חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קיא
שוכט"ס לכבוד גאון עולם שר התורה תפארת ישראל כקש"ת מו"ה יואב יהושע שליט"א האבד"ק קינצק:
נתכבדתי ביקר סגולה מכתב כ"ג עם קונטרסו לה' שמיטה [הוא הנדפס בשע"ת ח"ז סי' א'] וכעל כל הון אצלי לראות אשר במקום גדולתו פנה אלי הצעיר לתת עיון בקונטרסי "תוספת שביעית" ואני מוכן להריץ לשלוח את קונטרסו לה' שמיטה אל הגאון הרידב"ז שליט"א בהיותו מדפיס ומצרף את קונטרסי "משמרת להבית" אל חיבורו בית רידב"ז נספח לס' פאת השלחן שגם קונטרס כ"ג הנחמד ימצא מקום בראש, אמנם לא אדע על שהס' פאה"ש כבר קרוב לגמר אם המקום והזמן גורם להוסיף עוד, ובאם אך יהי' אפשרי לזה בל אפון כי ישמח על המציאה להכניס קונטרס כ"ג שלכבוד יהי' בתוכה:
ואשר כ"ג במכתבו אחר כבוד יקחני וידרשני להכניס עיוני בחקירה וביאור בענין ויכוחו עם הגה"ק מסאכטשוב זצ"ל בספרו אגלי טל מלאכת זורע ובס' דמר כ"ג שו"ת חלקת יואב או"ח סי' י' לענין זורע בשבת ולקטן אח"כ קודם שנקלט אם חיובו משעת זריעה וכן לענין זורע כלאי הכרם, הנה לא אני הצעיר כדאי להכניס ראשי בין הרים גדולים ובאתר דזיקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן, אחת מה שאזכיר שנגעתי במקצוע זה בקונטרסי משמרת להבית סי' א' סעי' ב' ואעתיקו בזה:
במ"ש הר"מ כאן בנוטע בשביעית מכין אותו מ"מ ראיתי בס' אגלי טל מלאכת זורע שהק' דכאן מבואר דנוטע בשביעית דרבנן משום דשאר תולדות לא אסר רחמנא, ואילו בר"מ פ"ז מה' שבת דנוטע בשבת הוי אב וכ"כ בפירש"י שבת (ע"ג) עיי"ש מה שתירץ דשאני לענין שביעית דעצים א"ב משום קדושת שביעית רק האיסור הוא משום הפרי והפרי אינו גדל על הארץ שוב אינו דומה לזורע כו', והנה מה שהק' על הר"מ ודאי לק"מ דמפורש כתב הר"מ בפ"א מה' שמיטה ה"ג ועל שאר התולדות עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה, א"כ י"ל דהר"מ חשב נוטע לאב גם לענין שביעית ומ"מ אינו לוקה רק באבות שנתפרשו אך לפי סוגי' הש"ס במ"ק (ג') דקאמר אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא משמע דמלאכות שלא נתפרשו ואין לוקה עליהם כמו נוטע וכדומה הוי בכלל תולדות תקשי לכאו' דמ"ש לענין שבת דמקרי אב כפירש"י בשבת הנ"ל:
ונ"ל דיש להעיר לכאו' דנוטע בשבת לא יהי' מקרי אב לפי הירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה דאמר שרשי חיטה בוקעין בצור חמשים אמה דלכך לא דמי לאילן דמותר בנטעו ולבסוף עבדו דילפינן מעל ההרים ולא על ההרים, שאין מוסיפין להשריש יותר א"כ אינו דומה ממש לזורע דזריעת חטים וכדומה שהם רכים ובוקעים בארץ הרבה משא"כ נטיעת אילנות, וכבר כתב פ"ז מה' שבת ה"ד בשי' הר"מ דכל שאינו דומה לאב חשיב תולדה, גם לשי' התה"ד בש"ך יו"ד סי' רנ"ג דקליטת אילן ב' שבתות וקליטת תבואה ג' וכן מסקנת הגר"א ז"ל א"כ אינו דומה נוטע לזורע:
ונראה דהחינוך מ' תקמ"ח כתב דבכלאי הכרם לוקה מיד שזרען אפי' קודם השרשה, ובמנ"ח מ' רצ"ח למד מזה גם לענין שבת דחייב משעת זריעה ואפי' חזר וליקט הזרע קודם שנשרש, ולפי"ז ל"ק שיהי' נוטע בשבת רק תולדה מטעם שאינו דומה לזורע שהזרע נשרש בארץ, דז"א דהרי לגבי חיובא בשבת אין אנו דנין על השרשה כלל דזורע חייב אף בלא נשרש כלל, וכיון דהחיוב על הזריעה גופא הנה מלאכת הנטיעה דומה ממש למלאכת זריעה לכך שפיר חשיב אב, ולפי"ז הא תינח לענין שבת משא"כ לענין שביעית דכתיב ושבתה הארץ דלא מחייב זורע כ"א בקליטת הקרקע דמה"ט אין נוטעין ל' יום קודם דחיישינן שלא יהי' הקליטה בשביעית כמו"ש התוס' ר"ה (י') וכדברי הירושלמי כלאים (פ"א) דאינו רוצה בהשרשתן אינו חושש משום שביעית [עיין מה שכתבתי לקמן לסעיף ט"ו] וכיון דחיובא דזריעה בשביעית הוא משום השרשה שפיר י"ל דנוטע לא חשיב אב דאינו דומה ממש לזורע דשרשי חטה בוקעין חמשים אמה משא"כ נוטע, והוא כפתור ופרח בס"ד, הוא מה שהעתקתי מקונטרסי אשר בקרוב יצא מבית הדפוס:
אעתיק עוד כאן בנוגע למה שכתבתי בקונטרסי ע"ד מחלוקת הב"י והמבי"ט ז"ל אי שביעית דפטור ממעשר הוא משום אפקעתא דמלכא או הפקר בעלים וכתבתי לתלות זה בפלוגתא בירושלמי פאה (פ"ו) בהפקיר לישראל ולא לנכרים דלר' יוחנן הוי הפקר ולר"ל ל"ה הפקר דיליף משמיטה, והיינו פלוגתתם דר"ל ס"ל דשמיטה הוי הפקר בעלים לכך יליף משמיטה לכל הפקר דעלמא דבעי ג"כ הפקר לכל ור' יוחנן ס"ל דהוי אפקעתא דמלכא לא דמי הפקר לשמיטה, עפי"ז נתחדש לי אח"כ ורחש לבי דבר טוב בגיטין (מ"ז) דאמר רבה מנא אמינא לה דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דתנן הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייבין במעשר אא"כ הפקיר כו' לעולם דישראל ולקטינהו נכרי ודקאמרת הא מפקרי וקיימי, נהי דמפקרי אדעתא דישראל, אדעתא דנכרי מי מפקרי, והק' בתוס' מירושלמי דפאה הנ"ל בהפקיר לישראל ולא לנכרים דר' יוחנן אמר דהוי הפקר, ולכאו' קושיתם תמוה שהרי אדרבה בב"מ (ל') בעובדא דריב"י דאמר לכ"ע אפקרינהו לדידך לא אפקרינהו מקשה הש"ס וכה"ג מי הוי הפקר כו' הרי דלהלכה קיי"ל דבעי הפקר לכל וכן הוכיח בנו"ב אע"ז סי' נ"ט דקיי"ל כר"ל:
ונראה דקו' התוס' אתי' שפיר כאן לרבה לשיטתו בר"ה (ט"ו) דאמר אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור ומקשה כיון דפטורה מן הביעור אי הכי תחייב במעשר, א"ל יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תחייב במעשר וכתבו התוס' דלא נקט האי טעמא אלא למ"ד שוה לאילן לכל דבר אבל למאי דאסיק דסבר כאבטולמס דאתרוג אחר לקיטה למעשר א"כ בלאה"כ ניחא דפטורה ממעשר כיון דהלקיטה היא בשביעית אע"ג דפטורה מן הביעור פטורה ג"כ ממעשר משום דשביעית אפקעתא דמלכא הוא, ורב המנונא דפליג בזה ארבה משום דס"ל דהפקר שביעית ל"ה רק הפקר בעלים, ומבואר דפליגי בסברת הב"י והמבי"ט הנ"ל וכמו"ש בשעה"מ ובשו"ת ב"ש יו"ד סי' קפ"ח, ומעתה לפי חידושי האמור נמצא דרבה דס"ל דשביעית אפקעתא דמלכא עכס"ל כר' יוחנן דהפקר לישראל ולא לנכרים הוי הפקר לכן עולה יפה קו' התוס' כאן לרבה לשיטתו כמין חומר, ואמנם בעיקר דברי הנו"ב דקיי"ל בזה כר"ל, הנה בב"י או"ח תמ"ח כתב דהלכה כר"י בהא וכ"ה בתוספתא פאה (פ"ג) דהוי הפקר לפי"ז אתיין דהתו"ס בפשיטות: דו"ש כגת"ה בכבוד והוקרה רבה: