פרק ב - אוצר החיים · 28. הכוונות לשלימות התפילה
בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" בְּשַׁעַר חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מַה הִיא תְּפִלָּה, וְאוֹמֵר: "וְרָאוּי לְךָ אָחִי שֶׁתֵּדַע שֶׁכַּוָּנָתֵנוּ בַּתְּפִלָּה אֵינָהּ כִּי אִם כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֶל הָאֱלֹקִים".
רַבֵּנוּ בַּחְיֵי מְלַמְּדֵנוּ בְּפֶרֶק זֶה חֲמִשָּׁה עֶקְרוֹנוֹת בַּתְּפִלָּה:
הָעִקָּרוֹן הָאֶחָד, גַּעְגּוּעָיו שֶׁל הָאָדָם אֶל ה'. הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי נַפְשׁוֹ עוֹרֶגֶת אֶל הָאֱלֹקִים. "מַבְעֶה זֶה אָדָם" (ב"ק דף ג' ע"ב), הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא מְחַפֵּשׂ. הוּא סָבוּר שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ דָּבָר מְסֻיָּם, אַךְ בְּעֶצֶם הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת בּוֹרְאוֹ. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: "יִשְׂמַח לֵב מְבַקְּשֵׁי ה'" (תהלים קה, ג). נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם מְחַפֶּשֶׂת אֶת בּוֹרְאָהּ. מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא בָּעוֹלָם, גַּעְגּוּעַ אֵלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה שֶׁל הָאָדָם. לוּ הָיָה הָעוֹלָם מֵבִין אֶת זֹאת, כָּל הָעוֹלָם הָיָה מִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָה זוֹ, לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֶל הַבּוֹרֵא וּלְבַטֵּא זֹאת בִּתְפִלָּה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'..." בַּמִּלָּה "אַתָּה", הַכַּוָּנָה, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, לְהִדָּבֵק בְּךָ, לִרְאוֹת אוֹתְךָ. זֹאת גַּדְלוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, כַּאֲשֶׁר הוּא מָצוּי בְּדַרְגָּה כָּזוֹ שֶׁל שְׁאִיפָה וְרָצוֹן לְהִתְקָרֵב אֶל בּוֹרְאוֹ. וּלְדַרְגָּה זוֹ הוּא מַגִּיעַ בְּעֶזְרַת הַתְּפִלָּה: "כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ", הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת לִקְרַאת בּוֹרְאָהּ.
הָעִקָּרוֹן הַשֵּׁנִי, אוֹתוֹ מְלַמֵּד בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" הוּא "וּכְנִיעָתוֹ לְפָנֶיךָ", עַל הָאָדָם לָחוּשׁ כִּי כָּל דָּבָר קָטָן אוֹתוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ, יָבוֹא וִיבַקֵּשׁ מִבּוֹרְאוֹ. כָּךְ לוֹמֵד הָאָדָם לָדַעַת כִּי הוּא חֲסַר אוֹנִים, אַפְסִי. וְכַאֲשֶׁר יַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, יָחוּשׁ בְּחֶסְרוֹנוֹ. יַכִּיר בְּאַפְסוּתוֹ. זוֹ הָעֲנָוָה הָרְצוּיָה. זֶה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה "עֲבוֹדָה": הָאָדָם הוּא עַבְדּוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא. אָדָם עָלוּל לִשְׁכֹּחַ נְקֻדָּה זוֹ בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מַתְחִיל לְהָבִין עַד כַּמָּה הוּא חֲסַר עֵרֶךְ, חֲסַר אוֹנִים. כְּנִיעָתוֹ אֶל ה' הַבָּאָה בְּעִקְּבוֹת הַתְּפִלָּה, הִיא הֶשֵּׂג גָּדוֹל.
הָעִקָּרוֹן הַשְּׁלִישִׁי, הוּא: "עִם רוֹמְמוּתוֹ לְבוֹרְאָהּ", עַל הָאָדָם לְרוֹמֵם אֶת בּוֹרְאוֹ, לְבָרֵר לְעַצְמוֹ וּלְהַכִּיר עַד כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי ה', עַד כַּמָּה גְּדוֹלוֹת פְּעֻלּוֹתָיו, בְּרִיּוֹתָיו, הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם. כַּמָּה גְּדוֹלִים כּוֹכָבָיו, בְּלִי מִסְפָּר. הָאָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד עַל כֹּחַ הַבּוֹרֵא, וְזֹאת יַעֲשֶׂה בְּעֶזְרַת הַתְּפִלָּה. "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה הַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד". פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה הֵם כְּמוֹ לִמּוּד הַשַּׁ"ס, כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים אוֹתָם כָּרָאוּי וּבְכַוָּנָה. לְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ לְהַגִּיעַ אֶל הַתְּפִלָּה בַּזְּמַן, וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי הַזְּמַן, וּלְנַצֵּל אֶת הַמִּלִּים. כָּל מִלָּה בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה הִיא מְתוּקָה מִדְּבַשׁ. אַף שֶׁלִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא "אֵין חֵקֶר", אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לְסַפֵּר עַל כָּךְ: "וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה".
הָעִקָּרוֹן הָרְבִיעִי, בִּדְבָרָיו שֶׁל בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת", הוּא: "הוֹדָאָתוֹ לִשְׁמוֹ" - עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלֹא גְּבוּל. מִיָּד כַּאֲשֶׁר פּוֹקְחִים אֶת הָעֵינַיִם בַּבֹּקֶר, לְהוֹדוֹת: "פּוֹקֵחַ עִוְרִים". לְאַחַר מִכֵּן יֵשׁ לְהוֹדוֹת עַל יְכֹלֶת הַהֲלִיכָה, עַל הַבְּגָדִים, עַל הָאֶפְשָׁרוּת לְלָבְשָׁם. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְאֵין שִׁעוּר, זוֹ הִיא מַהוּת עֲבוֹדַת ה' בָּעוֹלָם. "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".
הָעִקָּרוֹן הַחֲמִישִׁי, הוּא הַכָּרָה כִּי רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָתֵת. עַל כֵּן "הַשְׁלֵךְ כָּל יְהָבְךָ עָלָיו". צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ הַכֹּל מִמֶּנּוּ. אֵין לוֹמַר "אֵינִי רוֹצֶה לְהַטְרִיחַ אֶת בּוֹרְאִי..." כִּי יֵשׁ לְבַקֵּשׁ הַכֹּל מִמֶּנּוּ בִּלְבַד. אַף לִפְנֵי הַתְּפִלָּה יֵשׁ לְבַקֵּשׁ. יֵשׁ גַּם לְבַקֵּשׁ עַל כַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתַּח". אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ בַּתְּפִלָּה לְלֹא סִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא.
זוֹ הַשְּׁלֵמוּת הַמַּגִּיעָה מֵהַתְּפִלָּה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹאֶה כִּי בָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים, יָבִין כִּי קִבֵּל רֶמֶז מִשָּׁמַיִם, כִּי דּוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ שְׁלֵמוּת. כָּךְ יַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת בַּתְּפִלָּה.
כָּל אָדָם מִתְיַסֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ. עַל הָאָדָם לְנַצֵּל אֶת הַתְּפִלָּה עַל מְנָת לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ שְׁלֵמוּת, אוֹתָהּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.