פרק א - חביבין הן היסורין · דוד המלך אהב את מצבי הצרה והישועה
וְרָאִיתִי מַאֲמָר נִפְלָא בְּשֵׁם הַ"סַּבָּא מִקֶּלֶם" (כִּמְדֻמַּנִי בְּאֶחָד מִסִּפְרֵי "אוֹר יְחֶזְקֵאל") עַל הַפְּסוּקִים בִּתְהִלִּים: אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי, כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא...
שֶׁכַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ "אָהַבְתִּי..." הוּא עַל כָּל הַפְּסוּקִים שֶׁמַּזְכִּיר שָׁם. כְּלוֹמַר, אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אָהַבְתִּי... שֶׁיִּשְׁמַע ה' קוֹלִי תַּחֲנוּנָי, אָהַבְתִּי... אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, אָהַבְתִּי... צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.
דָּוִד חִבֵּב וְאָהַב אֶת הַמַּצָּבִים שֶׁל הַצָּרוֹת שֶׁכֵּן בְּאֶמְצָעוּתָן הָיָה מַגִּיעַ לְהוֹדוֹת לַה' וּלְשַׁבְּחוֹ, וְלָכֵן אָהַב אֶת הַמַּצָּבִים הַמַּצְרִיכִים אוֹתוֹ לִצְעֹק לַה' וּכְשֶׁנּוֹשַׁע, חָפֵץ שׁוּב לְמַצָּב שֶׁל צָרָה כְּדֵי שֶׁמִּמֶּנּוּ יַגִּיעַ לְהוֹדָאָה לַה' בְּאֶמְצָעוּת הַנֵּס, וְכָךְ "חוֹזֵר חֲלִילָה" לִחְיוֹת עִם מַצָּבִים שֶׁכָּאֵלּוּ כָּל יָמָיו.