פרק א - חביבין הן היסורין · גם כאשר לא נושע האדם מצרתו ישנה חביבות לצרה
גַּם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם לֹא נוֹשָׁע מִצָּרָתוֹ, יֶשְׁנָהּ חֲבִיבוּת לַצָּרָה, שֶׁכֵּן הַצָּרָה הִנֵּה מִבְחַן הַתְּמִימוּת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁכֵּן הֵיאַךְ יִבָּחֵן הָאָדָם הַאִם תָּמִים הוּא עִם ה', הַאִם רוֹאֶה הוּא אֶת ה' אָמִין בְּכָל מַצָּב, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר לֹא יְהַרְהֵר אַחֲרָיו גַּם בְּעִתּוֹת אַכְזָבָה וְצָרָה, וּמִבְחָן זֶה אֵין כָּמוֹהוּ לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם. הַנֶּאֱמָנִים לַה' בֶּאֱמֶת אֵינָם רוֹאִים בְּצָרוֹתֵיהֶם שֶׁהַבּוֹרֵא כִּבְיָכוֹל נֶעְלָם מֵהֶם, לֹא חָשׁ לְצָרָתָם, חָלִילָה, אֶלָּא אַדְרַבָּא, רוֹאִים אֶת ה' שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בְּצָרָה וְיָגוֹן עַל מְנָת לְגַדְּלָם וּלְרוֹמְמָם בְּכָךְ שֶׁיִּבְחֲנֵם בְּמִבְחַן הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה בּוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַמִּבְחָן, כַּמּוּבָא בָּרַמְחַ"ל ("דעת תבונות" עמ' קפט) שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים מַעֲמִיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵצָה לְהַסְתִּיר הַנְהָגָתוֹ בְּיוֹתֵר בְּהַנְהָגַת: "צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", וְזֹאת עַל מְנָת לְהַעֲצִים אֶת שְׂכָרָם שֶׁל הַתְּמִימִים בּוֹ, וְלֹא מְהַרְהֲרִים אַחֲרָיו גַּם כַּאֲשֶׁר הַנְהָגָתוֹ תְּמוּהָה בְּעֵינֵיהֶם, מֻקְשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם, וְאַף סוֹתֶרֶת כִּבְיָכוֹל אֶת עִקְּרֵי הַדָּת, וְעִם כָּל זֶה יַאֲמִינוּ לוֹ שֶׁהַנְהָגָתוֹ בְּצֶדֶק וּבְאַהֲבָה.
הצדיקים אוהבים את הצרות לפי שרואים בהם כמבחנים ואתגרים להתעלות.
וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְהִלִּים (יא, ה):
"ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", וְלִכְאוֹרָה פָּסוּק זֶה אֵינוֹ כָּתוּב עַל אוֹתוֹ "מִשְׁקָל", שֶׁכֵּן הַהֵפֶךְ מִ"שּׂוֹנֵא" - שֶׁנִּכְתַּב לְגַבֵּי אוֹהֵב חָמָס - הוּא "אוֹהֵב", וְאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ הַפָּסוּק לוֹמַר: ה' צַדִּיק יֹאהַב, שֶׁכֵּן הוּא הֵפֶךְ מֵאוֹהֵב חָמָס שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", וְלָמָּה נֶאֱמַר ה' צַדִּיק יִבְחָן?
אוּלָם הַתְּשׁוּבָה, הַבִּטּוּי לְאַהֲבַת הַצַּדִּיק הוּא הַמִּבְחָן, הֵיאַךְ מְבַטֵּא ה' אֶת אַהֲבָתוֹ לָאָדָם? כְּשֶׁבּוֹחֲנוֹ, שֶׁכֵּן הַמִּבְחָן הוּא אֶתְגָּר לַעֲלִיָּה, לְדַרְגָּה נוֹסֶפֶת, וְזֹאת עוֹשֶׂה ה' לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ.
מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ, חָפֵץ לְנַסּוֹתוֹ, וּבְכָךְ לַהֲרִימוֹ עַל נֵס, וּכְמוֹ גַּבֵּי אַבְרָהָם אָבִינוּ, נִסָּהוּ וּבְחָנוֹ בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בְּכֻלָּן לְהוֹדִיעַ חִבָּתוֹ (כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנָה אָבוֹת פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה ג').
אִם כֵּן הַצַּדִּיקִים מַקְדִּימִים בִּרְאִיָּתָם הַטְּהוֹרָה לִרְאוֹת אֶת רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מִזְּמַן שֶׁהַיִּסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם, וְאֵינָם מַמְתִּינִים לִרְאוֹת אֶת חֲסָדָיו רַק בַּיְשׁוּעוֹת וּבַנִּסִּים, אֶלָּא כְּבָר בַּצָּרוֹת צוֹפִים הֵמָּה עָמֹק בֶּאֱמוּנָתָם לִרְאוֹת שָׁם אֶת רַחְמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הֶחָפֵץ לְגַדְּלָם וּלְרוֹמְמָם.