חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קיג · יב
ולכאו' נ"ל דלגבי שלחן לא קשה שמטמא מדרס דנודע שי' רש"י ז"ל בב"ק (ס"ו) בהא דגזל משכב דחברי' דליכא טומאת מדרס בשאינו שלו [ועיין ידי משה פ' תולדות המדרש במש"נ בגדי עשו החמודות שחמד מנמרוד, והכוונה דאל"כ איך לבשם יעקב הא בגדי ע"ה מדרס לפרושים רק לפי שהי' של גזל אין בהם טומאת מדרס ודפח"ח], ובתוס' הקשו ע"ז ממתני' פ"ז דטהרות הגנבים שנכנסו לבית דאם יש עמהם עכו"ם או אשה הכל טמא משמע שמטמא משכב שאינו שלו, ונ"ל לתרץ דבהסבר שי' רש"י ז"ל נראה משום דבמדרס בעינן לישיבה יצא סאה ותרקב שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו א"כ הכ"נ משכב ומושב שאינו שלו אינו מיוחד לישיבתו, עיין תוס' ב"ק (י') דסתם ספסל הוא שאול רק לסתם בני אדם לישב עלי' אבל לא למשונה וכבד משאר בני אדם וה"נ אין שאול לטמא מדרס שיטמא את משכבו וממילא אינו מטמא ועיין במשנה אחרונה פכ"ב מכלים שהעיר כעי"ז, אם שלא הביא מתוס' ב"ק אבל כתב דהוי כמו כסא של כלה דמטהרי ב"ה כיון שמקפידין לישב עלי' עיי"ש. והנה התוס' עירובין (כ"ז) הביאו בשם ר"ת לחדש דמה שא"ר למושב רק טומאה חמורה אינו מטמא אבל מטמא טומאה קלה אוכלין ומשקין [וכה"ג בתוס' פסחים (י"ז) לגבי אוכל שאינו נעשה אה"ט דלגבי אוכלין ומשקין נעשה אה"ט] וא"כ מתורץ קו' התוס' דרש"י ז"ל ס"ל כשי' ר"ת א"כ אף שאינו שלו שאינה מיוחד לישיבה רק טומאה חמורה אין מטמאה וא"כ ל"ק ממתני' דטהרות דאמר הכל טמא היינו לטומאה קלה אוכלין ומשקין ודוק: