חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן פו
להלכות ביצים סי' פ"ו א) כ' הרמ"א בס"ג וז"ל ואם נשחטה תרנגולת ונמצאת טרפה דין ביצים שלה כדין חלב מבהמה דלעיל סי' פ"א עכ"ל. וכבר ביארתי לעיל בקיצור דיני החלב והגבינות. והנה אם נטרפה תרנגולת ע"י מחט בקורקבן וכה"ג אם לא הוגלד פי המכה מותרים הביצים ואם הוגלד יש לאסור הביצים של ג"י. ודברי הרמ"א שם ביארתי שם ובסי' ק"י בש"ך בסימני ס"ם מבוארין הרבה דינים בכה"ג בטריפות דנשבר הגף וספיקותיהן ובמחט בחלל הגוף לא שייך איסור למפרע דהוה ס"ס ב) בפת"ש כאן מביא בשם שו"ת חו"י סי' פיו בתרנגולת חסירה מרה ונטרפה ע"י שלא טעמו בה טעם מר כנהוג והי' ממנה כמה ביצים והרבה מהם נאכלו ונתבשלו כי היתה בבית זמן ארוך. ולא התיר הביצים ממנה רק מטעם דרבו המכשירים בחסרה המרה להתיר הכלים שנתבשלו. והביצים שיש עדיין ממנה ימכרם לנכרי שבורות באופן שלא יקנה הישראל ממנו. והוא מתיר גם למכרם שלימות. ובשם זכרון יצחק מביא להתיר תערובות ביצים ברוב מטעם המקילין דביצים אינן דבר שבמנין. וגם בצירוף דעת הש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אות א' דכשנודעו ב' הספיקות ביחד מותר בס"ס שאחד בגופו וא' ע"י תערובות אפי' בדבר חשוב וסיים שלא להתיר ע"י תערובות רק הביצים של קודם הג"י אבל של תוך ג"י קשה להתיר ע"י תערובות עכ"ל. והנה אותם הספרים אינם בידי רק מה שהובא בפת"ש איני מבין בעניי שיחת קדשם. דמה ענין ג' ימים לחסרה המרה אטו לא אפשר לומר השתא הוא דחסרה ושמא נאבדה המרירות קודם לשחיטה דדין ג"י לא נאמר רק בהוגלד פי המכה או בסירכא וגם שם מתיר הרמ"א בה"מ וזה לא גרע מניקב קרום של מוח או מכה שלא הוגלדה עש"ך סי' פ"א סוסק"ט. ולא שייך כאן לומר חסר ואתאי כבמקוה שנמצאת חסירה עש"ך שם סק"ט לחלק בין הך לכתם יבש בחלוק שטמאו למפרע. משום דרוב בהמות ועופות כשירות הן לכן י"ל עד עכשיו היתה מהרוב ועכשיו נפלה במיעוט. ואולי השאלה היה ביתיר מרה. ואם כן אסורות למפרע לעולם ומה ענין ג' ימים לכאן ואדרבה יש לומר מדהטילה ביצים ודאי דלא היתה חסירה המרה כ"ז שהטילה לדידן דטריפות אין יולדות דאם תדין דהיתה חסירה מרה א"כ מהטלת הביצים סימן להמכשירים חסרה מרה וצ"ע ג) בדיני ביצים שנתערבו שהחמיר המחבר בביצת אפרוח והש"ך שם כ' אפי' בביצת דם להצריך ס' אף שנתבשלה בקליפתה. ובביצת טמאה או נבלה הקילו כשנתבשלה בקליפתה ורק בנתבשלה בלא קליפה אוסרת בס' ובביצים עד ס"א. וסיים דוקא כשידוע שהדם במקום האוסר אבל, בספק תערובתו מותר כמ"ש בסי' ס"ו וא"כ יש להקל גם באין קליפה בספק. וידוע דכל שנמצא בבישולים תמיד הם בספק דא"א להכיר במבושלת אם היא בחלמון וקשורה בחלבון כמ"ש הרמ"א סי' ס"ו ס"ד. לכן אם נתבשלה בקליפתה לבדה בלא ביצים אחרים יש לסמוך בה"מ אמ"ש הש"ך בסי' פ"ו סקי"ז דכל ביצת דם בספק קיל מביצת אפרוח הן לענין תערובות ביצים הן לענין היתר שנתבשלה בקליפתה. ואם נתבשלה עם ביצים אבאר לק'. ואם היתה קלופה צריך ס' במים ואם בשלה עם ביצים צריך ס"א ויש לעיין בזה דזה שהוסיפו אחת בביצים משום שיש ביצים גדולים וקטנים. וכיון שיש גם מים יש לחשב מעט פחות וכיון שאין שכיח כ"כ אקצר. ועס"י ק"ז כ' המחבר סתם המבשל ביצים בקליפתן וכו' והתם החשש שמא תשאר ביצת אפרוח בלא ס' ושם בדברי המחבר לא נזכר ביצת דם. ומזה ראיה דביצת דם אין אוסר בקליפתו וצ"ע. ומ"מ טוב להוסיף עד ס' בבישל בקליפתו כמ"ש לק' בסי' ס"ו סק"ג בדברינו כאן הפכתי הסדר ורשמתי החידוד לסי' פ"א ופ"ו קודם לסי' ס"ו משום דדיני סי' ס"ו שכיחין יותר להוראה וכתבתים מאוחר כדי לסמכן להל' בב"ח שלי סימן פו א) אם נתבשלה ביצת דם בקליפתה כבר רשמתי בסמוך בחידודי לסי' פ"ו דמחמת הספיקות שיש בביצת דם ובפרט במבושלים אין איסור להצריך ס' כשבישלה בקליפתה בה"מ וכן בבישל עם ביצים להצריך ס"א ודוקא ביצת אפרוח או ביצת דם כשידוע בבירור שהי' במקום האוסר אז אוסר אפי' בקליפתו עש"ך ס"ק י"ז ודין דבר חשוב משום מנין פשיטא שלא שייך דכ"ז שהיא שלימה כבריתה א"י אם יש בה דם ואח"כ שוב אינה לא ברי' ולא דשבמ"נ. וברי' בלא"ה לא הוה דמתנאי ברי' שיהי' שמו עליו אחר שיחלק וזה כשיחלק נקרא חתיכת ביצה וגם שתהא נוצר מתחלת בריתו באיסור. ורק משכח"ל דין ס"א ביצים כשהיתה נקובה או במים להצריך ס' ב) בדין תערובות ביצי דם אם הי' ודאי במקום האוסר כגון שהי' הדם על קשה החלמון ונתקשר עם החלבון והסיר קליפתן ונתערבו אף שיכול ליטול החלמון ולזרקו מ"מ החלבונים נתערבו. ואם נמצא בחלבון אחד אסורים כל החלבונים וחלמון אחת של אותה הביצה ובבישולה או בצליתה דלעולם הוא בספק לדידן לכן לעולם יש להתיר התערובות ואפי' חד בחד מתיר הש"ך סק"ו אליבא דהרב ורק בלא שום תערובות אסורה כל הביצה בכ"מ שנמצא הדם. והנה אם הם טרופות בקערה יש להם תמיד דין לח וצריך ס"א אם ידוע שהי' ודאי במקום האוסר וע"י שהם טרופות א"א להכיר ואם אינם טרופות אז החלבונים י"ל דין לח והחלמונים י"ל דין יבש לבטל ברוב. אמנם כיון. שאין שכיח כ"כ שיהי' דם בלא ספק דפלוגתא. לכן כבר כתבתי דבכל תערובות ביצה עם ביצים מותר אם א"י איזה האיסור. ומותר להש"ך אפי' חד בחד כגון שנזרק הדם ואין ניכר ולהט"ז ברוב ואין שום חשש איסור תורה בתערובות. ואף דהפר"מ כ' דחלבון עם חלמון הוה ב' מינים מ"מ כיון דהאיסור א' אין נ"מ וגם י"ל סלק הא"מ וכו' ובפרט בטרופות דנאמר סלק החלבונים והחלמונים היבש רבה ואם ונודע קודם הטרופה ודאי דמותר כבסי' ק"ט ג) וכ"ז בתערובות ביצים עם ביצים אבל אם לש בקמח אם הי' ביצים היתירים רוב אמרינן סלק הא"מ [כאן א"צ נשפך כמו באיסור בסי' צ"ח] וכו' כ"כ הט"ז סוסק"ו. והש"ך סק"ו מתיר אפי' היו הביצים חד בחד והנה אם לש קמח רק עם ביצה א' ונמצא דם הפ"מ בסי' ס"ו רצה להתיר בא"מ בלא שום תערובות ממינו בלא חד בחד ובלא ס'. וטעמו דעיקר דם ביצים מדרבנן אפי' אם הי' ודאי במקום האוסר. וכשיש ספק הו"ל ספיקא דרבנן. והי"א מחמיר משום דנוהגין לאסור כל ביצים עם דם הו"ל לדידן כודאי איסור ונ"ל דעכ"פ יכול להוסיף עוד קמח ומים וביצים ואז יבשל הכל כשיהי' ס' וכן כתבתי לעיל בסוס"י פ"ו בבישלה בקליפתה בא"מ דעכ"פ חנ"נ לא אמרינן בכה"ג אפי' בבישול ד) וכ"ז אם עדיין לא בישל הלאקשין אבל אם כבר בישלן ולא הי' ביצים דהיתר רק ביצת האיסור לא רוב כדעת הט"ז ולא חד בחד כדעת הש"ך ולא הי' ס' בבישול אם לא הי' במקום הקשרים יש לסמוך אהפ"מ שמתיר בא"מ בלא ס'. ועכ"פ יכול להוסיף גם אחר הבישול עד ס' דבכה"ג לא נאמר איסור דבוק וחנ"נ כמ"ש לעיל לענין אם בישלו בקליפתו ויש עוד סניף להיתר זה דלאקשין ולהיתר דלעיל בבשלו בקליפתו. דאפי' למ"ד דם ביצים דאורייתא אבל הא דשדי תיכלא בכולה אינה דאוריתא. ועוד דאחר הבישול הוה דם שבשלו ולכ"ע דרבנן. ומכ"ש בנשפך וא"י אם הי' ס' דמותר. הרי ג' סניפין להיתר א' ספק מקום האוסר. ושני דד"ב דרבנן וג' דם שבשלו לכ"ע דרבנן. והביצה כולה מטעם דשדי תיכלא בכולה לכ"ע דרבנן דרק על הטיפת דם גופא י"א דמדאוריתא. וא"כ הקדרה תמיד מותרת עכ"פ אחר מעל"ע יגעילנה ג"פ אפי' כ"ח כמו שאכתוב לק' בסוהס"י ה) בדין ביצת דם שנמצאת על תבשיל עב חם למעלה שבמחבר סעי"ו כ' הט"ז שהרש"ל שרוצה לאסור עד ס' היינו שנמצא במקום הקשרים. והש"ך מתיר משום שלא היתה קליפה וכבר כתבתי מש"ך סי' פ"ו סקי"ז דבכל ביצת דם אם הוא במקום ספק דאינו אוסר בקליפתו. ואף דמהש"ך כאן ס"ק י"ג משמע דמגמגם בזה ולא התיר רק כשנמצא במקום הנגוב לגמרי מ"מ כבר ביארתי בכל ספק מקום האוסר דהפ"מ מתיר בלא ס' אפי' בלא קליפה ומכ"ש כשנתבשל בקליפתה. וכ"ז כשאין כיסוי לקדרה אבל כשיש כיסוי למעלה הוה כל שתחת הכיסוי כאלו הי' תוך התבשיל שהזיעה מחברתם ו) עי"א בשם שו"ת ב"י בבשלו ביצה בתבשיל א' והסירו הביצה והניחו אותה מן הצד ואכלו התבשיל ובשלו באותה קדרה תבשיל ב' ואח"כ נראה דם בביצה שבשלו בה פעם א'. וכ' דבתבשיל ראשון שנסתפק אם הי' ס' מותר דכבר נאכל והוה כנשפך ואם לפי רושם התבשיל ודאי לא הי' ס' אסור ונאסרה הקדרה עכ"ל. ולדברינו בס"ק שלפ"ז דהפ"מ מתיר בה"מ בלא ס'. דביצת עוף נוחה להתבשל ונעשה דם שבשלו דרבנן והדם שנמצא אחר בישול תמיד עומד בספק מקום דע"י הבישול נשתנה מקומו ואפי' נראה כאלו הוא בין הקישורים אין להבחין זה. וספק זה עצמו עשאו כדרבנן לכ"ע ופשיטא דהקדרה מותרת וממילא אין ספק על מאכל שני. וסברתו דדם בתחלת בישולו הוה ד"ת. ולמ"ד דם ביצים דאוריתא אבל כבר כתבתי דרק הטיפה לדידהו דאוריתא אבל הכלל דשדי תיכלא בכולה דרבנן ומדאוריתא הטיפה בטילה גם קודם שנתחמם כל התבשיל כבר הביצה נתבשלה ונעשית דרבנן. ומכ"ש הבישול השני ודאי הי' אחר שכבר נתבשלה הביצה עם דמה וחוץ לכ"ז בפרט אם היתה הביצה בקליפתה כמ"ש לעיל דפשיטא דהי' הקדרה מותרת ואין שום ס' על תבשיל שני. ואפי' לשיטתו א"צ לחקור אם הי' בתבשיל א' ס' דכיון דנאכל הוה כנשפך דלכ"ע הקדרה ותבשיל ב' מותרים. ודע דכל הנך קולות שכתבתי דוקא בביצת דם אבל בביצת אפרוח שייכים כל הנך חומרות דגם בקליפה אסור ובעינן תמיד ס' בבירור וס"א בין שאר ביצים עס"י ק"ז. ובדין הנ"ל דבישל ב"פ אם ודאי לא הי' בפ"א ס' נאסרה הקדרה ורק משום דנאכל דהוה כנשפך יש להתיר תבשיל ב' שמא הי' ס' בראשונה. ובשו"ת הנ"ל רצה להחמיר בביצת אפרוח לאסור תבשיל ב' יותר מראשונה דבראשונה די בס' נגד הביצה. ובשני' בעינן ס' נגד כל הקדרה דנ"נ. יש לדבר בזה חדא דחנ"נ דרבנן. וכיון דנאכל הראשונה הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. ואף דגם כשיש ס' הקדרה אסורה. אבל נ"ל דבכה"ג יש להקל כדין הראב"ד בכלי שדרכו להשתמש בשפע דהא מדהי' בפעם ב' ס' א"כ דרכה להשתמש בשפע ותמיד יהי' ס' וגם האפרוח פוגם ואף שלא קי"ל כן היינו להתיר הקדרה להבא ולא בכה"ג ובפרט שהיתה הביצה בקליפתה דהירושלמי מתיר בכל איסורי ביצים כשהם בקליפתם. כדאי לסמוך עכ"פ כשהי' בתבשיל ב' ס' נגד גודל הביצה ולא נצריך נגד כל הקדרה. וכ"ז לא כתבתי בסוג פוסק רק בסוג פרשן לעורר המורים ויעיינו בטוב שכלם ז) עוד אציג לפניך פלפול א' בדינים אלו. הי"א הביא בשם הבל"י בבשלו תבשיל א' עם ג' ביצים ועירו קצת מהתבשיל בעודה חם ונאכל ואח"כ מצאו בביצה אחת אפרוח. והמורה טעה ושיער ס' כפי שהיתה הקדרה מלאה תחלה וממילא התיר לאכל השאר שבקדרה. ואח"כ נודע טעותו שיש לשער לפי מה שנשאר בקדרה בעודה חמה ונפל הספק אם נשאר ס' אז אחר אכילה ראשונה. וכ' דבביצת אפרוח אין להתיר מכח סלק כמ"ש הט"ז בסק"ו בביצת דם. חדא דביצת אפרוח הוה א"מ גם עם שאר הביצים. ועוד רצה לומר דנאכל מקצתו לא דמי לנשפך אבל בזה השיג עליו דנאכל ודאי דומה לנשפך. אבל עוד רצה לאסור מטעם דביצת אפרוח חשובה בריה ולענ"ד א"א לאסור מטעם ברי' דעיקר חומרת בריה הוא רק שלא לבטל הבריה לבדה ולאכלה ולזה אין ביטול אבל לאסור פליטת הברי' לא ראיתי ולא שמעתי בשום דברים החשובים כחהר"ל וכה"ג ואדרבא כשהבריה פגומה אף ס' א"צ לבטל פליטתה עס"י ק. ואפי' את"ל דאפרוח שבביצה אינה פגומה א"כ די בס' ולא לאסור פליטתה מטעם ברי' והרמב"ם בפט"ו ממא"ס כ' דאין שום איסור מאיסורי משהו רק במינם ע' בדברינו באריכות נפלא בסי' פ"ז. ולדידי' אין לצייר חשיבות ברי' במשהו אלא כגון תולע שפירש בין אלף תולעים שלא פירשו או יש חשיבות ברי' שיאסרו כולם. והפמ"ג מתיר היתר דסלק גם בדשיל"מ אף שעי"ז יאכל גם האיסור כמ"ש כאן במ"ז סק"ה ומכ"ש במכירה וזורקה ורק חשש פליטה נשארת. וראי' לזה דעיקר סברת סלק אמרה ר' יהודה בשיטתו דמכ"מ לא בטיל מגזה"כ דדם השעיר והפר. ואיך נחמיר בברי' שחשיבתה דרבנן שלא לומר סלק. וטעם ראשון שהאפרוח וביצתו הם א"מ לגבי שאר ביצים לזה י"ל דהוה ס"ס בפלוגתא די"א דגם ביצת אפרוח הוא דרבנן דמדאוריתא עפרא בעלמא. וי"א דהוה מינו עם ביצים משום דעובר ירך אמו והאפרוח נוצר מביצה ע"י גיבול. ועכ"פ אם הי' ששים נגד האפרוח לבד אף שאין ששים עם חלק הביצה שבקרבה והקליפה שלה מצטרפת כמבואר במחבר בסי' צ"ט ואף דשם לא פסקינן כך אבל בה"מ ובפרט שאין הדבר מוסכם דאפרוח עם שאר ביצים הם מינו וי"ל שפיר סלק והמורה יעיין וישקל הדברים ח) אגב גררא דקולא של הט"ז לומר סלק הא"מ בלש קמח עם ביצים ויש אחת עם דם. חדשתי בזה במעשה דצ"צ בנמצא בשר ושומן וחלב ע"ג הכלי מנוקב שמלחו בשר להוציא דמו וספק אם נמלח גם החלב עמהם ונאבד החלב ואין להכירו אם נמלח. ונאמר כיון ששומן עם חלב הם מינו נאמר סלק הבשר הא"מ וכשיש רק רוב בהשומן נגד החלב מותר וכל סברת הט"ז משום דדם ביצים הם בספק לכן אמרינן סלק אף שלא נשפך וכאן נמי מליחת איסור והיתר הוא מדרבנן לענין ס' דדי בקליפה ונאמר סלק אף שלא נשפך ובסי' ע' בחידודי דברתי הרבה בענין שאלה זאת בדרך אחר וגם שם וגם כאן רק להערה באתי. ושם העליתי דבמליחה שלהוציא דם כ"ז שמוציא דם וטרוד שלא לבלוע דם כן אינו בולע שום איסור אחר ומכ"ש בספק אם נמלח עמו כלל. וא"כ א"א לצייר הדין רק בהי' הבשר מוכשר מדם ומונח בכשא"מ במליחה לאורחא ובזה חדשתי איסור חדש דאם החלב נמלח ג"כ א"כ החלב ודאי דלא הי' מוכשר מדם ואנן מחזקינן דם בחלב וא"כ בלע הבשר דם של החלב חוץ משמנונית חלב ויש לצייר שאלה כזאת אפי' בבשר המוכשר עם בשר שלא הוכשר ומלחו עתה לאורחא הבשר המוכשר ויש ספק אם גם הבשר שלא הוכשר נמלח כאן ונאסרו שניהם. ואין כאן מקומו רק דרך אגב. עוד פלפלתי פלפול ארוך בענין חלב חי דעדיין מותר מה"ת איך יאסר בספק נמלח והפמ"ג העיר מרעיון כזה לענין ספק כבוש בחלב חי. ודיני ביצת נבלה וטרפה השמטתי מחיבורי זה להיות לא שכיח וכבר כתבתי בחיבור זה בסי' פ"ו ובסי' פ"א בהרבה דינים כאלו ט) אם בישל ג' להט"ז או ב' להש"ך ואחת עם דם ונזרק הדם ואין ניכר דמותר כל התערובות. ובדיני בשלם עם א"מ ולענין הקדרה כבר ביארתי לנכון בסק"ו. וכלי שנתבשלה בו בלא ס' או אפי' עם ס' ימתין מעל"ע ויגעילנה ג"פ כמו בבישל חלה בזה"ז ומכ"ש כאן שיש הרבה סניפים להתיר א' אם היתה הביצה בקליפתה. ב' שכולם בספק מקום האוסר. ג' דם ביצים דרבנן. ד' אפי' אם ד"ב דאוריתא אבל כיון שנתבשלה נעשית דרבנן ומתבשלת מהר ולא שייך בה גם חשש תחלת בישולה ד"ת עוד גרגר א' אכתוב בסיום דינים אלו פ"ל סי' צ"ג בדברינו שישבתי את הבעל העיטור מקושית הט"ז שם עליו דס"ל דכל כ"ח הנאסר מועיל הגעלה ג"פ אחר מעל"ע והטור הביאו בסי' קכ"א. ואינו מתיר רק באד"ר שאין לו עיקר בדאוריתא מ"מ כאן שבישל הביצה בכ"ח והי' בקליפה ובספק מקום האוסר ורוב ביצים ודם שנתבשל ועוד ספק שמא היתה ביצה מוזרת מכל הנך סניפים יש להתיר הקדרה אחר מעל"ע בהגעלה ג"פ וכשאזכה לגמור חיבורי זה גם לסי' קט"ז בל"נ אדבר מזה. וכ"מ יגעל מ"מ