חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צה · ו
והנה בירו' תענית פ"ד תני האשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנו לציבור אר"א דר' יוסי היא כו' מה פליגי בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן ד"ה קרבן יחיד משונה לשל ציבור, מבואר דאע"ג דר' יוסי וחכמים פליגי בב"מ (קי"ח) אליבא דרבא אי חיישינן לשמא לא ימסרנו יפה יפה מ"מ במכשירי קרבן דברי הכל לא חיישינן ומשום דא"צ למסרו לציבור כלל, ועיין בגבורת ארי לתענית (י"ח) שכתב דהש"ס דילן ביומא (ל"ה) לית לי' הא דירו' עיי"ש לגבי כה"ג שעשתה לו אמו כתונת כו' ותוס' שם וכ"כ במגיה למל"מ פ"ד משקלים ה"ו. (ועיין לעיל סי' י"ד מה שכתבתי בזה דבר נאות ומה שיש לתלות זה במ"ש הר"מ פ"ה מה' עביוה"כ דחשיב בחתיית גחלים לקטורת נפסלת שמכשירי קרבן כקרבן ובש"ס (יומא מ"ח) איבעי' לי' וראה לעיל סי' צ"ג אות ה' מה שכתבתי בזה):
אבל הנה הר"מ בה' כלי המקדש פ"ח ה"ז דבגדי כהונה וכ"ש וכל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו כשרים ובלבד' שימסרם לציבור הנה שיטתו דאפי' בג"כ שהם מכשירי קרבן צריך למסרם לציבור שלא כשי' הירושלמי הנ"ל והיינו לשיטתו דמכשירי קרבן כקרבן, ומ"מ כתב הר"מ דמהני מסירה לציבור אע"ג דפליגי בזה ר' יוסי ורבנן בב"מ (קי"ח) אליבא דרבא וס"ל לרבנן דחיישינן שמא לא ימסרנו יפה, וכתב המל"מ משום דרק לאוקימתא דרבא שם פליגי בזה אבל לפי אוקימתא האחרת דפליגי אי חיישינן לבעלי זרועות ורבינו בה' שקלים פסק כאוקימתא זו אפשר דגם רבנן לא חשו לשמא לא ימסרנו יפה עיי"ש: