חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צד · ד
ואמינא גם אני אלך אחר הקוצרים הגאונים האדירים הנ"ל ללקט בשבלים מה שיש לי להעיר בזה. הנה בשי' הר"מ דהאידנא שאין לנו מומחים אין הבכור ניתר אלא במומין דמשתמעי לאינשי לכאו' הסברא נותנת שיש חילוק בזה בין בכור בא"י או בכור בח"ל כיון דשי' הר"מ עצמו בפ"א מה' בכורות דבכור בח"ל הוא רק דרבנן י"ל דבדרבנן סגי אפי' במום דלא משתמע לאינשי דלא חיישינן בדרבנן לשמא יאמרו העולם שאינו מום ואתו להתיר קדשים בחוץ ויתכן שזה באמת מכוון בדברי הר"מ פ"ג ה"ב שכתב וכן בכור שיצא לח"ל ונפל בו מום מובהק הר"ז יותר ע"פ ג' בהכ"נ שהק' הלח"מ דכבר השמיענו רבינו ז"ל דאפי' בארץ ניתר ע"פ ג' בהכ"נ כש"כ בח"ל ולהאמור יפה דייק הר"מ בלשונו ונפל בו מום מובהק היינו אפי' חוץ מהשלשה מומין שהזכיר בסמוך כגון שנקטעה ידו כו' רק דבח"ל שהוא בכור דרבנן סגי בסתם מום קבוע אפי' דלא משתמע לאינשי, אבל הרי חזינן דהטור וש"ע סי' ש"ט שהביאו שי' הר"מ ולא חילקו בין בכור א"י לבכור ח"ל והוא משום דס"ל דלא פלוג וגזרינן ח"ל אטו א"י כה"ג שכתבו התוס' (בכורות ל"ו:) ד"ה התרת, ומ"מ הרי לא אפשר להכחיש שהי' סברא לחלק בין בכור א"י לבכור ח"ל לשי' הר"מ. ולפי"ז יש להעיר בגמ' (בכורות ל"ו:) דאמרי התרת בכור בח"ל ע"פ ג' בני הכנסת אמר רבא ובמומין מובהקין ומקשה מאי קמ"ל תנינא בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הר"ז ישחט ע"פ ג' בהכ"נ ומשני אי ממתני' הו"א בח"ל אפי' מומין שאין מובהקין והאי דקתני מובהקין להודיעך כחו דר' יוסי קמ"ל, והנה בתי' הש"ס דייקו האחרונים דאדרבה הו"ל לאשמעינן כחא דהתירא עדיף והשתא לשי' הר"מ הנ"ל תקשי דעדיפא הו"ל להש"ס לשנויי משום דמתני' חשבה רק לג' מומין המפורשין נסמית עינו ונקטעה ידו ונשברה רגלו ואשמעינן רבא בדברי ר' שמלאי דאמר התרת בכור בח"ל ע"פ ג' בהכ"נ דהוא במומין מובהקין והיינו דבח"ל לא צריך מומין המפורשין דמשתמעי לאינשי רק אפי' סתם מומין מובהקין משום דבכור ח"ל דרבנן ומתני' איירי בא"י והיא קו' עצומה לענ"ד: