פרק ב - אוצר החיים · 32. חינוך ילדים למניעת פסימיות
1. יְצִירַת עֲרוּצִים חִיּוּבִיִּים
כַּאֲשֶׁר מְנַסֶּה אָדָם לְדַמְיֵן לְעַצְמוֹ כֵּיצַד קִבֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ נְבוּאָה, נִדְמֶה כִּי הוּא נָטַל אֶת כִּנּוֹרוֹ, אוֹ מָשַׁךְ בְּמֵיתָרֵי הַנֶּבֶל, וְכָךְ הִגִּיעָה הַנְּבוּאָה. אוּלָם לֹא זוֹ הָיְתָה הֲכָנָתוֹ שֶׁל דָּוִד לְקַבָּלַת רוּחַ הַשֵּׁם. נְבִיא הַשֵּׁם הוּא, קֹדֶם כֹּל, אָדָם גָּדוֹל בַּעַל רַעֲיוֹנוֹת נֶאֱצָלִים וּרְגָשׁוֹת גְּבוֹהִים, אֲשֶׁר מַחְשְׁבוֹתָיו הִתְפַּתְּחוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. רַק לְאַחַר שֶׁשִּׂרְטֵט אֶת תְּמוּנַת חַיָּיו הַיִּחוּדִית וְיָצַר עֲרוּצֵי קִרְבָה לְבוֹרְאוֹ, הִשְׁתַּלְּבָה הַנְּבוּאָה דֶרֶךְ עֲרוּצֵי הַקֶּשֶׁר שֶׁיָּצַר. זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁ"אֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד" (סנהדרין פ"ט, א'). לוּ הָיוּ מִלּוֹת הַנְּבוּאָה מַגִּיעוֹת מֵהַבּוֹרֵא, הֲרֵי כָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אָחִיד. אוּלָם אֵין הַדָּבָר כָּךְ. יְשַׁעְיָהוּ וְיִרְמְיָהוּ הִתְנַבְּאוּ אוֹתָן נְבוּאוֹת עַל עַם יִשְׂרָאֵל, אוּלָם אַף עַל פִּי כֵן הָיָה סִגְנוֹן נְבוּאָתָם שׁוֹנֶה. כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם קִבֵּל אֶת הַהַשְׁרָאָה מִלְּמַעְלָה בַּעֲרוּצֵי הַקֶּשֶׁר הַיִּחוּדִי שֶׁלּוֹ.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ חֻנַּךְ עַל יְדֵי אִמּוֹ לְהַעֲרִיץ אֶת הַיֹּפִי וְהַשִּׂמְחָה בָּעוֹלָם. לְהַעֲרִיךְ שֶׁמֶשׁ, גֶּשֶׁם, עֵץ נָאֶה וְרוּחַ. לָכֵן הָיְתָה רוּחוֹ שֶׁל דָּוִד שָׁרָה בְּקִרְבּוֹ, וְכָךְ כָּתַב שִׁירָה. אָמְנָם אֶת נְבוּאָתוֹ קִבֵּל מִשָּׁמַיִם, אוּלָם הוּא יָצַר לָהּ אֶת עֲרוּצֵי הַהִתְפַּעֲלוּת וְהַשִּׂמְחָה בְּיֹפִי הָעוֹלָם.
לְעֻמַּת זֹאת גִּישָׁה שֶׁל פֶּסִּימִיזְם וּרְאִיַּת שְׁחוֹרוֹת הַיּוֹצֶרֶת תְּחוּשׁוֹת שֶׁל אֻמְלָלוּת, אַף הִיא נִלְמֶדֶת בַּבַּיִת. הָאֻמְלָלוּת מִדַּבֶּקֶת, רְאִיַּת שְׁחוֹרוֹת הִיא תְּכוּנָה נִרְכֶּשֶׁת שֶׁעֲלוּלָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל כָּל חַיָּיו שֶׁל הַיֶּלֶד וְלַהֲרֹס אוֹתָם. יֶלֶד הַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַגֶּשֶׁם הִיא תּוֹפָעָה לֹא רְצוּיָה, מַפְרִיעָה וּמְאַמְלֶלֶת, הֲרֵי כָּל חַיָּיו יָחוּשׁ עָגְמַת נֶפֶשׁ כַּאֲשֶׁר יָקוּם בַּבֹּקֶר וִיגַלֶּה כִּי הַיּוֹם הוּא יוֹם גָּשׁוּם.
2. בְּנִיַּת הִתְיַחֲסוּת חִיּוּבִית
לוּ הָיָה קָם הַיֶּלֶד בַּבֹּקֶר וְשׁוֹמֵעַ אֶת אִמּוֹ אוֹמֶרֶת בְּחֶדְוָה: "אֵיזֶה יֹפִי, יוֹרְדִים גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, כַּמָּה טוֹב הַגֶּשֶׁם לָאָדָם, לַחַי, לַצּוֹמֵחַ". הַיֶּלֶד הָיָה מִתְרַגֵּל לְגִישָׁה חִיּוּבִית לַגֶּשֶׁם וּלְכָל תּוֹפָעוֹת מֶזֶג הָאֲוִיר. אוּלַי הוּא יִשְׁכַּח אֶת דְּבָרֶיהָ הַמְדֻיָּקִים שֶׁל אִמּוֹ, אוּלָם תָּמִיד יַרְגִּישׁ תַּעֲנוּג בְּיוֹם גָּשׁוּם, גַּם אִם לֹא יֵדַע מַה הוּא הַגּוֹרֵם לְרִגְשׁוֹתָיו הַחִיּוּבִיִּים.
הִתְיַחֲסוּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים לְמֶזֶג אֲוִיר שֶׁל רוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת הִיא בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּאֲמִירָה: "כַּמָּה נוֹרָא", "מָתַי יִפָּסֵק הַסִּיּוּט הַזֶּה?" בֶּאֱמֶת, הָרוּחַ מוֹעִילָה, הִיא מְקִלָּה עַל הַנְּשִׁימָה, מְבִיאָה גַּזִּים מוֹעִילִים לְטִהוּר הָאֲוִיר וְרִעֲנוּנוֹ. הָרוּחַ מְבִיאָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲוִיר קָרִיר וְנָעִים. הִיא עוֹזֶרֶת לַצְּמָחִים וְלָאִילָנוֹת. הַגְּמָרָא (תענית ג', ב) אוֹמֶרֶת: "אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלִי רוּחוֹת". כְּשֶׁהַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ שׁוּב וָשׁוּב כִּי הָרוּחַ הִיא טוֹבָה, הִיא מוֹעִילָה, כַּמָּה גּוֹמֵל אִתָּנוּ הַבּוֹרֵא חֶסֶד כַּאֲשֶׁר הוּא מַשִּׁיב רוּחַ, הֲרֵי בִּשְׁאֵרִית חַיָּיו, בְּעֵת נְשִׁיבַת רוּחַ, יֵדַע לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַבּוֹרֵא עַל חַסְדּוֹ. אָמְנָם הוּא לֹא יִזְכֹּר כִּי אִמּוֹ אוֹ אָבִיו אָמְרוּ לוֹ זֹאת בְּיַלְדוּתוֹ, אַךְ הוּא לָמַד אֶת הַגִּישָׁה וְהִפְנִים אוֹתָהּ.
פְּעָמִים שׁוֹמֵעַ הַיֶּלֶד אֲמִירָה אֲשֶׁר אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת אֵלָיו, אוּלָם הִיא נִנְעֶצֶת כְּחֵץ בְּלִבּוֹ. "אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לְשַׁלֵּם סְכוּם כֹּה גָּבוֹהַּ" - אוֹמֶרֶת הָאֵם בִּדְאָגָה. הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ זֹאת, חֲסַר אוֹנִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַדְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם, וְהֵם מַשְׁפִּיעִים עָלָיו לִטְוָח רָחוֹק. פְּעָמִים הוּא הוֹפֵךְ לְאָדָם שְׁאַפְתָּנִי. הַנְּטִיָּה הַזּוֹ אֵין לָהּ קֶשֶׁר עִם עֻבְדּוֹת הַמְּצִיאוּת, הִיא נוֹבַעַת מִמַּצָּב רִגְשִׁי. לְעִתִּים, מַאֲזִין הַיֶּלֶד מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן לְשִׂיחוֹת הוֹרָיו וְשׁוֹמֵעַ אֶת דַּאֲגָתָם. הַהוֹרִים סוֹבְרִים שֶׁהוּא אֵינוֹ מֵבִין, אוּלָם לָרֹב, קוֹלֵט הַיֶּלֶד אֶת הַהַרְגָּשָׁה וְהִיא מְבִיאָה אוֹתוֹ לְחֹלִי מִמֶּנּוּ יִתְקַשֶּׁה לְהִשְׁתַּחְרֵר כָּל חַיָּיו, חֹלִי הַפַּחַד. בַּיִת צָרִיךְ לִהְיוֹת מִבְצָר שֶׁל בִּטָּחוֹן. הַיֶּלֶד צָרִיךְ לִלְמֹד וּלְהַרְגִּישׁ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אָבִינוּ וְהוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, וְכָךְ שֶׁאֵין סִבָּה לִדְאָגָה. גַּם מַה שֶּׁלֹּא נִרְאֶה טוֹב עַכְשָׁו יֵהָפֵךְ בְּוַדַּאי לְטוֹב. חָשׁוּב לְהַקְפִּיד כִּי לַדְּאָגָה לֹא יִהְיֶה מָקוֹם בַּמִּשְׁפָּחָה, כִּי חַיְדַקֶּיהָ מְסֻכָּנִים וַעֲלוּלִים לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַיֶּלֶד כָּל יְמֵי חַיָּיו. גִּישַׁת הַבִּטָּחוֹן בַּבּוֹרֵא חֲשׁוּבָה לַבְּרִיאוּת הַגּוּפָנִית וְהַנַּפְשִׁית נוֹסָף עַל חֲשִׁיבוּתָהּ לַבְּרִיאוּת הָרוּחָנִית. גַּם כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר נַעֲשָׂה וְהָאָדָם הִתְרַגֵּל לַגִּישָׁה הַדַּאֲגָנִית, צָרִיךְ הוּא לְתַקֵּן, לַהֲפֹךְ אֶת הַגִּישָׁה שֶׁל חַיָּיו לְחַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁירָה שֶׁל אֱמוּנָה, שִׂמְחָה וּבִטָּחוֹן.
3. הַקְנָיַת שִׂמְחַת חַיִּים
רַבִּי שִׂמְחָה זִיסְל מִקֶּלֶם לִמֵּד כִּי חָשׁוּב לִשְׂמֹחַ שִׂמְחַת יוֹם טוֹב. אֲנָשִׁים סוֹבְרִים כִּי הַיְצִיאָה עִם הַיְלָדִים הִיא הַשִּׂמְחָה וְלֹא כָּךְ. יֵשׁ לָשֶׁבֶת עִמָּהֶם לַחֲגֹג יַחַד בִּמְסִבָּה קְטַנָּה, וּלְלַמֵּד אוֹתָם אֶת יְסוֹד הַשִּׂמְחָה בֶּחָג. "כַּמָּה טוֹב לָנוּ שֶׁבָּחַר בָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, אֶת הַיָּמִים הַטּוֹבִים וְהַשְּׂמֵחִים". חָשׁוּב, כְּמוֹ כֵן, לְהַקְנוֹת אֶת עֵרֶךְ הַשַּׁבָּת וְאֶת הַשִּׂמְחָה בָּהּ. אָמְנָם אֶפְשָׁר לִקְנוֹת מַעֲדַנִּים וּמַמְתַּקִּים, אוּלָם לֹא לְהִסְתַּפֵּק בְּזֶה. יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ אֶת עֶרְכָּהּ שֶׁל שַׁבָּת וּלְהַדְגִּישׁ כִּי עֶצֶם הַשַּׁבָּת הִיא הַטּוֹב הָאֲמִתִּי וְהַמְּתִיקוּת הַמְּלֵאָה.
כַּאֲשֶׁר יְלָדִים מִתְבּוֹנְנִים בַּיָּרֵחַ, כְּדַאי לוֹמַר לָהֶם: "הִתְבּוֹנְנוּ בְּיָפְיוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ, בַּבְּרִיאָה הַנִּפְלָאָה שֶׁבָּרָא עֲבוּרֵנוּ הַשֵּׁם". וְאָז עַד גִּיל שֵׂיבָה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנְנוּ בַּיָּרֵחַ, יִרְאוּ בְּרִיאָה יָפָה. לְהִתְבּוֹנֵן בָּעֵצִים וּלְהִתְפַּעֵל מִיָּפְיָם. בָּעֲנָנִים בַּעֲלֵי הַצּוּרוֹת הַמִּשְׁתַּנּוֹת... גַּם הִתְבּוֹנְנוּת בַּמִּשְׁפָּחָה עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת הִתְבּוֹנְנוּת שׁוֹנָה: "כַּמָּה מְשַׂמֵּחַ כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָם אַחִים וַאֲחָיוֹת", נֹאמַר לוֹ. גַּם אִם הַיֶּלֶד לֹא חָשַׁב עַל דָּבָר טִבְעִי זֶה, אַחִים וַאֲחָיוֹת, כְּדָבָר טוֹב, מֵעַתָּה יִלְמַד לַחְשֹׁב כָּךְ. אִם לֹא כֵן, יִרְאֶה הַיֶּלֶד בְּאֶחָיו - מִתְחָרִים.
בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתָּן לְהָאִיר לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁבִּסְבִיבָתוֹ. בֵּיתוֹ; קִירוֹת הַבַּיִת, כַּמָּה טוֹב שֶׁיֶּשְׁנָם קִירוֹת לַבַּיִת, לוּ לֹא הָיוּ, הָיָה חוֹדֵר הַקֹּר, הָיוּ חוֹדְרִים הַגְּשָׁמִים. כִּיּוֹר בַּבַּיִת. "פַּעַם לֹא הָיוּ בְּרָזִים בַּבַּיִת, וּכְדֵי לִשְׁאֹב מַיִם נֶאֶלְצוּ לָלֶכֶת אֶל הַבְּאֵר. הַיּוֹם יֶשְׁנָם מַיִם הַזּוֹרְמִים לְלֹא הַגְבָּלָה. "אִם לֹא יִשְׁמַע זֹאת הַיֶּלֶד, לֹא יֵדַע לְהַעֲרִיךְ אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. יֵשׁ לַחֲזֹר בְּוַארִיַּאצְיוֹת שׁוֹנוֹת וּלְלַמֵּד אֶת הַיֶּלֶד, עַד כַּמָּה חַיִּים הֵם טוֹבִים וּשְׂמֵחִים. כְּשֶׁיִּתְרַגֵּל הַיֶּלֶד לִרְאוֹת כָּל דָּבָר בְּאוֹר שָׂמֵחַ, יִחְיֶה בְּשִׂמְחָה, וְיִתְרַגֵּל לִרְאוֹת כָּל דָּבָר בְּמִשְׁקָפַיִם וְרֻדִּים.
הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (סוכה נו, ב): "שׁוּתָא דְּיַנּוּקָא בְּשׁוּקָא, אוֹ דַּאֲבוּהַּ אוֹ דְּאִמֵּיהּ". כָּל מַה שֶּׁיֶּלֶד מְדַבֵּר בַּשּׁוּק שָׁמַע אוֹ מֵאָבִיו אוֹ מֵאִמּוֹ. הַהוֹרִים מְלַמְּדִים אֶת הַיְלָדִים מַה לַּחְשֹׁב. הַמַּחְשָׁבוֹת הֵן יְסוֹדוֹת הַקַּרְיֵרָה שֶׁל הָאָדָם. הֵן מַשְׁפִּיעוֹת עַל חַיָּיו, עַל בְּרִיאוּתוֹ הַפִיזִית, עַל בְּרִיאוּתוֹ הַנַּפְשִׁית וְעַל אָשְׁרוֹ. כַּאֲשֶׁר מִתְרַגֵּל הָאָדָם לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְחִיּוּבִיּוֹת, הוּא הוֹפֵךְ אֶת חַיָּיו לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים וּמְתוּקִים.
4. שְׁמִירָה יְתֵרָה
חֲזַ"ל אוֹמְרִים (שבת יז, ב): "גְּזֵרָה עַל תִּינוֹק נָכְרִי שֶׁמְּטַמֵּא בְּחִבָּה", אָמְנָם גּוֹי אֵינוֹ מְטַמֵּא, אוּלָם חֲכָמִים גָּזְרוּ כָּךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרְאֵלִי רָגִיל אֶצְלוֹ, עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמֶּנּוּ דְּבָרִים רָעִים. כַּאֲשֶׁר יֶלֶד כֹּהֵן הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְסִפֵּר כִּי נָגַע בְּיֶלֶד נָכְרִי, מִיָּד אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ כִּי הוּא אֵינוֹ רַשַּׁאי לֶאֱכֹל תְּרוּמָה. הָיָה הַתִּינוֹק צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד הַלַּיְלָה וְאָז לִטְבֹּל וּלְהִטָּהֵר. גַּם כַּאֲשֶׁר שׁוֹלְחִים יֶלֶד לְלִמּוּדִים בַּ"חֶדֶר" אוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר יֵשׁ לִשְׁמֹר וּלְהַקְפִּיד עַל הַחֶבְרָה אִתָּהּ הוּא מִתְרוֹעֵעַ.
נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת בְּחִנּוּךְ הַיֶּלֶד וְהַשְּׁמִירָה עָלָיו הִיא בִּתְחוּם הָרְדִיפָה אַחַר הַכֶּסֶף. חֲזַ"ל אוֹמְרִים (גיטין מ, א) כִּי "יַנּוּקָא מְקָרְבָא דַּעְתָּא לְגַבֵּי זוּזָא". יְלָדִים אוֹהֲבִים כֶּסֶף. אָכֵן, יֵשׁ לְחַנֵּךְ אֶת הַיְלָדִים לֹא לְבַזְבֵּז, לַחֲסֹךְ, לָתֵת צְדָקָה, כִּי בְּכָךְ מִתְחַנְּכִים לֶאֱמוּנָה, הַנְּתִינָה הִיא הַהַשְׁקָעָה בָּעוֹלָם הַבָּא. זוֹ הִיא הָרִבִּית הַמִּשְׁתַּלֶּמֶת בְּיוֹתֵר לָעוֹלָם הַבָּא.
5. אַהֲבַת הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ
יֵשׁ לְלַמֵּד אֶת הַיְלָדִים לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת לוֹמְדֶיהָ. יֵשׁ לַחֲזֹר וּלְדַבֵּר עַל כָּךְ שׁוּב וָשׁוּב. לֶאֱהֹב תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּלְהַזְכִּיר זֹאת. אֵין "לִהְיוֹת סוֹבְלָנִי" אֶלָּא מַמָּשׁ לֶאֱהֹב. לְדַבֵּר בְּחִבָּה עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּ"חֶדֶר" נָהֲגוּ לָתֵת לַיְלָדִים מִינֵי מְתִיקָה עַל מְנָת שֶׁיֹּאהֲבוּ אֶת הַמָּקוֹם וְיֹאהֲבוּ לִהְיוֹת בּוֹ. כָּךְ יֵשׁ לְהַאֲהִיב אֶת מְקוֹם הַתּוֹרָה וְאֶת הַלּוֹמְדִים אוֹתָהּ. אִם יִלְמַד לִרְכֹּשׁ אַהֲבָה לַתּוֹרָה, יֹאהַב בְּעַצְמוֹ לִלְמֹד, וְגַם אִם יִהְיֶה "בַּעַל בַּיִת" יַעֲרִיץ אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וְיִתְמֹךְ בָּהֶם. הַחִנּוּךְ לְהַעֲרָצַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יִהְיֶה בָּסִיס לְהֶשֵּׂגִים רַבִּים.
6. מְשִׂימַת הַחַיִּים
כָּל הוֹרֶה צָרִיךְ לַעֲצֹר אֶת שֶׁטֶף הַחַיִּים וְלִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ מִדֵּי פַּעַם: "אֵיזֶה סוּג בַּיִת אֲנִי בּוֹנֶה?" הַאִם זֶה הוּא בַּיִת הַמְפַתֵּחַ רְגָשׁוֹת נְכוֹנִים וְלֹא מְעֻוָּתִים, הַאִם זֶה הוּא בַּיִת מְאֻשָּׁר, הַאִם הַקֶּשֶׁר עִם הַיְלָדִים אֵינוֹ מְבֻסָּס עַל בַּקָּשׁוֹת וּוִכּוּחִים.
הוֹרִים צְרִיכִים לִהְיוֹת "פּוֹלִיטִיקָאִים". פּוֹלִיטִיקַאי מוֹפִיעַ תָּמִיד. הוּא זָקוּק לְהַצְבָּעוֹת בּוֹחֲרָיו וְעַל כֵּן אֵינוֹ מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לִנְהֹג כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. הוּא תָּמִיד בְּמֵיטָבוֹ. גַּם הַהוֹרִים צְרִיכִים לְהוֹפִיעַ בְּעֵינֵי יַלְדֵיהֶם תָּמִיד בְּמֵיטָבָם. הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם לְהֵרָאוֹת חַלָּשִׁים. הַפּוֹלִיטִיקַאי מִתְלַבֵּשׁ תָּמִיד כָּרָאוּי, מְדַבֵּר בְּחִיּוּךְ. יְלָדִים צְרִיכִים לַחְשֹׁב כִּי הוֹרֵיהֶם גְּדוֹלִים. הַגְּמָרָא (יומא עב, ב) אוֹמֶרֶת כִּי תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה "תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ". לֹא נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא כִּי הַחוּץ יִהְיֶה כְּמוֹ הַפְּנִים אֶלָּא לְהֵפֶךְ. כִּי הַחוּץ צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּמִיד טוֹב. וְאַף הַפְּנִים צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּמוֹ הַחוּץ, תָּמִיד לִהְיוֹת וּלְהֵרָאוֹת טוֹב. הַבַּיִת צָרִיךְ לְהַעֲנִיק לַיֶּלֶד רְאִיָּה חִיּוּבִית, אוֹפְּטִימִיּוּת, רְאִיַּת הַטּוֹב בַּחַיִּים, שִׂמְחָה וּבִטָּחוֹן. דְּבָרִים אֵלּוּ יַקְנוּ לַיֶּלֶד אֶת הַיְכֹלֶת לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְכָךְ יִחְיֶה וְיַאֲרִיךְ יָמִים מִתּוֹךְ אֹשֶׁר וְסִפּוּק.