פרק ב - אוצר החיים · 33. משכיל דורש אלקים
כַּעַס וְדִכָּאוֹן - הִפּוּךְ הָאֱמוּנָה
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל הַכּוֹעֵס אֲפִלּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹקִים כָּל מְזִמּוֹתָיו" (נדרים כב:)
הַמַּאֲמָר הַזֶּה אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי. זֶה חִדּוּשׁ עָצוּם, אִלּוּ הָיוּ שׁוֹאֲלִים אֶת הַכּוֹעֵס, הַאִם בֶּאֱמֶת אֵין הַשְּׁכִינָה חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, הָיָה מַכְחִישׁ בְּכָל תֹּקֶף. אֲבָל רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ פְּנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הַכּוֹעֵס וְהֵעִיד, שֶׁבְּרֶגַע זֶה שֶׁל הַכַּעַס, אֵין דָּבָר חָשׁוּב אֶצְלוֹ, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁכִינָה! וְהוּא מֵבִיא פָּסוּק: "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ" (תהילים י, ד), כְּלוֹמַר, הָרָשָׁע כְּשֶׁהַגַּאֲוָה אוֹחֶזֶת בּוֹ, אֵינוֹ טוֹרֵחַ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ - "אֵין אֱלֹקִים כָּל מְזִמּוֹתָיו", דְּהַיְנוּ, כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו מַגִּיעוֹת לְמַסְקָנָה שֶׁאֵין אֱלֹקִים חַס וְשָׁלוֹם. וְהַדְּבָרִים צְרִיכִים בֵּאוּר.
הָבָה נָבִין מֵאַיִן נוֹבֵעַ כַּעַס: כַּעַס קוֹרֶה כְּשֶׁדָּבָר מְסֻיָּם לֹא הוֹלֵךְ לְפִי רְצוֹן הָאָדָם. הָיוּ לוֹ צִפִּיּוֹת וְלֹא הִתְגַשְּׁמוּ, אוֹ שֶׁהַמַּצָּב הַנּוֹכְחִי אֵינוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה וְזֶה מְגָרֶה אֶת כַּעֲסוֹ. הוּא לֹא מְרֻצֶּה מֵהַמְּצִיאוּת, כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּעִנְיָן זֶה, כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִזְנִיחַ פְּרָט אֶחָד בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ וּפָשַׁע (ח"ו) בְּהַנְהָגַת אוֹתוֹ הָעִנְיָן.
כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לִפְנֵי כֵן, הַכּוֹעֵס לְעוֹלָם לֹא יֹאמַר מִלִּים אֵלֶּה. אוּלָם הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאוּלַי הוּא לֹא הָיָה מֵעֵז לְנַסֵּחַ אוֹתָם בְּצוּרָה נוֹקֶבֶת כָּל כָּךְ, אֲבָל כְּכָל שֶׁיִּגְבַּר כַּעֲסוֹ בְּקִרְבּוֹ, כֵּן הוֹלֶכֶת וּמִתְעַמְעֶמֶת בְּלִבּוֹ הַיְדִיעָה שֶׁהָעוֹלָם מִתְנַהֵג עַל פִּי הַנְהָגַת בּוֹרֵא שֶׁהוּא כֻּלּוֹ חֶסֶד וְכַוָּנוֹתָיו תָּמִיד לְטוֹב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא כּוֹעֵס, אֱמוּנָתוֹ נֶחֱלֶשֶׁת יוֹתֵר וְיוֹתֵר - עַד שֶׁכְּבָר לֹא יַרְגִּישׁ שֶׁהַשְּׁכִינָה קְרוֹבָה אֵלָיו. וּבְתַת הַכָּרָתוֹ שׁוֹכֶנֶת לָהּ הַמַּחְשָׁבָה כְּאִלּוּ אֵין הַשְׁגָּחָה בָּעוֹלָם וְהַדְּבָרִים מִתְרַחֲשִׁים בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה.
אוֹתוֹ הָרַעְיוֹן וְהַמַּחְשָׁבָה שׁוֹכְנִים גַּם אֵצֶל בַּעַל הַדִּכָּאוֹן.
גַּם בַּעַל הַדִּכָּאוֹן מַגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁמַּה שֶּׁקּוֹרֶה סְבִיבוֹ הוּא בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה. וּדְבָרִים לֹא הוֹלְכִים כְּמוֹ שֶּׁצְּרִיכִים לָלֶכֶת. כַּמּוּבָן גַּם הוּא יַכְחִישׁ שֶׁעוֹלָה בְּדַעְתּוֹ מַחְשָׁבָה זוֹ, אֲבָל בְּתַת הַכָּרָתוֹ גַּם הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהָעוֹלָם הֶפְקֵר.
אָדָם שֶׁכּוֹעֵס וְאָדָם שֶׁבְּדִכָּאוֹן, הַצַּד הַשָּׁוֶה בֵּינֵיהֶם הוּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם כְּעוֹלָם נְטוּל סֵדֶר - "לֹא יִדְרֹשׁ" - הֵם לֹא מִשְׁתַּדְּלִים לְהָבִין אֵיךְ הִגִּיעוּ לְמַצָּבָם הַנּוֹכְחִי וּמַה מַּשְׁמָעוּתוֹ.
פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנָשִׁים לֹא מְרֻצִּים מִדְּבָרִים שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת טוֹבִים מְאֹד, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהֶחְלִיטוּ בְּלִבָּם שֶׁדָּבָר זֶה נוֹגֵד אֶת רְצוֹנָם, הַשִּׂמְחָה מֵהֶם וְהָלְאָה. "לֹא יִדְרְשׁוּ" - לֹא יַחְשְׁבוּ. אִלּוּ הָיוּ "דּוֹרְשִׁים", הַרְבֵּה פְּעָמִים הָיוּ מְגַלִּים עַד כַּמָּה בָּרֵי מַזָּל הִנָּם!
אִלּוּ יִתְבּוֹנֵן אוֹתוֹ כּוֹעֵס: הַאִם אָנוּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת? בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים? מְהַלְּכִים עַל שְׁתֵּי רַגְלֵינוּ? רוֹאִים בִּשְׁתֵּי עֵינֵינוּ?... הַכֹּל בָּרוּךְ ה' טוֹב וְיָפֶה, אִם כֵּן מַה יֵּשׁ לוֹ לִכְעֹס וְלִרְטֹן?
אֶלָּא מַה יֹּאמַר הַכּוֹעֵס - כּוֹעֵס אֲנִי עַל שְׁכֵנִי פְּלוֹנִי, וְעַל חֲבֵרִי אַלְמוֹנִי... וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם עַל אֵלּוּ שֶׁהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם אֵין שׁוּם סִבָּה לְכַעֲסוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ כַּעֲסוֹ וְתִסְכּוּלוֹ אֵינוֹ מְרֻצֶּה מִשּׁוּם דָּבָר וּמִשּׁוּם בְּרִיָּה - "לֹא יִדְרֹשׁ", הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו מִכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, מִכָּל אוֹתָם אַלְפֵי סִבּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ - עַל מַה שֶּׁקָּרָה וְעַל מַה שֶּׁיָּכֹל לִקְרוֹת וְלֹא קָרָה - בְּבֵיתוֹ לֹא פָּרְצָה דְּלֵקָה, הוּא לֹא שָׁבַר יָד אוֹ רֶגֶל אֵין לוֹ חוֹבוֹת בְּסַךְ מְאוֹת אַלְפֵי שְׁקָלִים (אִם בִּכְלָל...)
"לִהְיוֹת בָּרִיא" זֶה לֹא מִלְּתָא זוּטַרְתָּא! אַלְפֵי פְּרָטִים צְרִיכִים לִפְעֹל נָכוֹן, הִנֵּה יֵשׁ בָּעוֹלָם מֻמְחִים רַבִּים וְשׁוֹנִים - לָעֵינַיִם, עֲצָמוֹת, עֲצַבִּים, מֹחַ, מֵעַיִם... אַלְפֵי בְּעָיוֹת - וְלוֹ אֵין אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן.
שׂוֹחַחְתִּי פַּעַם עִם אָדָם מְדֻכָּא. הוּא הָיָה אָדָם נֶחְמָד, בָּרִיא, מְדֻפְּלָם, בַּעַל מִקְצוֹעַ טוֹב - וְאַף עַל פִּי כֵן - מְדֻכָּא! לְמַרְאֵה עֵינַיִם הוּא הָיָה אָדָם מֻצְלָח, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה שָׂמֵחַ. וְהָאָדָם שֶׁהַשִּׂמְחָה מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת הָאֵלֶּה. הָאָדָם בְּכַעֲסוֹ אוֹ בְּדִכְאוֹנוֹ - "בַּל יִדְרֹשׁ"! לִהְיוֹת בְּדִכָּאוֹן זֹאת מִדָּה וְגַם מַחֲלָה. וְגַם כַּעַס יָכוֹל לִהְיוֹת מַחֲלָה אִם נִהְיָה הֶרְגֵּל. וְלָכֵן, בִּגְלַל מַחֲלָתוֹ הַנַּפְשִׁית הָאָדָם לֹא מְסֻגָּל לִרְאוֹת עַד כַּמָּה הוּא מְאֻשָּׁר.
כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה אֶת הַחַיִּים בְּאֹפֶן עָקֹם בִּגְלַל כַּעַס אוֹ דִּכָּאוֹן, הוּא נִהְיֶה בִּלְתִּי מְרֻצֶּה בְּהַרְבֵּה דְּבָרִים. כְּשֶׁהוּא מִתְרַגֵּל לוֹמַר "לֹא טוֹב" הוּא מַרְגִּיל אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו תָּמִיד לִמְצֹא אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּהַשְׁגָּחַת ה'. כַּמּוּבָן, הוּא שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹתֶיהָ וְלֹא יֹאמַר זֹאת אַף פַּעַם. אֲבָל בְּלִבּוֹ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עוֹשֶׂה לוֹ טוֹב, וְהוּא מַרְחִיק אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ מִמֶּנּוּ וּמִן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. "כָּל מְזִמּוֹתָיו" - מַחְשְׁבוֹתָיו, הֵן "אֵין אֱלֹקִים". הוּא נִהְיֶה כּוֹפֵר מִבְּלִי לְהַכִּיר בְּזֶה.