אור ברסלב
חזון נחום סימן קיב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קיב

סימן קיא

שלום להחריף ובקי טובא זית רענן כמר משה הלוי צימעטבוים:

בדבר השאלה אם יש היתר לכהן להיות בבהמ"ד בשעת הספד ע"י שיכנס להתיבה שעומדת שמה קודם שיכניסו את המת ויהי' התיבה חוצצת והארכת בביאור שי' הפוסקים בזה:

א

הנה במה דפליגי רבי וריבר"י בנזיר (נ"ה) באוהל זרוק אי שמי' אוהל מבואר שי' רש"י ותוס' שם ובגיטין (ח') דפלוגתתם רק בשעת טלטולו אבל בשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל ושי' הר"ח בתוס' נזיר שם ובריטב"א עירובין (ל') דאף בשעה שהוא נח פליגי וגם שי' הרשב"א בתוס' נראה כן כמו"ש בבכ"ש לעירובין מ"מ מסיק שם דרוב פוסקים אזלו בשיטה דבמונח לכ"ע הוי אוהל וכ"ה שי' הרמז"ל וכמו"ש המל"מ פי"ב מטו"מ:

ב

איברא שיש להעיר עפי"ז במה שהקשו התוס' ב"ב (כ') בהא דמגילה (כ"ו) דאמר להו דלו תיבותא ואותבוה אבבא דבי כנישתא דהוה פתיחא לההוא אינדרונא דהוה בה מיתנא דמאי מהני האי תיבה דמסתמא לא ביטלוה שם כו' ומאי קו' הרי י"ל דהתם לא שמציל משום כלי עם דפנות אוהלים כמתני' דאהלות (פ"ה) רק משום דארון גופי' אם הי' עשוי לנחת הוי אוהל לעצמו ובמתני' דאהלות (פ"ט מי"ב) או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים וכתב בתוי"ט משמע שכן הלכה דכלי הבאה במדה הוי אוהל לעצמו והכ"נ הארון של ס"ת שהי' מחזיק מ"ס כמו"ש בט"א חגיגה (כ"ה) בקו"א ומטעם אוהל מהני אפי' לא ביטלו בשעה שהוא נח לכ"ע וכן העיר בפי' מעיני הישועה בפתיחה לפרקין בכוורת שכתב דקו' התוס' צריכה תלמוד דהתם לאו משום דפנות אוהלים אייתינן עלה רק משום דארון גופי' אם הי' עשוי לנחת הו"ל אוהל לעצמו ודמי למגדל פ"ד מ"א עכ"ל, רק שי"ל דקו' התוס' אזלא למ"ד אוהל זרוק לא שמי' אוהל אבל זה הי' ניחא לשי' הר"ח משא"כ לרוב הפוסקים הנ"ל דבשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל מאי הקשו התוס', ובאמת הריטב"א עירובין (ל') עשה זה דרך קו' לשי' הר"ח ז"ל דאס"ד דגם במונח אוהל זרוק ל"ש אוהל מה הי' מועיל הנחת הארון, ונראה מקו' הריטב"א דמשום כלי אפי' טהור כל שלא נעשה אוהל אינו חוצץ בין בית לבית אם לא ביטלו וכמו"ש הט"ז יו"ד סי' שע"א ובנוב"ק סי' צ"ד בשי' הרא"ש והתוס' ב"ב הנ"ל ומה שהק' בנו"ב על הרא"ש מגמ' דב"ב שם דפריך חבית היא גופא תיחוץ באמת הוא קו' הרא"ש עצמו פ"ו דאהלות דכי עדיפא כח מכלי גללים ותי' דכל אלו הלכות הן שאין להשיב ובמ"א מ"ב גם במשנ"ת כתבו ע"ז דהתם משום דפנות אוהלים ועיין מ"ש הראב"ד ז"ל פי"ג מטו"מ:

ג

איברא שי"ל בקו' הריטב"א ז"ל דהנה בתוס' שבת (ק') חידשו דמה דדבר הנוטל אינו ממעט הוא רק דרבנן אבל מה"ת ממעט כל דבר (ובזה ניחא לי בישוב הגמ' ב"ב כ' דרקיק אינו ממעט בחלון משום דלא מבטל לי' ופריך ותיפוק לי' דדבר המקב"ט אינו חוצץ וראיתי במהרש"ם ח"ג סי' מ"ב שהק' לפי שהעלה בפנ"י ברכות (י"ט) דמה שדבר המקב"ט אינו חוצץ הוא רק דרבנן הרי יש נפ"מ לענין שיהי' טומאה דאו' ונ"ל דלדברי התוס' הנ"ל מתורץ שהרי גם לטעם הש"ס משום דלא מבטל לי' הוא ג"כ רק מדרבנן]:

והנה בפנ"י סוכה (כ"א) כתב דגם מ"ד אוהל זרוק ל"ש אוהל הוא רק דרבנן ותי' בזה קו' התוס' דאיך מהני מה שהיו מביאין שוורים דהרי הוי אוהל זרוק רק דלגבי פרה שהיא מעלה בעלמא מהני אפי' אוהל זרוק, גם בשו"ת שבו"י ח"א סי' פ"ה כ"כ דאוהל זרוק דל"ש אוהל הוא רק דרבנן והוכיח כן מר"מ פ"ו ה' עירוב דנתנו בבית הפרס הר"ז עירוב מפני שיכול ליכנס שם במגדל הפורח ואע"ג דס"ל אוהל זרוק ל"ש אוהל רק משום דהוי דרבנן ובביה"פ דרבנן לא החמירו דהוי תרי דרבנן ולא דמי לארץ העמים דחמיר מביה"פ לענין ספק כפירש"י שבת (ט"ו) באופן דלגבי דרבנן מהני אפי' אוהל זרוק משום דתרי דרבנן לא החמירו, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הריטב"א הנ"ל לשי' הר"ח בהא דמגילה (ט"ו) דאמרו דלו תיבותא ומאי מהני הא הוי אוהל זרוק ואי משום דפנות אוהלים ג"כ לא יכול להציל מפני שלא ביטלו ולהאמור ניחא שפיר דכיון דהי' כאן הצלה מדין דפנות אוהלים רק משום דלא ביטלו א"כ להתוס' שבת הנ"ל מה דלא ביטלו אינו ממעט הוא רק דרבנן ממילא שוב הדר מהני הכא להציל משום אוהל בפני עצמו אע"ג דהוי אוהל זרוק שהרי לגבי דרבנן מהני גם אוהל זרוק להציל, ולשי' הש"ך יו"ד סי' שע"ב דהמשכה מבית לבית הוי רק טומאה דרבנן בלאה"כ הי' כאן תרי דרבנן רק גם להמג"א סי' שי"א ושמ"ג החולק על הש"ך הוי כאן תרי דרבנן מטעם דפנות אוהלים אף בביטלו שהוא רק דרבנן וגם מדין אוהל זרוק דהוי רק דרבנן דלגבי דרבנן מקרי אוהל ודוק:

ד

ובשבו"י ח"ב סי' צ"ח הקשה לסברתו דאוהל זרוק דל"ה אוהל הוא רק דרבנן דא"כ בעירובין (ל') דפליגי במתני' אי מותר להניח עירובו בבה"ק מנ"ל להש"ס דפליגי בדרבי וריבר"י אי אוהל זרוק שמי' אוהל הרי י"ל דריבר"י גופי' לא ס"ל דשמי' אוהל רק התם בארץ העמים דהוא גופי' דרבנן אבל בבה"ק מודה:

אבל לענד"נ דלק"מ דהש"ס סמך אברייתא דמייתי בנזיר (נ"ה) דריבר"י אמר תיבה שהיא מליאה כלים וזרקה ע"פ המת באוהל טמאה ואם היתה מונחת טהורה דס"ל אוהל זרוק שמי' אוהל הרי דלאו דוקא בארץ העמים דרבנן רק אפי' בט"מ דאו', ומצאתי בס' שער הזקנים דף (צ"ז) שכ"כ, ולי נראה להוסיף בזה דע"כ אין לנו דרך אחר בזה דאל"כ בלאה"כ תקשי דלמא דוקא לגבי ארץ העמים למה שפירש"י בנזיר שם דאף לאוקימתא דלא גזרו משום אוירא רק משום גושה מ"מ למ"ד אוהל זרוק ל"ש אוהל הוי כמהלך ע"ג קרקע ועיין פנ"י גיטין (ח') מה שהאריך בפירש"י וא"כ י"ל דלמא דוקא בארץ העמים מטהר ריבר"י דאוהל זרוק שמי' אוהל רק לענין זה דל"ה כמהלך ע"ג קרקע אבל לגבי טו"מ בבה"ק דמטמא באוהל מודה ריבר"י, רק דעכצ"ל דהש"ס בעירובין סמך אברייתא הנ"ל דמטהר ריבר"י אפי' בתיבה ע"פ המת ודוק:

ה

ובמל"מ פי"ב מטו"מ כתב להוכיח דאוהל זרוק בשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל מנזיר (מ"ג) דאר"ה אבל טומאה וטומאה לא ומקשה טומאה וביאה נמי הא מיטמי וקאי ומשני ר"פ כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה ותקשי דהרי קיי"ל אוהל זרוק ל"ש אוהל וכן הק' בשבו"י שם והוכיח מזה המל"מ דבשעה שמונח לכ"ע הוי אוהל, והנה משום הא י"ל ע"ד הפלפול דהתם דמשני ר"פ כן אליבא דר"ה ולשיטתו שפיר משני והוא:

ו

אחר אקדים מה שהק' בתוס' סוכה (כ"א) בהא דא"ר יהודה לא היו מביאין דלתות אלא שוורים והרי גם השוורים הוו אוהל זרוק ואף שי"ל דבדידהו גלי רחמנא דחשיבי אוהל מדכתיב ובעצמות ובגידים תסוככני מיהו לר"א שם דלית לי' האי סברא קשה דהיכי עבדינן עיי"ש שנשארו בקו':

ונ"ל בישוב קו' התוס' הנה במשנה אחרונה אהלות (פ"ח מ"א) ובפתיחה לפ"ט כתב לגבי כלי הבאה במדה דהוי אוהל שיש לחלק דרק כשהוא באויר חוצץ משא"כ כשהיא בתוך הבית משום דבסוכה (כ"א) פליגי בישן תחת המטה דת"ק אמר לא יצא ור' יהודה אמר יצא ומסיק בגמ' דר"י לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן ולא אתי אוהל ארעי ומבטל דירת קבע ות"ק נמי ס"ל הכי רק דס"ל ג"כ דסוכה נמי ארעי סגי לה אבל ר"ש אע"ג דס"ל סוכה דירת קבע בעינן מ"מ לא יצא דאתי אוהל ארעי ומבטל דירת קבע והכ"נ לגבי כלי הבאה במדה אי הוי אוהל כשהיא בתוך הבית תלי' בפלוגתא זו וכתב עפי"ז פי' חדש במשנה פ"ט דאהלות (מי"ב) או מחזקת מ"ס כדברי חכמים שהכוונה לדברי חכמים בסוכה (כ"א) ת"ק ור"י דס"ל דלא אתי אוהל ארעי ומבטל לאוהל קבע ע"כ גם הכא ל"ה אוהל אפי' כשהוא מונח רק כשהיא באויר ולא בתוך הבית עיי"ש:

ולכאו' יש להעיר דא"כ בנזיר (מ"ג) הנ"ל מאי משני ר"פ כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל אף שנאמר כדברי השבו"י בסי' פ"ה דר"פ יסבור אוהל זרוק שמי' אוהל או כדברי המל"מ דמיירי כשהוא נח ובכה"ג לכ"ע הוי אוהל מ"מ הרי הכא דמיירי שנכנס בבית ובכה"ג מן הדין שלא יהי' אוהל לעצמו דלא אתי ארעי ומבטל אוהל קבע:

ולכן נראה דאף דאמרי' לא אתי אוהל ארעי ומבטל אוהל קבע מ"מ הרי לא מצינו ג"כ לדידהו דאוהל קבע מבטל לאוהל ארעי וע"כ שפיר י"ל דלענין לחצוץ בפני הטומאה שפיר הוי אוהל לעצמו אפי' כשהוא בתוך הבית וחוצץ, ואמנם נראה דדבר זה תלי' בפלוגתא דש"ס ב"ב (פ"ה) דבעא מיני' ר"ש מר"ה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא פי' רשב"ם או לא קנה דרשות עיקר והכלי בטל לגבי הרשות וא"ל ר"ה תניתוה זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה מגורשת ואינך אמוראי ס"ל התם דלא קנה לוקח, לפי"ז י"ל דדבר זה אי אוהל זרוק בשעה שהוא נח אי הוי אוהל תלי' בפלוגתא דא דאי אמרי' דלא קנה לוקח משום דבטל הכלי לגבי הרשות הכ"נ לא מהני אוהל זרוק כשהוא בתוך הבית משום דבטיל לגבי אוהל קבע וכמו"ש ג"כ בתפ"י אהלות (פ"ח אות י"א) דה"ט דלא מהני אוהל זרוק משום דבטיל אויר האוהל לגבי אויר המקיפו א"כ מכש"כ שי"ל דבטל לגבי אויר הבית כמו בכליו של לוקח ברשות מוכר דבטל לגבי הרשות ועין נה"מ חו"מ סי' ר':

והנה בש"ס ב"ב שם דבעא למיפשט מהא דמשך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו פירקן ופסק שניהם א"י לחזור הרי דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה מוכר דבטל כלי לגבי הרשות, והק' בתוס' דא"כ אפי' בלא פירקן ליקני דבטיל אגב רשות לוקח ואור"י דדוקא כלי הוא דבטיל אגב הרשות אבל בהמה לא עכ"ל וכעין דברי התוס' כאן עיין בר"ן גיטין (פ"ב) במתני' על הכל כותבין על קרן של פרה ונותן לה את הפרה דלא סגי באמר הא גיטך סתמא אע"ג דאמר לעיל אוירא דמגילתא הוא התם ה"ט לפי שהנשאר הוא טפל לגט אבל הכא בעבד ופרה כיון שיש להם חיות אינם טפלים לקרן ולא ליד עכ"ל, ומעתה מיושב קו' התוס' סוכה הנ"ל מה דמהני ע"ג שוורים אע"ג דהוי אוהל זרוק משום דכל הטעם דאוהל זרוק ל"ש אוהל הוא רק משום דבטל אוהל ארעי לאויר המקיף ומכש"כ דבטל לגבי הרשות שעומד שם משא"כ הכא לגבי שוורים שהם בע"ח דלא בטלי לגבי הרשות לכ"ע ממילא הכ"נ הוו אוהל וחוצצין והיא הערה חדתא נחמדה בס"ד:

ז

ולפי"ז בנוגע להוכחת המל"מ הנ"ל מנזיר (מ"ג) דמשני ר"פ אליבא דר"ה כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל דש"מ דבמונחת לכ"ע הוי אוהל, ולהנ"ל י"ל דרק לר"ה משני כן משום דר"ה לשיטתו ב"ב (פ"ה) דפשט לר"ש דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח דלא בטל הכלי לגבי הרשות לכך שפיר אוהל זרוק שמי' אוהל עכ"פ בשעה שמונח משא"כ לדידן אפשר כשי' הר"ח ז"ל דאפי' בשעה שמונח ל"ה אוהל אפי' כשהוא באויר משום דבטל אויר הכלי לאויר המקיפו ומכש"כ כשהוא בבית דבטל לגבי הרשות ודוק:

ח

אך להלכה טובה הוכחת המל"מ שהרי הר"מ נזירות (פ"ה הי"ח) פסק והביא לאוקימתא דר"פ בנזיר (מ"ג) הנ"ל אף דאנן קיי"ל להלכה דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, גם בנזיר (י"ז) דאמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל אע"ג דרבא ס"ל בב"ב שם דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"ק לוקח ע"כ שפיר הוכיח המל"מ דבשעה שמונח לכ"ע אוהל זרוק שמי' אוהל, ואף שבט"ז יו"ד סי' רפ"ב נראה מבואר שיטתו דאפי' בשעה שמונח ל"ה אוהל כבר הקשה עליו בבכ"ש לעירובין (ל') ולכן בנ"ד שנכנס הכהן בהתיבה קודם שהכניסו את המת לבהמ"ד נראה דודאי הוי אוהל לעצמו וחוצץ בפני הטומאה ועיין שו"ת שו"מ מהדו"ג ושו"ת ברכת רצה סי' י"ב בענין נסיעת הכהנים על עגלות מסלת הברזל על מקום קברים ובנ"ד עדיף משום שהוא מונחת דהוי אוהל לכ"ע, גם כתב המל"מ פי"ב מטו"מ דמה דפליגי באוהל זרוק הוא רק באופן שמאהיל על המת עצמו אבל לחצוץ על האדם שהוא באוהל המת מהני לכ"ע:

ט

בדבר קו' הנו"ב שהבאתי לעיל שהוא קו' הרא"ש דלפי מה שחשב הראב"ד בשי' הר"מ דאפי' כלי טהור אינו חוצץ ואפי' ביטלו איך נפרנס הא דב"ב (כ') דפריך חבית היא גופא תיחוץ וכי ס"ד שכ"ח שאינו מטמא מגבו יהי' עדיף מכלי גללים שאין לו טומאה כלל והרא"ש תי' שכל אלו הלכות הן שאין להשיב ועיין תוס' חגיגה (כ"א) שכתבו כעי"ז לענין טופח להטפיח מה שהסברא הפוכה בדין השקה מדין מקואות משום דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תלי' מלתא:

ולענד"נ בקו' הרא"ש הנ"ל לשי' הר"מ שי"ל דהר"מ ע"פ שיטתו באמת עדיפא כ"ח שאינו מטמא מגבו ומטמא מאוירו מדין כלי גללים שאין מקב"ט כלל, והוא דהר"מ פי"א מה' כלים הכ"ד גבי מניקת של מתכת שנטמאה משיחברנה בעץ תטהר לא נטמאה וקבעה בקורה או בכותל מקבלת טומאה במקומה ומקורו ממתני' פי"ד דכלים וכתב בישע"י ה' נ"ט, סי' קנ"ט בטעמו דאם היתה כבר טמאה וחברה בקרקע הרי גומר במחשבתו לבטלה שתהי' מחוברת למען יפקע טומאתה אבל בהיתה טהורה לא מבטל לה בעת חיבורה עיי"ש, ולפי"ז לענין לחצוץ בפני הטומאה אף שכלל אמרו דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה והוי למעליותא מה שאינו מקב"ט מ"מ מצינו לפעמים גם למעליותא מה שהכלי מקב"ט לענין שעי"ז מבטלו בחיבורו כדי שתפקע טומאתו, וע"כ לענין כלי שיחצוץ בפני הטומאה אף שהתוס' ב"ב (י"ט) כתבו דאפי' במבטלו עדיין מקב"ט עד דעביד בה שינוי מעשה מ"מ הרי לדברי הנו"ב סי' צ"ד הנ"ל דבמבטלו נפיק מדין כלי והוי אוהל ובמשנה אחרונה אהלות (פ"ו) כתב דגם התוס' ב"ב לא כתבו כ"א בסתם אבל בבטלו בפירוש לא בעי שינוי מעשה ואין מקב"ט עוד, ולפי"ז צ"ל דמה שדבר המקב"ט א"ח אף שע"י הסתימה שביטלו שוב אינו מקב"ט מ"מ אנן בעינן שלא יקב"ט עוד קודם הסתימה וכעין ד' התוס' סוכה (י"ג:) ד"ה אם, ולפי"ז י"ל דבאמת מה"ט עדיפא כ"ח לחוץ בפני הטומאה שיש לו תרתי למעליותא חדא מה שאין מקב"ט מגבו שעוד קודם הסתימה הוי דבר שאמקב"ט ולעומת זה דאפי' כלי טהור אינו חוצץ רק בביטול גמור יש לכ"ח מעלה מה שמקב"ט מתוכו וע"י שמבטלו עתה להכותל שוב לא יקב"ט גם מתוכו ממילא הוי כדין מניקת שכבר נטמאה וחברה שכתב הר"מ דמשום זה עצמו שיפקע טומאתו הוא גומר בדעתו לבטלו ביטול גמור והכ"נ שפיר הכלי חוצץ משום דמבטלו ונעשה אוהל ומשא"כ בכלי גללים אדרבה לפי שאין מקב"ט כלל יותר לא מהני לחצוץ בפני הטומאה אפי' בביטלו כמו"ש הר"מ לגבי רחיים של אדם עפ"ד הראב"ד ז"ל שאין חוצץ אפי' כלי טהור ודוק היטב: דו"ש בברכת התורה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה