חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צה · ה
והנראה לתרץ הנה בזבחים (ס') דפריך אי קסבר קדושה ראשונה קידשה לע"ל אפי' בכור נמי ובתוס' שם בשם פי' הקונטרס כלומר יבנה מזבח ויזרוק הדם ויאכל הבשר אבל בלא מזבח פשיטא לי' דאינו יכול להקריב כדאמר לעיל (ד' נ"ט) מודה רב בדמים אע"פ שהבית קיים וכש"כ בזה"ז אבל הראב"ן ז"ל סי' נ' פי' אפי' בכור נמי הי' דינו להעלותו אלא שאין שם מזבח אבל אין הקו' שיבנה מזבח משום דיחיד הבונה מזבח להקריב עליו בכור במה מקרי וכל שאין נידר ונידב כגון בכור אין קרב בבמה והא דר' יהושע במגילה (י') מזבח של ציבור הי' כשעלו בני הגולה בנו מיד את המזבח והקריבו עליו לא גמרינן מיני' ליחיד עכ"ל הראב"ן ז"ל, יצא מזה דבר חדש דמזבח אי אפשר זולת שיהיו כל הציבור בונין את המזבח ולא מהני שיחיד יבנה אותו אפי' אם ימסרנו לציבור, ובביאור אבן שלמה הנדמ"ח על הראב"ן כתב שהוא נגד מה שכתב בס' כפתור ופרח הנ"ל להר"ח מפרי"ש לעלות לירושלים ולבנות מזבח ומ"ש הראב"ן דבכור אינו יכול להקריב במזבח של יחיד משום דשאינו נידר ונידב אין קרב בבמה לאו דוקא בכור ובסמוך משמע לשון רבינו דשום קרבן א"י להקריב משום דהלא משבאו לירושלים נאסרו הבמות עכ"ד ולפי"ז לשי' הראב"ן מתורץ קו' הח"ס בהא דכתב הרא"ש דמטיל מום בזה"ז דרבנן כגמ' דע"ז (י"ג) ולא קשה מהא דמקריבין אע"פ שאין בית מכיון דבעי מזבח כתוס' זבחים (נ"ט) ובנין מזבח אי אפשר כ"א בכל ישראל אבל יחיד א"י לבנות מזבח אפי' אם ימסרנו לציבור: