פרק א - חביבין הן היסורין · משל נפלא להנזכר
וְרָאִיתִי לְזֶה מָשָׁל נִפְלָא בְּסֵפֶר "הַהֶאָרָה שֶׁבַּהֶסְתֵּר":
הג"ר מֹשֶׁה גּוֹלְדְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "שַׁעֲרֵי יֹשֶׁר", מְסַפֵּר שֶׁהָיָה עִם אָבִיו וְנִגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדִי נִצּוֹל שׁוֹאָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "רַבִּי, הֵיכָן הָיָה הָאֱלֹקִים בַּשּׁוֹאָה?"
הֵשִׁיב לוֹ הָרַב גּוֹלְדְשְׁטֵיין בְּמָשָׁל נִפְלָא וְזֶה תָּכְנוֹ:
מַעֲשֶׂה הָיָה בָּאָדָם שֶׁדִּירַת מְגוּרָיו שָׁכְנָה מַמָּשׁ בְּסָמוּךְ לְיַעַר גָּדוֹל, מְשֻׁפָּע בְּעֵצִים גְּבוֹהִים וַחֲסֻנִּים וּבְעִקָּר בְּחַיּוֹת טֶרֶף רַבּוֹת. כְּדֵי לְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן הָיְתָה לוֹ שִׁיטַת חִנּוּךְ מְקוֹרִית: בְּכָל פַּעַם שֶׁבְּנוֹ סָרַר וְלֹא הִתְנַהֵג כָּרָאוּי, הָיָה מְאַיֵּם עָלָיו: "יַעְנְקְ'ל, הִזָּהֵר! אִם לֹא תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב - יָבוֹא זְאֵב מֵהַיַּעַר וְיִנְשֹׁךְ אוֹתְךָ!"
וְאָכֵן, הָאִיּוּם הָיָה עוֹזֵר, וְיַעְנְקְ'ל הָיָה חוֹזֵר לְמוּטָב מִפַּחַד הַזְּאֵב, עַד לַפַּעַם הַבָּאָה... כָּךְ נִמְשַׁךְ הַמַּצָּב תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הֵעִיז הַיֶּלֶד פָּנָיו, וְכַאֲשֶׁר אִיֵּם עָלָיו אָבִיו כְּפַעַם בְּפַעַם בְּאוֹתוֹ הַזְּאֵב שֶׁיָּבוֹא מִן הַיַּעַר לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, הֵשִׁיב לוֹ בְּחֻצְפָּה: "אֵינֶנִּי מְפַחֵד! מֵעוֹלָם לֹא בָּא זְאֵב - וּלְעוֹלָם גַּם לֹא יָבוֹא"...
מִשֶּׁרָאָה הָאָב כִּי הָאִיּוּם הַקָּבוּעַ כְּבָר אֵינוֹ מַשִּׂיג מַטְרָתוֹ, הֶחְלִיט כִּי לְטוֹבַת בְּנוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. הוּא נִגַּשׁ לַחֲנוּת תַּחְפּוֹשׂוֹת וְקָנָה תַּחְפֹּשֶׂת שֶׁל זְאֵב, וְכָךְ - כְּשֶׁהוּא מְחֻפָּשׂ לִזְאֵב - הָלַךְ וְהִסְתַּתֵּר בַּיַּעַר. וּכְשֶׁרָאָה אֶת יַעְנְקְ'ל עוֹמֵד בַּחֲצַר הַבַּיִת, יָצָא מִן הַיַּעַר בְּתַחְפֹּשֶׂת הַזְּאֵב, הִכָּהוּ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת בְּכַפּוֹת יָדָיו הָרְחָבוֹת, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה זוֹעֵק יַענְקְ'ל: "אַבָּא אַבָּא, הַצִּילוּ, הֵיכָן אַתָּה...?" אוּלָם אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה עַד שֶׁבָּרַח הַזְּאֵב חֲזָרָה אֶל הַיַּעַר...
יַעְנְקְ'ל - אֲשֶׁר כָּאָמוּר כְּבָר הֵחֵל לְפַקְפֵּק בַּאֲמִתַּת הָאִיּוּם הַקָּבוּעַ - הִשְׁתַּכְנַע כָּעֵת בְּאֹפֶן סוֹפִי.. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל מִטָּתוֹ וּבָכָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהָטִיב אֶת דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה. הַתָּכְנִית הִצְלִיחָה מֵעַל לַמְשֹׁעָר! כַּאֲשֶׁר חָזַר הָאָב אֶל הַבַּיִת - נִגַּשׁ אֵלָיו יַעְנְקְ'ל, חִבְּקוֹ בְּעֹז, וְסִפֵּר לוֹ אֶת שֶׁעָבַר עָלָיו. גַּם הִבְטִיחַ לוֹ כִּי מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ הוּא לֹא יְפַקְפֵּק לְעוֹלָם בִּדְבָרָיו, וְכִי הוּא יֵיטִיב אֶת דְּרָכָיו וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה. אוּלָם שְׁאֵלָה אַחַת לֹא הִצְלִיחַ יַעְנְקְ'ל לְהִמָּנַע מִלִּשְׁאֹל, וְנִכָּר הָיָה כִּי הַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִלֵּב כּוֹאֵב, וְכָךְ הוּא שָׁאַל?
"אַבָּא, רָאִיתִי כִּי דְּבָרֶיךָ נִתְקַיְּמוּ בִּמְלוֹאָם - מְאוּמָה לֹא נָפַל מֵהֶם. הַזְּאֵב הִגִּיעַ וְהִכַּנִי - בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ. אֲבָל אַבָּא, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּאֵב - הֵיכָן הָיִיתָ אַתָּה...?!".
וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מֵאֵלָיו... וְלִקְחוֹ מְאַלֵּף:
"הֵיכָן הָיָה אֱלֹקִים בַּשּׁוֹאָה?" - הוּא - הוּא אֲשֶׁר חוֹלֵל אֶת הַשּׁוֹאָה!
"ה' הוּא הָאֱלֹקִים" אוֹתוֹ ה' - מִדַּת הָרַחֲמִים, הוּא עַצְמוֹ נִמְצָא כַּאֲשֶׁר נוֹהֵג בְּמִדַּת הָאֱלֹקִים - מִדַּת הַדִּין, מִדַּת הָאֱלֹקִים אֵינָהּ אֶלָּא הִתְלַבְּשׁוּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּזְמַן דִּין מִתְלַבֵּשׁ הוּא כְּדֹב, כַּאֲרִי, מִתְלַבֵּשׁ רְצוֹנוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל מַחֲלָה, תְּאוּנָה, עֹנִי, וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם זֶהוּ רַק תַּחְפֹּשֶׂת, שֶׁכֵּן בִּפְנִימִיּוּתוֹ כִּבְיָכוֹל נִשְׁאָר הוּא בְּשִׂיא רַחֲמָיו וְאַהֲבָתוֹ לְלֹא שִׁנּוּי. וְזֶהוּ "ה' נָתַן וַה' לָקַח"... אוֹתוֹ ה' - מִדַּת הָרַחֲמִים הַנִּכֶּרֶת בִּנְתִינָתוֹ, הוּא אוֹתוֹ ה' מִדַּת הָרַחֲמִים בְּלָקְחוֹ אֶת אֲשֶׁר נָתַן.