אור ברסלב
חזון נחום סימן צה › ב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן צה · ב

א

והגם שבענין אי מהני קנין דיניהם לענין בכורה ראיתי מלאכי אלקים עולים ויורדים לפירושו של שו"ת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן הנ"ל בפירושים שונים סותרים זל"ז, הנה הח"ס בסי' שי"ד למד מדבריו דבאתרא שהיו דנין עפ"י דיניהם הוי קנין לענין בכורה מדמשני הרשב"א ז"ל הא דבכורות דידוע הי' באתרי' שלא הוי דנין כן ובסי' שי"ח כתב שאילו ראו המהרמ"מ ומ"ב ומג"א דברי הרמב"ן אלו לא רפרפו עכ"ל ולעומת זה בשו"ת עט"ח סי' כ"ד למד ההיפוך מדברי הרמב"ן כמפורש ברמב"ן וז"ל ואפי' נהגו לקנות בכסף כו' מ"מ ברשותי' לא קאי להתחייב בבכורה עד דמשיך כדין דאו' אבל לחייב הנכרי לתת לישראל בהמה זו שקנה ממנו חיובא מחייבינן לי' בדינא וכדיניהם דיינינן לי' וכדאיתא אם אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבהו עכ"ל הרמב"ן הרי דמפשיט פשיטא לי' להרמב"ן דסטומתא לא מהני רק לחייב הבע"ד לקיים המקח אבל לענין חיוב או פטור בבכורה לא אזלינן רק בתר דינא דאו' עכ"ד העט"ח, הרי הסתירה גלוי' מדברי הח"ס להעט"ח וביותר בדברי הרמב"ן עצמו במקומו, אך משמיא אנהרינהו לי דאין כאן סתירה כלל בדברי הרמב"ן רק שט"ס נפל במקצת לשונו וזה סבת הסתירה בדברי האחרונים הנ"ל, הנה כן הם דברי הרמב"ן ז"ל בהא דבכורות (י"ג) דלמא התם במקום שאין מנהג ידוע לאוקמי אדיני' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' "ואין נראה" שנהגו לקנות במשיכה ואפה"כ קאמר ר"ל דישראל הקונה מהם בהמה בכסף ולא משך חייב בבכורה כיון דמדאו' קנה לי' ישראל כו' עכ"ל, הנה לפי גי' זו שכתב "ואין נראה" שנהגו לקנות במשיכה כו' נשאר במסקנא דבאופן שנהגו לקנות שפיר אזלינן בתר דיניהם, אבל לפי גי' זו אין לו פירוש מ"ש ואפיה"כ אר"ל דישראל הקונה כו' והול"ל יותר משוה"כ אר"ל דחייב בבכורה בקנין מעות כיון שלא נהגו במשיכה גם תיקשי מה שסותר לסוף דברי הרמב"ן מ"ש ואפי' נהגו לקנות בכסף כו' דלא אזלינן בתר מנהגם, אבל האמת שטעות נזרקה בדפוס האחרון בב' תיבות ואין נראה הנ"ל שהי' כתוב בר"ת וא"נ שנהגו לקנות במשיכה והיינו שהרמב"ן כתב ליישב הא דבכורות בב' תי' הא' דמיירי התם שאין מנהג ידוע כדיניהם ואח"כ כתב "ואי נמי" שנהגו לקנות במשיכה ואפה"כ אר"ל דבקנין מעות חייב בבכורה משום דלא אזלינן כלל בתר דיניהם וכמו דמסיק לבסוף, ונראה שהגי' הנכונה הי' לו להעט"ח שהעתיק לשון הרמב"ן בר"ת וא"נ שנהגו לקנות במשיכה כו' ובודאי שהר"ת וא"נ לא היו נקראים לו "ואין נראה" ע"ד שנדפס עתה רק נקראים "ואי נמי" ונמצא מסקנת הרמב"ן מפורש דלא אזלינן בתר דיניהם ומנהגם לענין בכורה ודוק ויגעתי להביא לי בשאלה ס' שו"ת ב"ש ומצאתי שהעיר כן בט"ס הנ"ל בדברי הרמב"ן ותה"ל שכוונתי לדעתו הגדולה בזה עיי"ש בסי' קפ"ח:

ואמנם בשו"ת ב"ש העלה דאף שיוצא מדברי הרמב"ן דלא מהני מנהג דיניהם לענין בכורה הוא רק בכה"ג שכתב שם לגבי ישראל שקנה מנכרי דלא מהני מנהג דיניהם לחייבו בבכורה אבל אם להיפוך אם הנכרי קנה מישראל בקנין מנהג דיניהם י"ל דפטור משום דעכ"פ מהני קנין סטומתא של דיניהם מדרבנן לדאו' מטעם הפקר דפטור מן הבכורה אליבא דתוספתא וכמו שהערתי מעצמי למעלה, ולענ"ד יש מקום עיון קצת ע"פ הירו' פ"ה דפאה ופ"א דאבעי' לי' אי הפקר ב"ד פוטר ממעשר כמו הפקר בעלים וא"כ הכא מכח סטומתא דרבנן דהוי הפקר ב"ד א"כ י"ל כמו דמספקא לי' לירו' דהפקר ב"ד לא יועיל לפטור ממעשר הכ"נ לא יועיל לפטור מבכורה ועיין בקונטרסי הנדפס משמרת להבית סי' ד' סעי' ח' מה שהארכתי בדברי הירושלמי:

אך בנוגע לנ"ד כתב עוד בב"ש שם שהרמב"ן לא אמר כ"א במנהג שמצד דיניהם שקונים העכו"ם זמ"ז אבל במנהג שקונה גם בישראל זמ"ז מהני שפיר אפי' לענין בכורה וכ"כ בריט"א ע"ד המגיה במח"א ה' קנין מעות סי' ט' וחילוק זה מבואר בתשו' מהר"י מינץ ובתשו' כנ"י עיי"ש ובשו"ת רע"א סי' ל"ז, וא"כ בנ"ד שכתב כ"ת שהמנהג גם בין תגרי ישראל וכן נהגו לפסוק בד"י שכסף קונה מהני סטומתא זו גם לפטור מבכורה:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה