חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכ · ה
ולכן לולא דמסתפינא הוה אמינא בכוונת פירש"י ושיטתו כמו שרציתי לומר בתחילה דכלי אדמה שעושין משחיקת אבנים לא מהני צירוף כבשן ומדוייק לשון התוספתא בגמרא דביצה (ל"ב) מאימתי כ"ח מקב"ט דר' יהושע אומר משיצרפו בכבשן ואילו גבי כלי אדמה תני במתני' דכלים וגמ' דשבת (נ"ח) שאמקב"ט ולא חילק לומר קודם צירוף כבשן דוקא, משום דמטיט שאינו חשוב כמו אותו שעושין ממנו כ"ח לא מהני צירוף כבשן, וכן מה שפירש"י בשבת (נ"ח) כלי אדמה כלי העשוי מטיט כזה שאינו מצרפו בכבשן מעשה ידי יוצר דניהוי קרוי כלי חרס אלא כלי אדמה מי מקב"ט בתמי' עכ"ל, אין הכוונה שגרעון דידהו מה שאינו מצרפו בכבשן, רק הכוונה שאינו ראוי וכדאי לצירוף כבשן מעשה ידי יוצר לעשות כ"ח מטיט כזה, וע"כ תהי' שיטת רש"י חלוקה משי' הר"ש פ"ג דכלים הנ"ל דמפורש מדבריו דכ"ח ל"צ צירוף כבשן וכלי אדמה מטיט שאינו חשוב תלוי בצירוף כבשן ודוק:
ולפי"ז בנדון שאלתנו שהלבנים נשרפו בכבשן ויש להן גומות אם יהי' להם דין כ"ח יהי' תלוי במחלוקת פירש"י והר"ש ז"ל, ומצאתי בס' המכריע סוס"י ס"ב שכתב וז"ל וכך י"ל בכלי אדמה דדוקא טיט המיוחד ליוצרים לעשות ממנו כ"ח חותן הכנים מקב"ט אבל עפר אחר שאינו מיוחד לכך אם גיבלו ועשה ממנו כלים אע"פ שהסיקן בכבשן הן כלי אדמה שאין מקב"ט מפני שאינם חשובים: