אור ברסלב
חזון נחום סימן קי

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קי

סימן קט

לחכם אחד:

א

ע"ד פלפולך בכתובות (ל"ד) ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי וכו' והק' בישע"י להסוברים דמה דאא"א דשא"ש הוא ג"כ רק דרבנן מאי משני הש"ס כי פטרי רבנן משארא הרי גם בשוחט לע"ז יהי' שחיטה ראוי' וכבר קדמו בקו' זו בתב"ש סי' ד' ס"ק ט', הנה מה שכתבת באופן א' לתרץ דבמעשה שבת הוי תרי דרבנן משום דשייך בי' ג"כ אא"א דשא"ש לא ביארת טעמך ובודאי כוונתך משום דמעשה שבת הוא ג"כ דבר התלוי במחשבה דמלאכת מחשבת אסרה תורה והוי כמו"ש התוס' יבמות (פ"ג) לגבי כלאים וכ"כ בבי"צ יו"ד סי' י"ז ונכון:

עוד כתבת באופן הב' דלכאו' צ"ע בקו' הש"ס מ"ט דרבנן להתוס' ב"ק (ע"א) דהכא מיירי שהשליח שוגג דאל"כ לצעורי קמכוון וא"כ בשוגג ישלד"ע כתוס' ב"ק (ע"ט) רק הנה"מ סי' שמ"ח העלה דבכה"ג דישלד"ע דיליף מחצר דגנבה דשם לא משכחת חיוב מיתה גם הכא א"ח המשלח כ"א מלקות, וא"כ ה"ט לר"מ בטבח בשבת או לע"ז משום דס"ל לוקה ומשלם ורבנן דפטרי משום דס"ל אין לוקה ומשלם, רק שי"ל דקו' הש"ס הוא רק מטבח בשבת להב"מ אע"ז סי' י' דלגבי מלאכת שבת ל"ש שליחות אבל מכיון דמשני הש"ס כי פטרי רבנן אשארא ניחא שפיר דפטרי בע"ז אע"ג דדשא"ש הוא רק דרבנן והוי שחיטה ראוי' מ"מ פטרי משום דבשוגג ישל"ע ואין לוקה ומשלם עכ"ד והוא מושכל:

אבל עדיין לא תירצת קו' התוס' ב"ק (ע"ט) דאי מיירי בשוגג א"כ מאי מקשה הש"ס לעיל וכי זה חוטא וזה מתחייב ועכצ"ל דמיירי במזיד באי' שבת וע"ז כמו"ש בהפלאה עיי"ש וא"כ ע"ז סמכה פירכת הש"ס מ"ט דרבנן דפטרי:

ב

אמנם בעיקר קו' הישע"י הנ"ל דגם בטבח לע"ז אסור רק מדרבנן ואמאי מיקרי שחיטה שא"ר, נראה לתרץ עפ"י סוגי' דע"ז (נ"ב) דבעי ריתך כלי לע"ז את"ל טומאה דרבנן לא הדרא לטומאה ישינה, משום חומרא דעכו"ם מי שוי' רבנן כטומאה דאו' או לא, וא"כ שפיר אתי' מה דפטרי הכא בטבח לע"ז דהוי שא"ר אף שהוא דרבנן משום בעי' דש"ס דמשום חומרא דע"ז הוי אי' דרבנן כדאו', ואף אי לא פסיקא להו גם לרבנן אי שוי' כדאו' וכדמסיק לה הש"ס דע"ז בתיקו מ"מ שוב ליכא חיוב דו"ה וכמו"ש הסמ"ע סי' ש"ו בשי' הטור לגבי מעשה שבת דאע"ג דלא קיי"ל לענין איסור כריה"ס מ"מ לענין טביחה ומכירה אזלינן הכא לקולא והכא לקולא ודוק היטב:

ג

ובאמת במתני' דע"ז היתה שלו ושל ע"ז נדון מע"מ אבניו עציו ואפריו מטמאין כשרץ ותמה התוי"ט הא טומאת ע"ז דרבנן ובדרבנן יש ברירה, ותירץ דאולי משום חומרא דע"ז אמרו דא"ב ועיין שעה"מ פ"ג מה"ג שהק' מזה אמ"ש בהגהת אשר"י בשם רש"י דבאי' ע"ז דרבנן י"ב ודוחק לחלק בין אי' לטומאה עיי"ש, ולפלא בעיני על הנהו אריות מרנן ורבנן שלא העירו דתלי' באיבעי' הש"ס הנ"ל אי משום חומרא דע"ז שוי' רבנן כדאו' וצע"ג:

ד

ובסברת הש"ס דמשום חומרא דע"ז שוי' כדאו' לכאו' טעמא בעי דמ"ש משאר אי' דרבנן, ונ"ל עפ"י דאמרי' בע"ז (מ"ו) באבני הר שנדלדלו בני ר' חייא ור' יוחנן ח"א אסורות וח"א מותרות מ"ד מותרות אתי' מבהמת בע"מ ומהר ומאן דאסר להכי כתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו דאע"ג דאתי' מדינא להתירא לא תיתי ופירש"י ממשמעותא דקרא נפקא דמשמע כל דרשות שאתה דורש בע"ז לא תדרשה אלא לשקץ ולאסור כו', והנה מה דספק בדרבנן לקולא אע"ג דאיכא גם בדרבנן משום לא תסור כבר כתב הרמב"ן בסה"מ משום דכך התנו רבנן להקל בדבריהם, ממילא בע"ז דמשמעותא דקרא תעב תתעבנו דלא תדרשנו להקל אלא לשקץ ולאסור ניחא שפיר מה דשוי' אי' דרבנן כדאו' ונ"ל לפי"ז דבעי' הש"ס ע"ז נ"ב אי שוי' דרבנן כדאו' תלוי' בפלוגתא דבני ר"ח ור"י בע"ז (מ"ו) באבני הר שנדלדלו אי דרשינן בע"ז להקל ודו"ק:

וכיון שזכינו לזה אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף, דיותר מתיישב ברוחא קו' הישע"י הנ"ל שהרי בב"ק (ע"א) ובכתובות (ל"ד) ר' יוחנן הוא דמוקי לה בטבח ע"י אחר, וא"כ הרי בע"ז (מ"ו) אמר תסתיים דבני ר' חייא דשרי כו' ואף ש דחי לה דאין מוכרח, אבל בכ"מ פ"ח מע"ז ה"ב כתב דנראה שהרמז"ל הי' לו גירסא דתסתיים דבני ר' חייא שרי עיי"ש וא"כ ר' יוחנן בב"ק (ע"א) לשיטתו כאן בע"ז (מ"ו) דאסור באבני הר שנדלדלו ומשום דכתיב תעב תתעבנו לא תיתי להתירא ממילא לדידי' פשיטא דאי' דרבנן בע"ז שוי' רבנן כדאו', ולכך מוקי שפיר בטובח ע"י אחר וטבח לע"ז הוי שא"ר לרבנן אע"ג דאא"א דשא"ש הוי רק דרבנן והיא הערה יקרה בס"ד:

ה

ויש להעיר לכאו' בשבת (פ"ג:) דאמר טומאת ע"ז דרבנן וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן והרי אדרבה לפי גמ' דע"ז (מ"ו) הנ"ל כיון דכ' תעב תתעבנו אע"ג דאתי' מדינא להתירא לא תיתי והוא קו' גדולה לפום רהיטא, ואולי י"ל למ"ש התוס' ב"ק (ג') ד"ה דומיא דמדה היא בתורה ל"ש באי' ל"ש בממונא הרי אף דבכ"מ ס' ממון לקולא מ"מ לחומרא מקשינן דמדה הוא בתורה בדאו', הכ"נ בדרבנן לקולא מקשינן אף בע"ז דהיא בכלל המדה רק לגבי אי' תורה להקיש לחומרא וצ"ע:

ובשאג"א סי' ל"ח הק' בהא דסנהדרין (י"ב) שעובר את השנה מפני טומאת ע"ז והרי היא רק דרבנן, ולהנ"ל י"ל דשאני טומאת ע"ז דמשום חומרא שוי' כדאו': עוד יש להעיר בבעי' הש"ס דע"ז אי משום חומרא דע"ז שוי' כדאו' תיפוק לי' דטומאת ע"ז דרבנן היא מדברי קבלה כפירש"י שבת (פ"ג:) דכל הני היקישי ד"ק נינהו וכ"כ התוס' סנהדרין (י"ב) ולשיטת הרבה פוסקים הוי דברי קבלה לכדאו' ועיין טו"ז או"ח סי' תרפ"ז ועיין בקונטרסי תוס' שביעית פלפול רחב בענין זה:

ו

ואגב חזות קשה לי בסוגי' דב"ק (ע"א) דפליגא אמוראי רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאו' וחד אמר מעשה שבת דרבנן דא"ק היא קודש ואין מעשי' קודש וברא"ש הביא דברי הרי"ף ז"ל דקיי"ל בכל התורה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל כו' וק"ל מהמפורש במד' נשא פ' י"ד דאמר לפי שהי' יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו קודש לד' וכה"א וכל כסף וזהב וגו' קודש הוא לה' אוצר ה' יבא הרי דס"ל לר' יהושע דמעשה שבת קודש ומעשי' קודש ואף שאין למידין מדברי הגדות עיין רשב"ם ב"ב (ק"ל) ותוי"ט ברכות (פ"ה מ"ד) מ"מ הדבר חידוש:

ז

וי"ל עוד ע"ד פלפול קצת בישוב קו' הישע"י הנ"ל דבתוס' ד"ה אסה"נ הק' דכל טובח לאו דמרא קטבח דמכי שחט פורתא קני' בשינוי מעשה ותי' דלא חשיב שינוי לקנות בכך, לפי"ז תיקשי לכאו' בטבח בשבת שבתחלת שחיטה נאסרה משום מעשה קני' לי' ודידי' קטבח ובתוס' גיטין (נ"ג) דאפי' בהיזק שאינו ניכר תלי' בפלוגתא דאי הישא"נ שמי' היזק הכא נמי חשיב שינוי לקנות בכך, וידוע דברי הרמב"ן בדיני דגרמא בטבח אומן שקלקל דחשוב היזק ניכר וכבר הק' כן בנה"מ סי' ש"ו, ותי' דמה שהוצרך הש"ס לטעם דשא"ר היא רק משום ע"ז ושוה"נ דבע"ז ע"כ מיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה וליכא שינוי בפורתא קמא עיי"ש ואכתי תיקשי בפירכת הש"ס למ"ד מעשה שבת אמאי פטרי רבנן הרי במעשה שבת בלאה"כ פטרי רבנן משום דקני' בשינוי, אך י"ל עפ"י חידושי התוס' גיטין (מ"א) בהיזק דשחרור דרבו שני דל"ה אלא מדרבנן חשוב היזק שאינו ניכר והכ"נ אי מעשה שבת דרבנן חשוב הישא"נ ול"ה שינוי לקנות בכך כתוס' גיטין (נ"ג) הנ"ל:

ובהסבר הדבר דאי' דרבנן ל"ח היזק ניכר נראה עפ"י המבואר בפוסקים דאסד"ר ל"ה אי' חפצא כ"א אי' גברא שהטילו חכמים על האדם ולכאו' היא תלוי' באיבעי' הש"ס ביצה (י"ז) מי שלא הניח ע"ת אם נאסר וקמחו נאסר, ועיין ש"ך יו"ד סי' פ"ז דאסד"ר אף בב"ח לא חשוב אי' מחמת עצמו ונראה שהוא מסברא זו דהיא רק אי' גברא וכן היא שי' הרמז"ל בט"ז יו"ד סי' צ' דבאסד"ר אף בב"ח ל"א חנ"נ, אך נראה דכ"ז בשאר אי' דאין תופסין דמיהן אבל בע"ז דכ' והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהני' הימנו הרי הוא כמוהו כדאמר בע"ז (נ"ד), ואפי' בסתם יינם דרבנן אמרי' בע"ז (ס"ב) דשכרו אסור ש"מ שהטילו בזה גם אי' חפצא וז"ב, וא"כ מתורץ קו' הישע"י דבע"ז אף שהיא רק דרבנן משום דאא"א דשא"ש רק מ"מ פטרו רבנן משום דאפי' אד"ר חשוב היזק ניכר וקני' לי' בתחילת שחיטה ומה דהוצרך טעם שא"ר הוא רק משום שוה"נ כדברי הנה"מ הנ"ל ודוק היטב, יותר אין להאריך: ושלום לך בברכת התורה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה