פרק ב - אוצר החיים · 11. אחד התנאים הגשמיים הבסיסיים - שינה!
חַיֵּינוּ כַּיּוֹם מְשֻׁפָּעִים אֲבִיזְרֵי נוֹחוּת לְשִׁפּוּר הָאָדָם. מְכוֹנוֹת עוֹשׂוֹת אֶת עֲבוֹדוֹתָיו הַקָּשׁוֹת, מַכְשִׁירִים חַשְׁמַלִּיִּים מְקִלִּים עַל שִׁגְרַת הַחַיִּים, וְעִם זֹאת דַּוְקָא דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר עַצְבָּנִי, לָחוּץ, מָתוּחַ, מְמַהֵר. אַחַד הַגּוֹרְמִים לְזֶה - הַחַשְׁמַל... זֶה הַמֵּאִיר אֶת בָּתֵּינוּ עַד לַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וּמְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַשָּׁעוֹן הַבִּיּוֹלוֹגִי שֶׁל הַגּוּף. הַגּוּף רוֹצֶה הָיָה לִשְׁכַּב לִישֹׁן עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה וְלָקוּם עִם שַׁחַר.
אוּלָם הַמְצָאַת הַחַשְׁמַל, הַתְּאוּרָה הַמּוֹדֶרְנִית, מְעַכֶּבֶת אֶת מְנוּחַת הַגּוּף. רוֹצִים "לְהַסְפִּיק" עוֹד וָעוֹד, וְאָז... קָמִים עֲיֵפִים, מְתוּחִים, עַצְבָּנִים. הַמֹּחַ לֹא רָגוּעַ וְאֵין בְּכֹחוֹ לְיַצֵּר הוֹרְמוֹנִים הַדְּרוּשִׁים לִשְׁמִירַת הַגּוּף.
רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט אָמַר: אִם הִנְּךָ לוֹמֵד רַק כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת "וּלְמַדְתֶּם" בְּלִי עַמְקוּת, אֲזַי אַל תִּישַׁן הַרְבֵּה, אֲבָל אִם אַתָּה רוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְוַת "וְשִׁנַּנְתָּם" לִלְמֹד בְּעַמְקוּת שֶׁדִּבְרֵי הַתּוֹרָה יִהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, אָז עָלֶיךָ לִישֹׁן מַסְפִּיק זְמַן כְּדֵי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ יָנוּחַ. גַּם הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת כּוֹתֵב שֶׁיֵּשׁ לִשְׁמֹר עַל חֻקֵּי הַבְּרִיאוּת כֵּיוָן שֶׁאֵין אָדָם עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ כָּרָאוּי כְּשֶׁהוּא חוֹלֶה. (הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּדֵּל, אֲבָל כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת ה' חָשׁוּב לִהְיוֹת בָּרִיא)
12. למה אני חי? מה התפקיד שלי בעודי בחיים?
דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִרְדַּף עַד צַוָּארוֹ עַל יְדֵי אוֹיְבָיו הָרַבִּים, וְרָעוֹת רַבּוֹת פְּקָדוּהוּ בִּימֵי חַיָּיו. בִּהְיוֹתוֹ בְּעֶבְרֵי פִּי הַפַּחַת, הֲרֵיהוּ פּוֹנֶה אֶל אֱלֹקָיו, וּמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, לְהִנָּצֵל, וְתָמִיד נִמֵּק אֶת בַּקָּשָׁתוֹ מַדּוּעַ רָאוּי שֶׁה' יַצִּילוֹ? וְאוֹמֵר (תהילים ו, ו) "כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ", "הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ" (תהילים ל, י), וְכֵן "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ - קָהּ" (תהילים קטו, יז).
תַּפְקִיד כָּל הָעוֹלָם הוּא לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם, עַל חָכְמָתוֹ הַמְרֻבָּה, חֲסָדָיו הָרַבִּים וְרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים עַל כָּל יְצוּר. כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם שָׁרִים לְבוֹרְאָם, אוּלָם, שִׁיר וְהוֹדָיָה שֶׁל מִי חֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר לִפְנֵי יוֹשֵׁב מְרוֹמִים?
מַלְאָכִים גַּם הֵם שָׁרִים לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשִׁירָתָם נַעֲלֵית מְאֹד, אוּלָם מַלְאָכִים אֵינָם עוֹמְדִים בְּנִסָּיוֹן, אֵין לָהֶם בְּעָיוֹת "סוֹף חֹדֶשׁ", לֹא מְרִיבוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת, וְאֵינָם עֲסוּקִים בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, אִם כָּךְ מָה הַפֶּלֶא שֶׁהֵם שָׁרִים?
אוּלָם כְּשֶׁאָדָם, בָּשָׂר וָדָם, אָפוּף בְּעָיוֹת, מְצִיקִים לוֹ שְׁכֵנָיו, לֹא מְרֻצֶּה מִפּוֹעֲלָיו. חָשׂוּף לְרוּחוֹת וּלְשָׁרָב (כָּבֵד...), אִם הוּא מִתְפַּנֶּה מֵעִסּוּקָיו וּמַקְדִּישׁ זְמַן לְהִתְבּוֹנֵן בְּחַסְדֵּי הָאֱלֹקִים, שָׁר וּמוֹדֶה לְבוֹרְאוֹ, שִׁירָה זוֹ הִיא הַחֲבִיבָה בְּיוֹתֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שִׁירַת בֶּן תְּמוּתָה שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְשָׁר בְּעוֹדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
וַדַּאי גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא יָשִׁיר אוֹתוֹ אָדָם, "כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמֵר שִׁירָה לָעוֹלָם הַבָּא" (סנהדרין צא, ב). שִׁירַת הָעוֹלָם הַבָּא הִנָּהּ תַּעֲנוּג נִצְחִי לְלֹא גְּבוּל, אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד חַי מֵעָצְמַת שִׁירָה עַזָּה זוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, כָּךְ מֵת חֵיל סַנְחֵרִיב, לְרֶגַע קַל שָׁמְעוּ שִׁירַת מַלְאֲכֵי מַעְלָה וּמִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָם. אֲבָל לַצַּדִּיקִים - ה' נוֹתֵן כֹּחַ לִשְׁמֹעַ וְלֵהָנוֹת מֵהַשִּׁירָה הַהִיא, שֶׁהִיא בִּמְתִיקוּת לְלֹא שִׁעוּר.
תַּפְקִידֵנוּ הוּא לָשִׁיר בָּעוֹלָם הַזֶּה. הֲגַם שֶׁשִּׁירָתֵנוּ מְעַטָּה, חַלָּשָׁה וּמְקֻטַּעַת, אֲבָל הִיא נוֹבַעַת מִכֹּחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלָּנוּ. נִצָּחוֹן עַל כֹּחוֹת הָרָע וְהִתְבּוֹנְנוּת בְּחַסְדֵּי שָׁמַיִם. וְאָז נִזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְשִׁירָה בְּלֹא עֲיֵפוּת, וּבְיֶתֶר עֹז וְתַעֲצוּמוֹת, אַךְ הַשִּׁירָה שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא הִיא שִׁירָה לְלֹא בְּחִירָה, שִׁירָה שֶׁל שָׂכָר. לָכֵן חוֹזֵר דָּוִד וּמְבַקֵּשׁ אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים, כִּי בַּמָּוֶת אֵין תַּכְלִית.
תַּפְקִידֵנוּ לִרְצוֹת לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְאֹרֶךְ יָמִים כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהוֹדוֹת וְלָשִׁיר לַה'. "תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ" (תהילים קיט, קעה) - אִם אֶחְיֶה אֶשְׁתַּמֵּשׁ בְּיָמַי כְּדֵי לְשַׁבֵּחַ אוֹתְךָ. אָדָם חַי הוּא חָשׁוּב בְּיוֹתֵר! עַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר עַל חַיֵּינוּ וְלִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתֵנוּ. אָנוּ מְבַקְּשִׁים מֵה' שֶׁיִּתֵּן לָנוּ חַיִּים, וּכְשֶׁאֵלּוּ נִתָּנִים לָנוּ - עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל מַתָּנָה יְקָרָה זוֹ. חַיִּים וּבְרִיאוּת חֲשׁוּבִים כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַשְׁלִים יִעוּדֵנוּ וְלָשִׁיר לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם כָּל הַסִּבָּה שֶׁאָנוּ רוֹצִים חַיִּים זֶה לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת לַהַשֵּׁם. וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ שִׂמְחָה לְשֵׁם כָּךְ.