אור ברסלב
חי באמונה ד - אוצר החיים פרק ב - אוצר החיים

חי באמונה ד - אוצר החיים

פרק ב - אוצר החיים

פרק א - חביבין הן היסורין

פִּרְקֵי חִזּוּק וְהַדְרָכָה הַמְחַיִּים אֶת הַנֶּפֶשׁ מִסֵּפֶר "אוֹר עוֹלָם" לְהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי אֲבִיגְדוֹר מִילֶר זַצַ"ל

1. שמחה וכאב

מַדּוּעַ יֵשׁ בָּעוֹלָם גַּם הֲנָאוֹת וְגַם יִסּוּרִים?

א. הַהֲנָאוֹת נִתְּנוּ לָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ!

אָדָם חַיָּב לֶאֱכֹל, לִישֹׁן, לִשְׁתּוֹת, לְהִתְלַבֵּשׁ. כְּדֻגְמַת מְכוֹנִית הַזְּקוּקָה לְדֶלֶק, סִיכָה וַחֲנָיָה. אַךְ לוּ הָיָה עַל הָאָדָם לְמַלֵּא עַצְמוֹ בְּאֶנֶרְגְּיָה לְפִי טַבְלַת קָלוֹרְיוֹת וְלוּחַ נוֹזְלִים, הֲרֵי הָיָה שׁוֹכֵחַ לְמַלֵּא בְּדַיְקָנוּת אֶת הַצַּו, וּבְרִיאוּת גּוּפוֹ הָיְתָה מֻזְנַחַת! ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ, וְטָבַע בָּנוּ רַעֲבוֹן כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר לֶאֱכֹל. וּפִלְאֵי פְּלָאִים! בְּסִיּוּם הָאֲרוּחָה, הַגּוּף קִבֵּל אֶת צְרָכָיו וְהָרַעֲבוֹן פָּג! אָנוּ חָשִׁים צִמָּאוֹן - כְּדֵי שֶׁנַּחְפֹּץ לִשְׁתּוֹת, וְנֵהָנֶה מִבִּצּוּעַ תַּפְקִיד זֶה. הָאָדָם עָיֵף - כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁעָלָיו לָנוּחַ, לְבַל יִשָּׂרֵף כְּמוֹ מָנוֹעַ שֶׁעָבַד לְלֹא לֵאוּת. אָדָם מִתְעַיֵּף, גּוּפוֹ מְאוֹתֵת לוֹ כִּי הִגִּיעַ שְׁעַת מְנוּחָה וְהוּא שׁוֹכֵב לִישֹׁן - וּפֶלֶא פְּלָאִים! הוּא קָם רַעֲנָן וּמָלֵא מֶרֶץ. כְּשֶׁאַתָּה חָשׁ עָיֵף צָמֵא וְרָעֵב, אַתָּה נֶהֱנֶה לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, וְלָנוּחַ. וְזוֹ גַּם הִזְדַּמְּנוּת אַדִּירָה בִּשְׁבִילְךָ, לִרְאוֹת אֶת חָכְמַת ה'. לָחוּשׁ בָּאַהֲבָה שֶׁהוּא מַעֲנִיק לְךָ, עַל - יְדֵי שֶׁנּוֹתֵן לָךְ לֵהָנוֹת בְּקִיּוּם הַחוֹבוֹת שֶׁלְּךָ כְּלַפֵּי גּוּפְךָ.

ב. הַהֲנָאוֹת נוֹעֲדוּ לְהִתְפַּתּוֹת לַבּוֹרֵא עַל מְנָת לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ

כֵּיצַד נֶעֱרֶכֶת עִסְקַת מִסְחָר, בֵּין סוֹחֲרִים מְכֻבָּדִים. סוֹכֵן מְכִירוֹת שֶׁל חֶבְרָה מְפֻרְסֶמֶת מְעֻנְיָן שֶׁתִּרְכֹּשׁ אֶת מוּצָרָיו. עַל כֵּן, הוּא מַזְמִין אוֹתְךָ לִ"סְעֻדַּת עֲבוֹדָה". אַתֶּם מְסִבִּים יַחְדָּו, סוֹעֲדִים וּמְשׂוֹחֲחִים. כַּמּוּבָן שֶׁהַסְּעֻדָּה - יָקְרָתִית כְּכָל שֶׁתְּהֵא - הִנָּהּ עַל חֶשְׁבּוֹן הַסּוֹכֵן. בְּסִיּוּם הַפְּגִישָׁה הוּא מִתְמַקֵּד בַּ"תַּכְלֵס", לִסְגֹּר עִסְקָה. וְהָיָה, אִם לֹא תִּקְנֶה אֶצְלוֹ בַּסּוֹף... אֵיזֶה טַעַם מַר שֶׁל טִרְחָה לַשָּׁוְא נוֹתָר בְּפִיו...

מַדּוּעַ הוּא הִזְמִין אוֹתְךָ לִסְעֻדָּה דַּוְקָא, אֵין לוֹ צוּרוֹת אֲחֵרוֹת לְפַתּוֹת אוֹתְךָ? נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (חולין ד':): "אֵין הֲסָתָה אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה". לְדֻגְמָא: כְּשֶׁמֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּלַךְ עַל עֲשָׂרָה שְׁבָטִים, רָצָה שֶׁגַּם מֶלֶךְ יְהוּדָה יִצְטָרֵף אֵלָיו לְמִלְחָמָה נֶגֶד אֲרָם. רֵאשִׁית, הִזְמִינוֹ לִסְעֹד יַחְדָּו. וּמִתּוֹךְ לְגִימָה שֶׁמְּקָרֶבֶת בֵּין רְחוֹקִים, נַעֲנָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגֶד אֲרָם.

הַהֲנָאוֹת שֶׁלָּנוּ, הֵן "סְעֻדַּת עֲבוֹדָה". בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה לְהָסִית אוֹתָנוּ, לְפַתּוֹת אוֹתָנוּ, לְגָרוֹת אֶת חוּשֵׁינוּ לְהַכִּיר בּוֹ. ה' רוֹצֶה לְהָסֵב אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ, לְמַקֵּד אֶת רְאִיָּתֵנוּ. עַל יְדֵי דְּבָרִים רַבִּים וּמְגֻוָּנִים מְנַסֶּה הוּא לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ, "הִנֵּה אֱלֹקִים" יֵשׁ אֱלֹקִים. וְעַל כֵּן בָּרָא הוּא, פֵּרוֹת מְגֻוָּנִים, פְּרָחִים בִּצְבָעִים וְצוּרוֹת שׁוֹנִים, גַּרְעִינִים הַמִּתְרַבִּים כָּל אֶחָד בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה, וְשִׁנּוּיֵי מֶזֶג אֲוִיר. תַּחֲלוּפָה וְרַב גּוֹנִיּוּת שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם, כְּדֵי לְמַלֵּט אוֹתָנוּ מִקֵּהוּת חוּשִׁים, וְלִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ יָד הַצּוֹבַעַת אֶת הָעוֹלָם בִּצְבָעִים נָאִים, מְבַשֶּׂמֶת אוֹתָנוּ בְּרֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים. יֵשׁ מִי שֶׁעוֹרֵךְ לָנוּ סְעֻדַּת מְלָכִים, וְעָלֵינוּ לְהִתְפַּתּוֹת! לְהַכִּיר בַּנּוֹתֵן, לְהַאֲמִין בֶּאֱלֹקִים.

לְסִכּוּם:

א. יֵשׁ לָנוּ הֲנָאוֹת, כְּדֵי לַעֲזֹר לָנוּ בְּקִיּוּם תַּפְקִידֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר לְהַקְדִּישׁ זְמַן לַאֲכִילָה, לִלְעִיסָה, וְכוּ'. ה' בְּחַסְדּוֹ, עָשָׂה מֵהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת - הֲנָאָה. חוּשׁ רֵיחַ - לֵהָנוֹת מֵהַנִּיחוֹחַ שֶׁל הַמַּאֲכָל. חוּשׁ טַעַם - לֵהָנוֹת מִטַּעַם הַמַּאֲכָל, וְכֵן הָלְאָה וְהָלְאָה.

ב. כְּדֵי שֶׁנָּבִין שֶׁה' מַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ, וּמְנַסֶּה לְהָסִית אוֹתָנוּ, וְנַכִּיר מִי הוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל.

יֵשׁ רַק שְׁתֵּי דְּרָכִים לְהַכִּיר אֶת אֱלֹקִים, בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אֶבְחַר אֲנִי: דֶּרֶךְ גַּן עֵדֶן אוֹ דֶּרֶךְ הַיִּסּוּרִים?

ה' בָּרָא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, בַּמָּקוֹם בּוֹ יֵקַל עָלָיו בְּיוֹתֵר לְהַכִּיר אֶת אֱלֹקִים - נָטַע אוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן. אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה נָקִי, מֵהֶרְגֵּל וּמִדֵּעוֹת קְדוּמוֹת. הוּא הִתְפַּעֵל מִכָּל הַבְּרוּאִים, וּמִכָּל מַעֲשֵׂי הַבּוֹרֵא. הִכִּיר בְּנִפְלְאוֹת הַגַּרְעִין, וּבְנִסֵּי הַיְקוּם. אָדָם וְחַוָּה אָכֵן נָתְנוּ אֶת עַצְמָם, לִהְיוֹת מְכוּרִים לַבּוֹרֵא וּמוּסָתִים עַל יָדוֹ. וְזוֹ הָיְתָה תַּכְלִית גַּן עֵדֶן - מָקוֹם בּוֹ הָעִדּוּנִים הַגְּדוֹלִים בַּחַיִּים. כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ, אֶת מִי שֶׁנָּתַן אֶת כָּל הָעִדּוּנִים.

אַךְ אָדָם וְחַוָּה חָטְאוּ, וְאָז נִשְׁלְחוּ אֵלּוּ מִחוּץ לְגַן עֵדֶן, שָׁם יֶשְׁנָהּ דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת לִלְמֹד אֱמוּנָה - דֶּרֶךְ הַיִּסּוּרִים.

אָנוּ רוֹאִים, כְּשֶׁבָּאָה צָרָה חָלִילָה, עַל אָדָם הָרָחוֹק מֵאֱמוּנָה. לְפֶתַע הוּא צוֹעֵק: "אֱלֹקִים, לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ?" פִּתְאוֹם הוּא נִזְכָּר בֶּאֱלֹקִים! כָּל עוֹד הָיוּ לוֹ עִדּוּנִים וְהַכֹּל הָלַךְ טוֹב, הוּא הִדְחִיק אֶת הַמּוּדָעוֹת שֶׁלּוֹ לַבּוֹרֵא. רַק הַיִּסּוּרִים, מַזְכִּירִים לוֹ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים. כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, שְׁתֵּי בְּרֵרוֹת לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא: אוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל גַּן עֵדֶן, לְהַכִּיר אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁהַבּוֹרֵא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו, וְלִזְכֹּר שֶׁהוּא זֶה הַבּוֹרֵא וּמְחַיֶּה הַכֹּל. אַךְ אִם אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְתַכְלִיתוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ, נֶאֱלָצִים לָתֵת לוֹ דֶרֶךְ שְׁנִיָּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר אֶת אֱלֹקִים - נוֹתְנִים לוֹ צָרוֹת וְאָז הוּא צוֹעֵק לְ... אֱלֹקִים.

2. האם כאב הוא טוב או רע?

"יֵשׁ לִי כְּאֵב שִׁנַּיִם" - זֶה טוֹב! הַכְּאֵב מֵרִיץ אוֹתִי לָרוֹפֵא, שָׁם אֲקַבֵּל טִפּוּל רָאוּי וְשִׁנַּי יְתַפְקְדוּ לְאֹרֶךְ זְמַן. הַכְּאֵב עָזַר לִי לִשְׁמֹר עַל שִׁנַּי!

"הִתְעַלַּפְתִּי" - זֶה טוֹב מְאֹד! כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּלַחַץ כָּבֵד הוּא מִתְעַלֵּף, וְהַדָּבָר מַצִּיל אֶת חַיָּיו. כִּי כְּשֶׁהוּא מִתְעַלֵּף, הוּא נוֹפֵל לִתְנוּחַת שְׁכִיבָה. הַשְּׁכִיבָה מְקִלָּה עַל פְּעֻלַּת כְּלֵי הַדָּם, מְקִלָּה עַל הַלֵּב. לְאַחַר מְנוּחָה כָּזֹאת, אֶפְשָׁר לָקוּם, לְהַתְחִיל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. וְלָדַעַת, שֶׁיֵּשׁ לְהַפְסִיק אֶת הַמֵּרוֹץ, לְטוֹבַת מְנוּחָה קְצָרָה.

"יֵשׁ לָנוּ תְּחוּשַׁת כְּאֵב" - זֶה טוֹב! אָנוּ חָשִׁים כְּשֶׁחֵפֶץ חַד נִתְקָע בָּנוּ, וּמִתְרַחֲקִים מֵהַמַּחַט אוֹ הַנַּעַץ. אָנוּ חָשִׁים בְּחֹם - וְנִצָּלִים מִכְּוִיָּה, (בְּקַנַדָה הָיָה אָדָם שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ תְּחוּשׁוֹת כְּאֵב, פַּעַם הֵרִיחַ רֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר שָׂרוּף, וְרַק כְּשֶׁהִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ רָאָה כִּי יָדוֹ הִיא שֶׁנִּשְׂרֶפֶת ר"ל, לְלֹא שֶׁחָשׁ בִּכְאֵב).

הַכְּאֵב, הֲגַם שֶׁאֵינֶנּוּ חֲפֵצִים בּוֹ - הֲרֵי הוּא לִבְרָכָה.

אַךְ, מַדּוּעַ יֵשׁ צָרוֹת / תְּאוּנוֹת / מַחֲלוֹת / טְרָגֶדְיוֹת ר"ל? לָמָּה ה' עָשָׂה צָרוֹת?

בְּטֶרֶם נַעֲנֶה עַל כָּךְ, עָלֵינוּ לְהָבִין יְסוֹד: אִם מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד, לְדֻגְמָא: הוֹרֶיךָ. וְהֵם בָּנוּ לְךָ אַרְמוֹן מְפֹאָר, עִם רִהוּט חָדִישׁ, גִּנּוֹת מְטֻפָּחוֹת סָבִיב. וְהִנֵּה נִכְנַסְתָּ לָאַרְמוֹן - נִתְקַלְתָּ בַּשָּׁטִיחַ וְנֶחְבַּלְתָּ. הַאִם תִּפְתַּח בִּטְרוּנְיוֹת כְּלַפֵּי הוֹרֶיךָ, מַדּוּעַ הוֹרַי כֹּה מִתְאַכְזְרִים אֵלַי וְגוֹרְמִים לִי כְּאֵב? לֹא! רַק כְּפוּי טוֹבָה יֹאמַר כָּךְ. הָאֱלֹקִים נָתַן לָנוּ אַרְמוֹן - הוּא הָעוֹלָם, וְגוּף נִפְלָא מְשֻׁכְלָל וּמְתֻכְנָן, וּנְשָׁמָה הַגָּרָה בְּתוֹכוֹ. אָנוּ מְקַבְּלִים פֹּה אֹכֶל בְּשֶׁפַע, מַיִם חַמִּים זוֹרְמִים, שֵׁרוּתִים וְאַמְבַּטְיָה בְּכָל דִּירָה! אַךְ הִתְרַגַּלְנוּ לְמוֹתָרוֹת אֵלּוּ וְאֵינֶנּוּ נֶהֱנִים מֵהֶם! אֵינֶנּוּ מַעֲרִיכִים אוֹתָם כְּלָל! אִם אֵינֶנּוּ מוֹדִים עַל כָּל הַטּוֹב אֵיזֶה צֶדֶק הוּא לְהִתְלוֹנֵן רַק כְּשֶׁרַע, שֶׁכֵּן בְּסַךְ הַכֹּל הַטּוֹב בָּעוֹלָם הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הָרַע כַּמְבֹאָר בָּרַמְבַּ"ם.

3. עוד סיבה מדוע יש יסורים בעולם

אִם כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בָּעוֹלָם אֵינָן מְבִיאוֹת אוֹתָנוּ לַחְשֹׁב עַל אֱלֹקִים, שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁהוּא שֶׁנָּתַן לָנוּ טוֹב. אֵין בְּרֵרָה, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר זֹאת עַל יְדֵי יִסּוּרִים.

רַק כְּשֶׁיֵּשׁ רַע נִזְכָּרִים שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאָשֵׁם - אֱלֹקִים עָשָׂה לִי זֹאת, יֵשׁ אֱלֹקִים! הָעוֹלָם הוּא כְּכִנּוֹר, וְהַבּוֹרֵא מְנַגֵּן עָלָיו. מַטְּרַת הַנִּגּוּן, לְעוֹרֵר אֶת נִשְׁמָתֵנוּ שֶׁתַּכִּיר אֶת בּוֹרְאָהּ. יֶשְׁנוֹ נִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה וְעִנּוּגִים - נִגּוּן שֶׁל גַּן עֵדֶן וַהֲנָאוֹת - אַךְ רַק אֲנָשִׁים נִבְחָרִים וּבַעֲלֵי מִדּוֹת נַעֲלוֹת, יְכוֹלִים לְהָפִיק אֱמוּנָה כְּשֶׁהַכֹּל שָׂמֵחַ וְ"הוֹלֵךְ חָלָק". רַק הַמִּתְגַּבְּרִים עַל יִצְרָם, יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת ה' מִתּוֹךְ הֲנָאוֹת בִּלְבַד.

אֶת רֹב הָאֲנָשִׁים, הָעִדּוּנִים מְפַנְּקִים. וּמְקֻיָּם בָּהֶם הַפָּסוּק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם..." (דברים יא, טו טז) כְּשֶׁלַּאֲנָשִׁים יֵשׁ רַק הֲנָאוֹת - זוֹ סַכָּנָה לָהֶם. וְהֵם נִזְקָקִים לְתִזְכּוֹרוֹת עֲצוּבוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ וִיקַיְּמוּ אֶת תַּפְקִידָם בַּחַיִּים: לְהַאֲמִין בֶּאֱלֹקִים.

4. איך יסורים עוזרים לנו בתפקידנו להאמין באלקים.

א. יִסּוּרִים חָלִילָה, הֵם וִיטָמִינִים חֲזָקִים, לְהַשְׁלִים לָאָדָם חֳמָרִים שֶׁחֲסֵרִים בּוֹ. הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, עֲלוּלוֹת לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְשִׁכָּרוֹן, עַד שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת ה'. כַּנֶּאֱמָר "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ" (דברים לב, טו) "וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ" (הושע ח, יד) כְּשֶׁלַּאֲנָשִׁים יֵשׁ רַק טוֹב, הֵם שׁוֹכְחִים אֶת הַבּוֹרֵא. בִּמְקוֹם שֶׁיַּשִּׂיגוּ אֶת הַמַּטָּרָה הַהֲפוּכָה - שֶׁהַהֲנָאוֹת יַזְכִּירוּ לָהֶם שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שֶׁדּוֹאֵג לָהֶם. וְאָז חַס וְחָלִילָה בָּאָה צָרָה, וְצוֹעֲקִים לַה', נִזְכָּרִים שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים.

אֵיפֹה הֱיִיתֶם כָּל הַזְּמַן? רַק כָּעֵת נִזְכָּרִים בַּה' וְקוֹרְאִים לוֹ לְעֶזְרָה? לָמָּה לֹא שָׁאַלְתָּ: מַדּוּעַ אֱלֹקִים נָתַן לִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה טוֹב?

אִם אַתָּה זוֹכֵר אֶת ה' רַק בָּרַע - הֲרֵי שֶׁהַצָּרָה הִיא תְּרוּפָתְךָ. הֲגַם שֶׁהִיא מָרָה כְּלַעֲנָה, אַךְ הִיא מְבִיאָה אוֹתְךָ לְהִזָּכֵר שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים. וְזֶה הוּא כָּאָמוּר, תַּפְקִידְךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת.

ב. הָעֶצֶב גּוֹרֵם לָנוּ, לְהוֹקִיר אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶסֶד שֶׁה' נָתַן לָנוּ פַּעַם. הַמַּטָּרָה בָּעוֹלָם - לְהַשִּׂיג אֱמוּנָה. אִם לֹא הִכַּרְתָּ בַּטּוֹב שֶׁה' נָתַן לְךָ, לֹא נֶהֱנֵיתָ מִטּוּב ה' - לוֹקְחִים מִמְּךָ אֶת הַטּוֹב. וְאָז אַתָּה נִזְכָּר: הוֹ! כַּמָּה טוֹב הָיָה בְּיָמִים עָבָרוּ. לְדֻגְמָא: כְּשֶׁה' לוֹקֵחַ רַחְמָנָא לִיצְלַן קָרוֹב חָבִיב, אַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ לַיָּמִים בָּהֶם בִּלִּיתֶם יַחַד, אַתָּה חוֹשֵׁק בֶּעָבָר הַמָּתוֹק. אוּלַי בְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים כְּעַסְתֶּם אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, רַבְתֶּם, הִתְרַגַּלְתֶּם. כְּלָל לֹא יְדַעְתֶּם, כַּמָּה טוֹב לָכֶם זֶה עִם זֶה. רַק כְּשֶׁהַכֹּל נָגוֹז נִזְכָּרִים בַּיָּמִים הָהֵם. כַּמָּה מָתוֹק וְנִפְלָא, הָיָה אָז. וּבְדִיעֲבַד, נֶהֱנִים מֵחֶסֶד ה' שֶׁהָיָה, יוֹדְעִים, כַּמָּה טוֹבוֹת ה' נָתַן לִי פַּעַם! זֶה טְרָגִי אִם נֶהֱנִים מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ, רַק כְּשֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד! אַךְ כָּךְ, לְמַפְרֵעַ מְבִינִים אֶת חַסְדֵּי ה'.

לְסִכּוּם:

תַּכְלִית הַחַיִּים הִיא "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח). לָחוּשׁ שֶׁהַבּוֹרֵא נִמְצָא עִמָּדִי, לְיָדִי מַמָּשׁ.

לְהַשִּׂיג תַּכְלִית זוֹ יֵשׁ שְׁתֵּי דְּרָכִים:

א. ה' נוֹתֵן לָנוּ הֲנָאוֹת: אֲוִיר, אֹכֶל, לֵב פּוֹעֵם, כְּלָיוֹת פּוֹעֲלוֹת, בְּנֵי מֵעַיִם תְּקִינִים, שִׁנַּיִם לוֹעֲסוֹת, עֵינַיִם רוֹאוֹת. וְ"אֵין הֲסָתָה, אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה". עָלֵינוּ לִהְיוֹת מוּסָתִים! לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל הַטּוֹב בְּמִשְׁקָפַיִם שֶׁל אֱמוּנָה. לָדַעַת שֶׁאֱלֹקִים הוּא זֶה שֶׁנָּתַן לָנוּ כָּל הַטּוֹב.

ב. הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה, בָּהּ הוֹלְכִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם: שֶׁלְּפָחוֹת פַּעַם בַּחַיִּים, בִּפְרָט בְּסוֹפָם, נִזְקָקִים לְוִיטָמִינִים שֶׁל יִסּוּרִים, כְּדֵי לָצֵאת מִן הַשִּׁגְרָה. כִּי זֶה מַה שֶּׁמֵּבִיא רַבִּים לִשְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת, וְהֵם לֹא הָיוּ מַשִּׂיגִים זֹאת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. הַיִּסּוּרִים, מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לֶאֱמוּנָה. אָז רוֹאֶה הוּא אֶת אַפְסוּת הָאָדָם וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, מַכִּיר בַּחֲסָדִים הָרַבִּים שֶׁאָפְפוּ אוֹתוֹ.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּתְהִלִּים: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא... צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא... וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, הֲרֵי שֶׁהַיַּעַד בְּכָל מַצָּב הוּא: וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.

בְּכָל דֶּרֶךְ בָּהּ נֵלֵךְ, עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַיַּעַד: לְחַזֵּק הַרְגָּשַׁת הָאֱמוּנָה! "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" (תהילים קטז, יג) אִם אֲנִי מַכִּיר בְּכָל הַטּוֹב, "וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (שם) - עָלַי לִזְכֹּר אֶת בּוֹרְאִי! וְאִם "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא" (שם שם ג') אִם הָרָע הוּא זֶה שֶׁגּוֹרֵם לִי לִקְרֹא לַה', הָבָה וַאֲנַצֵּל אוֹתוֹ לַתַּכְלִית - "וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (שם שם ד'). כָּל צַעַד בְּחַיַּי, כָּל מַרְאֶה הַנִּקְרֶה בְּדַרְכִּי, מַטְרָתוֹ: שֶׁאֶרְאֶה אֶת הָאֱלֹקִים בְּכָל פִּנָּה.

5. מה אני יכול לעשות כדי לשמוח?

כְּבָר סִיַּרְתִּי בְּמֶרְחֲבֵי הָעוֹלָם, טִיַּלְתִּי בְּעָרִים רַבּוֹת, כְּבָר רָכַשְׁתִּי כָּל דִּבְרֵי הַמּוֹתָרוֹת, אַךְ אֲנִי עֲדַיִן תָּר וּמְחַפֵּשׂ - הֵיכָן גָּנוּז הוּא הָאוֹצָר שֶׁשְּׁמוֹ - שִׂמְחָה? וְהִנֵּה, בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב שָׁמַעְתִּי יְלָדִים מְפַזְּמִים בַּעֲלִיצוּת: "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר - מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה", וַאֲנִי, שֶׁהִשְׁקַעְתִּי רַבּוֹת, לְהַשִּׂיג שִׂמְחָה, הִצְטָרַפְתִּי לְשִׁירָתָם: "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר - מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה"... וְהִתְעַמַּקְתִּי קְצָת, מַה מּוּבָן הַמֻּשָּׂג "שִׂמְחָה", וּמַהִי הַשִּׂמְחָה הַמְיֻחֶדֶת בְּחֹדֶשׁ אֲדָר?

בַּסּוֹף הֻבְרַר שֶׁרֵאשִׁית, הֲלָכָה זוֹ בָּאָה לִרְמֹז לְהַרְבּוֹת שִׂמְחָה דַּוְקָא בַּאֲדָר, כְּלוֹמַר, אִם אֲנִי יָכוֹל לִקְבֹּעַ אֶת חֲגִיגַת חֲנֻכַּת הַבַּיִת שֶׁלִּי, אוֹ חֲתֻנָּה שֶׁלִּי לַאֲדָר - הֲרֵי אֲדָר מַזְמִין אוֹתִי לְקַיֵּם בּוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה.

שֵׁנִית, הֻבְרַר לִי בְּשִׁיר זֶה, הֵיכָן גָּנוּז הוּא אוֹתוֹ מַטְמוֹן הָאֹשֶׁר, שֶׁכֹּה הִרְבֵּיתִי לָתוּר אַחֲרָיו, מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר - אָז, בִּזְמַן גָּדוֹל זֶה שֶׁל אֲדָר - "מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה", הֲרֵי שֶׁהַהִתְבּוֹנְנוּת בְּהַנְהָגוֹת ה' עִם עַמּוֹ, נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו, יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְעוֹרֵר שִׂמְחָה. הָאָדָם יָכוֹל לְהַפְרוֹת מִתּוֹךְ עַצְמוֹ מַעְיָנוֹת מְפַכִּים שֶׁל שִׂמְחָה אַף לְלֹא נְתוּנִים חִיצוֹנִיִּים כְּמוֹ: מְסִבָּה, מִשְׂרָה חֲשׁוּבָה, רֶכֶב פְּאֵר וְכַדּוֹמֶה. אֶלָּא, שֶׁבּוֹ עַצְמוֹ עָצוּר מִטְעַן אֶנֶרְגְּיָה שֶׁל שִׂמְחָה. וּבִיכָלְתּוֹ לְהַמְרִיץ וּלְהַפְעִיל אֶת הַמִּטְעָן הַזֶּה, וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁר! וְהָעֻבְדָּא, מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר... לְלֹא שׁוּם נָתוּן חִיצוֹנִי, יֵשׁ בִּיכָלְתְּךָ לְהַמְרִיץ וּלְהַפְעִיל אֶת הַשִּׂמְחָה.

6. למה אני עצוב?

נֶאֱמַר (מכות י, ב): "בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ" זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים! כַּאֲשֶׁר אָדָם מַחֲלִיט מַהִי הַדֶּרֶךְ בָּהּ הוּא חָפֵץ, אֱלֹקִים מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ הַשְּׁבִיל שֶׁבָּחַר בּוֹ. הָעוֹלָם הוּא "מְדִינָה דֶּמוֹקְרָטִית", מֶלֶךְ הָעוֹלָם נוֹתֵן לְכָל אָדָם אֶפְשָׁרוּת לִבְחֹר בְּדַרְכּוֹ, כִּרְצוֹנוֹ. וְלֹא רַק זֹאת, אֶלָּא מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְסַיֵּעַ לְכָל אָדָם לְהַעֲמִיק בַּדֶּרֶךְ אוֹתָהּ סָלַל. לָכֵן, אִם אָדָם בָּחַר לִהְיוֹת טִפּוּס עָצוּב וְנִרְגָּן, וּבְכָל מְאֹרָע שֶׁקּוֹרֶה לוֹ מוֹצֵא עִלָּה לִטְעָנוֹת, חַם לוֹ מִדַּי בַּקַּיִץ וְקַר לוֹ מִדַּי בַּחֹרֶף. הוּא כּוֹעֵס כְּשֶׁהָעִתּוֹנִים מְשַׁעְמְמִים וּמְבֹהָל כְּשֶׁהֵם מְדַוְּחִים חֲדָשׁוֹת פִּיקַנְטִיּוֹת. אָדָם זֶה בָּחַר בְּדֶרֶךְ הָעַצְבוּת, וּבוֹרֵא עוֹלָם פּוֹתֵחַ לְפָנָיו שַׁעֲרֵי עַצְבוּת, וּמִלְּבַד תְּחוּשׁוֹת דִּכָּאוֹן שֶׁאָדָם כָּזֶה מְפַתֵּחַ, הִנֵּה גַּם מְאֹרָעוֹת עֲצוּבִים מִזְדַּמְּנִים לְפָנָיו: בָּעֲבוֹדָה, לִקּוּיֵי בְּרִיאוּת, וּבְעָיוֹת כַּסְפִּיּוֹת, הַכֹּל כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ בִּשְׁאִיפָתוֹ הָאֵיתָנָה - אַף שֶׁשְּׁאִיפָה זוֹ הִנָּהּ רַק בַּתַּת מוּדָע שֶׁלּוֹ - לִהְיוֹת עָצוּב.

7. האם אני מסוגל להיות שמח?

לְפִי הָאָמוּר לְעֵיל שֶׁהָאָדָם שֶׁבָּחַר בְּעַצְבוּת הִנּוֹ מֻצְעָד בָּהּ, אַף בְּעַל כָּרְחוֹ.

מֵעַתָּה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהַחֲלִיט: אֶקְפֹּץ נָא אֲנִי, עַל הָעֲגָלָה הַנֶּגְדִּית!

אֶבְחַר בְּדֶרֶךְ שֶׁל שִׂמְחָה. אַחֲלִיט נְחוּשָׁה לִהְיוֹת אָדָם שָׂמֵחַ עַלִּיז וּמְחַיֵּךְ. מַה יִקְרֶה אָז? טִבְעִי הַפֶּסִּימִי לְאַט לְאַט יִשְׁתַּנֶּה, אַתְחִיל לִרְאוֹת אֶת הַחֵצִי הַמָּלֵא שֶׁבְּכָל כּוֹס, אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל מַצָּב, אֶלְמַד לְהַעֲרִיךְ דַּוְקָא אֶת הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתִי, וְכָךְ, כָּל מְאֹרָע בָּעוֹלָם יִגְרֹם לִי רַק שִׂמְחָה. זוֹ תִּהְיֶה רַק הַקֶּרֶן אוֹתָהּ אֲנִי מַשְׁקִיעַ בַּחִסָּכוֹן שֶׁשְּׁמוֹ "שִׂמְחָה". כִּי אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי אַנִּיחַ אֶת הַ"קֶּרֶן" - בּוֹרֵא הָעוֹלָם יִתֵּן לִי תְּמוּרָתָהּ "רִבִּית וְהַצְמָדָה", שֶׁהֲרֵי בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. אִם בָּחַרְתִּי בְּדֶרֶךְ הַשִּׂמְחָה, וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּעַצְמִי מְעַט, אֱלֹקִים יְשַׁלֵּם לִי בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת רַבּוֹת וְיִפְתַּח לְפָנַי אוּלַמּוֹת שֶׁל שִׂמְחָה: הַצְלָחָה בַּעֲסָקִים, פּוֹפּוּלָרִיּוּת בַּחֶבְרָה, בְּרִיאוּת וְעוֹד.

8. האם רגש השמחה הוא רק ברוח או גם מציאות פיסית?

כִימִיקָלִים הֵם הַמַּנְהִיגִים אֶת כָּל פְּעִילוּת הַגּוּף, מְוַסְּתִים אֶת פְּעִילוּתוֹ, מְיַצְּרִים הוֹרְמוֹנִים. וְהֵם אַחֲרָאִים עַל בְּרִיאוּתֵנוּ הַגּוּפָנִית. גַּם עַל פְּעֻלַּת הַשְּׁרִירִים, הַמֵּעַיִם וּכְלֵי הָעִכּוּל. כְּדֵי שֶׁמַּעֲרֶכֶת הָעִכּוּל שֶׁלָּנוּ, תַּצְלִיחַ לְעַכֵּל אֶת הַבָּא לְתוֹכָהּ, מִמַּאַכְלֵי חָלָב קַלֵּי עִכּוּל, וְעַד מוּצְרֵי בָּשָׂר קְשֵׁי עִכּוּל, יֵשׁ לָנוּ בַּגּוּף מַעֲרֶכֶת הַמְיַצֶּרֶת מִיצֵי עִכּוּל חֲרִיפִים, הַמְפָרְקִים אֶת כָּל סוּגֵי הַמַּאֲכָלִים. וּפִלְאֵי פְּלָאוֹת! מִיצִים אֵלּוּ מַבְחִינִים בֵּין בָּשָׂר שֶׁאָכַלְנוּ לְבֵין הַבָּשָׂר שֶׁל הָאָדָם עַצְמוֹ, וְלַמֵּעַיִם עַצְמָן הַמִּיצִים הָאֵלּוּ עוֹשִׂים "פְּרוֹטֶקְצְיָה", אוֹתָן אֵין הֵן מְעַכְּלוֹת. (עַד לָרֶגַע בּוֹ אָדָם מְסַיֵּם אֶת חַיָּיו. כְּשֶׁאָדָם מֵת, מִיצִים אֵלּוּ מְפָרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ הוּא. עַל כֵּן, הַפָּתָלוֹגִים בְּרֵאשִׁית טִפּוּלָם בְּגוּפָה - כּוֹרְתִים אֶת כְּלֵי הָעִכּוּל כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרָקֵב הַגּוּפָה) כִּי בַּחַיִּים יֵשׁ לָנוּ הוֹרְמוֹנִים הַמְּגִנִּים מֵהַשְׁפָּעַת מִיצֵי הָעִכּוּל.

הַשִּׂמְחָה הִיא זוֹ שֶׁעוֹזֶרֶת לַגּוּף לְיַצֵּר הוֹרְמוֹנִים אֵלּוּ. עֻבְדָּה, שֶׁאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים בְּלַחַץ, מֶתַח, דְּאָגוֹת, יֵשׁ לָהֶם בְּעָיוֹת אוּלְקוּס. חֹסֶר הַשִּׂמְחָה מוֹנֵעַ אֶת יִצּוּר הַהוֹרְמוֹנִים הַמְּגִנִּים עַל כְּלֵי הָעִכּוּל, וְזֶה מַה שֶּׁאוֹמְרִים: "אֵין לְךָ אוּלְקוּס בִּגְלַל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹכֵל, אֶלָּא בִּגְלַל מַה שֶּׁאוֹכֵל אוֹתְךָ". לְעֻמַּת זֹאת לַאֲנָשִׁים שְׂמֵחִים יֵשׁ יִצּוּר הוֹרְמוֹנִים תַּקִּין, קֵבָתָם שְׁמוּרָה וּבִיכָלְתָּם לֶאֱכֹל סֻכָּר וּמֶלַח כִּרְצוֹנָם לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, כֵּיוָן שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא כֹּחַ שֶׁל חַיִּים.

כָּל תָּאֵי הַגּוּף מְגִיבִים בְּאֹפֶן חִיּוּבִי, כְּשֶׁלָּאָדָם יֵשׁ מַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם, הָרְפוּאָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַגּוּף - זוֹ שִׂמְחָה! רַבִּים הֵם הַמִּקְרִים בָּהֶם הָרוֹפְאִים הִתְיָאֲשׁוּ מֵחַיָּיו שֶׁל חוֹלֶה אוּלָם רְצוֹן הַחַיִּים שֶׁלּוֹ הִתְגַּבֵּר, הוּא הִפְתִּיעַ אֶת כֻּלָּם וְקָם מִמִּטַּת חָלְיוֹ. כֵּיוָן שֶׁבְּרִיאוּת קְשׁוּרָה קֶשֶׁר אַמִּיץ לְרִגְשׁוֹת הָאָדָם, וְהָרְגָשׁוֹת מְיַצְּרוֹת כִימִיקָלִים וְהֵם שׁוֹמְרִים עַל הַבְּרִיאוּת. כַּכָּתוּב (משלי יח, יד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ..." הַמַּצַּב רוּחַ שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לְעוֹדֵד אֶת הַמַּצָּב הַבְּרִיאוּתִי. וְהַרְבֵּה מַחֲלוֹת נֶעֱצָרוֹת כְּשֶׁאָדָם בְּשִׂמְחָה. "...וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׁאֶנָּה" (משלי שם). כְּלוֹמַר אָדָם "מְצֻבְרָח" מִי יַעֲזֹר לוֹ? הַרְבֵּה פְּעָמִים שׁוּם תְּרוּפָה אֵינָהּ עוֹזֶרֶת לַחוֹלֶה. כֵּיוָן שֶׁהוּא מְדֻכָּא נַפְשִׁית אֵין יְכֹלֶת פִיסִית לַגּוּף לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. הַמַּחֲלָה הֲכִי קָשָׁה הִיא - לִהְיוֹת עָצוּב!

וְזֶהוּ הַלִּמּוּד הֶחָשׁוּב מֵאוֹתוֹ שִׁיר עַלִּיז "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה" כְּלוֹמַר, יֵשׁ לִי שִׂמְחָה בְּתוֹכִי, וְעָלַי רַק לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁסְתּוֹם הַמְכַסֶּה עָלֶיהָ. וּבַאֲדָר, יֵשׁ סִיּוּעַ מְיֻחָד מִן הַשָּׁמַיִם, הַמְאַפְשֵׁר לָאָדָם לִפְתֹּחַ מִכְרוֹת זָהָב אֵלּוּ שֶׁל שִׂמְחָה חֲבוּיָה.

וּמֵחֹדֶשׁ אֲדָר מֶסֶר לְכָל הַשָּׁנָה לֵידַע שֶׁהָאָדָם בְּעֶצֶם אָצוּר שִׂמְחָה, אֵין צֹרֶךְ לְיַצֵּר שִׂמְחָה, מַהוּת הָאָדָם בָּנוּי עַל שִׂמְחָה, וְהָרְאָיָה, הַתִּינוֹק, כָּל כֻּלּוֹ שִׂמְחָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ עֶצֶב וְדִכָּאוֹן, וְרַק הַמֻּטָּל עַל הָאָדָם כָּאָמוּר לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁסְתּוֹם הַמְכַסֶּה עָלֶיהָ.

9. אולי באמת אני צריך להיות עצוב?

עָלֵינוּ לִזְכֹּר, שֶׁגּוּף הָאָדָם בָּנוּי לִהְיוֹת אוֹ כְּמַעְיָן שֶׁל שִׂמְחָה אוֹ כְּבוֹר בְּלִי תַּחְתִּית לְעַצְבוּת וּלְדִכָּאוֹן. אָדָם יָכוֹל לָשֶׁבֶת וְלִבְכּוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה, עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל צָרוֹת הָעוֹלָם, וְעַל צָרַת עַצְמוֹ שֶׁיַּרְקִיב יוֹם אֶחָד בָּאֲדָמָה, וְעַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, וְעַל אֶלֶף וְאַחַת צָרוֹת נוֹסָפוֹת, אִם אָדָם רוֹצֶה לִבְכּוֹת - לִבּוֹ הוּא מַעְיָן לִדְמָעוֹת וְעַצְבוּת, וּבְדַרְכּוֹ אֵין סוֹף הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לִבְכִיָּה.

מָה אֱלֹקִים רוֹצֶה מִמֶּנִּי - עַצְבוּת אוֹ שִׂמְחָה?

רְצוֹן הָאֱלֹקִים הוּא שֶׁנִּסְגֹּר אֶת מַעְיַן הָעַצְבוּת, וּנְפַכֶּה מַעְיָן שֶׁל שִׂמְחָה, בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הוּא נָטַע וְקָבַע שַׁבָּתוֹת, רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְחַגִּים רַבִּים, וּבֶחָג אָנוּ אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: "...מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן". אָנוּ מוֹדִים לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַחַגִּים. וְלָמָּה נִתְּנוּ לָנוּ הַחַגִּים? כְּדֵי לִזְכֹּר בָּהֶם אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּלְשַׁנֵּן כָּךְ אֶת עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה. אַךְ הָרוֹפֵא הַגָּדוֹל, הָרַמְבַּ"ם, מוֹסִיף וְאוֹמֵר, שֶׁחַגִּים וּמוֹעֲדִים נִתְּנוּ לָנוּ, "מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה" "חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן" יָמִים אֵלּוּ נִתְּנוּ לָנוּ כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה שְׂמֵחִים וּנְתַרְגֵּל בָּהֶם שִׂמְחָה (וְאִלּוּ זְמַן בְּכִיָּה - יֵשׁ לָנוּ רַק פַּעַם בְּשָׁנָה בְּט' בְּאָב, כְּדֵי שֶׁנִּטְעַם גַּם מְעַט מֵהַדִּמְעָה, וְכָךְ תֶּעֱרַב לָנוּ הַשִּׂמְחָה יוֹתֵר). שִׂמְחָה לְשֵׁם שִׂמְחָה, וְאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹף לְמַקְסִימוּם שִׂמְחָה גַּשְׁמִית כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם אֶת תַּכְלִיתוֹ וּמַטְרָתוֹ בָּעוֹלָם.

10. האם אלקים רוצה שנשקיע מאמץ לטפח את הגשמיות שלנו?

כָּתוּב (קהלת יא ט): "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ".

אַחַד הַבֵּאוּרִים בְּפָסוּק זֶה הוּא: שְׂמַח! אִם אַתָּה בִּימֵי צְעִירוּתְךָ, בְּשִׂיא כֹּחֲךָ - שְׂמַח עַל כָּךְ! וְכָל פְּעֻלָּה שֶׁלְּךָ - עֲשֵׂה בְּשִׂמְחָה. אַתָּה לוֹמֵד - לְמַד בְּשִׂמְחָה! אוֹכֵל - אֱכֹל בְּשִׂמְחָה! וְזוֹ עֵצָה הָעוֹזֶרֶת לָנוּ בִּשְׁלֵמוּת גּוּפָנִית וְשִׂכְלִית, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּחַ שֶׁל שִׂמְחָה גּוֹרֵם לָנוּ לְשַׁפֵּר אֶת פְּעִילוּת הַגּוּף וּלְשַׁכְלֵל אֶת הַמֹּחַ. עוֹד עֵצָה לִשְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת מוֹפִיעָה בַּגְּמָרָא (שבת קנב, א): "דּוֹק בְּכֵכִי וְתִשְׁכַּח בְּנַגְרֵי" (אֲרָמִית) פֵּרוּשׁ - אִם תֵּיטִיב לִלְעֹס אֶת מַאֲכָלֶיךָ, בְּשִׁנֶּיךָ הַטּוֹחֲנוֹת, תִּהְיֶה בָּרִיא יוֹתֵר וְתִרְאֶה אֶת הַתּוֹצָאוֹת בַּפְּסִיעוֹת שֶׁלְּךָ. כְּלוֹמַר - אִם תִּלְעַס כָּרָאוּי יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ.

הַאִם הַגְּמָרָא רוֹצָה שֶׁנֹּאכַל טוֹב כְּדֵי שֶׁפְּסִיעוֹתֵינוּ יִהְיוּ יַצִּיבוֹת, וְאָז נְנַצַּח בִּצְעָדָה אוֹ בְּטִפּוּס בְּהָרִים? וַדַּאי שֶׁלֹּא זוֹ הַכַּוָּנָה. אֶלָּא, הַגְּמָרָא מַבְהִירָה לָנוּ, שֶׁאָנוּ חַיָּבִים הַצְלָחָה בְּגַשְׁמִיּוּת כְּדֵי שֶׁנַּצְלִיחַ בְּרוּחָנִיּוּת. אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים עָלֶיךָ לִהְיוֹת חָזָק! אִם רוֹצִים לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, לְהַגִּיעַ לִדְרָגוֹת, לִהְיוֹת גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, מֻכְרָחִים לִהְיוֹת בְּרִיאִים כְּדֵי לֹא לִפֹּל בַּדֶּרֶךְ.

הָיָה מַתְמִיד אֶחָד, שֶׁהָגָה יוֹמָם וָלַיְלָה בַּגְּמָרָא בְּלִי לִישֹׁן דַּיּוֹ, רַבּוֹתָיו הוֹכִיחוּהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתוֹ - אַךְ לַשָּׁוְא. סוֹפוֹ שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ וְנִפְטַר בְּגִיל צָעִיר. הָיְתָה זוֹ עֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע כְּדֵי לְדַכֵּא אֶת בְּרִיאוּתוֹ. אֲבָל אֱלֹקִים רוֹצֶה שֶׁנִּשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתֵנוּ כְּדֵי שֶׁנִּלְמַד טוֹב, נִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְנִשְׁתַּפֵּר בַּמִּדּוֹת. וּכְלָל רִאשׁוֹן לִבְרִיאוּת זוֹ שִׂמְחָה - בְּלִי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ!

עָלֵינוּ לְפַנֵּק אֶת הַגּוּף! הָאָמוֹרָא 'רָבָא', אֶחָד מִגְּדוֹלֵי וַחֲרִיפֵי הָאָמוֹרָאִים בַּגְּמָרָא, אָמַר (יומא ע"ו, ע"ב): מֶה עָשָׂה אוֹתִי חָרִיף? הַיַּיִן וְהַבְּשָׂמִים שֶׁהַמֵּינֶקֶת נָתְנָה לִי. הוּא גָּדַל בְּבַיִת עָשִׁיר וְהַמְטַפֶּלֶת פִּנְּקָה אוֹתוֹ בְּיַיִן וּבִבְשָׂמִים. (בִּזְמַנּוֹ הַיַּיִן לֹא גָּרַם לְשִׁכְרוּת כְּמוֹ הַיּוֹם אֶלָּא הָיָה אֶחָד מִמַּרְכִּיבֵי הַתְּזוּנָה) וְזֶה הֵכִין אוֹתוֹ לְהַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה, שֶׁהוּא נִהְיָה הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַשַּׁ"ס. כַּיָּדוּעַ אֲבַּיֵי וְרָבָא הֵם עָרְכוּ אֶת הַתַּלְמוּד הַבָּבְלִי וַהֲלָכָה כְּרָבָא, (וְרַב אַשִּׁי רַק סִדֵּר סוֹפִית) לָמַדְנוּ מִכָּךְ שֶׁגַּשְׁמִיּוּת בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה הִיא דֶּרֶךְ לְהַצְלָחָה! אִם אַתָּה חַלָּשׁ, בַּעַל פָּנִים חִוְרוֹת, וְיוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם בְּפָנִים נְפוּלוֹת, לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְלֹא צַדִּיק גָּדוֹל. כִּי מֻכְרָחִים שִׂמְחָה כְּדֵי לִגְדֹּל! (לְלֹא בַּקְבּוּקֵי יַיִן - כִּי אָז נִהְיִים שִׁכּוֹרִים...) גַּם רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר (חולין כד, ב) "חַמִּין וְשֶׁמֶן שֶׁסַּכְתַּנִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הֵן עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי". מֻכְרָחִים תְּנָאִים גַּשְׁמִיִּים טוֹבִים כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים!

11. אחד התנאים הגשמיים הבסיסיים - שינה!

חַיֵּינוּ כַּיּוֹם מְשֻׁפָּעִים אֲבִיזְרֵי נוֹחוּת לְשִׁפּוּר הָאָדָם. מְכוֹנוֹת עוֹשׂוֹת אֶת עֲבוֹדוֹתָיו הַקָּשׁוֹת, מַכְשִׁירִים חַשְׁמַלִּיִּים מְקִלִּים עַל שִׁגְרַת הַחַיִּים, וְעִם זֹאת דַּוְקָא דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר עַצְבָּנִי, לָחוּץ, מָתוּחַ, מְמַהֵר. אַחַד הַגּוֹרְמִים לְזֶה - הַחַשְׁמַל... זֶה הַמֵּאִיר אֶת בָּתֵּינוּ עַד לַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וּמְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַשָּׁעוֹן הַבִּיּוֹלוֹגִי שֶׁל הַגּוּף. הַגּוּף רוֹצֶה הָיָה לִשְׁכַּב לִישֹׁן עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה וְלָקוּם עִם שַׁחַר.

אוּלָם הַמְצָאַת הַחַשְׁמַל, הַתְּאוּרָה הַמּוֹדֶרְנִית, מְעַכֶּבֶת אֶת מְנוּחַת הַגּוּף. רוֹצִים "לְהַסְפִּיק" עוֹד וָעוֹד, וְאָז... קָמִים עֲיֵפִים, מְתוּחִים, עַצְבָּנִים. הַמֹּחַ לֹא רָגוּעַ וְאֵין בְּכֹחוֹ לְיַצֵּר הוֹרְמוֹנִים הַדְּרוּשִׁים לִשְׁמִירַת הַגּוּף.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט אָמַר: אִם הִנְּךָ לוֹמֵד רַק כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת "וּלְמַדְתֶּם" בְּלִי עַמְקוּת, אֲזַי אַל תִּישַׁן הַרְבֵּה, אֲבָל אִם אַתָּה רוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְוַת "וְשִׁנַּנְתָּם" לִלְמֹד בְּעַמְקוּת שֶׁדִּבְרֵי הַתּוֹרָה יִהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, אָז עָלֶיךָ לִישֹׁן מַסְפִּיק זְמַן כְּדֵי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ יָנוּחַ. גַּם הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת כּוֹתֵב שֶׁיֵּשׁ לִשְׁמֹר עַל חֻקֵּי הַבְּרִיאוּת כֵּיוָן שֶׁאֵין אָדָם עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ כָּרָאוּי כְּשֶׁהוּא חוֹלֶה. (הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּדֵּל, אֲבָל כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת ה' חָשׁוּב לִהְיוֹת בָּרִיא)

12. למה אני חי? מה התפקיד שלי בעודי בחיים?

דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִרְדַּף עַד צַוָּארוֹ עַל יְדֵי אוֹיְבָיו הָרַבִּים, וְרָעוֹת רַבּוֹת פְּקָדוּהוּ בִּימֵי חַיָּיו. בִּהְיוֹתוֹ בְּעֶבְרֵי פִּי הַפַּחַת, הֲרֵיהוּ פּוֹנֶה אֶל אֱלֹקָיו, וּמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, לְהִנָּצֵל, וְתָמִיד נִמֵּק אֶת בַּקָּשָׁתוֹ מַדּוּעַ רָאוּי שֶׁה' יַצִּילוֹ? וְאוֹמֵר (תהילים ו, ו) "כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ", "הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ" (תהילים ל, י), וְכֵן "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ - קָהּ" (תהילים קטו, יז).

תַּפְקִיד כָּל הָעוֹלָם הוּא לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם, עַל חָכְמָתוֹ הַמְרֻבָּה, חֲסָדָיו הָרַבִּים וְרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים עַל כָּל יְצוּר. כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם שָׁרִים לְבוֹרְאָם, אוּלָם, שִׁיר וְהוֹדָיָה שֶׁל מִי חֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר לִפְנֵי יוֹשֵׁב מְרוֹמִים?

מַלְאָכִים גַּם הֵם שָׁרִים לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשִׁירָתָם נַעֲלֵית מְאֹד, אוּלָם מַלְאָכִים אֵינָם עוֹמְדִים בְּנִסָּיוֹן, אֵין לָהֶם בְּעָיוֹת "סוֹף חֹדֶשׁ", לֹא מְרִיבוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת, וְאֵינָם עֲסוּקִים בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, אִם כָּךְ מָה הַפֶּלֶא שֶׁהֵם שָׁרִים?

אוּלָם כְּשֶׁאָדָם, בָּשָׂר וָדָם, אָפוּף בְּעָיוֹת, מְצִיקִים לוֹ שְׁכֵנָיו, לֹא מְרֻצֶּה מִפּוֹעֲלָיו. חָשׂוּף לְרוּחוֹת וּלְשָׁרָב (כָּבֵד...), אִם הוּא מִתְפַּנֶּה מֵעִסּוּקָיו וּמַקְדִּישׁ זְמַן לְהִתְבּוֹנֵן בְּחַסְדֵּי הָאֱלֹקִים, שָׁר וּמוֹדֶה לְבוֹרְאוֹ, שִׁירָה זוֹ הִיא הַחֲבִיבָה בְּיוֹתֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שִׁירַת בֶּן תְּמוּתָה שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְשָׁר בְּעוֹדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וַדַּאי גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא יָשִׁיר אוֹתוֹ אָדָם, "כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמֵר שִׁירָה לָעוֹלָם הַבָּא" (סנהדרין צא, ב). שִׁירַת הָעוֹלָם הַבָּא הִנָּהּ תַּעֲנוּג נִצְחִי לְלֹא גְּבוּל, אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד חַי מֵעָצְמַת שִׁירָה עַזָּה זוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, כָּךְ מֵת חֵיל סַנְחֵרִיב, לְרֶגַע קַל שָׁמְעוּ שִׁירַת מַלְאֲכֵי מַעְלָה וּמִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָם. אֲבָל לַצַּדִּיקִים - ה' נוֹתֵן כֹּחַ לִשְׁמֹעַ וְלֵהָנוֹת מֵהַשִּׁירָה הַהִיא, שֶׁהִיא בִּמְתִיקוּת לְלֹא שִׁעוּר.

תַּפְקִידֵנוּ הוּא לָשִׁיר בָּעוֹלָם הַזֶּה. הֲגַם שֶׁשִּׁירָתֵנוּ מְעַטָּה, חַלָּשָׁה וּמְקֻטַּעַת, אֲבָל הִיא נוֹבַעַת מִכֹּחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלָּנוּ. נִצָּחוֹן עַל כֹּחוֹת הָרָע וְהִתְבּוֹנְנוּת בְּחַסְדֵּי שָׁמַיִם. וְאָז נִזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְשִׁירָה בְּלֹא עֲיֵפוּת, וּבְיֶתֶר עֹז וְתַעֲצוּמוֹת, אַךְ הַשִּׁירָה שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא הִיא שִׁירָה לְלֹא בְּחִירָה, שִׁירָה שֶׁל שָׂכָר. לָכֵן חוֹזֵר דָּוִד וּמְבַקֵּשׁ אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים, כִּי בַּמָּוֶת אֵין תַּכְלִית.

תַּפְקִידֵנוּ לִרְצוֹת לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְאֹרֶךְ יָמִים כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהוֹדוֹת וְלָשִׁיר לַה'. "תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ" (תהילים קיט, קעה) - אִם אֶחְיֶה אֶשְׁתַּמֵּשׁ בְּיָמַי כְּדֵי לְשַׁבֵּחַ אוֹתְךָ. אָדָם חַי הוּא חָשׁוּב בְּיוֹתֵר! עַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר עַל חַיֵּינוּ וְלִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתֵנוּ. אָנוּ מְבַקְּשִׁים מֵה' שֶׁיִּתֵּן לָנוּ חַיִּים, וּכְשֶׁאֵלּוּ נִתָּנִים לָנוּ - עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל מַתָּנָה יְקָרָה זוֹ. חַיִּים וּבְרִיאוּת חֲשׁוּבִים כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַשְׁלִים יִעוּדֵנוּ וְלָשִׁיר לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם כָּל הַסִּבָּה שֶׁאָנוּ רוֹצִים חַיִּים זֶה לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת לַהַשֵּׁם. וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ שִׂמְחָה לְשֵׁם כָּךְ.

13. אם השמחה כל כך חשובה, איך אגיע אליה?

רֵאשִׁית - עָלֵינוּ לִרְצוֹת לִהְיוֹת שְׂמֵחִים, לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִרְאוֹת אֶת הַיָּפֶה וְהַטּוֹב שֶׁסְּבִיבֵנוּ, וּמִמֵּילָא נִתְבָּרֵךְ מִשָּׁמַיִם בְּאוֹצְרוֹת שִׂמְחָה נוֹסָפִים.

שֵׁנִית - לִשְׁמֹר עַל הַבְּרִיאוּת: לִישֹׁן מַסְפִּיק, לֶאֱכֹל כָּרָאוּי, לָתֵת לַגּוּף אֶת צְרָכָיו.

שְׁלִישִׁית - לָדַעַת שֶׁרַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה אוּכַל לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידִי בַּחַיִּים - לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת לֶאֱלֹקִים, וַהֲרֵי שִׁירָה וְהוֹדָיָה הֵם הַתַּפְקִיד שֶׁלִּי פֹּה, וּכְדֵי שֶׁאֲקַיֵּם אוֹתוֹ נָתְנוּ לִי חַיִּים.

14. ה' עושה משפט לעשוקים

כָּתוּב בִּתְהִלִּים (קמו, ז): "עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים", "ה' זֹקֵף כְּפוּפִים..." (שם ח), "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים" (שם קמה, יד).

וַהֲרֵי יֶשְׁנָם עֲשׁוּקִים כֹּה רַבִּים, הֵיכָן מִשְׁפַּט ה' אִם יֵשׁ גַּנָּבִים בָּעוֹלָם? כֵּיצַד לִכְאוֹרָה הוּא זוֹקֵף הַכְּפוּפִים? לֹא רָאִיתָ אָדָם נוֹפֵל? אֵיךְ אוֹמֵר זֹאת דָּוִד, הַאִם בֶּאֱמֶת נִקְרָא ה' סוֹמֵךְ כָּל הַנּוֹפְלִים?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: כֻּלָּנוּ עֲשׁוּקִים, לְכֻלָּנוּ רוֹדְפִים וְאוֹיְבִים, שֶׁלּוּלֵא עֶזְרַת ה' הָיוּ דּוֹרְסִים וְרוֹמְסִים אוֹתָנוּ. לְכָל אָדָם יֵשׁ סְבִיבוֹ שׂוֹנְאִים, סְבִיב כֻּלָּנוּ מְדִינוֹת עוֹיְנוֹת הַשּׁוֹחֲרוֹת לִטְרֹף אוֹתָנוּ. מַדּוּעַ אֵין הֵם מַצְלִיחִים בִּמְזִמָּתָם? כִּי ה' מַפְרִיד בֵּין הָעוֹשְׁקִים לָעֲשׁוּקִים, וּמַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

אַתָּה שׁוֹמֵעַ עַל בִּרְיוֹן שֶׁהִכָּה לַמָּוֶת עוֹבֵר אֹרַח שֶׁפָּסַע לְתֻמּוֹ, זְכֹר! מִקְרֶה נוֹרָא כָּזֶה עָלוּל לִקְרוֹת לְכָל אֶחָד. וְרַק אֱלֹקִים מַצִּילֵנוּ שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָנוּ כַּדָּבָר הַזֶּה. פְּצָצָה, חַס וְחָלִילָה, עֲלוּלָה לִפְגֹּעַ בְּכָל אֶחָד, כַּמָּה גָּדוֹל חֶסֶד הַשְׁגָּחַת אֱלֹקִים עָלַי שֶׁלֹּא עָבַרְתִּי בִּרְחוֹב זֶה בְּאוֹתוֹ רֶגַע! אֵיזֶה חֶסֶד גָּלוּי בְּכָל אוֹתָם הַפְּצָצוֹת שֶׁזָּמְמוּ הַשּׂוֹנְאִים לְהַנִּיחַ כְּדֵי לְהַזִּיק לָנוּ, אַךְ אֱלֹקִים מָנַע מֵהֶם לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת זְמָמָם, וְאָנוּ אַף אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּצַּלְנוּ!

אָדָם שֶׁעָמַד לְיַד מְקוֹם הַפִּגּוּעַ וְנִצַּל מְבָרֵךְ בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל" בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְשִׂמְחָה רַבָּה עַל הַצָּלָתוֹ. הַרְגָּשָׁה זוֹ צְרִיכָה לְלַוּוֹת כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ וּבְכָל עֵת עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹקִים - "הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". מִכַּמָּה בְּעָיוֹת נִצַּלְנוּ, כַּמָּה מִקְרִים רָעִים לֹא קָרוּ לָנוּ! רַבִּים כָּל כָּךְ כְּבָר אֵינָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְלִי נִתְּנָה מַתַּת חַיִּים, עַד כַּמָּה מְאֻשָּׁר הִנְנִי!

15. ה' זוקף כפופים

"ה' זֹקֵף כְּפוּפִים" - רֹב בְּנֵי הָאָדָם אָכֵן זְקוּפִים, אֲבָל כֻּלָּם לְמַעֲשֶׂה נוֹפְלִים רַק ה' סוֹמְכָם. הַחָשַׁבְנוּ פַּעַם מָה רַב הַכֹּחַ הַנִּדְרָשׁ לַגּוּף כְּדֵי לַעֲמֹד זָקוּף אוֹ לָשֶׁבֶת זָקוּף! לְהִזְדַּקֵּף זוֹ מַעֲמָסָה רַבָּה לַלֵּב, לָכֵן אֲנָשִׁים הַמִּתְעַלְּפִים נוֹפְלִים. כְּשֶׁאָנוּ רוֹצִים לָנוּחַ - אָנוּ שׁוֹכְבִים, אָדָם שֶׁנֶּהֱרָג - נוֹפֵל! מַדּוּעַ אֵינוֹ נִשְׁאָר לַעֲמֹד? כִּי זְקִיפוּת דּוֹרֶשֶׁת פְּעִילוּת רַבָּה מֵהַמֹּחַ וְהַשְּׁרִירִים. אִם כֵּן, מֵהַיּוֹם נַעֲמֹד בְּשִׂמְחָה, נֵלֵךְ בְּשִׂמְחָה - אֵיזוֹ מַתָּנָה נִפְלָאָה - לִהְיוֹת זָקוּף!

וְכַאֲשֶׁר מְשַׁדְּרִים לָנוּ עַל נְפִילוֹת שֶׁל בְּנֵי אֱנוֹשׁ, אִם עֵקֶב רְעִידוֹת אֲדָמָה, תְּאוּנוֹת רַחְמָנָא לִיצְלַן, מְחַבְּלִים וְכַדּוֹמֶה, לְצַד תְּפִלָּתֵנוּ עַל הַנִּפְגָּעִים וּבַקָּשָׁתֵנוּ מֵאֱלֹקִים שֶׁיִּנְצֹר אֶת עַמּוֹ, עָלֵינוּ לְהִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עַל שֶׁנִּצַּלְנוּ מִכָּל אוֹתָם מַרְעִין בִּישִׁין שֶׁאֵרְעוּ בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. וְזוֹ אַחַת מִמַּטְּרוֹת הָאֱלֹקִים בְּתִתּוֹ צָרוֹת בָּעוֹלָם.

16. ה' פוקח עורים

כְּשֶׁנִּרְאֶה עִוֵּר, עָלֵינוּ לְבָרֵךְ מִקֶּרֶב לִבֵּנוּ "פּוֹקֵחַ עִוְרִים" עַל רְאִיָּתֵנוּ, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים עַל חוֹלִים, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְיַחַד עִם זֶה לִשְׂמֹחַ וּלְהוֹדוֹת לַה' עַל בְּרִיאוּת גּוּפֵנוּ. מַה שֶּׁאַתָּה קוֹרֵא בָּעִתּוֹן, אוֹ רוֹאֶה אֵצֶל הַזּוּלַת, צָרִיךְ לְהָבִיא אוֹתְךָ, לְבַד מִתְּפִלָּה עֲלֵיהֶם, לְהַעֲרָכָה עַל חֶסֶד ה' עָלֶיךָ. וּמִזֶּה תַּגִּיעַ לִרְצוֹן ה' - לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹקִים כָּל הַיָּמִים עַל הַטּוֹב הָרַב שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ.

וּלְהוֹדוֹת לוֹ גַּם עַל שִׂמְחַת הַיַּלְדוּת הַטְּהוֹרָה שֶׁשִּׁירָתָהּ "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה" הֵבִיאָה אוֹתָנוּ לְהִרְהוּרִים אֵלּוּ.

17. אדם עני, איך הוא יכול לקיים את "עבדו את ה' בשמחה"?

נְתָאֵר לָנוּ אָדָם עָנִי. וְנַנִּיחַ, לֹא דַּי בַּעֲנִיּוּתוֹ אֶלָּא שֶׁלָּקָה בְּמַחֲלָה, עָלָיו לְבַקֵּר כָּעֵת אֵצֶל הָרוֹפֵא, לְשַׁלֵּם טָבִין וּתְקִילִין, אֵין לוֹ! נַנִּיחַ שֶׁהָרוֹפֵא מוֹצֵא אֶת הַבְּעָיָה מִיָּד, נוֹתֵן תְּרוּפָה וְכַעֲבֹר שָׁעוֹת מִסְפָּר, הֶעָנִי שֶׁלָּנוּ - בָּרִיא! הוּא עֲדַיִן עָנִי! אֲבָל יוֹצֵא מִבֵּית הָרוֹפֵא מְאֻשָּׁר, בִּרְצוֹנוֹ לִרְקֹד בָּרְחוֹב. וְהוּא שָׂמֵחַ עַל אַף שֶׁהָיְתָה לוֹ הוֹצָאָה נִכְבָּדָה בְּרִפּוּי מַחֲלָתוֹ. כַּמָּה צָרִיךְ עָנִי זֶה לִשְׂמֹחַ אִם מֵעוֹדוֹ לֹא הָיָה חוֹלֶה! הֲרֵי הִרְוִיחַ כְּאֵבִים וְטִפּוּלִים וְהוֹצָאוֹת! אַךְ נַנִּיחַ, כִּי עָנִי זֶה לֹא מָצָא מָזוֹר לְמַחֲלָתוֹ, וְהִנֵּהוּ עָנִי וְחוֹלֶה, וְהַמֻּמְחִים אֵין בְּיָדָם לַעֲזֹר לוֹ. וְ...אוֹיָה! קָם הוּא בֹּקֶר אֶחָד בִּכְאֵב שִׁנַּיִם חָרִיף! הוּא פּוֹנֶה לְרוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם, עוֹקֵר אֶת הַשֵּׁן, שׁוּב אֵינוֹ סוֹבֵל מִכְּאֵב מִמֶּנָּה כַּמָּה הוּא שָׂמֵחַ שֶׁיָּצָא מִבְּעָיָה זוֹ שֶׁל כְּאֵב הַשִּׁנַּיִם! הֲגַם שֶׁעֲדַיִן נוֹתַר עִם בְּעָיוֹתָיו הָאֲחֵרוֹת.

וְלוּ נְצַיֵּר שֶׁעָנִי חוֹלֶה זֶה יֵשׁ לוֹ גַּם כְּאֵב שִׁנַּיִם, כֵּיצַד יִשְׂמַח מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים שֶׁכָּזֶה? שֶׁיִּשְׂמַח שֶׁעִם צְרוֹר צָרוֹתָיו הַמַּכְבִּיד, הֲרֵיהוּ חַי בְּאֶרֶץ מַעֲרָבִית וְלֹא נִמְצָא עַכְשָׁו בְּסוּרְיָה אוֹ בְּבַּגְדַּד, לְמָשָׁל.

מַסְקָנָה: אֵין בָּעוֹלָם אָדָם שֶׁאֵין לוֹ עַל מָה לְהוֹדוֹת, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ עַל עֶצֶם זֶה שֶׁהוּא חַי. וְאִם אָדָם אֵינוֹ בְּשִׂמְחָה זֶה רַק מֵחֶסְרוֹן מַחְשָׁבָה - כַּמָּה יוֹתֵר גָּרוּעַ עָלוּל לִהְיוֹת.

18. מדוע ישנם יסורים בעולם?

עַל מַדְּפֵי בֵּית הַמִּרְקַחַת יֶשְׁנָם תְּרוּפוֹת רַבּוֹת, כָּל תְּרוּפָה מְיֹעֶדֶת לְמַחֲלָה אַחֶרֶת. גַּם הַיִּסּוּרִים הֵם תְּרוּפוֹת עִם מַטָּרוֹת שׁוֹנוֹת, יֶשְׁנָם יִסּוּרִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה.

דֻּגְמָא: לַאֲנָשִׁים רַבִּים שִׁנַּיִם בְּרִיאוֹת, אַךְ לוּלֵא סָתְמוּ אֶת הַחוֹרִים בָּהֶם, לֹא הָיוּ שִׁנֵּיהֶם כַּיּוֹם בְּמַצָּב טוֹב! וּמַדּוּעַ בִּקְּרוּ בֶּעָבָר אֵצֶל רוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם וְטִפְּלוּ בַּשֵּׁן הַחוֹלָה? הֲלֹא כֵּיוָן שֶׁכְּאֵב עַז הֵצִיק לָהֶם בַּלַּיְלָה, וְעִם שַׁחַר הָיוּ הֵם הָרִאשׁוֹנִים הַמִּדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת רוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם, קִבְּלוּ אֶת הַטִּפּוּל הַדָּרוּשׁ, וְכַיּוֹם נֶהֱנִים מִשִּׁנַּיִם בְּרִיאוֹת, הֵם לֹא פָּנוּ לְרוֹפֵא בִּגְלַל שֵׂכֶל, הָאוֹמֵר לָהֶם 'יֵשׁ לַעֲבֹר בִּקֹּרֶת פַּעַם בְּשָׁנָה', רַק הַיִּסּוּרִים גָּרְמוּ לָהֶם תַּכְלִית טוֹבָה זוֹ.

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת שֶׁל יִסּוּרִים:

אָדָם שֶׁהָיָה מְעֹרָב בִּתְאוּנַת דְּרָכִים קַלָּה. וּכְדֵי לִזְכּוֹת בִּדְמֵי הַבִּטּוּחַ פָּנָה לָרוֹפֵא שֶׁיְּאַשֵּׁר כִּי נִפְגַּע וּבַבְּדִיקָה מָצָא הָרוֹפֵא מַחֲלָה רְצִינִית כְּשֶׁהִיא עוֹד בְּאִבָּהּ, הַחוֹלֶה קִבֵּל טִפּוּל בַּזְּמַן וְנִצַּל, מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִים הַמַּצִּילִים אֶת הָאָדָם! יֵשׁ יִסּוּרִים שֶׁבָּאִים לְהַזְכִּיר לָאָדָם לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. יוֹם אֶחָד שֶׁאָדָם סוֹבֵל כְּאֵב רֹאשׁ נוֹתֵן לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה שָׁנִים הוּא חַי בְּלִי כְּאֵב רֹאשׁ. עַכְשָׁו אַחֲרֵי שֶׁעוֹבֵר הַכְּאֵב יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה תְּמִידִית כָּל יוֹם שֶׁלֹּא כּוֹאֵב הָרֹאשׁ. יִסּוּרִים שֶׁנּוֹתְנִים לְאָדָם הַשֵּׂכֶל לְהָבִין כַּמָּה מְאֻשָּׁר הוּא הָיָה לִפְנֵי קַבָּלַת הַיִּסּוּרִים. בָּרוּר שֶׁעָדִיף לִשְׂמֹחַ כְּשֶׁאֵין הַיִּסּוּרִים, אֲבָל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים חַיִּים בְּלִי מַחְשָׁבָה, וְלָכֵן עַל כָּל פָּנִים אַחֲרֵי הַיִּסּוּרִים הֵם שְׂמֵחִים לְמַפְרֵעַ, וּמְבִינִים הָאֹשֶׁר שֶׁפַּעַם הָיָה לָהֶם, וְזֶה גַּם הֶשֵּׂג.

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ יִסּוּרִים שֶׁמַּזְכִּירִים לָאָדָם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְיֵשׁ יִסּוּרִים שֶׁבָּאִים לְכַפֵּר לוֹ עַל עָווֹן.

19. להעמיק המחשבה החיובית ולהמנע משוללי בחירה אמתית

כְּשֵׁם שֶׁהַבְּחִירָה הַנְּכוֹנָה בַּמַּעֲשִׂים הָרְצוּיִים מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִשְׁלֵמוּת וּבְכָךְ מְצִיפָה אוֹתָם בְּאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה עַל מִלּוּי יִעוּדוֹ, כָּךְ צְרִיכָה הַבְּחִירָה לְחַדֵּד בָּאָדָם אֶת הַרְגָּשַׁת הָאֹשֶׁר.

בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כּוֹתֶבֶת הַתּוֹרָה (בראשית א ל"א) "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁנַּשִּׂיג עַל יְדֵי הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה כְּפִי שֶׁאוֹמֵר בַּעַל חוֹבַת הַלְּבָבוֹת בְּשַׁעַר הַבְּחִינָה כִּי עַל הָאָדָם לְהַכִּיר בַּחֶסֶד הָעוֹטֵף אוֹתוֹ וְלִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו וְעֵינֵי הַסּוֹבְבִים לִרְאוֹת בְּטוֹבַת ה' עָלָיו וְלֵהָנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, לִרְאוֹת כִּי הוּא "טוֹב מְאֹד" וְחָלִילָה לֹא לְהַרְבּוֹת בִּתְלוּנוֹת, וּמְצִיאַת חֶסְרוֹנוֹת. אֵין צֹרֶךְ לְהַרְחִיק לֶכֶת כְּדֵי לְהַכִּיר בְּכָךְ, דַּי אִם נָעִיף מַבָּט עַל גּוּפֵנוּ וְנַעֲרִיךְ אֶת תִּפְקוּדוֹ. כַּאֲשֶׁר חָלִילָה מְכוֹנַת הַגּוּף מִתְקַלְקֶלֶת בְּמַשֶּׁהוּ וְהַכְּלָיוֹת אוֹ אֶחָד מִן הַחוּשִׁים לֹא מְתַפְקְדִים כָּרָאוּי אוֹ אָז לוֹמֵד הָאָדָם לְהַעֲרִיךְ אֶת חַסְדֵּי הַבּוֹרֵא, וְכָל אֲשֶׁר לוֹ יִתֵּן עֲבוּר קֻרְטוֹב שֶׁל בְּרִיאוּת.

מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ הַבּוֹרֵא הַפְעִילוּ אֶת בְּחִירַתְכֶם כְּדֵי לֵהָנוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּעֵת שֶׁהַכֹּל תַּקִּין וְרָצוּי, אַל תְּחַכּוּ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה, אֶלָּא חַדְּדוּ אֶת רְאִיַּת הַטּוֹב עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת. רְאוּ לְמָשָׁל אֶת מְכוֹנַת הַכְּלָיוֹת כֵּיצַד הִיא מְסַנֶּנֶת הַדָּם וּמְנַקֶּזֶת אֶת הַפְּסֹלֶת בְּאֹפֶן נִפְלָא לְלֹא חַשְׁמַל, לְלֹא תַּקָּלוֹת וּבְחָכְמָה עֲצוּמָה. הַקְדִּישׁוּ זְמַן וּמַחְשָׁבָה לִרְאוֹת אֶת הַחָכְמָה הַטְּמוּנָה בְּגַלֵּי הַקּוֹל הַנּוֹתֶנֶת לָכֶם אֶפְשָׁרוּת לְשׂוֹחֵחַ בְּקַלּוּת כֹּה רַבָּה פָּנִים אֶל פָּנִים אוֹ אַף לְמֶרְחַקִּים עַל יְדֵי מַכְשִׁירֵי הַטֶּלֶפוֹן. רְאוּ כַּמָּה בָּרֵי מַזָּל אַתֶּם שֶׁגַּלֵּי הַקּוֹל מְסֻגָּלִים לְהִקָּלֵט בְּעוֹר הַתֹּף.

אַל תַּרְבּוּ בִּקְרִיאַת סִפְרוּת הַמְתָאֶרֶת טְרָגֶדְיוֹת וְעֶצְבוֹנוֹת אֶלָּא הַבִּיטוּ בַּנִּסִּים הַמַּקִּיפִים אֶתְכֶם וּבְיֹפִי הַבְּרִיאָה. הַפְעִילוּ אֶת בְּחִירַתְכֶם הַחָפְשִׁית לְהַעֲמָקַת הַשִּׂמְחָה בְּמַחְשַׁבְתְּכֶם.

יַחַד עִם זֹאת הִזְהִירוּנוּ חֲזַ"ל מִדְּבָרִים הַמְמַעֲטִים אֶת הַבְּחִירָה וְאָמְרוּ כִּי אֶחָד מֵאֵלּוּ אֲשֶׁר חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים הוּא "מִי שֶׁיִּסּוּרִים מוֹשְׁלִים בְּגוּפוֹ" (ביצה ל"ב, ע"ב). הַיִּסּוּרִים מְהַוִּים הֵפֶךְ הַבְּחִירָה, הֵם מוֹשְׁלִים עַל הַמִּתְיַסֵּר לִהְיוֹת עֶבֶד לְמַחֲלָתוֹ. אֹנֶס הַחֹלִי מַגְבִּיל אֶת אֶפְשָׁרֻיּוֹת הַבְּחִירָה, לָכֵן מְצֻוִּים אָנוּ עַל יְדֵי הָרַמְבַּ"ם לִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתֵנוּ בְּאֶמְצָעוּת אֲכִילָה נְכוֹנָה, יְגִיעַת הַגּוּף וּשְׁלִיטָה עַל רְגָשׁוֹת. וּכְהַבְטָחָתוֹ מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּדַרְכּוֹ לֹא יֶחֱלֶה: "אֲנִי עָרֵב לְךָ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה חוֹלֶה" (רמב"ם הלכות דעות פ"ד ה"כ), כְּלוֹמַר חַיֵּי בְּרִיאוּת תְּלוּיִים הַרְבֵּה בִּבְחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי י"ט, ג') הָאָדָם מְסַלֵּף דַּרְכּוֹ בִּשְׁטֻיּוֹתָיו וְכַאֲשֶׁר הַתּוֹצָאָה מִכָּךְ שְׁלִילִית הוּא כּוֹעֵס עַל ה'. מֻזְהָרִים אָנוּ מִדֶּרֶךְ הַרְסָנִית שֶׁתָּבִיא לְמִעוּט הַבְּחִירָה, כִּי בְּחִירָה נְכוֹנָה מְבִיאָה לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית וּמַשְׁרָה עַל הָאָדָם שַׁלְוָה וְאֹשֶׁר שֶׁל סִפּוּק בְּמִלּוּי תַּפְקִידוֹ.

וְגַם בְּחֹלִי הַנֶּפֶשׁ, יֵשׁ לָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּתְפִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן שְׁלִיטָה עַל הַיִּסּוּרִים עַד שֶׁיִּטְּלוּ מִמֶּנּוּ הַבְּחִירָה, אֶלָּא אַדְרַבָּא יַגְבִּיר כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁבּוֹ, לְהָסִיר הַפַּחַד וְהַדִּכָּאוֹן מִמֶּנּוּ בְּמַחְשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת וִיהֵא הוּא הַשּׁוֹלֵט עַל יִסּוּרָיו.

20. כיצד מייצרים שמחה בלב?

צָרִיךְ לִלְמֹד הֵיטֵב אֶת עִנְיַן "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אבות ד, א). יֶשְׁנוֹ אָדָם שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אוֹצְרוֹת קֹרַח, אַךְ הַשִּׂמְחָה רְחוֹקָה מִמְּעוֹנוֹ כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב.

בְּבַעֲלוּתוֹ יֵשׁ דִּירַת אַרְבָּעָה חֲדָרִים, אַךְ הִנֵּה שָׁמַע שֶׁלְּזוּלָתוֹ יֵשׁ שִׁשָּׁה, וְהוּא כְּבָר חָשׁ עָצוּב וּמְדֻכְדָּךְ. לוּ יִכָּנֵס אֵלָיו אָדָם חָכָם לְנַחֲמוֹ וְיֹאמַר לוֹ: שִׂים אֶל לִבְּךָ אֵיזֶה עָשִׁיר הִנְּךָ, קִבַּלְתָּ בְּמַתָּנָה שְׁתֵּי עֵינַיִם, רַגְלַיִם, יָדַיִם וְכוּ'. מַעֲרֶכֶת מֻפְלָאָה וּמְתֻכְנֶנֶת בְּדִיּוּק מַדְהִים שֶׁל אֵיבָרִים פְּנִימִיִּים, הֲיֵשׁ עָשִׁיר גָּדוֹל מִמְּךָ בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל?

אִם יַשְׂכִּיל אוֹתוֹ אָדָם לִפְקֹחַ עֵינָיו יֵהָפֵךְ בְּרֶגַע לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. מַשְׁמָע כִּי הַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה בַּשֵּׂכֶל. בְּמַבָּט עַל הַמִּלָּה "בְּשִׂמְחָה" אָנוּ מוֹצְאִים אוֹתִיּוֹת "מַחְשָׁבָה". כִּי רַק מַחְשָׁבָה נְכוֹנָה מְבִיאָה לְשִׂמְחָה! בְּרָם אֵין זֶה מַסְפִּיק כִּי אָדָם יַחֲלִיט לְעַצְמוֹ: מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה אֶהְיֶה בַּר דַּעַת. לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר: בִּרְצוֹנִי לָדַעַת מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין, בְּחִירָה בִּלְבַד לֹא מַסְפִּיקָה, הַחְלָטָה וּמַעֲשֶׂה הַהוֹלְכִים בַּד בְּבַד יָבִיאוּ לְהַשָּׂגַת הַמַּטָּרָה.

וְכָךְ הַדָּבָר בְּסֻגְיַת הַשִּׂמְחָה: עִם רָצוֹן טוֹב לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה זֶה לֹא יִפְעַל! מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה - מַרְבִּין בְּלִמּוּד בְּעִיּוּן בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, אָכֵן לֹא קַל לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד, צָרִיךְ מְסַיְּעִין לְכָךְ. אַךְ זוֹ הָיְתָה כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר - מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה. רִבּוּי הַמַּחְשָׁבָה וְהַהִתְבּוֹנְנוּת בְּכַוָּנַת הַשִּׂמְחָה דּוֹרְשִׁים הַשְׁקָעַת מַחְשָׁבָה וּזְמַן רַב.

בַּפְּרָקִים הַבָּאִים נְנַסֶּה לְהָבִיא אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הַנְּכוֹנוֹת שֶׁיְּבִיאוּנוּ לְשִׂמְחָה כֵּנָה וַאֲמִתִּית, וּלְוַאי וְנִזְכֶּה לִטְעֹם מִטַּעֲמָהּ!

21. העצה לדכאון - לראות שהכל טוב

בְּאִם חָפַצְנוּ לְהַנּוֹת אֶת זוּלָתֵנוּ אוֹ לְהוֹקִיר לוֹ טוֹבָה וְהִבַּעְנוּ אֶת רִגְשׁוֹתֵינוּ בִּקְנִיַּת שַׁי, עָלֵינוּ לְיַדְּעוֹ מִי הוּא מֵבִיא הַמַּתָּנָה.

נֶאֱמַר (שמות ט"ז, כ"ט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם", יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם. מָה הַטַּעַם לְהוֹדָעָה זוֹ? נְתִינַת מַתָּנָה - מַטְּרָתָהּ לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה בֵּין הַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל, כַּאֲשֶׁר מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה לֹא יֵדַע מִי הַנּוֹתֵן, כֵּיצַד תִּרְבֶּה הָאַהֲבָה?

יַלְדֵי הַשְּׁכֵנִים מְצוּיִים אֶצְלְךָ, נָתַתָּ לָהֶם דְּבַר מָה לֶאֱכֹל, עֲשֵׂה סִימַן הֶכֵּר בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת בְּבֵיתָם כִּי קִבְּלוּ דְּבַר מָה לֶאֱכֹל. מְרַח מְעַט חֶמְאָה עַל פְּנֵיהֶם, וּמִשֶּׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם מְעַט מְלֻכְלָכִים וְיִשָּׁאֲלוּ עַל - יְדֵי הַהוֹרִים לְסִבַּת הַדָּבָר, יִשְׁמְעוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה וְיֹאמְרוּ - זָכִינוּ בְּשָׁכֵן כֹּה טוֹב, וַאֲפִלּוּ לֹא יָדַעְנוּ. בְּדֶרֶךְ זוֹ תִּרְבֶּה הָאַהֲבָה בְּיִשְׂרָאֵל (כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בִּנְתִינַת מַתָּן בַּסֵּתֶר, שֶׁאָז הַמְקַבֵּל מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא נֶהֱנֶה מֵהַנְּתִינָה).

טַעַם נוֹסָף יֵשׁ לְהוֹדָעַת נְתִינַת הַמַּתָּנָה, כְּדֵי לְיַדֵּעַ אֶת הַמְקַבֵּל, חֲשִׁיבוּת וִיקַר הַמַּתָּנָה.

יָצָא לִי לְהִזְדַּמֵּן לַחֲתֻנָּה. כָּל הַמֻּזְמָנִים הִגִּיעוּ עִם דּוֹרוֹנוֹת וְאִלּוּ יָדַי הָיוּ רֵיקוֹת מִכֹּל. חָפַצְתִּי אַף אֲנִי לִתֵּן מַתָּנָה לַזּוּג. הִתְקָרַבְתִּי לְכִוּוּנָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה וַהֲחִלּוֹתִי מְשַׁבֵּחַ בְּאָזְנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת בֶּן זוּגוֹ, הָיְתָה זוֹ הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַמַּתָּנוֹת הָרַבּוֹת אוֹתָן קִבְּלוּ בְּנֵי הַזּוּג. עַתָּה קִבְּלוּ הֵם דַּעַת לִהְיוֹת שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים בְּחֶלְקָם.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה וְהוֹדִיעַ לָנוּ עַל נְתִינָתָהּ מִשְּׁנֵי הַסִּבּוֹת הַנַּ"ל (לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה, וּלְיַקֵּר וּלְהַחֲשִׁיב אֶת הַמַּתָּנָה בְּעֵינֵינוּ).

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים" - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ בְּמַתָּנָה עוֹלָם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ מַתָּנָה חֲסַר דַּעַת הוּא. "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" (תהילים צ"ב, ה), מְזַמְּרִים אָנוּ עַל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לְלֹא שִׂמְחָה פְּנִימִית וִידִיעָה כִּי זוֹ מַתָּנָה, אִי לְכָךְ מוֹדִיעַ לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל נְתִינַת הַמַּתָּנָה.

וְאַחַר - כָּךְ מְיַקֵּר וּמַחֲשִׁיב בְּעֵינֵינוּ אֶת הַמַּתָּנָה "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א', ד'), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁנִּפְקַח אֶת עֵינֵינוּ וְנוֹדֶה וּנְזַמֵּר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, לְעֹשֶׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהילים קל"ו, ז'). כִּי כַּמָּה מָתוֹק הָאוֹר לָעֵינַיִם, לוּ נְנַסֶּה לְכַסּוֹת עֵינֵינוּ לְרֶגַע קָט, הֵן אָז נָחוּשׁ כַּמָּה מָתוֹק וְיָקָר הוּא הָאוֹר.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט אֶל כָּל מַעֲשֵׂי הַבְּרִיאָה וּמֵעִיד (בראשית א', ל"א): "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". אִם ה' הָיָה אוֹמֵר "טוֹב" אֲזַי כַּמָּה טוֹבָה וִיקָרָה הִיא הַמַּתָּנָה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף וּמַדְגִּישׁ "טוֹב מְאֹד" - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין גְּבוּל וְשִׁעוּר לְמִדַּת טוּבוֹ יִתְבָּרַךְ.

חַיָּבִים אָנוּ לוֹמַר בִּרְצִיפוּת טוֹב מְאֹד, מְאֹד, מְאֹד וְאִם לֹא עָשִׂינוּ אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ וְלֹא אָמַרְנוּ טוֹב מְאֹד, אֲזַי שְׁנֵי חֶסְרוֹנוֹת לַדָּבָר: הַחִסָּרוֹן הָרִאשׁוֹן הוּא - שֶׁכַּוָּנַת הַנּוֹתֵן הוּא לִתֵּן לָנוּ מַתָּנָה, וְאִם אֵינֶנּוּ לוֹקְחִים לֹא יָצְאָה לַפֹּעַל כַּוָּנָתוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ חֶסֶד הוּא, "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פט, ג), וּבִרְצוֹנוֹ הָיָה לְהַעֲנִיק לָנוּ מִשֶּׁפַע אוֹצְרוֹתָיו. אִם הִסְתַּכַּלְתָּ אֶל הָאוֹר וְלֹא נֶהֱנֵיתָ - בִּטַּלְתָּ אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ!

וְהַחִסָּרוֹן הַשֵּׁנִי הוּא: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה בֵּין הַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל, וְכַאֲשֶׁר הַמְקַבֵּל רַק מְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו מִלּוֹת תּוֹדָה וְאוֹמֵר "לְעוֹשֶׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", אַךְ מֹחוֹ שָׁרוּי בִּמְחוֹזוֹת נֶעֱלָמִים, אָמְנָם מַחֲשִׁיב הוּא אֶת עַצְמוֹ כִּיהוּדִי טוֹב הַמַּקְפִּיד עַל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּצִבּוּר בְּיוֹם. אֲבָל הָאֱמֶת הֲפוּכָה: הוּא צוֹלֵעַ בַּעַל מוּם! נוֹתְנִים לוֹ מַתָּנָה כֹּה יְקָרָה וְהוּא לֹא הוֹאִיל לְהַקְדִּישׁ לָהּ מַחְשָׁבָה, לְהַעֲרִיכָהּ וְלִשְׂמֹחַ בָּהּ וְלוּ לִזְמַן מָה. יוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁלֹּא רָבְתָה הָאַהֲבָה בֵּין הַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל, וְלֹא יָצְאָה כִּבְיָכוֹל תּוֹעֶלֶת מֵהַמַּתָּנָה.

הַמַּלְאָכִים מִתְפַּעֲלִים, מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים, מִתְרוֹמְמִים גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְצוֹעֲקִים בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ... מְלֹא כָל הָאֶרֶץ כְּבוֹדוֹ" נַסֵּה לְהַקְשִׁיב לְצַעֲקָתָם, הֲצוֹעֲקִים הֵם אוֹדוֹת דְּבָרִים נִסְתָּרִים מִבִּינָתֵנוּ? "עַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶלָה", הַמַּלְאָכִים שָׁרִים בְּהִתְפַּעֲלוּת אוֹדוֹת מְאוֹרֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֶעֱנִיק לָנוּ ה' בְּרֹב חַסְדּוֹ, וְאִלּוּ מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה אוֹמֵר בְּרָכָה כֹּה מְרוֹמֶמֶת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, אֵינֶנּוּ תּוֹפְשִׂים אֲפִלּוּ אֶת גֹּדֶל הָעִנְיָן. הוּא אוֹחֵז עַצְמוֹ לִפְרוּמֶער (חָרֵד) וְצוֹעֵק אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה, אֲבָל לֹא חוֹדֵר לְאָזְנָיו גַּם לֹא הֵד מִקְּרִיאַת הַמַּלְאָכִים. הוּא לֹא שָׁת לִבּוֹ לְאֵיזוֹ תַּכְלִית צוֹעֲקִים הֵם, לְשֵׁם מָה גִּלּוּ לָנוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים מִשִּׂיחַת הַמַּלְאָכִים, הַאִם כְּדֵי לְשַׂבֵּר אָזְנֵינוּ בְּסִתְרֵי מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית? הֵן כָּל מַטְּרַת הַצְּעָקָה וְתַכְלִיתָהּ הִיא אַךְ וְרַק עֲבוּרֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה וְכֵן נַעֲשֶׂה!

יוֹם צַח וּבָהִיר, הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת קַרְנַיִם מְלַטְּפוֹת, הִתְפַּעֵל מִשִּׂמְחָה וּצְעַק: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ. אִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה זֹאת, מֵעִיד אַתָּה עַל מִעוּט שִׂכְלְךָ, שֶׁהֲלֹא לְלֹא שֵׂכֶל וּמַחְשָׁבָה אֵין אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה.

כְּשֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיְקָרָה בַּמַּתָּנוֹת - הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, נַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם. "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" (שמות כ' ב') אֲנִי נוֹתֵן הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. דְּעוּ - אֲנִי נוֹתֵן הַמַּתָּנָה, וְאַחַר - כָּךְ בַּהֶמְשֵׁךְ מַרְחִיב אֶת מַעֲלוֹת הַמַּתָּנָה וַחֲשִׁיבוּתָהּ: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד', ב'). אַךְ אָדָם שֶׁחֲסֵרָה לוֹ הַבִּינָה לְהַעֲרִיךְ אֶת שֹׁוִי וִיקַר מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת, לֹא יַשְׂכִּיל לְהַעֲרִיךְ אַף מַתָּנוֹת יְקָרוֹת וּמְכֻבָּדוֹת.

אֲנָשִׁים הַמִּתְעַלְּמִים מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וּמִתּוֹפָעוֹת טֶבַע אֲחֵרוֹת לֹא יַעֲרִיכוּ אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה עֲלֵי אֲדָמוֹת - אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הֵם גַּם לֹא יַשִּׂיגוּ בְּדַעְתָּם לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה ה' עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת וְגַם עַתָּה. כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ חַג הַפּוּרִים הֵם יִשְׂמְחוּ אוּלָם לֹא יָבִינוּ עַל מָה וְלָמָּה הַשִּׂמְחָה. לֹא יַשִּׂיגוּ אֶת גֹּדֶל הַנֵּס, וְאֶת הַלֶּקַח הַטָּמוּן עֲבוּרֵנוּ בְּחַג כָּזֶה.

22. היהודי נזר הבריאה ותכליתה - המשך להנזכר היאך ליצור שמחה בלב

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", הַשָּׁמַיִם גְּדוֹלִים הֵם לְלֹא שִׁעוּר, וּמְכִילִים מִילְיַארְדֵי עוֹלָמוֹת. הָאָרֶץ - גַּרְגֵּר אָדָם לְעֻמָּתָם, אֵיךְ נִתָּן לְהַעֲמִידָם זֶה מוּל זֶה כִּשְׁוֵי עֵרֶךְ, וּלְהַזְכִּירָם בִּנְשִׁימָה אַחַת? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" - הַפָּסוּק מְלַמְּדֵנוּ דָּבָר עָצוּם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהָעוֹלָמוֹת הַגְּדוֹלִים וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאָרֶץ הַקְּטַנְטֹנֶת הַזּוֹ, הִיא לֹא פָּחוֹת טוֹבָה מִכָּל הַבְּרִיאָה. וְלֹא רַק זֹאת.

בְּפָסוּק ב' מַעֲמִידִים אוֹתָנוּ עַל טָעוּתֵנוּ - אִם חֲשַׁבְתֶּם כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁוֵי מִשְׁקָל הֵם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט עַל שְׁנֵיהֶם בְּמִדָּה שָׁוָה, דְּעוּ לָכֶם כִּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים מְלֹא כָל הָאֶרֶץ כְּבוֹדוֹ, מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מֵהַשָּׁמַיִם וּמַבִּיט רַק אֶל הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ - הַהַדְגָּשָׁה בְּפָסוּק ב' הִיא אַךְ וְרַק עַל הָאָרֶץ. מִפָּסוּק ב' בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית וּלְאֹרֶךְ הַפְּסוּקִים הַבָּאִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מְדֻבָּר רַק עַל הָאָרֶץ. יֵשׁ לָאָרֶץ הַקְּטַנָּה חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה בְּהַרְבֵּה מִמִּילְיוֹנֵי עוֹלָמוֹת גְּבוֹהִים וּגְדוֹלִים. כַּמָּה גְּדוֹלָה וּמְשַׂמַּחַת הַזְּכוּת לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל בַּיִת עַל מִילְיוֹנֵי כּוֹכָבִים.

אָדָם קָם בַּבֹּקֶר נִשְׁמָתוֹ הֻחְזְרָה אֵלָיו בְּמַתָּנָה! אֵיזוֹ זְכוּת! הוּא מְסֻגָּל לָלֶכֶת, שָׁפַר עָלָיו חֶלְקוֹ!

עַתָּה נוּכַל לְהָבִין אֶת הַבְּרָכָה "רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם", אָדָם מְסֻגָּל לְהַצִּיג כַּף רֶגֶל עַל הָאָרֶץ, "מֵכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר" וְלָלֶכֶת.

לַה' הָאֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, וְכָל הַחֲסָדִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי הַכְּלָל (שבת י, ע"ב): "הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ", הוֹדִיעוּ לָנוּ מִי נוֹתֵן הַמַּתָּנָה וּפֵרְטוּ וְהִרְחִיבוּ עַד כַּמָּה טוֹבָה הִיא עַד לִמְאֹד.

מֵאַחַר שֶׁלָּמַדְנוּ הֵיטֵב אֶת סֻגְיַת "אֱלֹקִים בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ", וְהִשְׂכַּלְנוּ לִשְׂמֹחַ בְּפָעֳלֵי ה' לָשִׁיר וּלְזַמֵּר וּלְרַנֵּן, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ נוֹתֵן הַמַּתָּנָה פֶּרֶק חָדָשׁ "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א', כ"ו) - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל מַסִּיחַ דַּעַת מִכָּל הָאָרֶץ וּמַבִּיט אֶל בְּחִיר הַבְּרִיאָה - הָאָדָם. כַּמָּה חָבִיב וְאָהוּב הוּא הָאָדָם עַל בּוֹרְאוֹ, זוֹ לְבַד סִבָּה מַסְפֶּקֶת לִהְיוֹת שָׁרוּי תָּמִיד בְּשִׂמְחָה רַבָּה.

בְּסֵפֶר "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" בְּשַׁעַר הַבְּחִינָה מְבֹאָר כִּי אָדָם הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה מֵבִיא עַל עַצְמוֹ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה. (כַּמּוּבָן שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לְלֵיצָנוּת אֶלָּא לְשִׂמְחָה כֵּנָה) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמוֹת בָּחַר בָּנוּ וַאֲהֵבָנוּ אַהֲבַת עוֹלָם, אֵין קֵץ לְאָשְׁרֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לְהִבָּרֵא בְּצֶלֶם, לוּ הָיִינוּ מַשִּׂיגִים טִפָּה מִזְּעֵיר מֵהַמֻּשָּׂג הַנֶּאְדָּר לִהְיוֹת נִבְרָא בְּצֶלֶם, הֵן אָז הָיִינוּ הַשְּׂמֵחִים וְהַמְאֻשָּׁרִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת.

כַּמָּה מְרַגֵּשׁ וּמַפְעִים לַחְשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁכָּל מַחְשְׁבוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְסַבּוֹת סְבִיב צִיר אֶחָד - הָאָדָם! וּבַהֶמְשֵׁךְ בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ נִכְתַּב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לֶךְ לְךָ"... מֵעַתָּה מַסִּיחַ ה' כִּבְיָכוֹל דַּעְתּוֹ מֵהָאָדָם וּמְדַבֵּר רַק אוֹדוֹת אַבְרָהָם "לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ"...

כַּמָּה גְּדוֹלָה הָאָרֶץ שֶׁה' מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהַשָּׁמַיִם עֲבוּרָהּ. כַּמָּה גָּדוֹל הוּא הָאָדָם שֶׁה' מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהָאָרֶץ עֲבוּרוֹ. וְכַמָּה גָּדוֹל וּמְיֻחָד אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהָאָדָם וְחוֹשֵׁב רַק עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעַם יִשְׂרָאֵל. "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי!" הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת הַזּוֹ צְרִיכִים לִבְעֹר בְּעַצְמוֹתֵינוּ, "חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם". בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם. הַהֲבָנָה הַזּוֹ בִּלְבַד מַסְפִּיקָה לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְכָל מִי שֶׁיִּזְכֶּה וְיַגִּיעַ לְהַכָּרָה פְּנִימִית כָּזוֹ יִהְיֶה עָשִׁיר, שֶׁהֲלֹא אֵין עָשִׁיר אֶלָּא בְּדַעַת. וְהַפָּסוּק מֵעִיד עָלָיו "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט), אַשְׁרֶיךָ - עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ שִׁכּוֹר מִשִּׂמְחָה, לֹא רַק בְּפוּרִים אֶלָּא כָּל הַשָּׁנָה.

הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה (פ"י ה"ג) מֵבִיא עַל הַפָּסוּק "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ב', ה') כֵּיצַד הוֹפֵךְ אָדָם לְחוֹלֵה אַהֲבָה? מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְצוּיָה הַשְּׁכִינָה רַק בְּד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, וְאֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה מֻפְנוֹת עֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלֵאוֹת אַהֲבָה. אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ. מְאֻשָּׁר בַּמְאֻשָּׁרִים הוּא הַיּוֹשֵׁב וּמִתְעַמֵּק בְּכָל הַסֻּגְיוֹת. לוֹמֵד וּמְשַׁנֵּן הוּא אוֹתָם בְּהַדְרָגָה מֵהַקַּל לַכָּבֵד. הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת בֵּן לַמָּקוֹם. זוֹכֶה לְצֶלֶם אֱלֹקִים. עֵינֵי ה' מַבִּיטוֹת בּוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּמֵעַל הַכֹּל הוּא הוּא מֶרְכַּז הַבְּרִיאָה!

23. כל שנעשה בעולם בשביל ישראל נעשה

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, הוּא בּוֹרְאֵנוּ וְאוֹהֲבֵנוּ, וּבְרֹב אַהֲבָתֵנוּ נָתַן לָנוּ אֶת הָרְשׁוּת לוֹמַר כִּי הוּא שֶׁלָּנוּ. שֶׁהֲרֵי לְלֹא רְשׁוּתוֹ כֵּיצַד הָיִינוּ מְהִינִים לְהַעֲלוֹת מִלִּים אֵלּוּ עַל דַּל שְׂפָתֵינוּ.

"הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו" (תהילים קה, ז) - כָּךְ נִכְתַּב בִּמְפֹרָשׁ. וְכָל מִשְׁפְּטֵי ה' הַמִּתְרַחֲשִׁים בָּעוֹלָם נוֹבְעִים מִכָּךְ שֶׁהוּא אֱלֹקֵינוּ וְאָנוּ בָּנָיו. לְמָה הַכַּוָּנָה? כָּל דָּבָר הַקּוֹרֶה בָּעוֹלָם קוֹרֶה רַק אִם זֶהוּ רְצוֹן ה'. אוּלָם בְּאֵיזֶה אֹפֶן וְאֵיזֶה אֹפִי יִשְּׂאוּ הָאֵרוּעִים שֶׁנִּגְזְרוּ מִשָּׁמַיִם? "ה' אֱלֹקֵינוּ" - לְטוֹבָתֵנוּ, בָּנָיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹשֵׁב הֵיאַךְ יְהֵא הַכֹּל לְטוֹבַת בָּנָיו.

"הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ" (תהילים קמז, טו), כְּשֶׁיּוֹרֵד גֶּשֶׁם בְּאַפְרִיקָה ה' שָׁלַח דְּבָרוֹ, וְלָכֵן יָרַד הַגֶּשֶׁם, אֲבָל יוֹרֵד הוּא הַגֶּשֶׁם עֲבוּרֵנוּ. "אֲפִלּוּ סְפִינָה הוֹלֶכֶת מִגָּלְיָא לְאַסְפַּמְיָא" סְפִינָה הַהוֹלֶכֶת מִמְּדִינַת גּוֹיִים אַחַת לַשְּׁנִיָּה לְהַעֲבִיר סְחוֹרָה, וְאֵין לָהּ שׁוּם שַׁיָּכוּת עִם יִשְׂרָאֵל, "אֵינָהּ מִתְבָּרֶכֶת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל". הַצְלָחַת הַנְּסִיעָה עֲבוּר יִשְׂרָאֵל. "אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל".(יבמות סג, א), אִם פּוֹרֶצֶת מַגֵּפָה בְּסִין וְכָל הַיְבוּל יוֹרֵד לְטִמְיוֹן הֲרֵי זֶה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל.

זֶהוּ יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וְכָל מִשְׁפָּטָיו הַנַּעֲשִׂים בָּאָרֶץ אֵינָם נַעֲשִׂים בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ אֱלֹקֵי הָעוֹלָם, אֶלָּא אַךְ וְרַק בִּגְלַל שֶׁהוּא ה' אֱלֹקֵינוּ.

יֵשׁ לָנוּ אָב בַּשָּׁמַיִם שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל בַּבְּרִיאָה עֲבוּרֵנוּ וּלְטוֹבָתֵנוּ, הֲיֵשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ?

"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א', א'), הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד יִמְלֹךְ עַל מִסְפָּר כֹּה רַב שֶׁל מְדִינוֹת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ כָּל הָאֲרָצוֹת, הֶעֱלָה אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְמֶלֶךְ עַל 127 מְדִינוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פּוּרִים, אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהָבִין אֶת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמַּעֲשֶׂה.

כְּבָר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמְּגִלָּה נוֹכְחִים לִרְאוֹת כִּי ה' הוּא אֱלֹקֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו.

בְּכָל הַ - 127 מְדִינוֹת הָיוּ יְהוּדִים. יְהוּדִים לֹא הָיוּ גָּרִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה, הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מְאֻחָדִים תַּחַת שִׁלְטוֹן מֶלֶךְ אֶחָד.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הוּא שֶׁכַּאֲשֶׁר מֶלֶךְ חָדָשׁ עוֹלֶה לַשִּׁלְטוֹן מִתְקַשֶּׁה הוּא עַד לִמְאֹד לְהַטִּיל אֶת מָרוּתוֹ עַל מְדִינָה אַחַת, קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר שֶׁקָּשֶׁה לְהַטִּיל אֶת מִשְׁמַעַת הַשִּׁלְטוֹן עַל מִסְפַּר אֲרָצוֹת. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁקָּשֶׁה לִשְׁלֹט עַל מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת מְפֻזָּרוֹת בָּעוֹלָם מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, כְּדֵי לְהַשִּׂיג הֶסְכֵּם שָׁלוֹם בֵּין שְׁתֵּי מְדִינוֹת נִשְׁפָּכִים דָּם וְיֶזַע רַב עַד שֶׁקּוֹצְרִים אֶת הַהֶסְכֵּם הַמְיֻחָל, אֵיזוֹ עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אַחְדוּת בֵּינְלְאֻמִּית בֵּין כָּל - כָּךְ הַרְבֵּה מְדִינוֹת.

וְהִנֵּה קָם מֶלֶךְ אֶחָד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ כְּעֵין מַטֵּה קְסָמִים, וּבְעֶזְרָתוֹ הוּא מַצְלִיחַ לִשְׁלֹט בְּיָד רָמָה לְלֹא מִלְחָמוֹת וּפוֹלִיטִיקוֹת עַל מְדִינוֹת הַמְפֻזָּרוֹת בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל. הַהַצְלָחָה הַפִּלְאִית הַזּוֹ נוֹבַעַת מֵעִם הֱיוֹת ה' אֱלֹקֵינוּ, זָכִינוּ לִהְיוֹת עִקַּר הַבְּרִיאָה, בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסוֹבֵב אֶת כָּל הַמַּהֲלָכִים לְמַעֲנֵנוּ, בָּנָיו הַיְקָרִים לוֹ מִכֹּל.

וְרַק מִי שֶׁיּוֹצֵא מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁכָּזוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ. וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה לְטוֹבָתֵנוּ, יַשִּׂיג אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁל שִׂמְחַת פּוּרִים.

כִּי אִם לֹא מְבִינִים זֹאת, מַבִּיטִים אֶל הַנֵּס כְּאֶל צֵרוּף מִקְרִים שֶׁהֵבִיא אֶת הַנֵּס. לֹא לְזֶה יִקָּרֵא שִׂמְחַת פּוּרִים אֲמִתִּית!

פּוּרִים מַתְחִיל "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", לְהָבִין כִּי כָּל מַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיל הָאָרֶץ, וְכָל בְּרִיאַת הָאָרֶץ עֲבוּר הָאֱנוֹשׁוּת, וְכָל בְּרִיאַת הָאֱנוֹשׁוּת עֲבוּר יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיּוֹשְׁבִים וּמִתְבּוֹנְנִים בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַנֵּס בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה רוֹאִים דְּבָרִים מַדְהִימִים: מְאוֹת מְלָכִים, שָׂרִים, הַפַּרְתְּמִים, וְרָאשֵׁי מְדִינוֹת נִקְבָּצִים וּבָאִים יַחְדָּו אֶל שׁוּשָׁן הַבִּירָה, זוֹהִי אֲסֵפָה הַגְּדוֹלָה מִקּוֹנְגְּרֶס וּמִפַּרְלָמֶנְט.

לוּ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים עַל קוֹנְגְּרֶס שֶׁהִתְאַסֵף לָדוּן בְּטוֹבַת הַיְּהוּדִים הָיִינוּ מִתְמַלְּאִים בְּהִתְפַּעֲלוּת וְהִתְלַהֲבוּת, הֵן לֹא שָׁמַעְנוּ עֲדַיִן עַל דָּבָר שֶׁכָּזֶה, וְהִנֵּה בְּשׁוּשָׁן מִתְאַסֵּף לֹא קוֹנְגְּרֶס וְלֹא פַּרְלָמֶנְט, אֶלָּא אֲסֵפָה גְּדוֹלָה בְּהַרְבֵּה, וְהַכֹּל אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהֵיטִיב עִם הַיְּהוּדִים. אָמְנָם הַיְּהוּדִים לֹא יָדְעוּ בִּזְמַן זֶה כִּי הַמִּשְׁתֶּה וְהַחֲגִיגוֹת עֲבוּרָם וּלְטוֹבָתָם, אוּלָם מְסוֹבֵב הַסִּבּוֹת סוֹבֵב אֶת הַמַּהֲלָכִים, וְכָל מִשְׁתֵּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נֶעֱרַךְ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל אָנוּ לַעֲרֹךְ וְלַחֲגֹג אֶת סְעֻדַּת פּוּרִים!

אֲבָל לְאֵיזֶה פּוּרִים הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְפוּרִים שֶׁיְּלַמְּדֵנוּ עַד כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים אֲבָל לוֹ לְבַדּוֹ הַמְּלוּכָה, הוּא הַמַּנְהִיג אֶת כֻּלָּם. מַדּוּעַ? רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא ה' אֱלֹקֵינוּ. [וַעֲדַיִן לֹא עָמַדְנוּ הֵיטֵב עַל סֻגְיַת הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית בְּפוּרִים, רַק נִסִּינוּ לְהַצִּיב מְעַט רָאשֵׁי פְּרָקִים.]

תוכן העניינים

חי באמונה ד - אוצר החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה