אור ברסלב
חזון נחום סימן קיג

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קיג

סימן קיב

ב"ה א' שמיני תרפ"ד דאמבראווא.

להחריף ובקי מר מרדכי דוד צוקערמאנן נ"י בק' הובנוב:

א

הבאת קו' הט"א חגיגה על שי' הראב"ד פ"ג מכלים דכלי עץ העשוי לנחת שאמקב"ט הוא רק היכי שיש איסור בטלטולו וקשה ממגילה (כ"ו) בההוא כנישתא דהוא פתוח לאידרונא דמחית בי' מיתא כו' ואמר רבא דלו תיבותא ואותבי' דהו"ל כ"ע העשוי לנחת כו' והערת לתרץ עפ"י דאמרינן בברכות (ה') ובש"ע סי' צ' דצריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר ובתוס' שם דמלתא דקביעא כגון ארון בתיבה אין זה הפסק, וא"כ יתכן דמקרי יש אי' בטלטולו שלא יהי' מקרי הפסק לגבי תפלה בבי כנישתא ההערה יפה, אבל באמת הרי במגילה שם אמרי לי' רבנן לרבא והא זימנין דמטלטלי לי' כי' והו"ל מיטלטלא מלא וריקם וגם בט"ז סי' צ' הביא מגמ' שהי' מטלטלין את התיבה בתענית של גשמים שהי' מוציאין לרחובה של עיר ועכ"ז לגבי תפלה ל"ה ארון ותיבה הפסק, ועל כרחו דאין נפ"מ אם מטלטלין אותו לפרקים רחוקים רק העיקר תלוי אם העמד ע"ד קבע וכמו המבואר בש"ע סי' קל"ה שאין מביאין ס"ת כ"א שהוכן ארון או תיבה יום או יומים וכתב המג"א דהעיקר תלוי אם נעשה מקום קבוע לס"ת הרי דמקרי קביע לשעתו אף שאחר יום או יומים מוציאין אותו משם, ועוד י"ל בזה ואין להאריך:

ב

ואשר אני אחזה בזה, הנה הראב"ד ז"ל שם כתב דאין ראי' מסוף חגיגה לגבי שלחן דמקרי כ"ע העשוי לנחת משום שיש אי' בטלטולו, והכ"מ הקשה דלא ידע מה אי' יש בטלטילו, ובט"א כתב הפ"י משום דבשלחן כתיב תמיד, והנה בשם הגה"ק מסאכטשוב ז"ל שמעתי הערה בזה דבאמת מטעם זה עצמו אסור לטלטל השלחן משום דאז לא יהי' כ"ע העשוי לנחת וא"כ גורם טומאה לכ"ש, והיא הערה משמחת:

ג

ואמנם לענ"ד דבר זה שיהי' איסור לטמא כלי שרת צריכא רבה, דבשו"ת בשמים ראש סי' כ' הביא מעירובין (ק"ג) בשרץ שנמצא במקדש ר' יהודה אומר שלא לרבות את הטומאה הרי שיש איסור לטמא את האבנט אבל בהג"ה שם כתב שהמחבר ז"ל הלך לאור פירושו של רש"י ז"ל שהוא שלא לרבות טומאה בבגד של קודש אבל לפי הפשוט והמשמעות ברמז"ל פ"ז מב"מ שהוא שלא לרבות טומאה אף בבגד חול עיי"ש:

ד

ולי יש להעיר עוד דאם נימא דאיכא איסורא לטמא כ"ש א"כ בריש חולין דאמר רבה בר עולא הכל שוחטין ואפי' טמא בחולין שנעשו על טה"ק ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר כו', וקשה דבלא"ה יהי' אסור לכתחילה לא רק משום שמא יגע רק משום דודאי מטמא את הסכין דהוי כ"ש, אך י"ל דבמנחות (ע"ח) פליגי אי סכין דלית לי' תוך אי מקדשא ככ"ש ויתכן דגם רבה ב"ע ס"ל דסכין ל"ה כ"ש, ומתורץ בזה קו' התוס' שם במה דמשני כגון דבדק בקרומית של קנה והק' דשחיטה בעי כ"ש ואין עושין כ"ש של עץ, ולהאמור שפיר משני הש"ס אליבא דרבה ב"ע דעכס"ל דשחיטה ל"ה כ"ש מדלא אמר דבמוקדשין לא ישחוט משום טומאת כ"ש:

ה

ולכאורה יש לסייע דאיכא אי' לטמא כ"ש דהרי התוס' פסחים (י"ג) נסתפקו אי אסור לשרוף את התרומה כמו שאסור לטמאותה מבואר דלשרוף קיל מלטמא וא"כ כיון דאמר במכות (כ"א) השורף עצי הקדש לוקה א"כ מכש"כ שאסור לטמאותו כגון כ"ש, אך ז"א דרק לגבי אוכל של תרומה דאסור לטמא משום משמרת תרומותי נסתפקו אי גם שריפה בכלל, אבל לגבי עצי הקדש דאי' שריפה הוא משום לא תעשון אין ראי' לגבי טומאה, ועוד דאמר במנחות (ק"א) דכ"ש שנטמאו הואיל ואית להו טהרה במקוה כטהורים דמי לענין שאין נפדים א"כ מה"ט נמי אין ללמוד טומאה משריפה בכ"ש:

ו

ואכתי הי' אפשר לומר דגם בכ"ש איכא משום משמרת תרומותי למה דמבואר בפירש"י ריש חולין דגם לטמא את הקדש איכא משום משמרת תרומותי וכ"כ בפנ"י פסחים (י"ד) דילפי' קדשים מתרומה ועשו"ת ב"ש חו"מ סי' קל"ה והוא נגד הר"מ פי"ב דתרומות שכתב דאסור לטמא תרומה כמו קדשים] ולמ"ש הצל"ח דגם בכ"ש שאין עולין לגבוה איכא משום חיבה"ק מקרא והבשר לרבות עצים ולבונה ומשום זה חידש דכ"ש מקב"ט אף מראשון כמו אוכל וא"כ ה"נ י"ל דאיכא איסורא לטמא כ"ש כמו אוכל קודש כיון דחה"ק משוי לי' כאוכלא, אך הנה התוס' חגיגה (כ"ג) חידשו דהיכי דהטומאה בא משום חיבה"ק דהוי כאוכל שוב בעי הכשר כאוכל וא"כ מתורץ קושיתי הנ"ל שיאמר במוקדשין לא ישחוט משום שמטמא את הסכין, שהרי התוס' בחולין שם הקשו דאמאי חיישינן שמא יגע בבשר הא דם קדשים אינו מכשיר ותי' דחיבה"ק מכשיר וא"כ הא תינח לגבי בשר מהני חיבה"ק לדבר אחד דל"צ הכשר, אבל לגבי כ"ש א"א לומר שיהי' אי' טומאתו משום והבשר לרבות עצים ולבונה דהרי באופן זה שוב הי' בעי הכשר דלשני דברים לא מהני כח חיבה"ק להתוס' חגיגה הנ"ל ומתורץ ג"כ מה שהקשו באחרונים במה דמשני בחולין שם דאיטמי בשרץ, והרי להצל"ח הנ"ל סכין שהוא כ"ש מקב"ט אף מראשון, ולהנ"ל ניחא דבכה"ג לא מקבל הסכין טומאה בלא הכשר:

ז

ועפי"ד התוס' חגיגה הנ"ל יש להעיר בחולין (קי"א) דאמרו לו לריה"ג אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאוהו והק' בשעה"מ ה' ברכות דמשכח"ל באוכל פחות מכביצה שאמקב"ט מדאו' ותי' דכמו דלא אמר דמשכחת בשלא הוכשר משום דחיבה"ק מכשיר, הכ"נ מהני חיבה"ק לטמא אף פחות מכביצה עיי"ש, והשתא להתוס' חגיגה דלשני דברים לא מהני חיבה"ק הדר תיקשי שיאמר שמשכחת בתרתי לריעותא שהוא פחות מכביצה וגם לא הוכשר דלזה לא מהני עוד חיבה"ק כנ"ל:

ח

עוד יש להעיר בדברי השעה"מ דאפי' נאמר דמהני לזה חיבה"ק מ"מ הרי בפסחים (ל"ד) קורא לחיבה"ק מעלה בעלמא ולהכ"מ פי"ד מפרה גבי דבילה במי חטאת לא מקרי מחוללת משום מעלה והכ"נ מאי פריך כיון שנגע בו טמאוהו וצ"ע:

ט

והנה בהא דחגיגה (כ"ו) לגבי שלחן דמקשה והא הוי כ"ע העשוי לנחת שהבאתי לפרש דאיסור יש בטלטולו משום אי' מטמא כ"ש אין לומר בזה שהוא משום דחיבה"ק משוי לי' אוכלא ואיכא משום משמרת תרומותי, ז"א דכבר הקשה במנ"ח מ' ק"ס להצל"ח הנ"ל דמהני חיבה"ק בכ"ש א"כ הכא אף כ"ע העשוי לנחת יהי' טמא דמשוי לי' חיבה"ק כאוכל, ועכדס"ל להש"ס הכא דחיבה"ק ל"מ בכ"ש א"כ אין מוכרח ג"כ שיהי' אסור לטמא את השלחן דלטמא כלי קודש אי איכא איסורא תלי' בפירש"י ובר"מ בסוגיא דסוף עירובין הנ"ל וא"כ קמה קו' הכ"מ הנ"ל דמה איסור יש בטלטול השלחן:

י

והנלענ"ד שיש כוונה אחרת בדברי הראב"ד ז"ל, הנה בט"ז יו"ד סי' קצ"ח לענין טבילה ע"ג נסרים העלה דאע"ג דכ"ע העשוי לנחת אמקב"ט היינו דוקא טומאת מת אבל טומאת מדרס מטמא ומביא ראיות מוכיחות מן המשנה עיי"ש, וראיתי בס' מי נפתוח פרפר ל"ה שכתב להסתפק בזה בכ"ע העשוי לנחת אי דינו לגמרי ככלי הבא במדה בפכ"ד מכלים דקתני טהורה מכלים דאפי' טומאת מדרס אין לה וכמו"ש בתוי"ט שם ופנ"י שבת (פ"ד) או דלמא דוקא בבא במדה כן משום דהוי כארעא סמיכתא ואין שם כלי עליו עיי"ש, והנה במחכג"ת אישתמיטתי' דברי הט"ז שהביא משנה מפורשת דכ"ע העשוי לנחת מטמא מדרס:

יא

אך להט"ז תיקשי הא דמגילה (כ"ו) דחשיב לארון כלי העשוי לנחת לענין שיחצוץ בפני הטומאה, והרי עכ"פ מטמא מדרס והתוס' שבת (פ"ד) נסתפקו דכמו בטומאת מת ה"ה בטומאת מדרס אפי' עוד לא קיבלה טומאה בפועל רק כיון שראוי לטמא מדרס שוב א"ח בפני הטומאה, ועוד דהא אמרי' בנדה (מ"ט) כל המטמא מדרס מטמא טומאת מת ופירש"י ז"ל דה"ה כל שאר הטומאות וכמו כן תיקשי בהא דחגיגה (כ"ו) לגבי שלחן גבי דאמר הזהרו שלא תגעו בשלחן מקשה הש"ס והא הו"ל כ"ע העשוי לנחת וקשה כיון דמטמא מדרס מטמא ג"כ טומאת מת וה"ה שאר הטומאות וא"כ שפיר א"ל הזהרו שלא תגעו בשלחן מטומאת ע"ה וכבר העיר בזה במי נפתוח שם:

יב

ולכאו' נ"ל דלגבי שלחן לא קשה שמטמא מדרס דנודע שי' רש"י ז"ל בב"ק (ס"ו) בהא דגזל משכב דחברי' דליכא טומאת מדרס בשאינו שלו [ועיין ידי משה פ' תולדות המדרש במש"נ בגדי עשו החמודות שחמד מנמרוד, והכוונה דאל"כ איך לבשם יעקב הא בגדי ע"ה מדרס לפרושים רק לפי שהי' של גזל אין בהם טומאת מדרס ודפח"ח], ובתוס' הקשו ע"ז ממתני' פ"ז דטהרות הגנבים שנכנסו לבית דאם יש עמהם עכו"ם או אשה הכל טמא משמע שמטמא משכב שאינו שלו, ונ"ל לתרץ דבהסבר שי' רש"י ז"ל נראה משום דבמדרס בעינן לישיבה יצא סאה ותרקב שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו א"כ הכ"נ משכב ומושב שאינו שלו אינו מיוחד לישיבתו, עיין תוס' ב"ק (י') דסתם ספסל הוא שאול רק לסתם בני אדם לישב עלי' אבל לא למשונה וכבד משאר בני אדם וה"נ אין שאול לטמא מדרס שיטמא את משכבו וממילא אינו מטמא ועיין במשנה אחרונה פכ"ב מכלים שהעיר כעי"ז, אם שלא הביא מתוס' ב"ק אבל כתב דהוי כמו כסא של כלה דמטהרי ב"ה כיון שמקפידין לישב עלי' עיי"ש. והנה התוס' עירובין (כ"ז) הביאו בשם ר"ת לחדש דמה שא"ר למושב רק טומאה חמורה אינו מטמא אבל מטמא טומאה קלה אוכלין ומשקין [וכה"ג בתוס' פסחים (י"ז) לגבי אוכל שאינו נעשה אה"ט דלגבי אוכלין ומשקין נעשה אה"ט] וא"כ מתורץ קו' התוס' דרש"י ז"ל ס"ל כשי' ר"ת א"כ אף שאינו שלו שאינה מיוחד לישיבה רק טומאה חמורה אין מטמאה וא"כ ל"ק ממתני' דטהרות דאמר הכל טמא היינו לטומאה קלה אוכלין ומשקין ודוק:

יג

ולפי"ז לשי' רש"י י"ל ג"כ מה דשלחן יהי' כ"ע העשוי לנחת ולא יטמא אף במדרס משום דהקדש אין לו בעלים עיין קצוה"ח סי' ת"ו כיון דהוי ממון גבוה א"כ לכל אדם הוי שאינו שלו דליכא טומאת מדרס כנ"ל, אך למה דפליגי בירו' פ"א דחלה אי גזבר כמאן דאינון בעלים ועיין תוס' פסחים (מ"ו) דבאתי ליד גזבר ל"מ שאלה בקבה"ב ונראה משום דגזבר כבעלים, ובתוס' כריתות (י"ג) לגבי קדשי מזבח כתבו דרק אחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה, וההסבר נראה עפי"ד התוס' חולין (קל"ח:) דגזבר ל"ש אלא בקבה"ב עיי"ש, ואולם בנמ"י יבמות (רפ"י) כתב דגם בק"מ ל"מ שאלה באתי ליד גזבר ויש סיוע לדבריו מתמורה (ח') ליתי גזבר ולשקלי' מבואר דגם בק"מ שייך גזבר, וא"כ הדק"ו דשלחן של מקדש אע"ג דהוי כ"ע העשוי לנחת מ"מ טמא מדרס דאין לומר משום דהקדש אין לו בעלים כנ"ל שהרי גזבר הוא בעלים של הקדש וראוי למושב להגזבר עצמו, ובפרט למה שהעליתי לעיל דאף באינו שלו עכ"פ מטמא מדרס לטומאה קלה אוכלין ומשקין והדרא קו' לדוכתא:

יד

ואמנם באמת ניחא דלגבי שלחן של מקדש אין לומר שיטמא מדרס משום דהרי בעינן למדרס שיהי' מיוחד לישיבה, ושלחן של מקדש אסור לישב ולדרס עלי' דימעול בהקדש וכדאמר במעילה (י"ד) דלכך בונין בחול משום דלא ניתנה תורה למה"ש ודלמא בעי למזגא עלי' אישתכח דקמעיל בקודשא, וא"כ דאינו ראוי לישיבה אינו מטמא מדרס שפיר קאמר הש"ס דהוי שלחן כ"ע העשוי לנחת ואינו מטמא כלום:

טו

ומתורץ שפיר שי' הראב"ד הנ"ל וסרה מעליו קו' הכ"מ ז"ל דמה אי' יש בטלטולו, דהנה ז"ל הראב"ד ז"ל א"א איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש וממנורה שהקשו עליהם כ"ע העשוי לנחת הוא ואעפ"י שאין מקבלין ארבעים סאה בלח ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולם עכ"ל, ומדוקדק לשונו מה שכתב ואעפ"י שאין מקבלין מ' סאה, משום דהי' קשה להראב"ד ז"ל דאיך סתם הרמז"ל דכ"ע העשוי לנחת אמקב"ט הא עכ"פ מטמא מדרס וכל המטמא מדרס מטמא טומאת מת, והרי הן אין מקבלין מ' סאה, וכוונתו דבשלמא במקבלין מ' סאה תנינן בפכ"ד דכלים דטהור מכלום משום דהיכי שמקבלין מ' סאה הוי כארעא סמיכתא ול"ה עליהן שם כלי משא"כ בכלי עץ הע"ל שאין מקבלין מ' סאה מכיון שעכ"פ ראויין למדרס ממילא מטמאין ג"כ טומאת מת ושאר טומאות, ומשלחן של מקדש אין מחוור דהתם יש אי' בטלטולו והכוונה דאסור בטלטול של חול לישב עליו משום מועל בהקדש כש"ס דמעילה הנ"ל דאי מזגא עלי' קמעיל בקודשא, ומתורץ היטב קו' הכ"מ ז"ל דמה אי' יש בטלטולו, ולהאמור כוונתו דיש אי' בטלטול של חול וא"כ אינו ראוי לישיבה שאין בו טומאת מדרס, והיא כוונה נחמדה בדברי הראב"ד ז"ל:

טז

ומה שכתבתי בכוונת הראב"ד ז"ל לענ"ד עולה מפורש מירושלמי סוף חגיגה דפריך ויהא כטבלא שהיא עשוי' לילך ולהניח לא כן א"ר אמי בשם רשב"ל השלחן למה טמא מפני שמוציאין ומראין אותו לעולי רגלים פי' הק"ע דמקשה לחכמים דמטמאין במזבח מפני שהן מצופין ולמה לא יהי' טהור משום כלי העשוי לנחת כמו שלחן אי לאו שהיו מטלטלין אותו ומראין לעולי רגלים הי' טהור] א"ר מנא כהאי דתנינן (פכ"ד דכלים] שלש משפלות הן אר"ז מפני שמשתמשין בה ע"ג חבילי' כו' והיינו דהתם תנן שלש משפלות של זבל טמאה מדרס, והכ"נ המזבח אף שהוא עשוי לנחת יש בה משום טומאת מדרס וכדברי הט"ז סי' קצ"ח שהבאתי והרי המזבח ג"כ משתמשין בו ע"ג חבילי' שהכהנים נותנים עליו כלי מקדש ודורסין עליו ברגליהן משא"כ שלחן שאינו מיוחד לישיבה ודריסה דמועל בהקדש כנ"ל:

יז

וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב גם קו' הט"א ז"ל ממגילה (כ"ו) דאמר לגבי ארון דהוי כ"ע העשוי לנחת אעפ"י שאין איסור בטלטולו, ולהנ"ל ניחא שפיר דכל מה דבעינן שיהי' איסור בטלטולו הוא רק כדי שלא יהי' מיוחד לישיבה, וא"כ בארון ותיבה של ס"ת דבלא"ה אין מיוחדין לישיבה דאמר במ"ק (כ"ה) דאסור לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עלי' ובתיבה של ס"ת אף לאחר שנטלו הס"ת ממנו מ"מ אסור לייחדו לישיבה וכל תשמישי חול ואפי' כסא לס"ת אסור לעשות מהתיבה כמבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ד ויו"ד סי' רפ"ב וא"כ הרי לגבי מדרס בעינן מיוחד לישיבה מה שאין כן באלו משום דהוי תשמישי קדושה ושפיר קאמר הש"ס דהוי כ"ע העשוי לנחת ומתורץ שפיר קו' הט"א כמין חומר בס"ד ודוק היטב:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה