פרק א - חביבין הן היסורין · מבעה זה אדם
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹחֵז בְּדֶרֶךְ זוֹ וּמַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהוֹדוֹת לוֹ עַל כָּל דָּבָר, הֲרֵי הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה אֶל תּוֹךְ הָאֱמוּנָה, נִכְנָס הוּא לְעוֹלָם חָדָשׁ וּמַתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שֶׁפַע מִמָּקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה "אָדָם".
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּחֲזַ"ל שֶׁאָמְרוּ "מַבְעֶה זֶה אָדָם", וְלָמְדוּ מִן הַכָּתוּב: "אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ", וּמוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמִּכָּאן רְאָיָה שֶׁמַּהוּת הָאָדָם הוּא 'מִתְפַּלֵּל', שֶׁהֲרֵי חֲזַ"ל כִּנּוּ אֶת הָאָדָם בְּשֵׁם 'מַבְעֶה' שֶׁפֵּרוּשׁוֹ 'מְבַקֵּשׁ', כִּי רַק כְּשֶׁהָאָדָם אוֹחֵז בְּהַנְהָגָה זוֹ אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ בְּשֵׁם אָדָם, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ "מַבְעֶה זֶה אָדָם", כְּלוֹמַר, הָרָגִיל לְהִתְפַּלֵּל נִקְרָא 'אָדָם'.
וּמָצִינוּ בְּרָשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ עַל הַכָּתוּב: "כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ 'וְאָדָם' אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה", שֶׁפֵּרֵשׁ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "מַה טַּעַם לֹא הִמְטִיר, לְפִי שֶׁ'אָדָם' אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָן שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא 'אָדָם' וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים" ע"כ. הֲרֵי שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהַשֶּׁפַע יַגִּיעַ לָעוֹלָם דַּוְקָא עַל יְדֵי תְּפִלַּת הָאָדָם, בְּחִיר הַבְּרוּאִים.