אור ברסלב
חי בתודה אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל › עג. הבורא איננו מעניש אלא מחנך / ספור אישי עצמתי ורב לקחים

חי בתודה

אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · עג. הבורא איננו מעניש אלא מחנך / ספור אישי עצמתי ורב לקחים

עב. הודיה שהצילה מסכנת מות לחיים / ספור

הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר טַלְטֵלָה רְצִינִית כְּדֵי שֶׁזֶּה יִקְרֶה. מִין נִעוּר חָזָק כָּזֶה שֶׁרַק הוּא יָכוֹל הָיָה לְהָזִיז אֶת לִבִּי הָאָטוּם. אֲבָל בַּל אַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר. אֲסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ.

שְׁמִי אַרְיֵה. עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע, חָמוּד וּפִקֵּחַ, הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים עָלַי אַרְיֵה הוּא שְׁאַפְתָּן. אֶת הַמִּלָּה שְׁאַפְתָּן לֹא הִכַּרְתִּי, אֲבָל אֶת הַדַּחַף הֶחָזָק הַזֶּה לְהַשִּׂיג עוֹד וָעוֹד הִכַּרְתִּי גַּם הִכַּרְתִּי. אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ אַבָּא הָיָה מַבִּיט בִּי בְּמַבָּט שֶׁל הַעֲרָכָה כְּשֶׁהָיִינוּ פּוֹגְשִׁים אֶת הָרֶבֶּ'ה שֶׁלִּי בַּחֵידֶר וְהוּא הָיָה טוֹפֵחַ עַל שִׁכְמִי וְאוֹמֵר: "אַרְיֵה עֶדְיוֹ לִגְדוֹלוֹת. הוּא תָּמִיד מְחַפֵּשׂ אֵיךְ לִגְדֹּל, לְאָן לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה".

וְכָךְ אָכֵן הָיָה. כְּשֶׁכָּל הַיְלָדִים שִׁנְּנוּ אֶת אוֹתִיּוֹת הָא',ב' הֶחְלַטְתִּי אֲנִי שֶׁאוֹתִי זֶה לֹא מְסַפֵּק, וְהִתְחַלְתִּי לְשַׁנֵּן מִשְׁנָיוֹת עִם אַחַי הַגְּדוֹלִים. מִשֶּׁיָּדַעְתִּי לְשַׁנֵּן מִשְׁנָיוֹת עָבַרְתִּי לִגְמָרָא, כְּשֶׁחֲבֵרַי לַכִּתָּה עוֹד לוֹמְדִים אֵיךְ מַחֲזִיקִים סֵפֶר.

עִם הַשָּׁנִים, תְּכוּנַת הַשְּׁאַפְתָּנוּת רַק הָלְכָה וְהִתְעַצְּמָה. סִיַּמְתִּי בְּהַצְלָחָה אֶת כִּתָּה ח' בַּחֵידֶר וְחָשַׁקְתִּי בַּיְשִׁיבָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיֶּמֶת בָּאָרֶץ יְשִׁיבָה לְמִצְטַיְּנִים. הָרָצוֹן לְהִכָּנֵס לְשָׁם מִלֵּא אֶת מֹחִי עַד אֶפֶס מָקוֹם. לָמַדְתִּי, הִשְׁקַעְתִּי, נִבְחַנְתִּי וְ...מַשְׂאַת נַפְשִׁי הֻשְּׂגָה. קִבַּלְתִּי מִכְתָּב שֶׁהִתְקַבַּלְתִּי לַיְשִׁיבָה. בָּרֶגַע שֶׁאָחַזְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב בְּיָדִי, לֹא הִתְפַּנֵּיתִי לִשְׂמֹחַ בּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא לִשְׁנִיָּה. עוֹד לֹא נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה, וּמִיָּד הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי אַגִּיעַ לַיְשִׁיבָה כְּשֶׁמֵּאֲחוֹרַי כַּמָּה מֵאוֹת דַּפֵּי גְּמָרָא יוֹתֵר מִכֻּלָּם. הִגַּעְתִּי גַּם לַשָּׁלָב הַזֶּה. סִיַּמְתִּי לִלְמֹד אֶת מַה שֶּׁתִּכְנַנְתִּי. לֹא הִרְגַּשְׁתִּי סִפּוּק וְשִׂמְחָה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, כִּי כְּבָר עָלָה בְּדַעְתִּי שָׁלָב נוֹסָף בַּסֻּלָּם אוֹתוֹ אֲנִי צָרִיךְ לִכְבֹּשׁ.

כָּךְ עָבְרוּ הַשָּׁנִים וְכָל פַּעַם כְּשֶׁהִשַּׂגְתִּי אֶת מְבֻקָּשִׁי, לֹא נֶעֱצַרְתִּי רֶגַע אֶחָד כְּדֵי לִשְׂמֹחַ, כְּדֵי לְהוֹדוֹת. תָּמִיד בָּרֶגַע שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת רְצוֹנִי כְּבָר נָשָׂאתִי רֹאשׁ לַמְּשִׂימָה הַבָּאָה. כָּךְ הָיָה גַּם כְּשֶׁהִתְחַתַּנְתִּי וְחִפַּשְׂתִּי מִשְׂרָה תּוֹרָנִית שֶׁתְּפַרְנֵס אֶת בֵּיתִי. זָכִיתִי בְּמִשְׂרָה מְצֻיֶּנֶת. כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אוֹתָהּ לֹא נֶעֱצַרְתִּי אֶלָּא מִיָּד חָשַׁבְתִּי הָלְאָה. אֲנִי מֻכְרָח גַּם לִמְסֹר שִׁעוּרִים, לִכְתֹּב מַאֲמָרִים... וְכֵן הָלְאָה.

כְּשֶׁהִתְרַחֲבָה הַמִּשְׁפָּחָה חִפַּשְׂנוּ דִּירָה מְרֻוַּחַת יוֹתֵר. בַּיּוֹם שֶׁמָּצָאנוּ דִּירָה יְפֵהפִיָּה וְזוֹלָה לְמָדַי חָתַמְתִּי חוֹזֶה, שׁוּב לֹא עָצַרְתִּי, לֹא הוֹדֵיתִי... אֶלָּא רַק חָשַׁבְתִּי אֵיךְ נוּכַל לְשַׁפֵּץ, אֵיךְ נַרְחִיב, אֵיךְ נִמְצָא בָּאֵזוֹר תַּלְמוּדֵי תּוֹרָה לִילָדֵינוּ וְכוּ' וְכוּ'.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִמְטִיר עָלַי שֶׁפַע אַדִּיר וְעָצוּם שֶׁל סֻכָּרִיּוֹת, אֲבָל אֲנִי הַקָּטָן לֹא הֵרַמְתִּי מֵעוֹלָם אֶת רֹאשִׁי לוֹמַר תּוֹדָה. תּוֹדָה עַל כָּל סֻכָּרִיָּה, עַל כָּל הֶשֵּׂג וְעַל כָּל סִיּוּעַ. רַק רַצְתִּי, רַצְתִּי בְּטֵרוּף הַדַּעַת לִתְפֹּס אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁתִּפֹּלְנָה בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיטוּ מִשָּׁמַיִם לְעוֹרְרֵנִי. נִזְרְקוּ עָלַי לְפֶתַע אַבְנֵי חָצָץ קְטַנּוֹת שֶׁהָפְכוּ גַּם לַאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר וְכוֹאֲבוֹת. כַּיּוֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁהֵן בָּאוּ בְּמַטָּרָה שֶׁאָרִים אֶת רֹאשִׁי, שֶׁאָרִים אֶת רֹאשִׁי וְאָבִין אַחַת וּלְתָמִיד מִיהוּ זוֹרֵק הַמַּתָּנוֹת. שֶׁאָבִין יוֹם אֶחָד שֶׁעַל כָּל מַתָּנָה יֵשׁ לְהֵעָצֵר וְלוֹמַר אֶת הַמִּלָּה הַיְקָרָה מִפְּנִינִים הַזֹּאת - תּוֹדָה.

תּוֹדָה לְאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנָּתַן לִי.

תּוֹדָה לְאַבָּא הָאוֹהֵב שֶׁשָּׁלַח לִי.

זֶה הִתְחִיל עִם בְּעָיוֹת בְּרִיאוּת אֵצֶל אֶחָד מִילָדַי, הִמְשִׁיךְ בְּמַשְׂכִּיר הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ שֶׁהוֹדִיעַ שֶׁנִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת הַדִּירָה תּוֹךְ שְׁבוּעַיִם (בִּתְקוּפָה זוֹ דִּירוֹת לְהַשְׂכָּרָה בַּמָּקוֹם שֶׁלָּנוּ הָיוּ יְקָרוֹת בְּיוֹתֵר), וְעָבַר לְטֶלֶפוֹן בָּהוּל מֵהַמָּקוֹם בּוֹ עָבַדְתִּי, שֶׁבְּשֶׁל קְשָׁיִים כַּלְכָּלִיִּים כָּל הָעוֹבְדִים מְפֻטָּרִים...

יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפָּה בְּסָלוֹן בֵּיתִי וּפָרַצְתִּי בְּבֶכִי. חָוִיתִי כִּשְׁלוֹנוֹת אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי. שְׁנוֹתַי עָבְרוּ לְפָנַי כְּסֶרֶט נָע וְהֵחֵלּוּ זוֹרְקוֹת לְעֶבְרִי אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה. וְאָז הִכְּתָה בִּי הַתּוֹבָנָה: "וְכִי הוֹדֵיתָ פַּעַם לַה' עַל הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן לְךָ, עַל הַהַצְלָחוֹת הַמְסַחְרְרוֹת שֶׁנָּחַלְתָּ?", צָעֲקָה לְעֶבְרִי תְּמוּנָה שֶׁל יֶלֶד קָטָן לוֹמֵד גְּמָרָא כְּשֶׁכָּל חֲבֵרָיו מְשַׁנְּנִים אוֹתִיּוֹת א-ב'. "וְכִי נֶעֱצַרְתָּ לְהוֹדוֹת כְּשֶׁהִתְקַבַּלְתָּ לַיְשִׁיבָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר?", נִקְּבָה אֶת לִבִּי שְׁאֵלָתוֹ הַמְיַסֶּרֶת שֶׁל הַנַּעַר הַנִּכְנָס בְּשַׁעֲרֵי הַיְשִׁיבָה. "וְכִי הוֹדֵיתָ אֵי פַּעַם עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַמַּקְסִימָה שֶׁהֵקַמְתָּ?", רִצְּדוּ לְפָנַי תְּמוּנוֹת יְלָדַי בְּשֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת. "אָמַרְתָּ פַּעַם תּוֹדָה עַל הַדִּירָה הַנּוֹחָה וְהַנְּעִימָה שֶׁשָּׁלַח לְךָ ה'?", לִגְלְגוּ עָלַי קוֹרוֹת בֵּיתִי. וַאֲנִי רַק יָשַׁבְתִּי שָׁם מְבֻיָּשׁ. מַסְמִיק עַד תְּנוּכֵי אָזְנַי. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָקַחַת אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת, לֹא לוֹמַר תּוֹדָה וְרַק לְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי עוֹד וָעוֹד? אֵיךְ לֹא זָכַרְתִּי לְהַעֲרִיךְ, לֹא חָשַׁבְתִּי לְהוֹדוֹת...

הַדְּמָעוֹת שָׁטְפוּ אֶת פָּנַי בְּנַחְשׁוֹל זוֹרֵם. דְּמָעוֹת שֶׁבָּאוּ מִמָּקוֹם שֶׁל הֲבָנָה וְטֹהַר. הִתְחַלְתִּי לְשַׁחְזֵר אֶת הַשָּׁנִים מִיּוֹם הִוָּלְדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּלְהוֹדוֹת לַה' עַל כָּל טוֹבָה וְטוֹבָה שֶׁגָּמַל עִמִּי וְלָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלַי. שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא חוֹב יָשָׁן שֶׁטֶּרֶם שֻׁלַּם.

מָה אֹמַר וּמָה אֲסַפֵּר. כְּבָר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב קִבַּלְתִּי שִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן מְשַׂמְּחוֹת. הָרֶבֶּ'ה שֶׁל בְּנִי הִתְקַשֵּׁר לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ, נִמְצְאָה עֲבוּרֵנוּ דִּירָה חִלּוּפִית בְּמָקוֹם טוֹב, קִבַּלְתִּי הַצָּעַת עֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְכֵן הָלְאָה. אֲבָל הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי הָיְתָה הַהֲבָנָה. הַהֲבָנָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת שֶׁכְּשֶׁמְּקַבְּלִים מַשֶּׁהוּ טוֹב מִשָּׁמַיִם. נֶעֱצָרִים וְאוֹמְרִים תּוֹדָה. תּוֹדָה לְאַבָּא אוֹהֵב, תּוֹדָה לְאַבָּא שֶׁדּוֹאֵג.

אוֹתוֹ עֶרֶב כְּשֶׁחָזַרְתִּי מְהֻרְהָר מִתְּפִלַּת עַרְבִית הֵבַנְתִּי לָמָּה קָבְעוּ לָנוּ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר בַּדֶּרֶךְ שֶׁקָּבְעוּ. לִכְאוֹרָה מַתְאִים הָיָה שֶׁכְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְחַכִּים לְמַשֶּׁהוּ נִסְפֹּר כַּמָּה עוֹד נִשְׁאַר, בְּכַמָּה מַדְרֵגוֹת עוֹד לֹא עָלִינוּ. כָּךְ לִכְאוֹרָה סוֹפֵר אָדָם שֶׁמְּחַכֶּה וּמְצַפֶּה מְאֹד לְמַשֶּׁהוּ. אֶלָּא, שֶׁחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים רָצוּ לְחַנֵּךְ אוֹתָנוּ שֶׁיֵּשׁ לְהַבִּיט אֶל הֶעָבָר לִפְנֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִים לַעֲלוֹת וּלְהִתְקַדֵּם. צָרִיךְ לִרְאוֹת כַּמָּה כְּבָר הִשַּׂגְנוּ, כַּמָּה כְּבָר טִפַּסְנוּ. לִשְׂמֹחַ, לְהוֹדוֹת וּ...לְהַמְשִׁיךְ. וַדַּאי שֶׁהַשְּׁאִיפָה הִיא לְטַפֵּס הָלְאָה, אַךְ קֹדֶם לָכֵן - עֲצִירָה שֶׁל הוֹדָיָה. רֶגַע שֶׁל תּוֹדָה. לָכֵן אָנוּ סוֹפְרִים כַּמָּה כְּבָר עָבַרְנוּ - הַיּוֹם תִּשְׁעָה יָמִים, הַיּוֹם עֲשָׂרָה יָמִים וְכוּ'.

אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי יַעֲבִיר אֶת הַמֶּסֶר הֶחָשׁוּב הַזֶּה וְיִכָּנֵס אֶל לֵב הַקּוֹרְאִים, שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ תָּמִיד לָשֵׂאת מַבָּט אֶל הֶעָבָר, לְהִתְבּוֹנֵן בַּחֲסָדָיו הַמֻּפְלָאִים שֶׁל הַבּוֹרֵא עִמָּנוּ, לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ לְבוֹרֵא עוֹלָם וּנְבַקְּשֶׁנּוּ שֶׁיַּעַזְרֵנוּ הָלְאָה לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם.

תוכן העניינים

חי בתודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה