פרק א - חביבין הן היסורין · כשאדם חפץ לראות את הבורא ללא התלבשות - זוכה לראותו!
פָּנִים בְּפָנִים
מוּבָא בְּסֵפֶר "כַּדָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבָה" להגר"י שֶׁכְטֶר שְׁלִיטָ"א (ארבעה הקטעים דלהלן מהספר הנזכר) כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָסֵר אֶת הַבִּטָּחוֹן וְאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן אֶלָּא בַּסִּבּוֹת אֲשֶׁר תֶּחֱזֶינָה עֵינָיו, הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ חָרָשׁ - בַּרְזֶל [מַסְגֵּר] אֲשֶׁר עָמַל קָשׁוֹת עַל פַּרְנָסָתוֹ עִם מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל הַכְּבֵדִים, וְתָמִיד הָיָה אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה מוּכַחַת שֶׁאִלּוּ הָיָה מִתְעַסֵּק לְפַרְנָסָתוֹ כְּצוֹרֵף - זָהָב הָיָה גּוֹוֵעַ בָּרָעָב בְּחֹסֶר כֹּל, כִּי הֲרֵי בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁלֹשִׁים שְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ עֲדַיִן לֹא הֵבִיא לוֹ אָדָם אֶחָד לְתַקֵּן תַּכְשִׁיטֵי זָהָב, וּמֵעוֹלָם לֹא בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהַתְקִין תַּכְשִׁיט כָּלְשֶׁהוּ, "הֲרֵי לְךָ שֶׁאִם הָיִיתִי צוֹרֵף - זָהָב לֹא הָיְתָה בְּיָדִי מְאוּמָה".
אַךְ מוּבָן לְכָל בַּר - דַּעַת כִּי מֵעִקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁלֹּא הֵבִיא לוֹ אָדָם מְלֶאכֶת - זָהָב אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא פָּתַח עֵסֶק לְזָהָב אֶלָּא לְבַרְזֶל - "כְּפִי סוּג הָעֵסֶק שֶׁפָּתַחְתָּ כֵּן הוּא מִין הַסְּחוֹרָה שֶׁעִמָּהּ פּוֹנִים אֵלֶיךָ".
כְּשֶׁהָאָדָם פּוֹתֵחַ עֵסֶק לֶאֱמוּנָה, הַשְׁגָּחָה - פְּרָטִית, בִּטָּחוֹן, הֲרֵי שֶׁהוּא זוֹכֶה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן מַרְאִים לוֹ הַשְׁגָּחָה - פְּרָטִית בְּכָל הַנְהָגָה וְהַנְהָגָה, מַמְשִׁיךְ הוּא עַל עַצְמוֹ הַנְהָגָה שֶׁל חֲסָדִים וְהֶאָרַת - פָּנִים. לֹא כֵן כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹתֵחַ עֵסֶק שֶׁל כְּפִירָה, מִקְרֶה, כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי. כִּי אָז מִתְנַהֲגִים עִמּוֹ גַּם כֵּן בְּאֹפֶן זֶה, וְהוּא מוֹצֵא וְרוֹאֶה הַנְהָגָה שֶׁנִּרְאֵית כְּמִקְרֶה חַ"ו.