חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צה · א
הנה מצד קנין כסף מבואר בפוסקים כיון דקיי"ל מעות קונות כמבואר בש"ע חו"מ סי' קצ"ח ממילא לנכרי במשיכה דוקא אך בשו"ת רע"א סי' ל"ז כתב דהוי ספק עפ"י התוס' ע"ז (ע"א) לחד תי' דנכרי קונה בין בכסף בין במשיכה וכה שי' הר"מ בכ"ד ובנ"ד שנהגו גם אצל תגרי ישראל לקנות בכסף הרי איכא קנין סטומתא דלדעת כמה אחרונים מהני לפטור מבכורה, ובמג"א סי' תמ"ח הביא משו"ת מ"ב דמהני קנין סטומתא או קנין דיניהם לגבי מכירת חמץ והק' במג"א מבכורות (י"ג) גבי עכו"ם שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם פטור מן הבכורה מה בדיניהם שפסקה להן תורה משמע דדיני עכו"ם לא מהני ולכאו' י"ל עפימ"ש באס"ז ב"ב נ"ד בשם עליות רבינו יונה ד"ה ומלכא אמר לא לקני אלא באיגרתא וברשב"א גיטין (י') דד"מ לא מהני רק לעשות הפקעה מבעלים הראשונים וכענין הפקר ב"ד הפקר, ומי שיורד בהן במצות המלך יורד בחזקה אבל כ"ז שלא הוחזק בהן לא זכה כו' ועוד שהרי המלך לא אמר שהמוכר זוכה בהן בע"כ אלא שאין הלוקח זוכה כו' עכ"ל, מבואר דד"מ ל"ה קנין כ"א כמו הפקר ב"ד. לפי"ז יתכן שיש חילוק לענין בכורה דרק בקנה נכרי מישראל מהני שפיר דד"מ לפטור מן הבכורה משום דאמרי' בתוספתא בכורות פ"ב דבהמת הפקר פטורה מן הבכורה ומשא"כ בישראל שקנה מן הנכרי לא מהני דד"מ לחייב בבכורה וא"כ מתורץ שפיר קו' המג"א מה דלא משני בבכורות (י"ג) בדיניהם של דד"מ משום דהא תינח בסיפא בעכו"ם שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם פטור מן הבכורה שפיר י"ל דמהני דד"מ מטעם הפקר לפטור מן הבכורה אבל אכתי תיקשי רישא בישראל שנתן מעות לעכו"ם בבהמתו בדיניהם דחייבת בבכורה דאיך יועיל דד"מ דל"ה קנין לחייב בבכורה ולכך הוכרח הש"ס לומר בדיניהם שפסקה להם תורה, נמצא דעכ"פ מהני דד"מ לפטור מן הבכורה. ובלא"ה בקו' המג"א הנ"ל כבר קדם בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רכ"ה הביאו הח"ס יו"ד סי' שי"ח וכתב דמה דלא מפרש בבכורות בדיניהם שהם דנין, דידוע הי' באתרי' שלא היו אוה"ע דנין כן עיי"ש ועיין עוד בח"ס סי' שי"ד מ"ש מתשו' הרמב"ן הנ"ל דהיכי דנהיגי במשיכה פוטר מבכורה מטעם סטומתא והק' על הנה"מ סי' קפ"ד מ"ש דסטומתא ל"ה אלא קנין דרבנן וכן מ"ש בב"ש אע"ז סי' כ"ח דד"מ ל"ה רק דרבנן והח"ס העלה דשניהם הוו מדין תורה וע' סי' כ"ח שם: