדרה מותרת, ואם הזיעה יס"ב והכיסוי עצמה צוננת נחשבת הזיעה תתאה ושניהם אסורין אם אין ס' נגד הטיפה, ואם יש ס' הכיסוי אסורה והקדרה מותרת, ואף שאין זה שכיח שתהי' יס"ב בזיעה וצד החיצון של הכיסוי תהי' קרה מ"מ כתבתי שורת הדין, ואם בשעת נפילת הטיפה לא הזיע ואח"כ התחיל להזיע דינו כנפל נגד הריקן דבעינן ס' נגד הכיסוי והכיסוי אסורה ובה"מ הקדרה מותרת ע"י ס' נגד הטיפה והכיסוי אסורה [כב] עולה הזיעה. כ' הגרש"א דכל חומרת הכיסוי היא רק בשלימה שאין בה שום נקב שע"י נקב יוצא ההבל ואין מרתיח היטב וגם שתהא מונחת היטב ע"ג הקדרה דבע"א אין חומרת כיסוי, והד"מ בשם הגש"ד בסי' צ"ג לענין חומרת כיסוי שגם אב"י כב"י תחשב כ' דגם כשיש בה נקב יש בה חומרתה וצ"ע, ואם הכיסוי רחבה מרוחב הקדרה ובולטת לצדדין והטיפה על אותה הבליטה אין שם דין חומרת כיסוי לכ"ע רק יהי' הדין כמ"ש בס"ק י"ח לענין אוזן הקדרה דאם הי"ס שם והרתיחה עלתה עד הכיסוי נאסרה כל הכיסוי וצריך ס' נגד כל הכיסוי, ואם לא עלתה הרתיחה ומקום הכיסוי הבולטת קרה הכל מותר, ואם מקום הבולטת חמה אז אם הסירה תיכף ויודע שלא נתכסה הקדרה באותו מקום הבליטה מעת נפילת הטיפה עליה הקדרה מותרת ורק הכיסוי אסורה, ואם כיסה אח"כ במקום הבליטה והזיעה תחת אותו מקום צריך בכיסוי ס', ואם אין בכיסוי ס' צריך ס' נגדה ובה"מ מותר ע"י ס' נגד הטיפה כלעיל ס"ק י"ח, וגם חומרת כיסוי שבסי' צ"ד לענין אב"י לא נחמיר להצריך ס' נגד מקום הבולט משטח הקדרה אא"כ היא ב"י וחם שם ג"כ, ועוד נ"ל דגם אם הכיסוי ב"י א"צ נגד הבליטה דלא עדיף מחלק הכף שלא נתחב במאכל דא"צ ס' רק נגד מקום התחיבה ומקום הבולטת אין בה שום חומרא מחומרתה סעיף ח מחבת של חלב שנתנה בכירה תחת קדרה של בשר [כג] הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסרתו: הג"ה. אם הי' חלב במחבת צריך ס' נגד החלב שבמחבת, וכ"ז כשהמחבת מגולה ועולה הזיעה מהמאכל עצמו להכלי שע"ג וגם שהוא בקרוב כ"כ [כד] שהיס"ב בזיעה כשמגיע לקדרה, אבל אם אין יס"ב בזיעה הכל שרי, לכן תולין בשר לייבשו ע"ג קדרות של חלב [כה] ול"ח לזיעה שעולה, וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוה אשתי קדרות שנגעו זב"ז בנגיעה מכ"ש בזיעה [כג] הזיעה עולה. כ' מוהרש"ק שיעור גובה הזיעה ג"ט לחשבה יס"ב [והכל כפי רוב הרתיחה] דבפחות לפעמים אין יס"ב, וראי' לשיעור זה מצאתי במס' כלים רפ"ז הקלתות של בע"ב שנפחת דאם העומק פחות מג"ט טמאה שמסיק האור מלמטן והקדרה בישלה מלמעלה, ואם הפחת יותר אין חום האור מבשל עוד, ובזיעה הכל לפי הנראה לעינים ובלבד שלא יהי' גבוה יותר, וכ' עוד וכן הלהב העולה מנר חלב אסור עד ג"ט והיינו כמ"ש ובס"ק שאח"ז כתבתי [כד] שהיס"ב. ואם גם הקדרה העליונה חמה אז א"צ שיהי' יס"ב [ועי' ס"ק שאח"ז] בזיעה שתחתיה, ואם חזר טיפת הזיעה מזיעת שולי הקדרה לתוך החלב בעינן בחלב ס' נגד אותן הטיפות, דאי לאו דנתחממה לא היתה מטפטף טיפין אף שהיא עצמה קרה [כה] ול"ח לזיעה וכו'. דע דכל הדין דסעיף זה בזיעה דוקא אם יש חלב ממש בהתחתונה אבל אם יש רק מים בתחתונה רק שהיא ב"י אין אוסרת לעליונה דהוה נ"ט בר נ"ט ובזיעה די להקל בב' נ"ט, וגם במקום שאוסר לעליונה עד ס' נגד החלב אבל לא בעינן ס' נגד הבלוע שבדופני המחבת, ובאיסור כה"ג אפי' יש רק מים במחבת ב"י מאיסור אסור דהוה נ"ט בר נ"ט דאיסורא והחו"ד מיקל גם בש"א עי' בפתחי תשובה בשם הפמ"ג או"ח בהנהגות או"ה בשם הרמב"ם פ"ז מטו"א דרק זיעת משקין כמוהו אבל זיעת אוכלין אינן כמוהו לאסור, ולפי"ז כשיש במחבת חלב מהותך אין הזיעה אוסר, וכן במחבת של שומן מהותך וחלב למעלה ג"כ אין איסור, וכן אם בשר עם רוטב למטה אף שהרוטב לחה אבל אין הנאסר חמור מהאוסר והשמנונית שברוטב חשוב אוכל כשומן עצמו, ונ"ל דאם נאמר כך, נאמר דרק בכה"ג שהזיעה עולה באויר שייך לחלק בין זיעת משקין לזיעת אוכל, ואף שברמב"ם שם לא כתב בהדיא דאין זיעת אוכל כמוהו, ואני ההדיוט הראיתי לדעת ממשניות דמכשירין שמשם מוצא הדין דהרמב"ם הנ"ל שהאמת כן, אבל בכיסוי דלעיל סעיף ז' דהכיסוי מונחת ע"ג הקדרה והטיפה נופלת עליה אין לחלק בין הכיסוי הזיעה מחמת אוכל או מחמת משקה, והסברא פשוטה דהתם אנו רוצין שע"י הרתיחה שתחת הכיסוי יהי' הקדרה והכיסוי כגוף אחד וא"כ אין חילוק בין אם יש מאכל תחתיה או משקה ובזה יתורץ דברי המג"א באו"ח סי' תנ"א בכיסוי שמכסין החררה בשעה שנאפית דבעי ליבון אף דהחררה היא מאכל והיינו כמ"ש דשם לא מחומר זיעה אסרה רק שהכיסוי והחררה נחשבין כאחד דבליעה שע"י אור ממש א"צ לטעם זיעה דאין שם הפסק אויר לחוץ בין החררה להכיסוי שנאמר דהזיעה מאוכלין אין בה כח לאסור קו"א לדיני זיעה וכיסוי שבסעיפי בחידודי סקכ"ה הבאתי דברי הפמ"ג בשם הרמב"ם דרק זיעת משקין כמוהם ולא זיעת אוכלין, והעליתי דרק זיעה העולה דרך אויר העולם כדין מחבת שבסעיף ח' שייך לחלק בכך, אבל הכיסויים שמניחין על הקדרות בשעת בישול שמכסה היטב את הקדרה כהך דסעיף ז', וכן כיסוי חררה שצריכה ליבון שבאו"ח סי' מנ"א אין לחלק בין כיסוי של משקה או של אוכל, דשם האיסור מחמת חוזק החום שעושה הכיסוי והקדרה והמאכל אחד והנה אף שבאמת לא כ' הרמב"ם שם כן להדיא רק שכן משמעות לשונו שם בחיבורו ובמשנה וגם החוש מעיד ע"ז, כי אין נראה איד כעשן עולה מגוש רותח רק מלח כרוטב או חלב, ובמכשירין פ"ב תנן מרחץ טמאה זיעתה טמאה, הבריכה בבית והבית מזיע מחמתה וכו' הבית טמא, ושם במ"ג, ב' בריכות א' טמאה וא' טהורה המזיע קרוב לטמאה סמא וכו', ושם בפ"ה, המערה מחם לחם ומצונן לצוק ומחם לצונן טהור, מצונן לחם טמא, רש"א אף המערה מחם לחם וחום של תחתון יפה מהעליון טמא, וע"ז כ' הרמב"ם שם דרק ע"י הניצוק שנתחמם ע"י האיד העולה מהתחתון והניצוק מעלה הבל האיד גם לעליון ומטמא, ודוקא כשהעליון קר דכן טבע הקר לשאוב לחלוחית איד החם התחתוני, זת"ד, ובאמת כן נראה בחוש שבחורף ע"י חום שבבית וקרירות שבחוץ נראין בזכוכית החלו ציורי הזיעה שנקפה בקור גדול ונתלחלח בקור אמצעי, אבל בקיץ שגם בחוץ האויר חם אין החלון מזיע, ור"ש מוסיף דכ"ז שחום התחתון חזק יותר מהעליון אף שגם העליון חם מ"מ מוליד לחלוחית בעליון, דכן בימים הבינונים שחום בחוץ ובבית חם יותר תיכף נראה זיעה בזכוכית החלון, והנה שם מיירי בדיני טומאה ואנן בדידן באיסור דקיי"ל אין ניצוק אוסר ואפי' בעליון קר אין האיד אוסר ובפרט דכאן אין ניצוק כלל ודאי דאין איסור אא"כ יס"ב הזיעה לא עדיפא מבישול וא"ש הכל אמנם אם האמת כן לחלק בין הזיעות ולהקל בזיעת מאכל הדבר פלא, דמצינו בנזיר ד"נ ששם הביא הגמ' הך משנה דכל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפין וצפחת, ושם אין חום ולא זיעה רק מטעם דטבע יציקת הדבש כשמגיע הניצוק לכלי התחתון ופוסק מלצקת אז סולד בחזרה מאויר התחתונה לעליונה והוה כנתחבר הדבש מכלי עליונה עם של תחתונה ובעי הש"ס שם אם גם לאוכלין יש תורת ניצוק לטמא את העליון ע"י יציקתו לתחתונה הטמאה מכאן נראה דס"ל לש"ס דדבש וצפיחית אינם אוכלין ולזה יש סתירה מסוף עוקצין ומטהרות רפ"ג ואין כאן מקום בחיבורי זה להאריך, ובספרי נימוקי הרא"ה למשניות שם הארכתי], עכ"פ אנו רואין בזה דלענין ניצוק מספק אם גם ניצוק אוכלין מועיל לטמא וממילא הבעי' תהי' גם לחום זיעה אם מועיל באוכלין כבמשקין, ולפי"ז זיעת אוכלים בספיקא וא"כ כשיש אוכל כבשר למטה עם רוטב שיש איד עכ"פ מהרוטב דכן נראה בחוש שהגוש אין מעלה עשן איד ורק הלח מעלה איד, וא"כ י"ל דעכ"פ האיד מהרוטב יוליך טעם הבשר למעלה ויצטרך ס', אבל שומן ממש או חלב ודאי דבספיקת בעיית הש"ס קאי ובה"מ יש להתיר בכ"ע ואין לאסור רק זיעת חלב כדין הש"ע סעיף ט [כו] נר של חלב העשוי כנר של שעוה שנטף ממנה טיפה על כלי א"צ אלא גרידה אבל חלב מהותך חם שנפל ממנה טיפה על כלי צריך הגעלה:
[כו] נר של חלב. הש"ך מחלק בין אם החלב בנר העשוי כקרויזל שהפתילה בוערת תוך החלב אז צריך הגעלה, ונר עומד כשעוה די בגרידה, וחלב הניתך בקערה שנרתח ע"ג האש ונטף ממנה ג"כ די בגרידה כנר עומד, ולפי"ז גם שקרויזל כשנטפה הטיפה מצד שני שלא במקום הפתילה ג"כ יהי' די בגרידה כמו מקערה וכ"כ הפמ"ג, וצ"ע דגם נר עומד אף שכל החלב של העומד צונן אבל הטיפה הנוטפת היא אצל הפתילה הדולקת והיא אצל האש ולמה די בגרידה, ויש מתרצים דנר כפתילה דמתיר בגרידה מיירי בחלב חי וסיפא דקרויזל מיירי בחלב מהותך לכן כשמרתיחין אותו באור דינו כאור, וא"כ אם הנר העומד הי' בחלב מהותך הי' צריך הגעלה כקרוזל, וחכם א' מביא ראי' לחילוק זה מפסחים מ"ו בנטף מרוטבו על החרס דאסור ושם מיירי אחר שנצלה דאז כל מה שמנטף ממנו הוה כאש, ולעניותי איני מבין זה, דהא גם שם הי' הכבש חי ונצלה עכשיו ודומה לחלב חי דדולק דהטיפות כבר צלויים ועומדים, וע"כ דאין לחלק בין אם האש שורף מחלב חי ונוטף ממנו מה שניתך או אם שורף מחלב מבושל ונוטף משם, והפמ"ג רצה לחלק בין טיפה קטנה שנפסק הקילוח או לא נפסק ובעצמו מסיק שזהו דוחק דעכ"פ בנפסק הקילוח בעינן קליפה, ומדין דסעיף ז' אין ראי' דשם נזחל ע"ג כירה צוננת איזה המשך ואצל הקדרה נתחמם, ועוד דא"כ לפלוג בקרויזל עצמו ויאמר בד"א בחלב חי אבל במהותך בעי הגעלה ולא לחלק בין צורות הנרות, וכן להפמ"ג היל"ל בד"א בנפסק הקילוח וכו', ועוד דגם נר עומד לפעמים נופל כולו עם האש על הקערה ומשם מטפטף ויורד דאז הוה כיורד מן האש ממש וא"כ הי' צריך ליבון כמ"ש הפ"מ עצמו, ועו"ק לתי' הנ"ל דמאי פסקא לומר דסתם נר עומד הוא מחלב חי וסתם קרויזל הוא ממהותך, חוץ מהדוחק אבל אנו רואים במשנת במה מדליקין להיפוך דשם מיירי מקרויזל כמ"ש התוס' שם דנר עומד מותר להדליקו ורק בקרוזל אסור, ושם תנן אחד חי וכו', וראיתי בהגרע"ק מחלק דבנר עומד אין שם אצל הלהב רק טיפה א' אבל בקרויזל יש הרבה שניתך שם בדופני הקרויזל מחום האש, וגם זה דוחק דזה ממילא ידעינן, אבל למה בטיפה אחת מחום אש יהי' די בגרידה דמ"ש ולי העני נ"ל בפשיטות דהמחבר לשיטתו בסי' צ"ט בכלי שדרכה לשמש בשפע ונבלע בה איסור מיעוט דברוב תשמישה יהי' בה ס' נגד הבליעה דמותרת בלא הגעלה, ולפי"ז א"ש דבנר עומד כשנוטף על הקערה ודאי דכשישתמש בקערה יהי' תמיד ס' נגד הטיפה שנפלה מנר עומד לכן לא הוצרך הגעלה, ובקרויזל שיכול לזוב ממנה הרבה עד שכשישתמש בה לא יהי' ס' לכן הוצרך הגעלה, ועי' ביאור הגר"א שנראה כוונתו כך בחילוקו, ובאמת בקערה גדולה שאם ישפוך בה כל החלב שבקרויזל יהי' בתשמישה ס', אה"נ דלהמחבר לא יצריך הגעלה רק כאן בסתם קערות וסתם קרויזלין וא"ש הכל כ' הכרו"פ דסתם חלב הוא פגום מחמת ישנו, ובזמנינו שמתיכים אותו במי גפרית ונפגם עי"ז מאוד שעפ"י רוב נמאס גם לחתולין פשיטא שיש להקל עובדא בא לידי שהי' נר חלב דולק על השולחן ולמעלה מהנר הי' בולט מהפאליצי ככר וחום הלהב של הנר הי' מחמם הככר. ואם לומר שצריך ס' בככר נגד כל הנר כמו שמצריכין ס' בקדרה של בשר נגד החלב שבמחבת כאן בס"ח, י"ל דשאני התם דכל החלב רותחת והזיעה עולה מכל החלב שבמחבת, אבל כאן הנר עומד לפנינו וכולו קר ורק מה שהאש שואב ממנו ומחממו ושרפו ובכל רגע נתחמם טיפה אחרת ונשרפת וא"כ א"צ ס' רק כערך הטיפות שנתחממו בכל העת שהי' הככר מאהיל עליו, וכאן לא שייך להתיר מסברת הפ"מ דאין זיעת אוכלין כמוהו כמ"ש בס"ק כ"ז דשם הוכחתי מש"ס נזיר דזיעת אוכלין היא בעי' דלא נפשטה וגם הוכחתי שם דזהו טבע נראית בחוש דחום עולה בין מגוש בין מלח רק דהאיד כמו עשן אין נראה רק מלח דרק מים רותחין מולידים דאמפף ואייזן באהן יוכיח, אבל חלב או שומן אם הם על מים עולה איד מהמים שמתיך בו ואם נתבשלין בלא מים אין איד נראה וא"כ שפיר כ' הגרש"ק דלהב הנר אוסר כזיעה דעכ"פ הלהב מחמם ושפיר אמרתי להצריך ס' נגד מה שנדלק מהנר כ"ז שהי' הלחם על גבו כל זה אמרתי במהדו"ק ואח"כ ראיתי לסתור רעיון זה, דהמחבר כ' בס"ז דאם נטף על דופן הקדרה בצד האש דמותר הכל דהאש שורף טיפת החלב ומכלהו ולכן אין כח בטיפה לאסור הקדרה, וא"כ מוכח בהדיא שאין אש עושה איסור רק להיפוך שורף ומכלה, ואף דשם הטיפה חלב, וכאן חלב והחלב לבדו נותן האש משמנוניתו, אבל איך נוכל לומר לשון איסור על אש השורף אטו ע"י האש הזה נרגש טעם חלב בהלחם הלא שיעור ס' אנו נותנין תחת טעימת קפילא ובאמת אין טעם חלב באש רק שהאש נולד ממנו אבל עיקרו נשרף, הלא גם חלב חי מותר משום שאינו דרך אכילתו ומכ"ש אש שלו, ולא מצינו שלהבת איסור רק בשל ע"ז שיש חיסור גם על האש וגם הוא איסור הנאה, וכן אש של עצי אשירה שאפרן אסור משא"כ בחלב שאינו איסור הנאה איך נעשה מאש שריפה שלו איסור ושאני זיעה שבא מכח איסור ולא נכלה רק מוליד לחלוחית. וגם במעילה אמרינן הגחלת יש בה מעילה והשלהבת אין בו משום מעילה, לכן נ"ל להתיר הלחם בעובדא דידן ורק אמרתי לזרוק כ"נ מחמת מיאוס ולא מחמת איסור דגם החלב פגום כמ"ש לעיל, ומה שהחרדים נזהרין שלא להדליק שפופרת טאבאק מנר חלב הדולק היינו משום שצריך לשאוף האש ברוח פיו והשאיפה לפיו מכניס ריח החלב לגרונו משא"כ בלא שאיפה וגם זה מכת זריזין הוא סליק סי' צ"ב בפלפולא אריכא בדברים דעבידן לטעמא שאין להם ביטול עם קיצורי דינים העולים מכל סעיפי סימן זה שהוא מקור להוראות המורים ותלמידהון בס"ד: