פרק ב - אוצר החיים · 21. העצה לדכאון - לראות שהכל טוב
בְּאִם חָפַצְנוּ לְהַנּוֹת אֶת זוּלָתֵנוּ אוֹ לְהוֹקִיר לוֹ טוֹבָה וְהִבַּעְנוּ אֶת רִגְשׁוֹתֵינוּ בִּקְנִיַּת שַׁי, עָלֵינוּ לְיַדְּעוֹ מִי הוּא מֵבִיא הַמַּתָּנָה.
נֶאֱמַר (שמות ט"ז, כ"ט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם", יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם. מָה הַטַּעַם לְהוֹדָעָה זוֹ? נְתִינַת מַתָּנָה - מַטְּרָתָהּ לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה בֵּין הַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל, כַּאֲשֶׁר מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה לֹא יֵדַע מִי הַנּוֹתֵן, כֵּיצַד תִּרְבֶּה הָאַהֲבָה?
יַלְדֵי הַשְּׁכֵנִים מְצוּיִים אֶצְלְךָ, נָתַתָּ לָהֶם דְּבַר מָה לֶאֱכֹל, עֲשֵׂה סִימַן הֶכֵּר בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת בְּבֵיתָם כִּי קִבְּלוּ דְּבַר מָה לֶאֱכֹל. מְרַח מְעַט חֶמְאָה עַל פְּנֵיהֶם, וּמִשֶּׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם מְעַט מְלֻכְלָכִים וְיִשָּׁאֲלוּ עַל - יְדֵי הַהוֹרִים לְסִבַּת הַדָּבָר, יִשְׁמְעוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה וְיֹאמְרוּ - זָכִינוּ בְּשָׁכֵן כֹּה טוֹב, וַאֲפִלּוּ לֹא יָדַעְנוּ. בְּדֶרֶךְ זוֹ תִּרְבֶּה הָאַהֲבָה בְּיִשְׂרָאֵל (כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בִּנְתִינַת מַתָּן בַּסֵּתֶר, שֶׁאָז הַמְקַבֵּל מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא נֶהֱנֶה מֵהַנְּתִינָה).
טַעַם נוֹסָף יֵשׁ לְהוֹדָעַת נְתִינַת הַמַּתָּנָה, כְּדֵי לְיַדֵּעַ אֶת הַמְקַבֵּל, חֲשִׁיבוּת וִיקַר הַמַּתָּנָה.
יָצָא לִי לְהִזְדַּמֵּן לַחֲתֻנָּה. כָּל הַמֻּזְמָנִים הִגִּיעוּ עִם דּוֹרוֹנוֹת וְאִלּוּ יָדַי הָיוּ רֵיקוֹת מִכֹּל. חָפַצְתִּי אַף אֲנִי לִתֵּן מַתָּנָה לַזּוּג. הִתְקָרַבְתִּי לְכִוּוּנָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה וַהֲחִלּוֹתִי מְשַׁבֵּחַ בְּאָזְנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת בֶּן זוּגוֹ, הָיְתָה זוֹ הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַמַּתָּנוֹת הָרַבּוֹת אוֹתָן קִבְּלוּ בְּנֵי הַזּוּג. עַתָּה קִבְּלוּ הֵם דַּעַת לִהְיוֹת שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים בְּחֶלְקָם.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה וְהוֹדִיעַ לָנוּ עַל נְתִינָתָהּ מִשְּׁנֵי הַסִּבּוֹת הַנַּ"ל (לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה, וּלְיַקֵּר וּלְהַחֲשִׁיב אֶת הַמַּתָּנָה בְּעֵינֵינוּ).
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים" - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ בְּמַתָּנָה עוֹלָם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ מַתָּנָה חֲסַר דַּעַת הוּא. "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" (תהילים צ"ב, ה), מְזַמְּרִים אָנוּ עַל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לְלֹא שִׂמְחָה פְּנִימִית וִידִיעָה כִּי זוֹ מַתָּנָה, אִי לְכָךְ מוֹדִיעַ לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל נְתִינַת הַמַּתָּנָה.
וְאַחַר - כָּךְ מְיַקֵּר וּמַחֲשִׁיב בְּעֵינֵינוּ אֶת הַמַּתָּנָה "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א', ד'), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁנִּפְקַח אֶת עֵינֵינוּ וְנוֹדֶה וּנְזַמֵּר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, לְעֹשֶׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהילים קל"ו, ז'). כִּי כַּמָּה מָתוֹק הָאוֹר לָעֵינַיִם, לוּ נְנַסֶּה לְכַסּוֹת עֵינֵינוּ לְרֶגַע קָט, הֵן אָז נָחוּשׁ כַּמָּה מָתוֹק וְיָקָר הוּא הָאוֹר.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט אֶל כָּל מַעֲשֵׂי הַבְּרִיאָה וּמֵעִיד (בראשית א', ל"א): "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". אִם ה' הָיָה אוֹמֵר "טוֹב" אֲזַי כַּמָּה טוֹבָה וִיקָרָה הִיא הַמַּתָּנָה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף וּמַדְגִּישׁ "טוֹב מְאֹד" - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין גְּבוּל וְשִׁעוּר לְמִדַּת טוּבוֹ יִתְבָּרַךְ.
חַיָּבִים אָנוּ לוֹמַר בִּרְצִיפוּת טוֹב מְאֹד, מְאֹד, מְאֹד וְאִם לֹא עָשִׂינוּ אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ וְלֹא אָמַרְנוּ טוֹב מְאֹד, אֲזַי שְׁנֵי חֶסְרוֹנוֹת לַדָּבָר: הַחִסָּרוֹן הָרִאשׁוֹן הוּא - שֶׁכַּוָּנַת הַנּוֹתֵן הוּא לִתֵּן לָנוּ מַתָּנָה, וְאִם אֵינֶנּוּ לוֹקְחִים לֹא יָצְאָה לַפֹּעַל כַּוָּנָתוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ חֶסֶד הוּא, "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פט, ג), וּבִרְצוֹנוֹ הָיָה לְהַעֲנִיק לָנוּ מִשֶּׁפַע אוֹצְרוֹתָיו. אִם הִסְתַּכַּלְתָּ אֶל הָאוֹר וְלֹא נֶהֱנֵיתָ - בִּטַּלְתָּ אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ!
וְהַחִסָּרוֹן הַשֵּׁנִי הוּא: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה בֵּין הַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל, וְכַאֲשֶׁר הַמְקַבֵּל רַק מְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו מִלּוֹת תּוֹדָה וְאוֹמֵר "לְעוֹשֶׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", אַךְ מֹחוֹ שָׁרוּי בִּמְחוֹזוֹת נֶעֱלָמִים, אָמְנָם מַחֲשִׁיב הוּא אֶת עַצְמוֹ כִּיהוּדִי טוֹב הַמַּקְפִּיד עַל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּצִבּוּר בְּיוֹם. אֲבָל הָאֱמֶת הֲפוּכָה: הוּא צוֹלֵעַ בַּעַל מוּם! נוֹתְנִים לוֹ מַתָּנָה כֹּה יְקָרָה וְהוּא לֹא הוֹאִיל לְהַקְדִּישׁ לָהּ מַחְשָׁבָה, לְהַעֲרִיכָהּ וְלִשְׂמֹחַ בָּהּ וְלוּ לִזְמַן מָה. יוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁלֹּא רָבְתָה הָאַהֲבָה בֵּין הַנּוֹתֵן לַמְקַבֵּל, וְלֹא יָצְאָה כִּבְיָכוֹל תּוֹעֶלֶת מֵהַמַּתָּנָה.
הַמַּלְאָכִים מִתְפַּעֲלִים, מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים, מִתְרוֹמְמִים גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְצוֹעֲקִים בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ... מְלֹא כָל הָאֶרֶץ כְּבוֹדוֹ" נַסֵּה לְהַקְשִׁיב לְצַעֲקָתָם, הֲצוֹעֲקִים הֵם אוֹדוֹת דְּבָרִים נִסְתָּרִים מִבִּינָתֵנוּ? "עַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶלָה", הַמַּלְאָכִים שָׁרִים בְּהִתְפַּעֲלוּת אוֹדוֹת מְאוֹרֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֶעֱנִיק לָנוּ ה' בְּרֹב חַסְדּוֹ, וְאִלּוּ מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה אוֹמֵר בְּרָכָה כֹּה מְרוֹמֶמֶת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, אֵינֶנּוּ תּוֹפְשִׂים אֲפִלּוּ אֶת גֹּדֶל הָעִנְיָן. הוּא אוֹחֵז עַצְמוֹ לִפְרוּמֶער (חָרֵד) וְצוֹעֵק אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה, אֲבָל לֹא חוֹדֵר לְאָזְנָיו גַּם לֹא הֵד מִקְּרִיאַת הַמַּלְאָכִים. הוּא לֹא שָׁת לִבּוֹ לְאֵיזוֹ תַּכְלִית צוֹעֲקִים הֵם, לְשֵׁם מָה גִּלּוּ לָנוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים מִשִּׂיחַת הַמַּלְאָכִים, הַאִם כְּדֵי לְשַׂבֵּר אָזְנֵינוּ בְּסִתְרֵי מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית? הֵן כָּל מַטְּרַת הַצְּעָקָה וְתַכְלִיתָהּ הִיא אַךְ וְרַק עֲבוּרֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה וְכֵן נַעֲשֶׂה!
יוֹם צַח וּבָהִיר, הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת קַרְנַיִם מְלַטְּפוֹת, הִתְפַּעֵל מִשִּׂמְחָה וּצְעַק: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ. אִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה זֹאת, מֵעִיד אַתָּה עַל מִעוּט שִׂכְלְךָ, שֶׁהֲלֹא לְלֹא שֵׂכֶל וּמַחְשָׁבָה אֵין אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה.
כְּשֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיְקָרָה בַּמַּתָּנוֹת - הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, נַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם. "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" (שמות כ' ב') אֲנִי נוֹתֵן הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. דְּעוּ - אֲנִי נוֹתֵן הַמַּתָּנָה, וְאַחַר - כָּךְ בַּהֶמְשֵׁךְ מַרְחִיב אֶת מַעֲלוֹת הַמַּתָּנָה וַחֲשִׁיבוּתָהּ: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד', ב'). אַךְ אָדָם שֶׁחֲסֵרָה לוֹ הַבִּינָה לְהַעֲרִיךְ אֶת שֹׁוִי וִיקַר מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת, לֹא יַשְׂכִּיל לְהַעֲרִיךְ אַף מַתָּנוֹת יְקָרוֹת וּמְכֻבָּדוֹת.
אֲנָשִׁים הַמִּתְעַלְּמִים מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וּמִתּוֹפָעוֹת טֶבַע אֲחֵרוֹת לֹא יַעֲרִיכוּ אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה עֲלֵי אֲדָמוֹת - אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הֵם גַּם לֹא יַשִּׂיגוּ בְּדַעְתָּם לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה ה' עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת וְגַם עַתָּה. כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ חַג הַפּוּרִים הֵם יִשְׂמְחוּ אוּלָם לֹא יָבִינוּ עַל מָה וְלָמָּה הַשִּׂמְחָה. לֹא יַשִּׂיגוּ אֶת גֹּדֶל הַנֵּס, וְאֶת הַלֶּקַח הַטָּמוּן עֲבוּרֵנוּ בְּחַג כָּזֶה.