חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צד · ג
והגם דלכאו' לענין להתיר הטלת מום שנית מה אהני לן המום שיש לו מכבר ואפי' אם הי' מום קבוע דמשתמע לאינשי מ"מ אסור מטיל מום בבע"מ ולדעת הר"מ פ"א מאס"מ ה"ז אסור מה"ת ואנן קיי"ל דעכ"פ אסור מדרבנן ע' ע"ז (י"ג), ומבואר בש"ע יו"ד סי' שי"ג, אך באמת מבואר בדעת הרא"ש בכורות פ"ה דרק במום עובר אסור מדרבנן להטיל מום קבוע אבל בהי' בו מתחלה מום קבוע ליכא אפי' איסור דרבנן להטיל מום אח"כ שלא כשי' התוס' בכורות (ל"ג:) ד"ה בעל ועשו"ת אנ"ז סי' ת"א מ"ש עפ"ד הרא"ש דמום קבוע בבכור הוי כקדשים לאחר פדיונן דליכא אפי' אי' דרבנן להטיל מום וכן הוא משמעות הש"ע יו"ד סי' שי"ג סעי' ז' דרק במום עובר אסור מדרבנן להטיל מום ועיין ביאור הגר"א ז"ל בשי' התוס' כנ"ל וא"כ מאוד צדקו הדברים הנ"ל דמום דלא משתמע לאינשי כיון דבאמת הוי מום קבוע וניכר מהני עכ"פ בבכור שיהי' מותר להטיל בו מום גמור דמשתמע לאינשי: