חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קיג · יג
ולפי"ז לשי' רש"י י"ל ג"כ מה דשלחן יהי' כ"ע העשוי לנחת ולא יטמא אף במדרס משום דהקדש אין לו בעלים עיין קצוה"ח סי' ת"ו כיון דהוי ממון גבוה א"כ לכל אדם הוי שאינו שלו דליכא טומאת מדרס כנ"ל, אך למה דפליגי בירו' פ"א דחלה אי גזבר כמאן דאינון בעלים ועיין תוס' פסחים (מ"ו) דבאתי ליד גזבר ל"מ שאלה בקבה"ב ונראה משום דגזבר כבעלים, ובתוס' כריתות (י"ג) לגבי קדשי מזבח כתבו דרק אחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה, וההסבר נראה עפי"ד התוס' חולין (קל"ח:) דגזבר ל"ש אלא בקבה"ב עיי"ש, ואולם בנמ"י יבמות (רפ"י) כתב דגם בק"מ ל"מ שאלה באתי ליד גזבר ויש סיוע לדבריו מתמורה (ח') ליתי גזבר ולשקלי' מבואר דגם בק"מ שייך גזבר, וא"כ הדק"ו דשלחן של מקדש אע"ג דהוי כ"ע העשוי לנחת מ"מ טמא מדרס דאין לומר משום דהקדש אין לו בעלים כנ"ל שהרי גזבר הוא בעלים של הקדש וראוי למושב להגזבר עצמו, ובפרט למה שהעליתי לעיל דאף באינו שלו עכ"פ מטמא מדרס לטומאה קלה אוכלין ומשקין והדרא קו' לדוכתא: