חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן פא
הלכות דברים היוצאים החי סי' פ"א א) בסי' פ"א ס"ב פסק המחבר בגבינות שנעשו מבהמות שנמצאו טריפות. דאם הטרפה בדבר שאפשר לומר שאירע סמוך לשחיטה כגון ניקב קרום של מוח ושאר נקובות מותרות הגבינות. וביתר אבר או חסר דמתולדה אסורות הגבינות לעולם למפרע אפי' באיברים הפנימים שלא נודע עד עכשיו. ובמכה שהוגלדה פיה אסורות עד ג' ימים מעל"ע למפרע. ובסירכות בין אם אינה אסורה מדינא או אפי' ודאי טרפה אין אסור יותר מג' ימים למפרע. והרמ"א מתיר בה"מ בסירכא תוך ג"י. וא"כ אם אין הסירכא אסורה. מדינא יש להתיר. ובחסר ויתיר וחלוף שבריאה מבוארין הדינים בס' ת"ש בכל סי' כדיניו והש"ך חולק. ובמקום שאסור למפרע מתיר המחבר שם החלב בס' כגון שיש לו בעדרו ס' בהמות חולבות חיות מחזיקים כולם ככשירות ונתבטלה החלב של זאת. וא"כ גם הגבינה נתבטלה דלא שייך חומרת חהר"ל או דבר שבמנין בביטול כזה דנולדה החלב בתערובות והחלב היתה בהיתר ואיך נחזור ונאסר הגבינות. ואם אין לו ס' בהמות חולבות רק שיודע שזאת הבהמה שנטרפה נתנה רק כערך החצי משאר בהמות יש להתיר לפי ערך. עש"ך סק"ז. ואם עשה גבינות מחלב של כל בהמה בפ"ע וממילא גם מבהמה זאת עשה גבינה מיוחדת ונתערבו הגבינות כ' הרמ"א דגבינה שלימה הוה חהר"ל. והפ"מ כ' דעכ"פ הוה דבר שבמנין אם היא שלימה ולא נפרסה כצורות הגבינות הנמנים במקום מכירתן. ונ"ל דהיינו דוקא מטריפות למפרע מכח ודאי כגון מותרת אבל מטריפות דהוגלדה המכה או מסירכות דיש פוסקים להתיר גם מתוך ג"י ודאי לא נחמיר בגבינות המעורבים כ"כ דהוה תרתי דרבנן חומרת חהר"ל ובפרט מנין שיש פלוגתא אם כל שדרכו למנות או את וכו' יש להתיר ברוב. והמנ"י מתיר בכל סרכות אפי' בודאין ברוב בה"מ כמו בנאבדה הריאה עס"י ל"ט ושם במ"ג איזה סירכות ודאין ואיזה מחומרתן ב) ע' בפמ"ג בבהמה שהיתה מנענעת בראשה והיתה חיובית לבדוק בראשה בקרום המוח וכשנבדקה נטרפה דאז אסורות החלב למפרע משעה שנראה בה אותה הריעותא ג) נ"ל אם באותן שמטריפין כל החלב של ג"י ונתערבה גבינתה של תוך ג"י עם גבינות עצמה של קודם ג"י. דלכאורה י"ל זו כבר יצאה מחזקת רוב בהמות כשרות ורק בתערובות של שאר בהמות שייך לומר דין ס' או רוב אבל לא בכה"ג. ולק' בסי' פ"ו סק"ב בדיני ביצים מתרנגולת כה"ג אכתוב מזה וצ"ע כעת: