פרק ב - אוצר החיים · 6. למה אני עצוב?
נֶאֱמַר (מכות י, ב): "בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ" זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים! כַּאֲשֶׁר אָדָם מַחֲלִיט מַהִי הַדֶּרֶךְ בָּהּ הוּא חָפֵץ, אֱלֹקִים מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ הַשְּׁבִיל שֶׁבָּחַר בּוֹ. הָעוֹלָם הוּא "מְדִינָה דֶּמוֹקְרָטִית", מֶלֶךְ הָעוֹלָם נוֹתֵן לְכָל אָדָם אֶפְשָׁרוּת לִבְחֹר בְּדַרְכּוֹ, כִּרְצוֹנוֹ. וְלֹא רַק זֹאת, אֶלָּא מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְסַיֵּעַ לְכָל אָדָם לְהַעֲמִיק בַּדֶּרֶךְ אוֹתָהּ סָלַל. לָכֵן, אִם אָדָם בָּחַר לִהְיוֹת טִפּוּס עָצוּב וְנִרְגָּן, וּבְכָל מְאֹרָע שֶׁקּוֹרֶה לוֹ מוֹצֵא עִלָּה לִטְעָנוֹת, חַם לוֹ מִדַּי בַּקַּיִץ וְקַר לוֹ מִדַּי בַּחֹרֶף. הוּא כּוֹעֵס כְּשֶׁהָעִתּוֹנִים מְשַׁעְמְמִים וּמְבֹהָל כְּשֶׁהֵם מְדַוְּחִים חֲדָשׁוֹת פִּיקַנְטִיּוֹת. אָדָם זֶה בָּחַר בְּדֶרֶךְ הָעַצְבוּת, וּבוֹרֵא עוֹלָם פּוֹתֵחַ לְפָנָיו שַׁעֲרֵי עַצְבוּת, וּמִלְּבַד תְּחוּשׁוֹת דִּכָּאוֹן שֶׁאָדָם כָּזֶה מְפַתֵּחַ, הִנֵּה גַּם מְאֹרָעוֹת עֲצוּבִים מִזְדַּמְּנִים לְפָנָיו: בָּעֲבוֹדָה, לִקּוּיֵי בְּרִיאוּת, וּבְעָיוֹת כַּסְפִּיּוֹת, הַכֹּל כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ בִּשְׁאִיפָתוֹ הָאֵיתָנָה - אַף שֶׁשְּׁאִיפָה זוֹ הִנָּהּ רַק בַּתַּת מוּדָע שֶׁלּוֹ - לִהְיוֹת עָצוּב.