חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צג · ו
אכתוב לך מה שהערתי עתה חזות קשה בתוס' יומא (ג':) לחד תי' דטבו"י שכשר בפרה מ"מ מדרבנן פסול, וק"ל דהאיך גזרו בזה ואיך חלה גזירת חכמים בזה דאיכא חששא לצדוקים, הרי לגבי טבו"י שכשר בפרה במכוון עשו תקנה משום צדוקים דמטמאין היו לכהן השורף את הפרה משום צדוקים שאמרו טבו"י אסור בפרה ואיך עתה באו חכמים עצמם לגזור דטבו"י אסור בפרה ובמתני' פרה פ"ג מ"ג אר"י אל תתנו מקום לצדוקים לרדות ובתוס' ב"ב (קט"ו) מה שכתבו דאפי' רוצה לתקן לצורך שעה אין שומעין לו וצע"ג, וחשבתי להעיר קצת דמה דחיישינן הרבה לצדוקין לכאו' דתלי' בפלוגתא בעירובין (ס"ח) דרב אמר מבטלין וחוזרין ומבטלין ושמואל אמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין כי היכי דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא ואיטלולא. והנה בעירובין (ע"ו.) פירש"י דמה דחיישינן במלתא דרבנן דלא ליהוי כחוכא ואטלולא הוא שלא ניתן פה לצדוקין לרדות א"כ הרי דרב אמר חוזרין ומבטלין לא חייש שלא ניתן פה לצדוקין, והא דב"ב (קט"ו) בתוס' הנ"ל דאזלא ג"כ אליבא דר"ה אמר רב כל האומר תירש בת עם הבן אפי' נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינו אלא מעשה צדוקין אף לפי שנאמר דרב בשיטתו לא אלים לי' חששא לצדוקין מ"מ הכא אין זה חששא לצדוקין רק דזו מעשה צדוקין עצמן כלשון הש"ס, ועיין שבת (קט"ז) ההוא פילסופא דאמר מן יומא דגליתון מארעכון איתיהיבת אורייתא אחריתי וכתיב בי' ברא וברתא כחדא ירתון כו' על כזה אמר הש"ס ב"ב הנ"ל שאינו אלא מעשה צדוקין, אבל לחוש שלא לתת פה לצדוקין אפשר דרב לשיטתו לא חייש והוא חידוש, ואכתי לא מיתרצא בזה קושיתי בתוס' יומא הנ"ל כיון שכל התקנה כאן שהיו מטמאין לכהן השורף את הפרה הי' רק להוציא מלב הצדוקים ולטפח על פניהם שאמרו טבו"י פסול בפרה ואיך נבא אנן בעצמינו לגזור שיהי' פסול בפרה אתמהה:
ובענין זה יש להעיר בב"מ (קי"ח) גבי שומרי ספיחים לצורך העומר ושתהל"ח דאמר רבא דפליגי ר' יוסי ורבנן אי חיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה ועפירש"י, וצ"ע דלמה חיישי רבנן כאן חששא רחוקה מדברים שבלב מה שלא מצינו בשום מקום, ויתכן דהוא משום חששא לצדוקין שעשו הרבה גדרים בשבילם וכן כאן חששו בקרבנות ציבור, והוא משום דאמר במנחות (ס"ה) שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד וע"כ הכא חששו רבנן שמא לא ימסרנו לציבור יפה דאפשר שהוא נוטה אל הצדוקים לגבי תמיד של ציבור לומר דקרב משל יחיד כדרשתם את הכבש האחד תעשה בבוקר לשון יחיד ומשה"כ עשו חז"ל גדר לגבי ק"צ כגון תמיד דאין יחיד מתנדב משלו וממילא נתקיימה גזירה זו בכל ק"צ ואפי' בעומר ושתהל"ח, והוא חדש וניחא בזה ירושלמי דשקלים (פ"ד) דאמר דפליגי רק בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כ"ע מודי שהוא משתנה קרבן יחיד לק"צ ועיין מל"מ פ"ד מה' שקלים (וכתבתי בזה לעיל סי' י"ד] דלפמ"ש אתי שפיר כיון דחששא משום צדוקין ליתא רק בגופו של קרבן שהיו אומרים שקרב משל יחיד, והיא הערה יקרה. וי"ל ג"כ לפי"ז דבב"מ (קי"ח) פליגי תרי לישני בטעמא דרבנן אם הוא מחששא דשמא לא ימסרנו יפה שהוא תלוי בפלוגתא דעירובין (ס"ח) הנ"ל אי חוזרין ומבטלין מחששא לצדוקין כנ"ל דוק והבן: