חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר כט
בסי' ע"ח מ"ש התוס' ב"מ (ה') לגבי לאו דלא תחמוד אפי' יהיב דמי אי הוי רק אסמכתא, אעורר בזה ע"ד הרבינו יונה ז"ל בס' שע"ת דהמפציר בחבירו ליתן מתנה עובר בלא תחמוד דקשה להבין דלמה יעבור משום ההפצרה אחר שנתן לו אח"כ מדעתו ורצונו, וראיתי בס' אר"צ הנדמ"ח שהגה"ק האדמו"ר מגור שליט"א דיקדק ועמד בזה ובס' הנ"ל כתב דהוא דברי הש"ע חו"מ סי' שנ"ט כל החומד עבדו או אמתו כו' והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו הר"ז עובר בלא תחמוד ומה לי מכירה או מתנה, ולעד"נ דבש"ע אין רבותא כ"כ משום דהרבה עליו רעים והפציר בו יותר חשוב כמו אנסו ע"ז כה"ג שכתבו התוס' סנהדרין (ו') ד"ה צריכא דפשרה הוי כמו מחילה בטעות ע"פ עצתן של הדיינים שהשיאו בו, והכ"נ בהפצרה ע"י מרבה רעים עובר בלא תחמוד אבל בהפציר בו מעצמו והבעלים הטו רצונם ונתנו מדעתם שיהי' עובר בלא תחמוד נראה לחידוש קצת:
ונראה להעיר בזה ע"פ הירושלמי בכורים (פ"א ה"ח) דא"ר יוסי שאין מביאין בכורים מעבר הירדן תני אשר נתת לי לא שנטלתי לי מעצמי והיינו אף שניתן לבני גד ובני ראובן ברצון מ"מ כיון שהי' זה על הפצרתם מקרי שנטל מעצמו, לפי"ז הכ"נ לגבי לא תחמוד באופן שהנתינה היתה ע"י הפצרה הוי כמו שנטל מעצמו ועובר, וראיתי בס' גה"ש העיר בחולין (קל"ג) דאמר אביי כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מתנתא, מימר אמרי יהבו לי כו' והרי לפי הירושלמי הנ"ל גם בכה"ג הוי בכלל ולא שיטול מעצמו, וחשבתי דאפשר יש לו ענין במה דפליגי בכתובות (נ"ב) בנדרה היא וקיים לה הוא דר"א סבר הוא נותן אצבע בין שיני' ור' יהושע סבר היא נתנה אצבע בין שיני' דפליגי בסברא אי אזלינן בתר המעורר לדבר אע"ג דהבעל קיים מדעתו מ"מ כיון שתחלת התעוררות בא על ידה אי חשבינן המעשה על חשבונה, ועיין סנהדרין (מ"ד) דאמר רב ת"ל קום לך דא"ל אתה גרמת להם מה שיהושע אסר להם ביזת יריחו ובח"ס או"ח סי' ר"ח העיר מהמבואר בירושלמי סוף ברכות דיהושע גזר והקב"ה הסכים על ידו, ולהנ"ל י"ל דהוא דאמר כר' יהושע דהיא נתנה אצבע בין שיני' והכ"נ אמר אתה גרמת להם, ובזה י"ל בהא דשבת (נ"ו) ויטו אחר הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע ופירש"י וקרא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו, ולהנ"ל יתכן להמליץ על בני עלי דגם ר' יוסי לא בא להאשימם שחטפו בזרוע רק דאמר כר"מ חלקם שאלו בפיהם, זולת דר' יוסי לשיטתו בירושלמי דבכורים הנ"ל דעבר הירדן אין מביאין בכורים דאשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי דהכ"נ מה ששאלו חלקם בפיהם עברו אמאי דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ונחשב שנטלו בזרוע ודוק היטב ורשמתי דרך הערה חדשה: