חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צה · ד
ובענין הטלת מום בזה"ז ידוע מ"ש הרא"ש פ' הפועלים סי' ו' דהוי רק אי' דרבנן והוא מגמ' דע"ז (י"ג) דאמר רבא מפני שנראה כמטיל מום דה"מ בזמן שבהמ"ק קיים דחזי להקרבה השתא דל"ח להקרבה לית לן בה ובח"ס סי' ש"ו הקשה למה החליטו כ"כ דבזה"ז גרע ממטיל מום בבע"מ דלא לגופי' חזי ולא לדמי חזי הא קיי"ל מקריבין אע"פ שאין בית ונהי דבכור ומעשר לא מתאכל דתלי' במזבח כדאמר במכות (י"ט) ועיין מג"א סי' תקס"א סק"ג מ"מ אם ישתדלו אצל המלכות לבנות מזבח נוכל להקריב עכ"פ ק"צ כמו"ש בס' כפתור ופרח שהר"ח מפרי"ש ז"ל אמר לבא לירושלים להקריב קרבנות בזה"ז ובח"ס סי' שי"ז הביא מהר"מ סה"מ סי' ג' דשוחט קדשים בזה"ז חייב כרת כר"י וכן הלכה כי הוא ראוי ליקרב והשורש אמיתי אצלינו מקריבין אע"פ שאין בית ובסי' צ"ג כתב דמטיל מום בזה"ז אסור ואינו לוקה והיא דלא כרבא וכבר הק' כן הכ"מ פ"א מאס"מ ה"ז בדברי הר"מ שם: