חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר טו
בסי' י"ג במ"ש בשו"ת ח"ס בשי' הר"ן דתשמישי קדושה דרבנן הבאתי מפורש בירושלמי סוטה (פ"ז) דתמ"ק דאו' ואין לומר דתמ"ק דהתם אבני מזבח דהר עיבל הוו כעין קדושת המקדש דכ"ז שלא נפדה איכא מעילה מה"ת, דז"א דקודם שבאו לארץ ואין מקדש אין מעילה באבנים אלו עכ"ד בפנים, והנה כן מבואר בטור עה"ת דלכך הי' יעקב צריך לקדש את האבנים ששם מראשותיו אע"פ שהיו מעקידת יצחק, רק דאחר ששם אותן מראשותיו יצאו לחולין ובמנ"ח בהשמטות הק' דאיך יצאו לחולין הרי במזבח יש מועל אחר מועל, אבל נראה בדעת הטור ז"ל כנ"ל דקודם בהמ"ק ל"ה לאבני הבמה רק דין תשמישי קדושה וממקומו הוא מוכרח דודאי לא עבר יעקב אבינו חלילה להיות מועל בקדשים, ובח"ס או"ח סי' ל"ב כתב שאין ספק אצלו שאסור לנתוץ אבן מהבמה גם ראיתי בס' מנחה חריבה לסוטה שהביא מקרא מפורש [מלכים א', י"ט] כי את ביתך עזבו ואת מזבחותיך הרסו ופירש"י במות יחיד, אבל הח"ס עצמו כתב הטעם וז"ל דלא גרע קדושת הבמה מקדושת בהכ"נ שלנו, אבל לא שיה' בהן דין מעילה כמו בבהמ"ק, וראה ג"כ מ"ש הטור שם דבבמה שרי נשתמש להדיוט ובמה שהק' במנ"ח בקומץ ובח"ס או"ח סי' מ' שהביא קו' הז"ר דאיך שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש ולפי"ד הח"ס יהי' בהן מועל אחר מועל, אבל לפי"ד הטור והח"ס עצמו באו"ח סי' ל"ב אין להן רק קדושת בהכ"נ ובק"ע בירושלמי קרי להו בפירוש תשמישי קדושה: