אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · סג. הבוכה "בכיה של חנם" - תקונו לעמד בנסיון בכיה של ממש
חֲזַ"ל מְסַפְּרִים כִּי לְאַחַר שֶׁהַמְרַגְּלִים חָזְרוּ וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה רָעָה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ כָּל הָעָם אֶת קוֹלָם וּבָכוּ "לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ וְלָמָה ה' מֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב וְכוּ'..." (במדבר יד, ב) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת'. (תענית כט, א וסנהדרין קד, ב).
וְצָרִיךְ בֵּאוּר, כֵּיצַד, כִּבְיָכוֹל הֶעֱנִישׁ אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֹנֶשׁ כֹּה כָּבֵד?!
הֲלֹא אֲפִלּוּ הַדּוֹר עַצְמוֹ שֶׁבָּכָה נֶעֱנַשׁ רַק 'יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה' וְלֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ אֶלָּא כַּעֲבוֹר אַרְבָּעִים שָׁנָה. אֲבָל מִכָּאן וְעַד לִבְכּוֹת 'לְדוֹרוֹת עוֹלָם', הָעֹנֶשׁ לִכְאוֹרָה כָּבֵד מִדַּי.
אוּלָם יֵשׁ לוֹמַר, כִּי אוֹתָהּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת אֵינָהּ בָּאָה כְּעֹנֶשׁ אֶלָּא כְּתִקּוּן.
אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם. אַתֶּם שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִמֶּנִּי עַל מַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם שֶׁרְאִיתֶם אֶת כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּכֶם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, בִּקְרִיעַת יַם סוּף, בְּעַנְנֵי הַכָּבוֹד, בְּמַתַּן תּוֹרָה, וַעֲדַיִן מְהַרְהֲרִים אַחֲרַי... הֲיִתָּכֵן כָּל כָּךְ לַעֲצֹם עֵינַיִם וְלֹא לִרְאוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי טוֹרֵחַ וְעוֹשֶׂה לְמַעַנְכֶם?! וְאֵין זוֹ מְעִידָה חַד-פַּעֲמִית, שֶׁהֲרֵי כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים אֲמַרְתֶּם מִשְׁפָּטִים דּוֹמִים: אִם זֶה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם 'הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר' (שמות יד, יא), וְאִם זֶה בַּפָּסוּק 'וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא' (שמות יז, ג)... וְכוּ'.
לָכֵן אֵין בְּרֵרָה, אַתֶּם תִּצְטָרְכוּ לְשָׁרֵשׁ מִדָּה זוֹ מִכֶּם. לָכֶן אֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. מֵעַתָּה וּלְדוֹרוֹת תִּצְטָרְכוּ לַעֲבֹר נִסְיוֹנוֹת, קְשָׁיִים, הַסְתָּרוֹת, מַצָּבִים בָּהֶם אֲנִי אֶסְתַּתֵּר, וְאֶרְאֶה כֵּיצַד אַתֶּם מְקַבְּלִים וְעוֹבְרִים אֶת אוֹתָם נִסְיוֹנוֹת: הַאִם תִּבְכּוּ, תִּתְלוֹנְנוּ, תִּטְעֲנוּ כְּלַפַּי טְעָנוֹת, תְּהַרְהֲרוּ אַחֲרַי - אוֹ שֶׁתִּתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב בְּכָל הַחֲסָדִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם מִסָּבִיב, דָּבָר שֶׁיָּבִיא אֶתְכֶם לְהַכִּיר כִּי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּכֶם לְטוֹבַתְכֶם אֲנִי עוֹשֶׂה, וְעַל יְדֵי כֵּן תְּתַקְּנוּ אֶת אוֹתָהּ בְּכִיָּה לְחִנָּם שֶׁל אֲבוֹתֵיכֶם.
יְהוּדִים עוֹבְרִים קְשָׁיִים וְהַסְתָּרוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים. בְּדוֹרֵנוּ שׁוֹמְעִים לְעִתִּים עַל נִסְיוֹנוֹת מְסַמְּרֵי-שֵׂעָר: אִם זֶה בְּמִקְרִים שֶׁל מַחֲלוֹת קָשׁוֹת, בְּעָיוֹת שְׁלוֹם-בַּיִת, פַּרְנָסָה, צַעַר גִּדּוּל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה ה' יִשְׁמֹר וְיַצִּיל. אֵין סָפֵק כִּי מְדֻבָּר בְּנִסְיוֹנוֹת שֶׁל מַמָּשׁ.
אַךְ עָלֵינוּ לִזְכֹּר כִּי מֻטָּל עָלֵינוּ לְתַקֵּן עַל יָדָם אֶת אוֹתָהּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם. לֹא לְהִתְלוֹנֵן, לֹא לְהַחְמִיץ פָּנִים, לֹא לִכְפֹּר וְלֹא לְהַתְרִיס כְּלַפֵּי מַעְלָה חַס וְחָלִילָה.
רַק לְהֵפֶךְ, נִתְבּוֹנֵן בְּאַלְפֵי אֲלָפִים שֶׁל טוֹבוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִיק לָנוּ מִיָּדוֹ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה, מֵעַל וּמֵעֵבֶר מִמַּה שֶּׁהוּא כִּבְיָכוֹל 'חַיָּב' לָנוּ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ נַכִּיר וְנָבִין שֶׁגַּם זֶה הַהֶסְתֵּר וְהַנִּסָּיוֹן הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ מַמָּשׁ.
וּבֶאֱמוּנָה בְּהִירָה זוֹ, וּבְהוֹדָיָה לַה' עַל כָּל טוֹבוֹתָיו, נִזְכֶּה בְּעֶזְרַת ה' לְתַקֵּן אֶת אוֹתָהּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וְלִרְאוֹת בִּמְהֵרָה בִּגְאֻלָּתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
(מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַנִּפְלָא: "כִּי אַתָּה עִמָּדִי" ח"ד)