פרק ב - אוצר החיים · 27. תכלית האדם - תפילה
מִכָּאן שֶׁתְּפִלָּה הִנָּהּ הֶשֵּׂג עֲבוּר הָאָדָם. אָנוּ בָּאִים לָעוֹלָם הַזֶּה, עַל מְנָת שֶׁנִּתְפַּלֵּל. "הָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו" (קהלת ג', יד), "עָשָׂה" הוּא מִלְּשׁוֹן יְצִירָה, כְּמוֹ: "ה' שָׁמַיִם עָשָׂה", הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם, עַל מְנָת שֶׁהַמִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם, יִירָא מִמֶּנּוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְאוֹתָהּ מַטָּרָה. הַיִּסּוּרִים אוֹתָם מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָדָם, מַטְּרָתָם הִיא, אֵפוֹא, לְהָבִיא לְהַכָּרָה בּוֹ. "הֲיֹסֵר... הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת" (תהילים צד, י). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמֵּד אֶת הָאָדָם לָדַעַת אוֹתוֹ. הָעוֹלָם סוֹבֵל, עַל מְנָת שֶׁיֵּדַע כִּי יֵשׁ לוֹ בּוֹרֵא, הָאָדָם סוֹבֵל, עַל מְנָת שֶׁיִּזְכֹּר תַּכְלִיתוֹ.
בִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׁקַע הָאָדָם בְּשֵׁנָה שֶׁל גַּשְׁמִיּוּת וְיִשְׁכַּח אֶת מַטְּרַת בִּיאָתוֹ לָעוֹלָם, מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ הַיִּסּוּרִים לִזְכֹּר אֶת בּוֹרְאוֹ, עַל מְנָת שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינָיו, יִצְעַק וִיבַקֵּשׁ מֵה' עַל יְשׁוּעָתוֹ, וְכָךְ גַּם יַגִּיעַ לְדֵעָה אֶת ה'.
עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה הָאָדָם כִּי יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו, וְהוּא מִתְפַּלֵּל: "יְהִי רָצוֹן", פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, יְהִי רְצוֹן ה' בְּמַטְרָתוֹ בְּיִסּוּרִים אֵלּוּ, וְהוּא שֶׁהָאָדָם יַשִּׂיג שְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּגְדַּל בְּדַעַת עוֹד וָעוֹד. כִּי מִדַּעַת ה' מַגִּיעוֹת כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְאֶת זֹאת יַשִּׂיג בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים שֶׁכֵּן בְּאֶמְצָעוּתָן יַשִּׂיג אֶת הַתְּפִלָּה, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן.
כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה (שער שני אות א') עַל הַפָּסוּק: "בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל" (ישעיה מה, כה). אֵלֶּה הַמַּגִּיעִים לְהַכָּרָה בַּבּוֹרֵא בְּצוּרָה בְּרוּרָה, הֵם "יִצְדְּקוּ", הֵם הוֹפְכִים לִהְיוֹת צַדִּיקִים. "וְיִתְהַלְלוּ", יְשַׁבְּחוּ אוֹתָם עַל מַעֲלוֹתֵיהֶם.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָרְשׁוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת. אוּלָם קוֹרֶה שֶׁהֵן נִרְדָּמוֹת בָּאָדָם, וּמֵאַחַר שֶׁהֵן רְדוּמוֹת וְאֵינָן בְּשִׁמּוּשׁ, הֵן נִשְׁכָּחוֹת וְאוֹבְדוֹת כָּלִיל. אוּלָם אִם הָאָדָם עוֹבֵד עַל יִרְאַת ה', עַל אֱמוּנָה, עַל בֵּרוּר בִּידִיעָה וּבְהַרְגָּשָׁה שֶׁל "דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד", אֲזַי "יִצְדְּקוּ" בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - נַעֲשִׂים צַדִּיקִים, "וְיִתְהַלְלוּ" הֵם הוֹפְכִים לִהְיוֹת מְשֻׁבָּחִים.
עַל כֵּן, אָדָם הַסּוֹבֵל יִסּוּרִים, הוּא אָדָם אַחֵר.
נֶאֱמַר: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים ה, יד), כָּל מִי שֶׁהָיָה פַּעַם עֶבֶד, יֵשׁ לוֹ הַרְגָּשָׁה אַחֶרֶת כְּלַפֵּי עֲבָדִים, הוּא מְרַחֵם עֲלֵיהֶם יוֹתֵר. הָעַבְדוּת בְּמִצְרַיִם הֵבִיאָה תּוֹעֶלֶת. "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". מִי שֶׁהָיָה גֵּר וְחָשׁ תְּחוּשַׁת גֵּרוּת, מְסֻגָּל לְהָבִין וְלֶאֱהֹד גֵּרִים. אֲבָל לֹא רַק תּוֹעֶלֶת זוֹ קַיֶּמֶת מֵעֻבְדַּת הֱיוֹת עַם יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגֵרִים, הַתּוֹעֶלֶת הַגְּדוֹלָה יוֹתֵר נוֹבַעַת מִן הַשְּׁלֵמוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַכָּרַת הַבּוֹרֵא, מִדֵּעָה. מֵעֻבְדַּת "הַיּוֹצֵר גּוֹיִים". כַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹאֶה שֶׁבָּאוֹת עָלָיו צָרוֹת, עָלָיו לְהָבִין כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּתְעַלֶּה הוּא מֵהֶן. עוֹמְדוֹת בְּפָנָיו שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת, אֲשֶׁר תַּכְלִיתָן אַחַת הִיא: לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִשְׁלֵמוּת הָאַחַת, שֶׁיִּתְעַלֶּה וְיַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ בְּעִקְּבוֹת הַצָּרוֹת, וְהַשְּׁנִיָּה לְהָבִיא אוֹתוֹ לִשְׁלֵמוּתוֹ בְּעִקְּבוֹת תְּפִלָּה. צָרִיךְ הָאָדָם, אִם כֵּן, לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׁלֵמוּתוֹ תַּגִּיעַ בְּעִקְּבוֹת הַתְּפִלָּה.
עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צוֹעֵק בְּכָל כֹּחוֹ, הֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁתַּגִּיעַ הַשְּׁלֵמוּת דֶרֶךְ הַיִּסּוּרִים הִתְבַּטֵּל עֵקֶב רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם לְחַפֵּשׂ שְׁלֵמוּת דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה וְהָאֱמוּנָה. וְכָךְ נַעֲנֶה הָאָדָם, כָּאָמוּר: "הָעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְעָם אֵלָיו".
לְפִיכָךְ, הַתְּפִלָּה הִיא הַצְלָחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם. כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַיִּרְאָה. "סוֹף דָּבָר..." קֹהֶלֶת, רָאָה וְהִכִּיר אֶת כָּל הַבְּרִיאָה וְהִגִּיעַ לְמַסְקָנָה כִּי הַכֹּל "הֲבֵל הֲבָלִים". אוּלָם כַּאֲשֶׁר נוֹטְלִים אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמִתְבּוֹנְנִים בּוֹ, מִתְבָּרֵר כִּי יֶשְׁנָהּ תַּכְלִית לָעוֹלָם, "הַכֹּל נִשְׁמָע", הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ נִבְרְאָה לְמַטָּרָה שֶׁל "אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא", הַכֹּל נִבְרָא עַל מְנָת שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם לְיִרְאַת ה'. "וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".
כָּל הָעוֹלָם נִבְרָא עֲבוּר הָאָדָם הַשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת בּוֹרְאוֹ וְיָרֵא מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת וּמְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ... יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת", אוֹ נוֹטֵל כּוֹס מַיִם וּמְבָרֵךְ בְּאֹפֶן בָּרוּר וּבְקוֹל רָם: "בָּרוּךְ...שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ". אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתָּה מְקַיֵּם צְעָקָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, קוֹרֵא לְבוֹרַאֲךָ מִתּוֹךְ כּוֹס הַמַּיִם שֶׁבְּיָדְךָ, וּמְקַיֵּם בְּכָךְ: "שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ" (תהילים קה, ב), אִם כָּךְ נוֹהֵג אַתָּה, אֵין סִבָּה לַהֲבִיאֲךָ לִצְעֹק לִרְפוּאָה: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ". שֶׁהֲרֵי זֶה הוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, "וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו", וְיַכִּירוּ בּוֹ.